אתרים בפּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרגברלין

• אתרים
• קניות
• בילויים
• אוכל
• פעילויות
• שונות
• תחבורה
• לינה

• 

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  השדרה הרחבה (Unter den Linden;‏ מילולית ‘תחת עצי התרזה’), החוצה את מרכז ברלין, החלה את דרכה במאה ה־16, כשביל כרכרות אל שדות הציד בטירגארטֶן. שנים רבות לאחר מכן, ב־1647, ניטעו לאורכה עצי התרזה, המסמלים את מעמדה כשדרה הראשית של העיר. השדרה מקשרת בין שער בּראנדֶנבּוּרג לבין אי המוזיאונים, שם ניצב בעבר הארמון העירוני. לאורכה נוסעים אוטובוסים בקווים 100 ו־200, ונחפר בימים אלה קו חדש של הרכבת התחתית, שייחנך בשנת 2020.
  בהליכה מכיוון שער בּראנדֶנבּוּרג תראו תחילה את שגרירות בריטניה (מימין, בפינת Wilhelmstr) ואז את שגרירות הונגריה (משמאל), אליה צמוד מוזיאון השעווה של מאדאם טוּסוֹ (Madame Tussauds;‏ מס’ 74), המומלץ לחובבי הז’אנר.
  

  
  המבנה המרשים ביותר בחלק זה של השדרה הוא שגרירות רוסיה (Russische Botschaft;‏ מס’ 63-65), שנבנה ב־1950 כשגרירות ברה”מ במזרח גרמניה. זוהי דוגמה אופיינית לקלסיציזם סוציאליסטי - הגרסה הסובייטית לסגנון הניאו־קלאסי, בה מחליפים פסלי פועלים ואיכרים את המוזות והאלים היווניים. ממול, בפורום וילי בּראנדט (Willy-Brandt-Forum;‏ מס’ 62), יש תערוכה קבועה המוקדשת לקנצלר־לשעבר, שהיה גם ראש עיריית מערב ברלין.
  

  
  לאחר שתחצו את Glinkastr תראו מימין את בניין הקוֹמישֶה אוֹפֶּר (Komische Oper), שמאחורי חזותו המשמימה חבוי אולם יפהפה מסוף המאה ה־19. בצומת הבא תחצו את פרידריכשטראסֶה (Friedrichstr), רחוב סואן של חנויות־יוקרה, משרדים ומלונות. מעבר לצומת, מצד ימין, מזמינים שלטים גדולים אל Drive – מרכז תצוגה היי־טקי של חברת פולקסוואגֶן שנפתח ב־2015 ומוקדש לתערוכות מתחלפות בנושאי רכב ותחבורה.
  בפינת Charlottenstr ניצב מדרום לשדרה היכל האמנות של הדוֹיטשֶה בנק (Deutsche Bank Kunsthalle;‏ מס’ 13-15), התופס מספר קומות ממשרדי הבנק ומשמש לתערוכות מתחלפות של אמנות בת־זמננו. הבניין גדל־המידות מעברה האחר של השדרה נבנה ב־1914 וכיום משמש את הספרייה הממלכתית (Staatsbibliothek).
  

  
  פסל מעורר התפעלות של פרידריך השני על סוסו ניצב בנקודה שבה נפסקים עצי התרזה והשדרה נפתחת לכיכר בֶּבֶּל. אחרי הכיכר ניצבים בצד הצפוני של השדרה בית המשמר החדש והמוזיאון לתולדות גרמניה, ומולם (מדרום לשדרה) תראו שלושה מבנים שנהרסו לחלוטין במלחמת העולם השנייה או מיד אחריה ונבנו מחדש: ארמון הנסיכות (Prinzessinenpalais;‏ מס’ 5) הבארוקי מהמאה ה־18, ארמון נסיך הכתר (Kronprinzenpalais;‏ מס’ 3) הניאו־קלאסי (שמשמש כיום לתערוכות מתחלפות) ובית קצין המשמר (Kommandatenhaus;‏ מס' 1), שם שוכנת ההנהלה של הוצאת הספרים בֶּרטֶלסמָן. בקצה השדרה נמתח גשר הארמון (Schlossbrücke), המעוטר בפסלי לוחמים בסגנון קלאסי שיצר קרל פרידריך שינקֶל. הגשר חוצה את התעלה אל אי המוזיאונים.
  

• 

  ז׳נדארמנמארקט

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  הכיכר המקסימה בלב רובע מיטֶה נקראת על שם הז’נדארמים, גדוד העילית של חיל הפרשים הפרוסי, שאורוותיו שכנו בקרבת מקום. האזור החל להתפתח בסוף המאה ה־17, אז התיישבו בו הוּגֶנוֹטִים (פרוטסטנטים שנמלטו מצרפת), ולאורך השנים הוקמו בו מבנים דתיים ואזרחיים, שבזכותם נמנית הכיכר עם היפות ביותר בברלין.
  בשנים 1701-5 הקימו ההוּגֶנוֹטים את הקתדרלה הצרפתית (Französischer Dom), בקצה הצפוני של הכיכר - כנסייה קטנה, עם גג־רעפים אדום, בדמותה של כנסייה הוּגֶנוֹטית שנחרבה בצרפת. ב־1708 הושלמה מעברה האחר של הכיכר הקתדרלה הגרמנית (Deutscher Dom;‏ בשמה הרשמי ‘הכנסייה החדשה’ – Neue Kirche), שנועדה לקהילה הקלוויניסטית דוברת הגרמנית באזור. שתי הכנסיות אינן קתדרלות במובן המקובל של המילה, שכן אף אחת מהן לא שימשה מעולם מושב להגמון;‏ את השם Dom (המציין בגרמנית הן ‘קתדרלה’ והן ‘כיפה’) קיבלו רק בסוף המאה ה־18, כשהאדריכל קרל פון גוֹנטארט הוסיף לשתיהן מגדלים תאומים, מקורים בכיפות עגולות. התוספת נועדה ליצור בכיכר הרמוניה אדריכלית, בדוגמת הפּיאצָה דֶל פּוֹפּוֹלי ברומא.
  

  
  בכנסייה הצרפתית, שחלל הפנים שלה צנוע וחסר ייחוד, מקיימים כיום תפילות וקונצרטים, ואילו מתחת לכיפה הצמודה שוכן המוזיאון ההוּגֶנוֹטי (Hugenottenmuseum), העוסק בתולדות הקהילה. אפשר גם לטפס לראש המגדל, המשקיף לתצפית נאה על העיר. הכנסייה הגרמנית, לעומת זאת, אינה משמשת עוד לצורכי דת, ויש בה תערוכה (משמימה למדי) על תולדות הדמוקרטיה בגרמניה.
  בין שתי הכנסיות משלים את הכיכר בית הקונצרטים (Konzerthaus) הניאו־קלאסי, אולי פסגת יצירתו של האדריכל הברלינאי קרל פרידריך שינקְל. המבנה הושלם ב־1821, אחרי שהתיאטרון הקודם באתר נשרף עד היסוד, ושימש את התיאטרון הממלכתי של פרוסיה עד מלחמת העולם השנייה. המבנה ניזוק קשות בהפצצות ורק ב־1984, לאחר סדרה של שיפוצים, נפתח מחדש כאולם קונצרטים למוזיקה קלאסית ולג’אז. פסלי־הארד החולשים על טור המדרגות מייצגים את כוחה של המוזיקה (נגנים רוכבים על אריה ופנתר), ומול הכניסה ניצב פסלו של המחזאי הנודע פרידריך שילֶר.
  מסביב לכיכר ובתחומה יש מספר בתי קפה עם שולחנות בחוץ, וכמעט בכל מזג אוויר תראו בה נגני רחוב, להטוטנים ומנפחי בלונים למיניהם, המשרים אווירה נעימה (גם אם ממוסחרת מעט). מסוף נובמבר עד ה־23 בדצמבר מתקיים בכיכר שוק חג מולד הנמנה עם הגדולים והמרשימים ביותר בברלין, ובקיץ נערכים בה לפעמים מופעי מוזיקה קלאסית תחת כיפת השמיים.
  

• 

  האקֶשֶה הֶפֶה

  צפון מיטֶה

  חצרות האקֶשֶה (Hackesche Höfe) הוא מתחם של שמונה חצרות מקושרות זו לזו, שהושלם ב־1906 סמוך לכיכר השוק האקֶשֶר מרקט (Hackescher Markt). במתחם, שנועד להקל על מצוקת הדיור ברובע הצפוף שוֹינֶנפירטֶל, שולבו דירות מגורים, בתי מלאכה ושימושים מסחריים, והוא נבנה בסגנון היוּגֶנדשטיל, הניכר במיוחד בחזיתות המשובצות אריחים צבעוניים בחצר הראשונה.
  בשנות ה־20 וה־30 היו כרבע מדיירי המתחם יהודים, ושכנו בו המֶנזָה של אגודת הסטודנטיות היהודיות ובית מחסה לנערות של אגודת הנשים היהודיות. לאחר מלחמת העולם השנייה הידרדר מצבן של החצרות (הקומוניסטים העדיפו להשקיע בבתי דירות חדשים) ורק אחרי איחוד ברלין היתה להן עדנה, כאשר התמקמו בהן אמנים, שמשכו לאזור את התיירים. בשנים 1994-7, נעשה באזור שיפוץ כללי ונפתחו בוטיקים, גלריות, בתי קפה ומוסדות תרבות.
  בחצר הראשונה, המרשימה מכולן, שוכנים היום תיאטרון Chamäleon והקפה־מסעדה Oxymoron, ויש גם גלידרייה ובית קולנוע. במעבר בין החצר הראשונה לשנייה קבוע לוח זיכרון לאברהם גָייגֶר, ממייסדי הזרם הליברלי ביהדות, ובחצר השלישית יש שלט המספר על הנוכחות היהודית באזור, ותצוגה של חרסינה מהמפעל המלכותי KPM. מחצר מס’ 6 כדאי לפנות ימינה אל חצרות הוורדים (Rosenhöfe), מתחם חנויות מקסים ששופץ בסגנון אר דקו בשנת 2003.
  מומלץ לבקר באזור בשעות הערב, אז מתמלאים בתי הקפה והאווירה תוססת - אבל לא מאוחר מדי: זהו אזור מגורים, ובשעה עשר נסגרות החצרות למבקרים (פרט לחצר הראשונה, הפתוחה כל הלילה).

• 

  מגדל הטלוויזיה

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בשנת 1969 נחנך ברוב טקס פֶרנזֶטוּרם (Fernsehturm), התשובה המזרח־גרמנית למגדל הטלוויזיה בשטוטגרט שבמערב. המגדל, שנועד להפגין את עוצמתה של התעשייה המקומית, הוא כיום המבנה הגבוה ביותר בגרמניה (368 מ’), וצורתו היתה לאחד מסמלי העיר (ולו משום שניתן לראותו מכל פינה בברלין). בימים שטופי־שמש יוצרות הקרניים הנשברות על הכדור המצופה פלדה בראש המגדל צורה המזכירה צלב – אפקט שאדריכלי המגדל לא צפו מראש, והיה מקור בלתי־נדלה למבוכה עבור הקומוניסטים המזרח־גרמנים;‏ במערב ברלין קראו לתופעה ‘נקמת האפיפיור’, וצחקו בקול גדול.
  מרפסת התצפית (בגובה 203 מ’), המשקיפה על כל ברלין והסביבה, היא אתר תיירות פופולרי שליד הכניסה אליו נמתחים תורים ארוכים, בייחוד בקיץ. עם זאת, מכיוון שברלין היא עיר שטוחה ואין בה כמעט בניינים גבוהים, התצפית עלולה להיות מאכזבת (מגובה כזה קשה לזהות מבנים ואתרים ספציפיים);‏ אם אתם רוצים לראות את העיר מלמעלה, עדיף לטפס למרומי עמוד הניצחון או לעלות לפּנורמָה פּוּנקט בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ. אם בכל זאת תרצו לעלות למרפסת התצפית, תוכלו לחסוך את התור בהזמנת כרטיסים מראש באינטרנט (בתוספת מחיר).
  קומה אחת מעל מרפסת התצפית ממוקמת Sphere, מסעדה הסובבת על צירה ומשלימה סיבוב שלם בכל חצי שעה. המסעדה מלאה בדרך כלל, האוכל אינו מלהיב והמחירים גבוהים. בשנת 2015 נפתח בבסיס המגדל מוזיאון האדם (Menschen Museum) - בית קבוע לתערוכה השנויה־במחלוקת עולמות הגוף, שבמסגרתה מוצגות מאות גופות משומרות במטרה להדגים ולהמחיש את המנגנונים הפועלים בגוף האדם. הכניסה למוזיאון ממוקמת בצד הפונה למזרקת נֶפּטוּן ולאי המוזיאונים.

• 

  אנדרטת משלוח הילדים

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בימים הקשים שאחרי ליל הבדולח, כשיהודי ברלין תרו נואשות אחר דרך כלשהי לעזוב את גרמניה הנאצית, יזם הסוחר היהודי וילפריד ישראל מבצע הצלה יוצא־דופן - הקינדֶרטרנספורט (Kindertransport). ישראל וחבריו בקהילה היהודית של בריטניה שכנעו את ממשלת הוד מלכותו להעניק אשרות כניסה לאלפי ילדים יהודיים מגרמניה שיועברו למשפחות אומנות;‏ עם קבלת האישור אורגנו רכבות מיוחדות משטחי הרייך השלישי אל בריטניה, ומדצמבר 1938 עד ספטמבר 1939 הועברו באמצעותן כ־10,000 ילדים, שניצלו בדרך זו מידי הנאצים.
  סמוך לתחנת הרכבת Friedrichstr, שממנה יצאה הרכבת הראשונה של הקינדֶרטרנספורט, הוצבה בשנת 2008 אנדרטה עשויה ארד מאת הפסל הישראלי פרנק מָייזלֶר. באנדרטה, ששמה הרשמי הוא "רכבות לחיים – רכבות למוות", נראים שני ילדים עם מזוודה בדרכם לחיים החדשים בבריטניה, ולעומתם חמישה ילדים בבגדים מרופטים, המייצגים את אלה שנשלחו לכיוון ההפוך, אל מחנות הריכוז וההשמדה. הפסל משתייך לסדרה של אנדרטאות דומות שיצר מָייזלֶר בתחנות שבהן עברו משלוחי הילדים - בהן וינה, גדאנסק, רוטֶרדאם ולונדון.

• 

  עמוד הניצחון

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  אלת הניצחון (‘אֶלזֶה המוזהבת' בפי המקומיים), המשקיפה על הטירגארטֶן ממרומי הזיגֶסזוֹילֶה (Siegessäule, עמוד הניצחון), כיכבה בסצינות מפתח מהסרט מלאכים בשמי ברלין ונמנית עם הסמלים המוכרים ביותר של העיר. העמוד והפסל נבנו לזכר סדרת הניצחונות הצבאיים של פרוסיה על דנמרק (1864), על אוסטריה (1866) ועל צרפת (1871);‏ התבליטים שבבסיס העמוד מייצגים סצינות קרב ממלחמות אלה, ולאורכו הודבקו תותחים שנלקחו כשלל ונצבעו בזהב.
  העמוד הוצב תחילה בכיכר שמול הרָייכסטאג, אבל ב־1939, במסגרת תוכנית גֶרמאניָה, הועבר למיקום אסטרטגי בשדרה החוצה את הפארק. אז גם נוספה לעמוד עוד קומה, שהגביהה אותו בשבעה מטרים וחצי, ומארבעת עבריה של הכיכר הוצבו מבנים ניאו־קלאסיים בתכנונו של האדריכל הנאצי אלברט שפֶּר. המבנים, שחורי כדורים ממלחמת העולם השנייה עדיין ניכרים בקירותיהם, הם הכניסות למעברים תת־קרקעיים המובילים אל העמוד עצמו.
  בבסיס העמוד יש מוזיאון קטן העוסק בבנייתו ובתהפוכות שעברו עליו, ומשם מטפסות 270 מדרגות אל מרפסת תצפית צרה, המשקיפה לנוף נאה של הטירגארטֶן ומרכז העיר. מצפון לעמוד, בתוך הטירגארטֶן, הוצבו פסליהם של אוטו פון ביסמרק, הקנצלר שהוביל את פרוסיה לאותם ניצחונות גדולים, ושל שני הגנרלים שפיקדו על צבאו, הֶלמוּט פון מוֹלטקֶה ואָלבּרֶכט פון רוֹן.

• 

  כיכר פאריז

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  פּאריזֶר פּלאץ, הכיכר הצמודה לשער בּראנדֶנבּוּרג, קיבלה את שמה בזכות הניצחון על נפוליאון, שבעקבותיו הוחזר פסל הקוואדריגָה מפאריז. בהיותה הלב התיירותי של ברלין, הומה הכיכר פעילות בכל שעות היום: להטוטנים, אמני רחוב ומדריכי תיירים מציעים את מרכולתם בכל פינה, וברחבה הגדולה נערכות בקביעות הפגנות רבות ומגוונות.
  במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 שכנו בכיכר המלבנית, שנחשבה אז הכתובת היוקרתית ביותר בברלין, בעיקר שגרירויות, מלונות־פאר וארמונות עירוניים. מבנים אלה נחרבו ברובם (פרט לשער בּראנדֶנבּוּרג ולחלק קטן מארמון אָרנים, שם שכנה האקדמיה לאמנויות) בהפצצות בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. בשל הקרבה לחומת ברלין נותרה הכיכר בשממונה עד ראשית שנות ה־90 – ורק אז, לאחר איחוד גרמניה, הוחלט לפתח אותה מחדש כמרכז עירוני, שבו יקומו בנייני משרדים, בנקים ומסעדות, לצד בניינים חדשים למוסדות ששכנו כאן בעבר.
  

  
  כדי לשמר את אחדותה הסגנונית של הכיכר קבעה העירייה מגבלות קשיחות על הבנייה החדשה, מה שהוביל את האדריכלים לפתרונות יצירתיים. אחד מהם, הקנדי־אמריקני פרנק גֶרי, תכנן את החזית של בנק דֶה.צֶט (DZ Bank) בפשטות משמימה, העומדת במגבלות – אבל בתוך הבניין שילח את הרסן ויצר מלוחות מתכת מעוקלים אולם כנסים שנראה כמו חיה פרהיסטורית או פסל סביבתי. גג הבניין, העשוי רשת־עכביש של לוחות זכוכית, נראה מלמעלה (למשל מכיפת הרייכסטאג) כמו זנב של לווייתן.
  

  
  מימין לבנק שוכנת שגרירות ארה”ב ומשמאלו שובר את האחידות בניין הזכוכית והמתכת של האקדמיה לאמנויות (Akademie der Künste). האקדמיה, שנוסדה ב־1696, היא גוף ממלכתי לקידום האמנויות שהשתכן בכיכר החל מ־1907;‏ במבנה הנוכחי שולבו שרידים מבניין האקדמיה הישן ובאולם האחורי (הנפתח לכיוון אנדרטת השואה) ניצב פסל־שיש של פרומתאוס שהוחבא בידי הרמן גֶרינג ונתגלה מחדש במהלך השיפוץ. בבניין האקדמיה מתקיימות תערוכות מתחלפות ויש בית קפה נעים וחנות לספרי אמנות.
  את הצד הדרומי של הכיכר משלים מלון אָדלוֹן (Hotel Adlon), המשתייך לרשת מלונות־היוקרה קֶמפּינסקי. במלון המקורי, שנפתח ב־1907, התארחו העשירים והמפורסמים (בהם רוקפלר, צ’פלין, איינשטיין והצאר ניקולאי השני), ובתקופה הנאצית גם קצינים בכירים באֶס.אֶס. ב־1997 נפתח המלון החדש, השואף לשחזר את ימי הזוהר של המקור, ומאז התארחו כאן פוליטיקאים וכוכבים מכל העולם – בהם גם מייקל ג’קסון, שב־2002 צולם כשהוא מטלטל את בנו התינוק ממרפסת הקומה השלישית.
  בצד הצפוני של הכיכר שוכנות שגרירות צרפת ונציגות קוויבק, ויש עוד מספר בנייני משרדים. בית מקס ליברמן (Max Liebermann Haus), הצמוד לשער מצפון, נבנה בהשראת הארמון העירוני של הצייר היהודי מקס ליברמן, שעמד כאן לפני מלחמת העולם השנייה. כיום שוכנים בבית משרדיה של עמותת שער בּראנדֶנבּוּרג ומתקיימות לפעמים תערוכות מתחלפות.
  ב-2016 נפתח בכיכר מוזיאון שער בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Tor Museum), שלמעשה אינו מוזיאון כלל אלא סרטון מולטימדיה של 20 דקות המוקרן על מסכי ענק ומסכם את האירועים החשובים בתולדות השער והעיר. האפקטים מרשימים אבל התוכן שטחי והמחיר ללא ספק מוגזם.

• 

  פורום הוּמבּוֹלדט

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  מדרום ללוּסטגארטֶן עמד במשך מאות שנים הארמון העירוני של שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, שנבנה ב-1451 על חורבותיו של מנזר קדום. הארמון עבר שיפוץ מקיף בסגנון הבארוק במאה ה-18, אולם ניזוק קשות בהפצצות במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן נהרס בידי השלטון הקומוניסטי, בתואנה שלא ניתן לשפצו. במקום הארמון, שייצג את המשטר הישן, בנו הקומוניסטים את ארמון הרפובליקה : מבנה ענקי, מחופה זגוגיות־ארד כתומות, ששימש את הפרלמנט המזרח־גרמני וכלל גם אולמות לכנסים, מסעדות וגלריה לאמנות. לאחר איחוד ברלין התברר שבבניית ארמון הרפובליקה נעשה שימוש נרחב באָזבֶּסט, ובשל כך הוצע להרסו ולבנות מחדש את הארמון העירוני, אבל רק ב-2008, לאחר שנים רבות של דיונים והתנגדויות, נהרס הבניין סופית.
  המבנה החדש שהוקם באתר, ונפתח ב-2021, הוא שחזור חלקי של הארמון (שלוש חזיתות ורוב החצרות הפנימיות) המשולב במבנה בטון מודרני. במתחם העצום, הקרוי על שם האחים־המדענים וילהלם ואלכסנדר פון הוּמבּוֹלדט, יש מספר חללי תצוגה, המשמשים לתערוכות קבועות ומתחלפות. תולדות הארמון מוצגות למבקרים בסרטון מולטימדיה על מסך גדול (Videopanoram), במרתף שנחשף בחפירות (Schlosskeller) ובהיכל הפסלים (Skulpturensaal), שם מוצגים לראווה פסלים שהוצלו מהמבנה המקורי. לכך נוספות תצוגות הקבע אחרי הטבע (Nach der Nature), העוסקת בהשפעת שינויי האקלים על החברה האנושית וברלין הגלובלית (Berlin Global), השואפת להציג את יחסי הגומלין בין תולדות העיר להיסטוריה העולמית.
  בקומה השנייה והשלישית של המתחם מוצגים אוספי המוזיאון לאתנולוגיה (Ethnologisches Museum), והמוזיאון לאמנות אסיה (Museum für Asiatische Kunst), שהועברו לכאן ממתחם המוזיאונים בדאלֶם. בראשון בולטים במיוחד אוסף האמנות האפריקנית, אוצר התכשיטים של בני האינקָה וסירות בגודל טבעי מאיי האוקיאנוס השקט, ואילו השני מתמקד באמנות בודהיסטית וחילונית מיפן, מסין, מקוריאה ומהודו. תצוגות חדשות, שפותחו במיוחד למיקום החדש, עוסקות בהשפעות של תרבויות קדומות זו על זו ובכלי נגינה מרחבי העולם. אגפים אלה פתוחים בשלב זה רק באופן חלקי, וייפתחו במלואם לקהל בקיץ 2022.
  

  
  לצד תערוכות הקבע מתקיימות בפורום מגוון תערוכות מתחלפות, בהן תערוכות המיועדות במיוחד לילדים, ויש בו גם חנות מזכרות גדולה, ביסטרו (יקר ולא מלהיב) ולשכת מידע לתיירים.

• 

  אלכסנדרפלאץ

  אזור אלכסנדרפלאץ

  הכיכר הסואנת אלכסנדרפּלאץ (Alexanderplatz) קיבלה את שמה לקראת ביקורו של הצאר אלכסנדר הראשון בברלין ב־1805, ובראשית המאה הקודמת נבנו סביבה בתי כלבו גדולים, והיא היתה למרכז תעבורתי סואן. ברחובות הצרים מסביב לכיכר הצטופפו באותה תקופה תיאטראות, קברטים, נערות עובדות ועסקים מפוקפקים, והיא היתה למרכז התוסס של העיר.
  בשנות ה־60, תחת השלטון הקומוניסטי, רוצפה הכיכר באספלט ונבנו בה בית הכלבו Zentrum (היום חנות Galeria Kaufhof), בית המורה (Haus des Lehrers, מול קניון אלֶכּסָה) המעוטר בפסיפס בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי ומלון־יוקרה של 37 קומות, שיועד לאורחים רמי־דרג (כיום מלון Park Inn). ב־1969 הוצב בכיכר שעון העולם (Weltzeituhr), המראה את השעה ב־148 ערים ברחבי העולם, ושנה אחר־כך נוספה מזרקת ידידות העמים (Brunnen der Völkerfreundschaft), שבשל עיצובה הצבעוני והצעקני זכתה לכינוי ‘מזרקת תכשיטי הזונה’.
  

  אהבה על השעון

  שעון העולם אמנם מכוער, אבל זה לא הפריע לו להפוך למקום מפגש קבוע של בני נוער ממזרח ברלין, שהחליפו ביניהם קלטות מחתרתיות של מוזיקה מערבית. האתר הסמלי סיפק גם השראה למסורת רומנטית: המקומיים מאמינים שבני זוג שיחזיקו ידיים מתחת לשעון בדיוק בחצות הלילה (זמן מקומי) יישארו יחד לעד.

  
  לאחר איחוד ברלין הפכה הרחבה הקומוניסטית למתחם קניות פופולרי (כמה אירוני), ובו חנויות אופנה, חנות החשמל הגדולה Saturn וסניף של רשת ההלבשה הזולה Primark. בכיכר מתקיימים ירידים, שווקים ואירועים נוספים, בהם אחד משוקי חג המולד הגדולים ביותר בעיר.

• 

  מוזיאון פֶּרגָמוֹן

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בתחילת המאה העשרים, כשהתברר שהמוזיאונים הקיימים באי צרים מלהכיל את האוצרות הרבים שחשפו הארכיאולוגים, הוחלט להקים מבנה חדש עבור אוצרות אלה. במוזיאון (Pergamonmuseum), שנבנה לאורך 20 שנה והושלם ב־1930, מרוכזים האוצרות הגדולים והמרהיבים ביותר מאוספי המלכים והקיסרים של גרמניה, ולכן הוא נמנה עם האתרים שאין להחמיצם בברלין - גם אם אינכם חובבים נלהבים של מוזיאונים. מבנה המוזיאון נועד להזכיר מקדש יווני ובכך לספק הקשר למוצגים בפנים - אם כי בשנים האחרונות קשה להתרשם ממנו, כי החזית הישנה עוברת שיפוצים מקיפים, והכניסה הרשמית הועברה לגלריית ג'יימס סימון, מרכז המבקרים החדש של אי המוזיאונים.
  מזבח פֶּרגָמוֹן (Pergamonaltar), שעל שמו נקרא המוזיאון כולו, הוא מבנה אדיר־ממדים מהמאה השנייה לפנה”ס, שנתגלה בעיר היוונית פֶּרגאמוֹן (היום בֶּרגאמָה בטורקיה) ומוצג באולם ענקי שנבנה במיוחד עבורו. על הקיר שמול הכניסה הוצבו מדרגות־השיש שטיפסו אל חזית המזבח, ואילו שלושה הקירות האחרים מוקדשים לרצועת תבליט מרהיבה של קרב־האדירים בין האלים לבין הענקים, שעיטרה במקור את קירות המזבח. ילדים שלמדו על המיתולוגיה היוונית או קראו ספרים בנושא ייהנו לזהות בתבליט את הדמויות המוכרות של זאוס וחבר מרעיו.
  המזבח הוא גולת הכותרת של אוסף עתיקות יוון ורומא (Antikensammlung), אחד משלושה האוספים המוצגים במוזיאון. עוד באוסף זה: שער השוק של העיר הרומית מילֶטוּס (גם היא היום בטורקיה) ופסיפס יפהפה של אורפיאוס, הנגן המיתולוגי שחילץ את אהובתו מהשאול.
  האוסף השני, המכונה מוזיאון מערב אסיה (Vorderasiatisches Museum), כולל מוצגים מהתרבויות העתיקות של אשור, בבל, אכד והסביבה. על התצוגה חולש שער עשתורת (Ishtartor), אחד משערי העיר בבל, שנבנה בידי נבוכדנאצר במאה השישית לספירה, ונחשב בעבר אחד משבעת פלאי תבל. השער, שגובהו 14 מ’ ורוחבו 30 מ’, שוחזר על בסיס חלקים שנחפרו בעיראק, ואתו שוחזרה גם הדרך הטקסית המובילה אליו, המעוטרת בסמליהם של אלים בבליים קדומים. באולמות אחרים מוצגים בין השאר פסלי אלים עתיקים מתל ח’לף שבסוריה ומצבות אשוריות בנות 5000 שנה.
  אל תחמיצו גם את האוסף השלישי, המוזיאון לאמנות האיסלאם (Museum für Islamische Kunst), בקומה העליונה, המספק לתיירים מישראל הצצה נדירה לסגנון החבוי־מעין בתוככי המסגדים. עם המוצגים נמנים חדר מעוטר־לפרטים של סוחר מחאלֶבּ, גומחות־תפילה מאיראן, ביצורים של ארמון מדברי ממְשאטָה שבירדן ושטיחי־קיר מכל העולם המוסלמי.
  המוזיאון קל לניווט ומשולט היטב, ועם הכרטיס תקבלו מדריך־שמע מצוין במספר שפות, בהן אנגלית. מאז 2020 חובה לקנות מראש באתר האינטרנט כרטיס לשעה מסוימת.
  שימו לב: המוזיאון צפוי להיסגר למספר שנים החל מ־23 באוקטובר 2023. כדי להיערך לשטף המבקרים הצפוי לפני הסגירה ייפתח המוזיאון ליותר שעות מדי יום בשבועות שלפני הסגירה - בררו את שעות הפתיחה העדכניות באתר האינטרנט.
  

  סגור לשיפוצים

  במסגרת תוכנית־העל לפיתוחו של אי המוזיאונים נערכים במוזיאון פֶּרגָמוֹן שיפוצים נרחבים, שבעקבותיהם נסגרו למבקרים אחדים מאולמות התצוגה של המוזיאון. הקורבן המשמעותי ביותר של השיפוץ הוא האולם בו מוצג מזבח פֶּרגָמוֹן עצמו, הסגור למבקרים מאז אוקטובר 2014 וייפתח מחדש רק ב־2025. על תכניות הפיתוח של אי המוזיאונים ועל כרטיסי הנחה, ראו תחת אי המוזיאונים.
• אָלֶכּסָה

  אזור אלכסנדרפלאץ

  במבנה הוורוד ליד אלכסנדרפלאץ שוכן קניון (Alexa) הנמנה עם המובילים בברלין ותמיד מלא קונים. בין השאר שוכן כאן הסניף הגדול ביותר של רשת האלקטרוניקה Media Markt.

• 

  כיכר בֶּבֶּל

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  רחבת האספלט הגדולה של בֶּבֶּלפּלאץ (Bebelplatz) אינה מושכת את העין ממבט ראשון, אבל הכיכר נמנית עם אתרי התיירות המובילים בברלין, בזכות המבנים העתיקים שסביבה, והאירועים הדרמטיים שהתרחשו בה. רוב המבנים הוקמו ביוזמתו של פרידריך הגדול מלך פרוסיה, ששאף להקים מתחם מפואר של ארמונות ומבני ממשל בשטח שבו ניצבו לפני כן ביצורי העיר - אולם תוכניתו הושלמה רק בחלקה.
  מצפון לאוּנטֶר דֶן לינדֶן בנה פרידריך עבור אחיו הייינריך ארמון מגורים מפואר, שהועבר ב־1809 לידי האוניברסיטה של ברלין. האוניברסיטה, שנוסדה באותה שנה בידי הפילוסוף והבלשן וילהלם פון הוּמבּוֹלדט, נקראת כיום על שמו - אוניברסיטת הוּמבּוֹלדט (Humboldt Universität) - ובחזיתה הוצבו פסלים של וילהלם פון הוּמבּוֹלדט ושל אחיו אלכסנדר, גיאוגרף ומגלה־ארצות נודע. האוניברסיטה נחשבה אחת המובילות באירופה: עם התלמידים המפורסמים בה נמנים קרל מרקס, פרידריך הֶגֶל, לאה גולדברג והיינריך הָיינֶה, וסגל המורים כלל בין השאר את האחים גרים ואת אלברט איינשטיין.
  בניין האופרה הממלכתית (Staatsoper), החולש על הכיכר ממזרח, הושלם ב־1743 והיה התיאטרון הראשון בברלין;‏ חזיתו, בסגנון ניאו־קלאסי מוקדם, פונה אל אוּנטֶר דֶן לינדֶן. בבניין מתקיימות הופעותיה של האופרה הממלכתית, בניהולו של דניאל בארנבוים.
  הספרייה הישנה (Alte Bibliothek), מעברה האחר של הכיכר, היא בניין בארוקי מרשים, שבשל קוויו המעוגלים זכה בפי הברלינאים לכינוי ‘השידה’. המבנה שימש את הספרייה המלכותית וכיום שוכנת בו הפקולטה למשפטים.
  הכיפה הירוקה בפינה הדרום־מזרחית של הכיכר שייכת לקתדרלת יָדוויגָה הקדושה (St.-Hedwigs-Kathedrale), שהושלמה ב־1778 כבית תפילה למיעוט הקתולי בעיר. הכנסייה נשרפה כמעט כליל בעקבות ההפצצות על ברלין, ולכן חלל הפנים שלה מעוצב בסגנון גיאומטרי מודרני. בקריפטה קבורים ההגמונים והארכיהגמונים של ברלין, בהם הכומר בֶּרנהארט ליכטֶנבֶּרג, שעודד את קהילתו לסייע ליהודים בתקופת השואה, והוכר בזכות כך כחסיד אומות העולם. מדרום משלים את הכיכר בניין משרדים גדול, שהוקם ב־1889 כמשרד הנהלה של בנק, והיום משמש בין השאר את מלון־הפאר Hotel de Rome.
  עם זאת, כל הפאר וההדר של הבניינים המכובדים לא יעזור למחוק את מה שאירע בכיכר ב־10 במאי 1933, אז פרצו סטודנטים משולהבים אל ספריית האוניברסיטה, הוציאו ממנה 20,000 ספרים והעלו אותם באש. האירוע, אחד מני רבים שהתרחשו באותו יום בגרמניה הנאצית, נחקק בזיכרון בשל נאומו החריף של שר התעמולה יוזֶף גֶבֶּלס, שהציג את שריפתם והחרמתם של ספרים מאת ‘מתנגדי השלטון’ (יהודים, הומוסקסואלים, קומוניסטים וכדומה) כצעד חיוני להבראתה של גרמניה.
  לזכר האירוע המביש נחנכה בכיכר ב־1995 אנדרטה מאת האמן הישראלי מיכה אוּלמן. האנדרטה, המכונה בפשטות ספרייה (Bibliothek), היא חדר תת־קרקעי, שבקירותיו קבועים מדפים ריקים המספיקים לאכסון של 20,000 ספרים. ניתן לצפות בספרייה הריקה דרך ריבוע זכוכית הקבוע בכיכר ואמור לשקף את בנייני התרבות שהיו עדים לזוועה ואת פניהם של המביטים פנימה, אולם החדר עצמו אינו נגיש למבקרים. בנוסף, נקבעו בשטח הכיכר מספר לוחות־זיכרון, ובהם תיאור של האירוע וציטוט אמרתו המפורסמת של היינריך הָיינֶה, "זאת היתה רק ההקדמה;‏ במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם" (מתוך המחזה אלמאנסור, 1820).

• 

  שוֹינֶנְפירטֶל

  אזור אלכסנדרפלאץ

  'רובע האסמים' (Scheunenviertel), השוכן בין Rosenthalerstr לבין אלכסנדרפּלאץ, קיבל את שמו בימי הביניים, אז שכנו אסמי התבואה של העיר באזור כיכר רוזה לוּקסמבּוּרג שבצפון הרובע. האסמים הוגלו מעבר לחומת העיר כדי למנוע מהשריפות התכופות בהם להתפשט לתוך ברלין עצמה. עם השנים היה האזור לשכונת עוני צפופה ומוזנחת, שבה פרח הפשע לסוגיו, מזנות והימורים ועד שוד מאורגן. החל מסוף המאה ה־19 התגוררו בשכונה גם מהגרים יהודיים ממזרח אירופה (אוֹסטיוּדֶן, Ostjuden), שהתקשו למצוא דירה באזורים מבוססים יותר בברלין.
  את האווירה ברובע בשנות ה-20 של המאה הקודמת תיעד היטב הסופר היהודי אלפרד דֶבּלין, בספרו ברלין, אלכסנדרפּלאץ. היו אלה ימיו האחרונים של הרובע, כי בשנות ה-30 הוא 'חוסל' בסדרה של מיזמי בנייה שנועדו למגר את הצפיפות ואת הפשע;‏ הנאצים ניצלו את ההזדמנות כדי להרחיב את הכינוי "שוֹינֶנְפירטֶל" גם לאזור היהודי המבוסס יותר ממערב ל-Rosenthalerstr, וזאת על מנת לקשור את היהודים לרובע המזוהה עם זנות ופשיעה.
  לאחר מלחמת העולם השנייה לא השקיעו הקומוניסטים בשימור המבנים הישנים ברובע, והוא שקע בהזנחה עד נפילת החומה. אז, בזכות מיקומו המרכזי, הפך הרובע העני לשעבר לאזור מבוקש, שרחובותיו נמנים היום עם היקרים והאופנתיים ביותר בעיר. הבתים הישנים שופצו בהדרגה, ובכל פינה נפתחו גלריות, בתי-קפה וחנויות מעצבים;‏ על העבר מעיד רק שלט זיכרון שהוצב בכיכר רוזה לוּקסמבּוּרג.

• 

  בית המשמר החדש

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  נוֹיֶה ואכֶה (Neue Wache), שנבנה ב־1816 עבור המשמר המלכותי של פרוסיה, הוא מבנה ניאו־קלאסי, האופייני לסגנונו של האדריכל קרל פרידריך שינקֶל. בגמלון שמעל אכסדרת העמודים מגולפת אלת הניצחון היוונית ניקֶה, סמל לניצחון הפרוסי במלחמות הנפוליאוניות. ב־1918, לאחר שהקיסר ויתר על כיסאו בתום מלחמת העולם הראשונה, לא היה עוד צורך במשמר מלכותי, והמבנה הוסב לאתר זיכרון לקורבנות המלחמה. בתקופה הקומוניסטית שימש המבנה אתר זיכרון לקורבנות הפאשיזם והמיליטריזם, ובתקופה זו גם הוטמנו מתחת לרצפתו רגבי עפר משדות קרב באירופה, הודלקה בו אש־תמיד תחת תיבת זכוכית והוצב בו משמר־כבוד קבוע.
  לאחר איחוד גרמניה שונה שוב ייעודו של המבנה, ומאז 1993 הוא נקרא אתר הזיכרון לקורבנות המלחמה ומשטרי האלימות. את אש־התמיד החליף העתק מוגדל של הפסל אם עם בנה המת, שיצרה ב־1936 האמנית קֶתֶה קוֹלְוויץ. הפסל המרשים, המזכיר את מוטיב הפּיֶיטָה הנוצרי, ניצב בלב חלל ריק ומהדהד, כשמעליו חור החושף אותו לשמש, לגשם ולשלג.
  

  
  מאחורי בית המשמר משתרעת חורשת ערמונים, מקום נהדר למנוחה ביום קיץ חם. מעברה האחר של החורשה ניצבים הארמון על התעלה (Palais am Festungsgraben), בית־אחוזה של איש חצר מהמאה ה־18 (כיום יש בו תיאטרון, גלריות ואולמות לאירועי תרבות), ובית האקדמיה לזמרה (Haus der Sing-Akademie) שנבנה ב־1827 עבור המקהלה העירונית ומשמש מאז 1952 את תיאטרון מקסים גוֹרקי (Maxim-Gorki-Theater). משמאל לתיאטרון הוצב ב־1997 פסל־ארד של המשורר והמחזאי היהודי היינריך הָיינֶה.

• 

  שער בּרָנדֶנבּוּרג

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בקצה אוּנטֶר דֶן לינדֶן ניצב שער ניצחון מרהיב, שהוא אולי הסמל המובהק ביותר של ברלין. השער המקורי, שהיה אחד מ־18 בחומת־המכס העירונית, הוחלף ב־1791 במבנה רב־רושם, השואב השראה מהשער המוביל לאקרופוליס באתונה.
  השער מורכב מ־12 עמודים בסגנון דוֹרי (שישה מכל צד), היוצרים חמישה מעברים. רק בארבעה נעשה שימוש יומיומי, כי במעבר האמצעי הורשו לעבור רק המלך ובני לווייתו. מעל העמודים הוצב פסל־נחושת של מרכבה רתומה לארבעה סוסים (קוואדריגָה, Quadriga) שיצר פסל החצר יוהן גוֹטפריד שאדוֹ;‏ במרכבה נוהגת אלת השלום, המייצגת את תקופת השלום והשגשוג שידעה פרוסיה באותה תקופה.
  אותן שנים של שלום באו אל קצן 15 שנה אחרי בניית השער, כשנפוליאון כבש את פרוסיה ולקח את הקוואדריגָה לפאריז כשלל מלחמה. ב־1814, לאחר תבוסת נפוליאון, הוחזר הפסל לברלין והוצב מחדש, אבל בהתאם לאווירה באותם ימים, הוחלט כי הדמות תייצג מעתה את אלת הניצחון, ותישא את צלב הברזל (עיטור הגבורה הצבאי העליון) ואת הנשר הפרוסי. כך הפך השער לסמל העוצמה הצבאית של פרוסיה, ולכן עברו בו מצעדים צבאיים רבים, בהם גם מצעדי הראווה של גרמניה הנאצית.
  

  
  מ־1961 עד 1989 ניצב השער ב’רצועת המוות’ שלאורך חומת ברלין, וסביבו היה שטח ריק (המבנים האחרים באזור נהרסו בהפצצות). בשל מיקומו האסטרטגי, והעובדה שאיש לא יכול היה להגיע אליו ממערב או ממזרח (פרט לאורחים רמי־דרג ממזרח גרמניה, שעברו דרכו בליווי צבאי), סימל השער יותר מכל את טראומת החומה והחלוקה, ולכן היה גם המקום שבו נערכה החגיגה הגדולה ביותר עם נפילת החומה, בנובמבר 1989. כיום זהו המקום שבו חוגגים כל דבר בברלין – מראש השנה האזרחית עד זכייתה של גרמניה בגביע העולם בכדורגל ב־2014.
  במבנה־הצד הדרומי של השער יש לשכת מידע לתיירים (Berlin Infostore) ואילו בצפוני תוכלו לנוח מההמולה בחלל הדממה (Raum der Stille) - חדר קטן, מבודד לקול, שנועד לחשיבה שקטה.

• 

  הרייכסטאג

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בבניין הרָייכְסטאג (Reichstag), שהושלם ב־1894, התכנס הפרלמנט של הקיסרות הגרמנית עד 1918 ושל רפובליקת ויימאר עד 1933. המבנה הניאו־בארוקי המפואר, שייצג את העוצמה הגרמנית, הוכתר בכיפה מרשימה מפלדה וזכוכית והיה לאחד מסמלי העיר.
  ב־27 בפברואר 1933, פחות מחודש לאחר עליית היטלר לשלטון, עלה הבניין באש. הנאצים האשימו את הקומוניסטים בשריפה וניצלו את ההזדמנות לחוקק את ‘צו הרייכסטאג’, שאִפשר להם לסגור עיתונים, לעצור מתנגדים פוליטיים ללא משפט, ולנצח בבחירות, שהתקיימו פחות משבוע לאחר מכן. השריפה נותרה צרובה בזיכרון הגרמני כנקודה שבה השלים היטלר את השתלטותו על השלטון.
  

  
  בתקופה הנאצית לא התכנס הפרלמנט ברָייכסטאג, וגם אחרי מלחמת העולם השנייה לא היה בו שימוש: המבנה ניצב במערב ברלין (סמוך מאוד לחומה) והפרלמנט של מערב גרמניה לא התכנס בברלין אלא בעיר הבירה בּוֹן. רק לאחר איחוד גרמניה הוחלט להחזיר את הבירה לברלין, ולשם כך גם לשפץ את בניין הרָייכסטאג;‏ המשימה הוטלה על האדריכל הבריטי נורמן פוֹסטֶר, שהחליט לא רק לשחזר את החזיתות הניאו־בארוקיות אלא גם לבנות מחדש את הכיפה שנהרסה בהפצצות, אבל הפעם מזכוכית בלבד – סמל לשקיפות של הדמוקרטיה הגרמנית. העבודות הושלמו ב־1999, ומאז מתכנס כאן הבּוּנדֶסטאג (Bundestag) – הבית התחתון של הפרלמנט הגרמני.
  מאז שהושלמה, מושכת הכיפה השקופה של פוֹסטֶר תיירים רבים, הן בשל צורתה הייחודית והן בזכות הנוף הפנורמי אליו היא משקיפה. המבקרים, המטפסים במסלול לולייני אל קצה הכיפה, משתקפים בפסל־מראות אנכי, ומקבלים הסברים מעניינים על המבנים מסביב ועל הנוף באמצעות מדריך־שמע במספר שפות (ללא תשלום).
  

  
  משיקולי ביטחון, מאז 2012 לא ניתן לבקר ברָייכסטאג ללא הרשמה מראש. באתר האינטרנט תוכלו לבחור בין ביקור בכיפה, אליו מספיק לרוב להירשם מספר ימים מראש (עד שבועיים בשיא העונה), לבין סיור מודרך בפרלמנט (כולל ביקור בכיפה), המחייב הרשמה של חודש־חודשיים מראש. הסיור המודרך כולל ביקור באולם המליאה ובחדרי האירוח הטקסיים, ובמהלכו מראים המדריכים כתובות גרפיטי שהותירו חיילים רוסיים על הבניין בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. ההדרכה בסיור מעניינת בדרך כלל, גם אם מעט טרחנית.
  מי שלא נרשמו מראש ובכל זאת רוצים לבקר בכיפה יוכלו לנסות את מזלם בביתן ההרשמה מעבר לכביש או להזמין מקום במסעדת־הגג Käfer. בכל מקרה, קחו בחשבון שהבדיקה הבטחונית והעלייה לכיפה במעלית אורכים יחד כ־20 דקות ועלולים להיות קצת מלחיצים (השומרים לא הכי נחמדים והמעלית צפופה). בכניסה לרייכסטאג חובה להציג דרכון.
  סמוך למתחם הבידוק הבטחוני שבכניסה לרָייכסטאג ניצבת אנדרטה לזכר 96 חברי פרלמנט, רובם קומוניסטים וסוציאליסטים, שנרצחו בידי הנאצים בבתי־כלא ובמחנות ריכוז. האנדרטה מורכבת מלוחות ברזל אנכיים, עליהם חרותים שמות הקורבנות, תאריכי הלידה והמוות, מקום הלידה וההשתייכות המפלגתית.

• 

  אי המוזיאונים

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  האי בנהר שפּרֶה (Spree) במרכז ברלין הוא ערש לידתה של העיר: בחלקו הדרומי התפתח הכפר קלן, המוזכר לראשונה ברשומות בשנת 1237 והתאחד ב-1307 עם הכפר הסמוך ברלין (באזור רובע ניקולאי של היום).
  ב־1841 הכריז פרידריך וילהלם הרביעי על חלקו הצפוני של האי כמתחם של מדע ואמנות, אשר זכה מאוחר יותר לשם מוּזֵיאוּמסְאינזֶל (Museumsinsel). עם זאת, הדחיפה המשמעותית ביותר לפיתוחו של האי התרחשה בסוף המאה ה־19, אז יזמה הקיסרות הגרמנית סדרה של משלחות ארכיאולוגיות לביצוע חפירות הצלה באתרים רבים ברחבי האימפריה העות'מנית המתפוררת. בתמורה להשקעה בחפירות קיבלו הגרמנים רבים מהשרידים שנתגלו, ואלה מצאו את דרכם לאי המוזיאונים.
  במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע המתחם קשות, אולם לאחר איחוד ברלין עבר שיפוץ מקיף וב־1999 הוכרז בידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בשנת 2019 נפתח סמוך למוזיאון החדש מרכז המבקרים של האי, גלריית ג'יימס סימון (James-Simon-Galerie), הקרוי על שם המיליונר היהודי-ברלינאי שמימן את המשלחות הארכיאולוגיות למזרח. במרכז, מבנה בטון מרשים שתוכנן בידי האדריכל דייוויד צ'יפֶּרפילד, יש אודיטוריום, ספרייה, קפטריה חנות מזכרות, לוקרים וחלל לתערוכות מתחלפות, וניתן להיכנס ממנו למוזיאון פֶּרגָמוֹן ולמוזיאון החדש.
  למעוניינים לבקר ביותר ממוזיאון אחד באי באותו יום מומלץ לקנות כרטיס אזורי יומי (Bereichskarte Museumsinsel;‏ €19/9.5 לזכאים להנחות/למבוגר). אם בכוונתכם לבקר כל יום במוזיאון אחר, קנו את כרטיס המוזיאונים של ברלין.

• 

  האנדרטה למחאת רוֹזֶנשטראסֶה

  אזור אלכסנדרפלאץ

  ברוֹזֶנשטראסֶה (Rosenstr), כיום רחוב צר בין האקֶשֶר מרקט לאלכסנדרפּלאץ, ניצב בשנות ה־40 בניין משרדים ששימש את הקהילה היהודית בברלין, ומולו התרחש בחורף 1943 אירוע יוצא־דופן בתולדות התקופה הנאצית. ב־27 בפברואר רוכזו בבניין, במסגרת אקציית המפעלים, כ־2000 יהודים, רובם גברים, שהיו נשואים לבני־זוג אָריים או תוצאה של נישואי תערובת כאלה (מה שהנאצים כינו מישלינג). כשנודע דבר מעצרם החלו נשותיהם ואמותיהם האָריות להתקבץ מול הבניין, דרשו לראות את יקיריהן, ולא נרתעו גם כששומרי הבניין איימו עליהן בנשק. ההפגנה הספונטנית, אירוע נדיר בגרמניה הנאצית, נמשכה למרות מזג־האוויר הקר והמושלג, ומדי יום נוספו עוד מפגינות. החל מ־6 במרץ, אם כתוצאה מהמחאה או מסיבות אחרות (ההיסטוריונים עדיין חלוקים בשאלה), שחררו הנאצים את כל היהודים שהיו כלואים בבניין;‏ רובם לא נשלחו למחנות ונותרו בחיים עד סוף המלחמה.
  את הסיפור המופלא חשף היסטוריון אמריקני בספר שראה אור ב־1985, ושלוש שנים אחר־כך אישרו שלטונות מזרח גרמניה את תוכניתה של הפסלת אינגֶבּוֹרג הוּנצינגֶר להקים באתר אנדרטה בשם בלוק הנשים (Block der Frauen). באנדרטה, העשויה אבן־חול ורדרדה, נראים הגברים הכלואים והנשים המוחות, והיא מעוטרת בסמלים יהודיים ובטקסט המעלה על נס את כוחה של האהבה. האנדרטה ניצבת בגינה קטנה, במקום שבו עמד בניין המשרדים (שנהרס בהפצצות);‏ עמודי מודעות משני צדי הגינה מוסיפים מידע (בגרמנית בלבד) ותמונות, וב-2017 הוצב בגינה גם לוח מידע באנגלית ובגרמנית.
  בקצה האחורי של הגינה מגולל שלט זיכרון את תולדותיו של בית הכנסת הציבורי הראשון של יהודי ברלין, שהוקם כאן ב־1715 ונקרא לימים בית הכנסת הישן (Alte Synagoge). בסמוך לשלט ניתן לראות בדשא את השרידים היחידים שנותרו מיסודות בית הכנסת.
• Blue Man Group

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  המופע של 'האנשים הכחולים' כבש את העולם בסערה, ובברלין נבנה עבורו תיאטרון מיוחד, המותאם באופן מושלם למופע. מוזיקה מקורית, תנועה ואינטרקציה עם הקהל משתלבים לחוויה ייחודית. יקר, אבל שווה.

• 

  אנדרטת השואה

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  האנדרטה (Holocaust-Mahnmal) שיצר האמן היהודי־אמריקני פיטר אָייזֶנמן, מותירה רושם עז והפכה מיד כשנחנכה (ב־2005) לאתר חובה בברלין. 2711 עמודי־בטון גבוהים ונמוכים, המזכירים מצבות־קבורה, ניצבים במרחקים שווים זה מזה על משטח גלי, רצוף עליות ומורדות. ככל שנכנסים לעומק האנדרטה הולכים העמודים וגובהים ואילו הקרקע הולכת ומשתפלת, כך שהעמודים הגבוהים ביותר מתנשאים כארבעה מטרים מעל הקרקע, הרחק מעל לראשי המבקרים. בשלב מסוים סוגרים העמודים על ההולכים בשבילים הצרים ומשרים תחושות של חוסר אונים, אובדן וייאוש – גם אם ‘האור בקצה המנהרה’ מציץ תמיד מבחוץ.
  הקמתה של אנדרטה רשמית ומרכזית ליהודים שנרצחו בשואה נידונה בגרמניה כבר משנות ה־80, אולם רק ב־1994 הוקצה למטרה זו שטח של 19 דונם מדרום לשער בּראנדֶנבּוּרג, שהיה בעבר גן הצמוד לקריית הממשל הנאצית (עד אז נותר השטח ריק בשל קרבתו לחומת ברלין). מתוך הצעות רבות שהועלו נבחרה בסופו של דבר תוכניתו של אָייזֶנמן, וב־1999 גם אושרה בפרלמנט הגרמני. השם הרשמי שניתן לאתר הוא האנדרטה ליהודי אירופה שנרצחו (Denkmal für die ermordeten Juden Europas).
  

  
  אָייזֶנמן נמנע משימוש בטקסט או בסמלים יהודיים באנדרטה, לא הציע לה פרשנות רשמית ואף הבהיר שלמספר העמודים אין כל משמעות. עמדה זו גררה ביקורת מצד מי שראו באנדרטה אמירה מופשטת מדי, וחששו כי תהפוך לאתר שעשועים. כדי להתמודד עם ביקורות מסוג זה נוסף לתכנון המקורי מרכז מידע (Ort der Information) תת־קרקעי, הממחיש את זוועות השואה דרך סיפורן של מספר משפחות יהודיות. בחלל השמות (Raum der Namen) שבמרכז המידע מוקרנים על מסך בזה אחר זה שמותיהם של כל קורבנות השואה הידועים, ומוקראים תיאורים ביוגרפיים קצרים של כל אחד ואחת מהן;‏ סבב שלם של קריאת השמות והביוגרפיות אורך כשש וחצי שנים.

• 

  המוזיאון לתולדות גרמניה

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  שימו לב: בסתיו 2021 נסגר המבנה הראשי של הארמון לשיפוצים עד שנת 2025.
  בקצה אוּנטֶר דֶן לינדֶן, סמוך לאי המוזיאונים, ניצב מבנה ורדרד גדול, מעוטר בפסלי קסדות ותותחים. המבנה הבארוקי, העתיק ביותר ברחוב, הושלם ב־1730 ותפקד כמחסן הנשק והארטילריה (Zeughaus) של פרוסיה ולאחר מכן כמוזיאון צבאי;‏ בשנת 1953 הוסב המבנה המרשים למוזיאון (Deutsches Historisches Museum) שתיעד את ההיסטוריה של גרמניה, תחילה מנקודת מבט קומוניסטית ומאז האיחוד - בצורה מאוזנת יותר. גם אם תבחרו שלא לבקר במוזיאון, מומלץ להיכנס (ללא תשלום) לאולם המבואה - שם ניצבים בין השאר פסל־ארד של לנין לצד פסל של לוחם אָרי מהתקופה הנאצית (העתק של זה שניצב בכניסה ללשכתו של היטלר) - ולהציץ לחצר הפנימית, המעוטרת בתבליטים של לוחמים גוססים מאת הפסל אנדריאס שליטֶר.
  

  
  התצוגות במוזיאון מגוללות את ההיסטוריה הגרמנית מראשיתה, עם דעיכתה של האימפריה הרומית, והכתרתו של קרל הגדול למנהיג השבטים הגרמאניים בשנת 800 לספירה, ועד איחוד גרמניה ב־1990. מעניין במיוחד הפרק העוסק בשנות השלטון הנאצי, ממנו תוכלו ללמוד על הדרכים בהן מתמודדת גרמניה של היום עם עברה הנורא. באגף העוסק בחלוקת גרמניה מתפצלת התצוגה לשתיים ועוסקת במקביל במזרח ובמערב. עם המוצגים המעניינים ביותר נמנים אוסף של כתבי קודש מהמאה ה־16 ואבן־דרך רומית מהמאה השלישית. המוזיאון מסודר באורח הגיוני וקל לעיכול, אבל מוצגים רבים מוסברים רק בגרמנית, ולכן מומלץ מאוד לקחת מדריך־שמע או להצטרף לסיור מודרך באנגלית (במבואה יש לוח מודעות ובו זמני הסיורים).
  ב־2003 נוסף למוזיאון אגף חדש (I. M. Pei Bau), שנבנה מאחוריו ומקושר אליו במעבר תת־קרקעי. האגף, המיועד לתערוכות מתחלפות, תוכנן בידי האדריכל הסיני־אמריקני אָיי.אֶם.פֵּיי, מי שתכנן גם את הפירמידה בכניסה למוזיאון הלוּבְר בפאריז. העיצוב הגיאומטרי של האגף החדש מהווה ניגוד מרתק לסגנון הבארוקי של מחסן הנשק, והמבנים העתיקים משתקפים בספירלת הזכוכית, ומספקים רקע יפהפה לתמונה למזכרת.
  

• 

  כנסיית מריה הקדושה

  אזור אלכסנדרפלאץ

  הכנסייה הגותית מָרִיֶינקירכֶה (Marienkirche) נבנתה ב־1280 ונמנית עם הכנסיות העתיקות ביותר בברלין, אבל רק בסיס הגרניט והלבֵנים התחתונות מקורם בימי הביניים: מגדל הכנסייה נוסף רק ב־1466, והמבנה כולו שופץ ושוקם הן במאה ה־19 והן בתקופה הקומוניסטית. מוקדי העניין העיקריים בחלל הפנים הם ציור דהוי של מחול המוות מהמאה ה־15 (מימין לכניסה) ודוכן־מטיף בארוקי, מגולף מאבן בהט, שיצר אנדריאס שליטֶר ב־1703. בחזית הכנסייה ניצב פסל של מרטין לותר, מבשר הרפורמציה, ומסביב הוצבו ב-2017 שלטים המספרים על הכנסייה ועל הרובע הימי-ביניימי מסביבה. בכנסייה מתקיימים לפעמים קונצרטים של מוזיקה קלאסית.
• טירגארטֶן

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  משמעותו המילולית של השם טירגארטֶן (Tiergarten) היא ‘גן של חיות’ - אבל לא מדובר בגן חיות במובן המקובל של המילה, אלא ביער־ציד פרטי ששימש את בני שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, והוסב במאה ה־18 לפארק עירוני. במאה ה־19 תוכנן הטירגארטֶן מחדש כפארק נוף בנוסח אנגלי, ובו אזורי ‘יער טבעי’ לצד מדשאות, פסלים, פלגים, אגמים ושבילים להולכי־רגל ולאופניים. הברלינאים אוהבים לבלות בפארק, לטייל בו ולהשתזף בו בימים שטופי־שמש;‏ באזורים מסוימים, למשל ליד עמוד הניצחון, מקובל לרבוץ בפארק בעירום.
  בשל ממדיו העצומים של הפארק (שטחו עולה על 2000 דונם), מומלץ לטייל בו באופניים (ראו מסלול מומלץ) או לנסוע דרכו באוטובוס מס’ 100 ולרדת לסיבוב קצר בכל תחנה. לטיול ברגל, רצוי לבחור אזור אחד ולהתמקד בו;‏ עם האזורים היפים ביותר נמנים האיים המלאכותיים רוּסוֹ (Rousseau-Insel) ולוּאיזֶה (Luiseninsel) בדרום הפארק, האזור שליד גן החיות במערב וגן הוורדים (Rosengarten) המקסים, לא הרחק מעמוד הניצחון.
  

  
  רחוב ה־17 ביוני (Str des 17. Juni), המשכה של השדרה המלכותית אוּנטֶר דֶן לינדֶן, חוצה את הפארק בציר מזרח-מערב. הרחוב נמתח משער בּראנדֶנבּוּרג, דרך עמוד הניצחון הניצב בכיכר הכוכב הגדול (Grosser Stern), ועד שער שארלוֹטֶנבּוּרג (Charlottenburger Tor) שבקצה הפארק. השער הניאו־בארוקי, שמשני צדיו ניצבים פסליהם של פרידריך הראשון ואשתו סופי שארלוֹטֶה, נבנה ב־1907 כדי לסמן את הכניסה לשארלוֹטֶנבּוּרג, שעוד היתה אז עיר עצמאית;‏ כיום הוא נראה חסר פרופורציות, כי שני חלקיו הורחקו זה מזה כשהשדרה הורחבה בידי הנאצים במסגרת תוכנית גֶרמאניָה.
  בחלקו הצפוני של הפארק, לאורך רחוב צר המוביל מהרָייכסטאג לעמוד הניצחון (זהו מסלולו של קו 100), ניצבים מספר מבנים מעניינים. הראשון הוא מגדל פעמונים (Carillon) שחור, בגובה 42 מ’, ש־68 הפעמונים בו נשלטים ממקלדת־בקרה אחת ובקיץ מנגנים עליהם יצירות קלאסיות ואחרות.
  

  
  אחריו ניצב בית תרבויות העולם (Haus der Kulturen der Welt), שנבנה ב־1957 בתכנונו של האדריכל האמריקני יוּ סטוּבּינס ובשל צורתו המשונה זכה לכינויים היצירתיים "צדפה בהריון" ו"החיוך של ג’ימי קרטר". כיום זהו מרכז לתרבות חוץ־אירופית, שבו מתקיימים כנסים, תערוכות ואירועים מיוחדים;‏ בחזית המבנה, לצד בריכה שלווה, הוצב פסל ארד מאת הנרי מוּר.
  המבנה השלישי לאורך הציר, ארמון בֶּלְווּ (Schloss Bellevue), הוא וילה ניאו־קלאסית שנבנתה ב־1785 עבור אחיו הקטן של פרידריך הגדול. הארמון, כיום מעונו הרשמי של נשיא גרמניה, סגור למבקרים - אבל אפשר בהחלט לצלם מבחוץ את חזיתו הלבנה־בוהקת.
• הטופוגרפיה של הטרור

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  מפקדותיהם של הגֶסטאפּוֹ והאֶס.אֶס., המנגנונים באמצעותם פיקחה גרמניה הנאצית על אזרחיה, ניצבו זה לצד זה ברחוב הצר פּרינץ־אָלבּרֶכט־שטראסֶה, שאזכור שמו היה מספיק בכדי לעורר אימה בקרב תושבי העיר (כמסופר ברומן לבד בברלין). מבנים אלה, וכן בניין המשרד הראשי לבטחון הרייך (RSHA) ומבני ממשל נוספים באותו מתחם, נהרסו בהפצצות בסוף מלחמת העולם השנייה והמגרש שעליו עמדו נותר ריק במשך שנים רבות.
  בשנות ה־80 נערכו בשטח חפירות ארכיאולוגיות ואלה חשפו את מרתפי המבנים המאיימים ושרידים נוספים מהמתחם. כתוצאה מלחץ ציבורי נפתחה באתר החפירות התערוכה הטופוגרפיה של הטרור (Topographie des Terrors;‏ ‘טופוגרפיה’ בגלל קווי־המתאר של המבנים ששורטטו בשטח ו’טרור’ בשל שלטון האימים שהטילו על האוכלוסייה). התערוכה עברה מספר גלגולים עד שב־2011 נפתח מוזיאון בבניין קבע, נסלל שביל משולט ברחבי המתחם ואזור המרתפים תחת כיפת השמיים הוקצה לתערוכות מתחלפות (בקיץ בלבד).
  תצוגת הקבע המרתקת עוקבת אחרי הידרדרותה ההדרגתית של גרמניה לכדי מדינת משטרה, שבה כל מי שהיה שונה או חריג הוקא מהחברה והוגדר כאויב העם. מאות תצלומים, תרשימים וכרזות תעמולה ממחישים את עוצמתם של מנגנוני הגֶסטאפּוֹ והאֶס.אֶס ואת חלקם בפשעי הנאצים. מרשים במיוחד הדגם של רובע הממשל הנאצי, הניצב ממש באולם הכניסה. התצוגה ראויה לשבח על כך שאינה מתחמקת מנושאים שנויים במחלוקת, בהם השתלבותם החלקה של רבים מבוגרי הארגונים הנאציים במנגנון הממשל של גרמניה המזרחית והמערבית אחרי המלחמה. דברי ההסבר כתובים גרמנית ואנגלית ובקומת המרתף יש ספרייה וחדר סמינרים.
  בדלפק הקבלה תוכלו לקבל ללא תשלום מדריך־שמע (גם באנגלית) למסלול משולט במתחם;‏ לאורך המסלול תוכלו לראות את השרידים שנותרו מהמבנים מזרי האימה לצד שלטי הסבר ובהם תמונות ועדויות נוספות. מדריך־השמע מפורט מאוד, ומי שלא מעוניינים להתעמק בנושא יוכלו להסתדר גם בלעדיו.
  בגבולו של מתחם הטופוגרפיה נמתח קטע מחומת ברלין, הארוך ביותר ששרד במרכז העיר;‏ הקטע אינו חלק מהמתחם, אבל ניתן לגשת אליו ולהצטלם לידו.
• לוּסטגארטֶן

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  גן החשק (Lustgarten), לבו הירוק של אי המוזיאונים, הוא מקום מושלם להפוגה נעימה בין הביקורים במוזיאונים ובאתרים מסביב. השטח, שהחל את דרכו כגן התבלינים של הארמון העירוני, הוסב לגן רשמי ב־1646 ועוצב מחדש ב־1829, אז נוספו לו עצים, שבילים ומזרקות. עם זאת, הגן עבר תהפוכות רבות לאורך הדורות ושימש גם למצעדים צבאיים ולעצרות פוליטיות – בין השאר גם לעצרות־ההמונים של גרמניה הנאצית, במהלכן נאם היטלר מעל במה שהוצבה על מדרגות המוזיאון הישן. בתקופה הקומוניסטית כונה הגן ‘כיכר מרקס ואֶנגֶלס’ ורק בסוף שנות ה־90 הוקצו בו שטחים למדשאות והוצבה בלבו מזרקה נאה.
  בחלקו הצפוני של הגן, מול הכניסה למוזיאון הישן, הונחה בשנת 1829 קערת גרניט בקוטר שבעה מטר, שנחצבה מגוש יחיד ונחשבת הגדולה מסוגה בעולם. הקערה, שנועדה לייצג את הקשר המיסטי בין הגרמניוּת לבין האימפריות של יוון ורומא, היתה אמורה לפאר את האולם העגול במוזיאון הישן, אולם בשל טעות בחישוב לא ניתן היה להכניס אותה למוזיאון, והיא נותרה בחוץ, חשופה לאיתני הטבע ולפגעי הזמן (כולל חורי כדורים ממלחמת העולם השנייה).
• קוֹמישֶה אוֹפֶּר

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  מאחורי החזות המשמימה חבוי אולם יפהפה ובו בית אופרה קליל וחדשני (Komische Oper), במסורת ה'אופרה קומיק' הצרפתית. העיבודים מרתקים, מקוריים, ואף פרובוקטיביים לפעמים, אבל הביצוע תמיד באיכות גבוהה. השירה בגרמנית, אבל אפשר לבחור תרגום לאנגלית (בלוח שעל גב הכיסא שלפניכם).
• המוזיאון החדש

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  המוזיאון החדש (Neues Museum) התפרסם בזכות האוסף המצרי המוצג בו, אחד משלושת המובילים בעולם - אבל יש בו גם מוצגים רבים מהתקופה הרומית והגרמאנית (עד ימי הביניים), וקומתו העליונה מוקדשת בכלל לפרהיסטוריה. המבנה, שהושלם ב־1855, היה הראשון בפרוסיה שבהקמתו נעשה שימוש בטכניקות של בנייה מתועשת, בין השאר בשלד הברזל ובתקיעת היסודות באדמה הבוצית שלגדת הנהר. הוא נפגע קשות במלחמת העולם השנייה ועמד בחורבותיו עד שנות ה־80, אז בוצע בו שיפוץ ראשוני.
  בשנת 1997, לאחר איחוד ברלין, הופקד האדריכל הבריטי דיוויד צ’יפֶּרפילד על שיפוץ מקיף במוזיאון. צ’יפֶּרפילד בחר לשמר פרטים רבים ככל האפשר מהמבנה המקורי, בהם קירות ותקרות שנוקבו בחורי כדורים, ולשלבם במבנה המחודש. ב־2009 נפתח המוזיאון מחדש, והתוצאה נחשבת הישג אדריכלי מרשים;‏ שימו לב במיוחד לשתי החצרות הפנימיות (המכונות ‘החצר המצרית’ ו’החצר היוונית’) ולטור המדרגות הראשי.
  האוסף המצרי מפוזר על פני שלוש קומות ומסודר באורח נושאי ולא כרונולוגי. עם החדרים המעניינים ביותר נמנים אוסף הפפירוסים המקיף;‏ אולם ‘30 מאות’ המציג את התפתחות התרבות המצרית לאורך השנים וכולל גם את פסל ‘הראש הירוק’ המרהיב מתקופת המלך תלמי;‏ וכמובן החדר המוקדש לנֶפֶרטיטי - פסל ראש־חזה יפהפה של מלכה מצרית, שנוצר בשנת 1340 לפנה”ס והיה למקבילה הברלינאית של המונה ליזה. הפסל, שהשתמר באורח יוצא־דופן, הועבר לכאן ב־1924.
  באוסף העתיקות הקלאסיות, המוצג בקומת הקרקע ובקומה שמעליה, מככבים מוצגים מהחפירות שנערכו בעיר האגדית טרויה, אבל השאר מעניין פחות ומסודר באורח אקראי למדי. מעניין יותר המוזיאון לפרהיסטוריה ולהיסטוריה עתיקה, בקומה העליונה, המוקדש לממצאים מתקופות האבן, הברונזה והברזל במרחב הגרמני ובאירופה כולה. הדובדבן שבקצפת הוא כובע הזהב של ברלין (חדר 305), שנראה כמו כובע מחודד של קוסמים ומעוטר בסימנים אסטרולוגיים;‏ בימי קדם השתמשו בו לחישוב תנועות השמש והירח, כדי לתזמן את הזריעה והקציר, וייחסו לו סגולות מיסטיות.
  למרבה הצער, המוזיאון כולו פחות ידידותי למבקרים מהאחרים באי. סדר המוצגים אינו אינטואיטיבי, לוחיות־הסבר רבות כתובות בגרמנית בלבד ואין כמעט מקומות ישיבה. כדי לא להתעייף, מומלץ לקחת מפה בכניסה ולתכנן בעזרתה את סדר הביקור.
  על תכניות הפיתוח של אי המוזיאונים ועל כרטיסי הנחה, ראו תחת אי המוזיאונים.
• אֶר.אָ.וֶה טֶמפֶּל

  פרידריכסהָיין

  סדנת תיקונים רחבת־ידיים של חברת מסילות־הברזל המזרח־גרמנית, שאיבדה את ההצדקה הכלכלית לקיומה בעקבות איחוד גרמניה, מושכרת מאז 1999 לעמותה מקומית, שהסבה אותה למתחם אלטרנטיבי לתרבות ולאמנות (RAW Tempel). מקור השם בראשי התיבות של סדנת התיקונים, המאייתות באנגלית את המילה raw (ראשוני, בסיסי, בלתי מעובד) – וזו גם הגישה השלטת במתחם: לתת לאמנים ולמיזמים אמנותיים לפרוח ולהתפתח ללא לחץ ממסדי או כלכלי.
  קירותיהם של רוב המבנים (וגם כמה קרונות רכבת שנותרו) מכוסים אמנות רחוב מכל המינים, מסיסמאות מודבקות ועד ציורי־ענק סוריאליסטיים (הכינו את המצלמות). המתחם כולל שתי גלריות וחמישה מועדונים, המתעוררים לחיים בשעות הלילה המאוחרות, ויש בו גם קיר טיפוס, אולם החלקה על גלגיליות, גינת בירה, בית קפה צמחוני ועוד. בימי א’ מתקיים בשטח האתר שוק פשפשים קטן, ובקיץ מקרינים סרטים, ומעלים מחזות תחת כיפת השמיים.
• קוּלטוּרבּרָאוּאֶרָיי

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  מִבשלת בירה רחבת־ידיים מהמאה ה־19 הוסבה למתחם תרבות ובו ברים, מועדונים, אולמות אירועים, בית קולנוע ועוד. במבני הלבֵנים שבהם יוצרו הבירות שוכנים בין השאר תיאטרון RambaZamba, שנוסד בידי אם לילד עם תסמונת דאון וצוות השחקנים בו מבוסס על בעלי מוגבליות;‏ מועדון הספרות Haus für Poesie;‏  המועדונים Soda ו-Alte Kantine;‏ ומוזיאון (Museum in der Kulturbrauerei), העוסק בחיי היומיום במזרח גרמניה בתקופה הקומוניסטית.
  

  
  בשטחים הפתוחים במתחם ניצבים מספר פסלים ומתקיימים מגוון אירועים תחת כיפת השמיים, בהם שוק שבועי לאוכל רחוב (ינואר-אוקטובר, א' 14:00-18:00) ושוק חג מולד מושקע ומואר , השואב את השראתו ממדינות סקנדינביה. מתעניינים בסיפורה ההיסטורי המרתק של המבשלה? חפשו את העמודים המסומנים באות i בצבע ירוק, שם תוכלו לצפות בסרטונים בנושא (בגרמנית באנגלית) באמצעות סריקת קודי QR למכשיר הנייד שלכם.
• בלון העולם

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  וֶלטבּאלוֹן (Weltballon), בלון הליום ענקי המעוטר בלוגו העיתון Die Welt, הוא אורח קבוע בשמי מרכז ברלין. מי שאינם סובלים מפחד גבהים יוכלו לצפות על העיר מתא הנוסעים הקטן, בעודם מתנודדים בגובה של 150 מ’ מעל הקרקע. הבלון קשור לקרקע בכבל מתכת עבה, כך שאינו טס ברחבי העיר אלא רק עולה ויורד. החוויה אינה זולה, בייחוד בהתחשב בכך שהעלייה והירידה יחדיו אורכים כרבע שעה בלבד, אבל עשויה להלהיב בני נוער וצעירים. משיקולי בטיחות, הבלון לא עולה לאוויר בימים של מזג אוויר גרוע או רוחות חזקות, ולכן מומלץ לברר מראש אם האתר פעיל.
• המוזיאון היהודי

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  המוזיאון היהודי הראשון בברלין נפתח כבר ב־1933, אבל חמש שנים אחר־כך נסגר בפקודת הנאצים. המוזיאון הנוכחי (Jüdisches Museum) צמח מתוך אוסף היודאיקה של מוזיאון העיר ברלין, שהוצג במחלקה נפרדת מאז שנות ה־70, וב־1988 הוחלט להקים עבורו מבנה ייעודי.
  למשימה נבחר האדריכל היהודי־אמריקני דניאל ליבֶּסקינד, בן לניצולי שואה מפולין, הנמנה עם הזרם הדה־קונסטרוקטיביסטי באדריכלות. ליבֶּסקינד תכנן מבנה יוצא־דופן, שהושלם בשנת 1999. המבנה הזיגזגי לא תוכנן על פי התצוגות שנועדו לשכון בו, אלא כיצירה פיסולית בפני עצמה, המשקפת את תולדות יהודי גרמניה: צורתו מזכירה מגן דוד מפורק, קירותיו מצופים אבץ (על מנת שיקבלו עם הזמן גוון כחלחל), חלונותיו הם חריצים צרים ואין בו דלתות - הכניסה הראשית למוזיאון היא מעבר תת־קרקעי המוביל אליו ממבנה בארוקי סמוך, ששימש בעבר את מוזיאון ברלין והיום שוכנים בו הקופות, הקפטריה ואזורי השירות.
  

  
  המעבר מוביל תחילה לחלל תת־קרקעי ובו שלושה צירים, המייצגים שלושה גורלות אפשריים של יהדות גרמניה. ציר השואה, שלאורכו מזכרות וסיפורים של יהודים שנשלחו למחנות, מסתיים במגדל השואה המשרה מועקה כבדה (והביקור בו הוא בגדר חובה);‏ ציר הגלות, המייצג את ההגירה מגרמניה, מסתיים בדלת ברזל אל גן הגלות, משטח־עמודים המסמל את הקושי שבהגירה לצד הפן האופטימי שבה;‏ ורק ציר ההמשכיות מוביל לטור מדרגות ארוך, העולה אל חלל התצוגה של המוזיאון.
  

  
  עם זאת, לפני הביקור בתצוגה מומלץ לפנות שמאלה אחרי טיפוס של כחצי קומה במדרגות, לחצות מספר חדרים לתערוכות מתחלפות ולהיכנס לחלל הזיכרון (Memory Void), מעבר צר שהושאר בכוונה בין קירות הבטון ומוקדש למיצב המצמרר שלכת, יצירתו של מנשה קדישמן.
  

  
  תצוגת־הקבע במוזיאון מתחילה בקצה טור המדרגות, ומשתרעת על פני שתי קומות. התצוגה עוקבת אחר ההיסטוריה של יהדות גרמניה, מראשיתה במאה הרביעית לספירה ועד ימינו, ומחולקת לאיזורים על פי נושאים;‏ לצד התצוגות ההיסטוריות יש מספר אזורים שמטרתם להמחיש את עקרונות היהדות בדרכים יצירתיות, למשל על ידי השמעת ניגונים מסורתיים, תקיעת שופר ועוד. בשנים 2019-21 נסגר המוזיאון חלקית לצורך שינוי מהפכני בתצוגת הקבע, שהפכה נגישה ומסודרת יותר, ונוסף לה אזור שלם המתמקד בחיים יהודיים בגרמניה משנת 1945 ועד היום. התצוגה גם מתמקדת יותר בהיבטים אמנותיים - אם בגלריה של יצירות מאת אמנים יהודיים, בציורי קומיקס של יהודים מפורסמים או ביצירה רבת־העוצמה שבירת הכלים מאת אָנסֶלם קיפֶר, המתייחסת לתיאור בריאת העולם על פי הקבלה.
  

  
  חשוב לציין שהחלק המוקדש לשנים 1933-45 אינו נרחב במיוחד, ומכסה בעיקר את מה שהתרחש בגרמניה (ולא בפולין או בארצות אחרות);‏ החלטה שנויה במחלוקת זו היתה בחירה מודעת של מתכנני המוזיאון, שביקשו להימנע מהנטייה הרווחת לראות את ההיסטוריה הענפה של יהודי גרמניה רק כהערת שוליים לשואה. המוזיאון עשיר בהסברים מפורטים (בגרמנית ובאנגלית) ויש בו הרבה הפעלות יצירתיות לילדים. עם זאת, הוא עלול להיות מבלבל בשל גודלו וצורתו היוצאת־דופן, ולכן מומלץ להצטייד במדריך־שמע (€3;‏ יש גם בעברית).
  

  
  מול המוזיאון, במבנה ששימש בעבר שוק מקורה, נפתחה ב־2012 האקדמיה של המוזיאון היהודי, שמטרתה לעודד מחקר ודיון בהיסטוריה יהודית ובקשרי־הגומלין בינה לסביבתה, וב-2021 פתח את שעריו אגף חדש של המוזיאון, המיועד לילדים מגיל גן ועד סוף בית הספר היסודי, ומכונה אָנוֹהָה (ANOHA;‏ מהמלים Arche Noah, בגרמנית 'תיבת נוח'). באגף החדש והמרתק לומדים הילדים על סיפור המבול (בין השאר בהקשר של שמירת הסביבה), על המושג 'תיקון עולם' ועל סובלנות וקבלת השונה - והכל באמצעות משחקים, מוצגים אינטראקטיביים, הפעלות ועוד.
  הרחבה בין אגפי המוזיאון נקראה ב־2013 על שמם של משה מנדלסון ואשתו פרוֹמֶט.
• כיכר רוזה לוּקסֶמבּוּרג

  אזור אלכסנדרפלאץ

  רוזה לוּקסֶמבּוּרג היתה קומוניסטית יהודייה שנמנתה עם ‘קבוצת ספרטקוס’, ארגון ששאף להפיל את השלטון הקיסרי (בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה) ולייסד במקומו רפובליקה סוציאליסטית. בעקבות כשלון המרד שארגנה עם חבריה לתנועה נרצחה לוּקסֶמבּוּרג בידי מיליציות מימין ב־1919, אולם חבריה לא שכחו אותה ולאחר מלחמת העולם השנייה הנציחו את שמה בכיכר המשולשת שבה ניצב אז מטה המפלגה הקומוניסטית. במדרכות וברחובות סביב הכיכר שולבו ציטוטים מכתביה של לוּקסֶמבּוּרג, שביטאו את רוח התנועה.
  בכיכר שוכנים שני מוסדות תרבות ברלינאיים. הראשון הוא תיאטרון בימת העם (Volksbühne), שנוסד ב־1914 במטרה להעלות הצגות בעלי תוכן חברתי ואקטואלי במחירים שכולם יוכלו להרשות לעצמם. המבנה המודרניסטי, שבחזיתו אכסדרת עמודים, תוכנן בידי האדריכל היהודי־הונגרי אוסקר קאופמן. קולנוע בבילון (Babylon Kino) שממול נוסד ב־1929 בקומת הקרקע של בית דירות בסגנון הבינלאומי. לאחר שיפוץ מקיף נפתח הקולנוע מחדש ב־2001 כסינמטק ומרכז לקולנוע אמנותי, שם מקרינים בין השאר סרטים אילמים בליווי פסנתר או תזמורת, כבימים עברו.
  
• פרידריכְשטאטְפָּסָזֶ'ן

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  המחירים אמנם גבוהים מדי לרוב התיירים, אבל התכנון האדריכלי ייחודי וחנויות הראווה מפתים. מרכז הקניות היוקרתי משתרע על פני שלושה גושי בניינים, המכונים קְווארטירֶה (Quartiere) ומקושרים במעברים תת־קרקעיים;‏ בקווראטיר 205 (Q205) יש פסל סביבתי העשוי מחלקי מכוניות, קווארטיר 206 (Q206) משובץ שחור־לבן בסגנון האר דקו ובקווארטיר 207 (Q207) שוכן בית הכלבו היוקרתי גאלרי לאפָיֶיט, ובו פסל זכוכית מרהיב מאת ז'אן נוּבֶל.
• Alegretto A Tavola

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  השם אולי איטלקי, אבל התפריט במסעדה הצופה על הקתדרלה של ברלין גרמני למהדרין - שניצל, סלט תפוחי אדמה, נקניקיות ועוד. האוכל טעים אבל המנות אינן גדולות, ואת המחירים הגבוהים מצדיקים רק המיקום, בטיילת הפתוחה לאורך הנהר ומול אי המוזיאונים, והשירות המהיר.
• קוּ'דאם

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  שדירת הקניות הנודעת (Ku'damm) נמתחת לכיוון מערב מכנסיית הזיכרון לקיסר וילהלם ובתחילתה יש מקבץ חנויות של רשתות אופנה פופולריות ומותגים מוכרים (C&A, H&M, דיזל, זארה ועוד) וכן בית כלבו של Karstadt. המשך הקוּ'דאם לכיוון מערב (אחרי Fasanenstr) הוא כבר סיפור אחר לגמרי: זוהי שדירת מותגים אלגנטית, המקבילה לשדירה החמישית בניו יורק ונעשית יוקרתית יותר ככל שמתקדמים מערבה - מחנויות של טימברלנד וטומי הילפיגֶר עד מותגים נחשבים כמו לואי ויטון, דולצ'ה וגבאנה, קארטיֶיה ורולקס.
• השוק המקורה מספר תשע

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  מימון המונים מקומי הציל בשנת 2010 את מָרקטהאלֶה נוֹין, אחד מ־14 שווקים מקורים שהוקמו בברלין בסוף המאה ה־19, מיזם שרצה לפתוח בו סופרמרקט משמים. בחלל העצום ומעורר־ההשראה נפתחו שוק פירות וירקות, דוכני אוכל רחוב, וחנויות המתמקדות במוצרים טריים ומקומיים ובסחר הוגן. השוק מתעורר לחיים אף יותר באירועים הנערכים בו בקביעות, בראשם פסטיבל אוכל רחוב המתקיים מדי יום ה'.
• Café Einstein

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  המוניטין שיצאו לקפה־מסעדה איינשטיין במערב ברלין הביאו לפתיחת סניף נוסף, שהפך עד מהרה מקום מפגש פופולרי לפוליטיקאים ולידוענים ואת קירותיו מפארות תערוכות צילום של אמנים ידועים. הזמינו שניצל וינאי ענקי או בשר־בקר מבושל בציר ירקות (טאפֶלשפּיץ, Tafelspitz) וקנחו בשטרודל הכי טוב בעיר.
• וילמֶרסדוֹרפֶר אָרקאדֶן

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג
• דרֶזדֶן

  מחוץ לברלין

  דרֶזדֶן (Dresden) בירת סקסוניה נמנית עם הערים היפות ביותר באירופה, וטיול־יום אליה (או אפילו גיחה של יומיים) הוא בגדר חוויה שלא תישכח. העיר העתיקה, שזכתה לכינוי ‘פנינת הבארוק’, נבנתה ברובה בראשית המאה ה־18, ועברה בשנים האחרונות שיפוץ מקיף, כדי לשקם את הנזק מסופת האש שהתחוללה בעיר בעקבות אחת ההפצצות המפורסמות ביותר אבמלחמת העולם השנייה.
  המבנה העתיק ביותר בדרֶזדֶן הוא ארמון המגורים (Residenzschloss) שנבנה כמצודה רומאנסקית בשנת 1200 אולם עבר שיפוץ מקיף בסגנון הבארוק. בתוך הארמון אל תחמיצו את מוזיאון הכספת הירוקה (Grünes Gewölbe) - אוסף מופלא, שאין שני לו באירופה - של חפצי אמנות, מיניאטורות, כלים ופסלונים יקרים מפז. בארמון יש עוד מספר מוזיאונים, ומגדלו הראשי משקיף לנוף נפלא של העיר העתיקה והנהר אֶלבֶּה.
  פנינה נוספת היא הצווינגֶר (Zwinger), ארמון שנועד לאורחים חשובים ונמנה עם המבנים הבארוקיים היפים ביותר באירופה;‏ שימו לב במיוחד לבריכת הנימפות (Nymphenbad), המעוטרת בפסלים בסגנון קלאסי. גם בארמון זה יש מספר מוזיאונים, בהם גלריית האמנים הגדולים (Gemäldegalerie Alte Meister) - אוסף כביר של אמנות מהמאות ה־14-18, כולל יצירות חשובות מאת רוּבֶּנס, רָפאל, וֶרמיר ורמברנדט.
  סמוך לצווינגֶר שוכן בית האופרה של זֶמפֶּר (Semperoper), הנמנה עם המובילים באירופה, ונקרא על שם משפחת האדריכלים שהקימה אותו, ומולו מתנשאת כנסיית החצר (Hofkirche) הקתולית. מהכנסייה נמתח רחוב צר לאורך תהלוכת הנסיכים (Fürstenzug) - רצועת־פסיפס אדירת־ממדים, עשויה אריחי פורצלן יקרים של נסיכים ומלכים הרוכבים בסך לפי הסדר הכרונולוגי של שנות שלטונם. מצעד הכבוד מוביל אל כנסיית גבירתנו (Frauenkirche), אחת הכנסיות הפרוטסטנטיות היפות ביותר באירופה, שנבנתה מחדש לפי התוכניות המקוריות. בסמוך ניצבת האקדמיה לאמנויות, שבאחד המבנים שלה שוכנת גלריית האמנים החדשים (Gemäldegalerie Neue Meister) - מוזיאון מרשים המוקדש לאמנות המאה ה־19 וה־20 וכולל אוסף נפלא מיצירותיו של האמן יליד העיר אוטו דיקס.
  ניתן לנסוע לדרזדן מברלין ברכב שכור, באוטובוס או ברכבת, אבל הדרך הטובה ביותר היא להצטרף לטיול־יום מאורגן (אפשר גם עם הדרכה בעברית;‏ עמ׳ 354).
• איסט סייד גאלרי

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  בתקופה שבה חצתה חומת ברלין את העיר עיטרו אמני רחוב וציירי גרפיטי את צדה המערבי של החומה (זה שהגישה אליו היתה חופשית) בסיסמאות פוליטיות ובציורים מכל המינים. כמחווה לנוהג זה הוחלט בדצמבר 1989, לאחר נפילת החומה, להפוך קטע של 1300 מ’ מתוכה לגלריה פתוחה, ולהזמין אמנים מכל רחבי העולם לצייר על צדה המזרחי של החומה, זה שהיה רק שבועות ספורים קודם לכן בלתי נגיש ומאוים בידי שומרים חמושים. הקטע, הסמוך לנהר שפּרֶה ברובע פרידריכסהָיין, נפתח בספטמבר 1990, וקיבל את הכינוי גלריית הצד המזרחי (East side Gallery).
  

  
  הציירים קיבלו יד חופשית לבטא את תחושותיהם ומחשבותיהם עם נפילת החומה, אם בהקשר המקומי או בהקשר הגלובלי. מיד בתחילת הגלריה (מהצד הקרוב לתחנת ‏‏ Warschauer Str) תראו ציור שבו משולבים דגלי ישראל וגרמניה, וזאת במטרה להזכיר שנפילת החומה קרתה באותו תאריך כמו ליל הבדולח ולהזהיר מנטיות פשיסטיות בגרמניה של היום. עם הציורים המעניינים נמנים גם (לפי הסדר, מאותו כיוון) ציור של נשיקה על השפתיים בין מנהיגי ברה”מ ומזרח גרמניה;‏ מחווה ללוחם החירות היהודי־רוסי אנדריי סחרוב;‏ דמות המזנקת בבת אחת מעל כל רצועת המוות;‏ מחווה לאלבום החומה של פינק פלויד;‏ מכונית טראבּאנט מזרח גרמנית הפורצת דרך החומה;‏ ציור המקשר בין סצינת נפילת החומה לקריעת ים סוף;‏ ויצירה המונה את שנות קיומה של החומה ואת אלה שנהרגו בניסיון לחצותה.
  

  
  באופן טבעי מהווה האזור אבן שואבת לוונדליזם ולגרפיטי, ויצירות רבות כוסו בקשקושים, עד שקשה כבר לראות את המקור. מאז שנפתחה הגלריה חודשו הציורים שלוש פעמים (ב־2000, 2009 ו-2015;‏ ציורים אחדים הוחלפו אולם רובם נותרו כשהיו), אבל מאז הספיקו רבים שוב להידרדר למצב בלתי ראוי. גדר שהוצבה במקום כדי למנוע גרפיטי הוסרה ב-2017 בעקבות מחאות תושבי השכונה, שרואים בה פגיעה בחופש שמסמלת הגלריה.
  

  
  על שלמות האתר מאיימים גם מיזמי הבנייה באזור: בשנת 2006, כדי לאפשר גישה ישירה מהנהר לאולם המופעים והספורט מרצדס־בֶּנץ־אָרֶנָה, הועתק ממקומו קטע של 40 מ’ מתוך הגלריה והוצב במקביל לחומה המקורית, ובקצה הצפון-מערבי נסגרים למבקרים לעתים חלקים מהחומה לצורך הקמתו של בניין מגורים יוקרתי. מול תוואי החומה גם נבנו משרדים רבים וב-2019 נפתח גם מרכז מסחרי חדש לשירות העובדים והתיירים.
  כדי למשוך את המוני התיירים הגודשים את המדרכות נפתח לאחרונה בקצה הדרום-מזרחי של האתר מוזיאון החומה באיסט סייד גאלרי. ה'מוזיאון' הוא סדרה של חדרים שבהם מוקרנים קטעי וידיאו הממחישים את סיפורה של חומת ברלין;‏ הקטעים מעניינים כשלעצמם אבל אינם מוסברים מספיק, והמחיר קצת מופקע יחסית לתמורה.
  
• שפּרֶה־ואלד

  מחוץ לברלין

  שמורת הטבע המקסימה יער השפּרֶה (Spreewald) משתרעת כמאה ק”מ מדרום לברלין, באזור שבו מתפתל הנהר שפּרֶה בתוך יער עבות, וזורמים אליו מאות נחלים ופלגים צרים, אותם קישרו המקומיים בתעלות. התושבים, המתגוררים בבתי־עץ ציוריים על איים קטנים, מתניידים בסירות שטוחות, המשמשות לכל מטרה - מחלוקת הדואר עד פינוי אשפה.
  עם נפילת החומה הפך האזור לאתר תיירות פופולרי. תוכלו לשכור סירה ולשוט בתעלות בכוחות עצמכם, או להצטרף לטיול מודרך (בגרמנית בלבד) בקאן (Kahn) - גונדולה שטוחת־קרקעית לכ־20 נוסעים. טיולי השיט והשכרת הסירות מרוכזים בשתי עיירות: ליבֶּן (Lübben), שיש בה טירה נאה מהמאה ה־17 וכיכר שוק הומה, וליבֶּנָאוּ (Lübbenau), שם יש גם מוזיאון המוקדש למלפפונים החמוצים האופייניים לאזור.
• הקתדרלה של ברלין

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  סמוך לארמון וללוּסטגארטֶן נבנתה ב־1750 כנסייה צנועה, ששימשה את בני שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, אבל לא הספיקה להם: מאז אמצע המאה ה־19 שאפו שליטי פרוסיה להקים במקומם כנסייה גדולה יותר, שתייצג נאמנה את עוצמתה של השושלת. תוכניות רבות הועלו ונדחו, ורק ב־1905, ביוזמתו של הקיסר וילהלם השני, הושלמה הכנסייה רבת־הרושם בֶּרלינֶר דוֹם (Berliner Dom;‏ למרות שמה, היא מעולם לא שימשה קתדרלה ולא היתה מושב להגמון).
  הכנסייה נבנתה בסגנון היסטוריציסטי, השואב את השראתו מהרנסאנס המאוחר ומהבארוק, ונועדה להיות התשובה הפרוטסטנטית לכנסיית סן פּיֶיטרוֹ ברומא. ארבע כיפות קטנות מקיפות את הכיפה הראשית, שנהרסה במלחמת העולם השנייה ושוחזרה בשנות ה־90, והכניסה עשירה בעיטורים מפורטים ומתהדרת בפסיפס ססגוני.
  שלא כנהוג בכנסיות באירופה, כרוכה הכניסה לקתדרלה בתשלום (פרט למשתתפים בתפילה). חלל הפנים מפואר אמנם, אבל קצת מצועצע, ומזכיר ארמון או כנסייה קתולית. שיאי העיצוב הניאו־בארוקי הם ארונות־הקבורה המוזהבים של בני שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן (בגומחות־הצד), המזבח (משיש לבן ואוניקס צהוב) וחלונות הוויטראז’ המרהיבים שמעליו.
  אם תבחרו לבקר בכנסייה, אל תחמיצו את התצפית הנפלאה מבסיס הכיפה על אי המוזיאונים והסביבה. במתחם יש גם מוזיאון, העוסק בתוכניות הבנייה (יעניין בעיקר חובבי אדריכלות) וקריפטה חסרת־ייחוד של שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן.
• אַרמון הדמעות

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  טרֶנֶנְפּאלאסט (Tränenpalast) הוא הכינוי שהעניקו תושבי מזרח גרמניה הקומוניסטית למבנה ביקורת הדרכונים והמכס במעבר בין מזרח ברלין למערבה, ליד תחנת הרכבת Friedrichstr. התחנה שכנה אמנם במזרח ברלין, אבל עברו בה קווים של הרכבת התחתית והעילית שהיו חלק ממערך התחבורה של מערב העיר, ומי שהיו בידיהם אישורים מתאימים הורשו לעבור דרכה אל מזרח העיר וחזרה. הכינוי הציורי ‘ארמון הדמעות’ ניתן למבנה בשל סצינות הפרידה קורעות־הלב שהתרחשו בו, כשמזרח גרמנים נאלצו לומר שלום לבני משפחתם וחבריהם השבים למערב לאחר ביקור קצר.
  ב־2011 נפתחה כאן התערוכה התנסויות גבול (GrenzErfahrungen), העוסקת בחיי היומיום בברלין המחולקת. באמצעות מסמכים, תמונות ופריטים מקוריים ממחישה התצוגה את ההשפעה המכרעת שהיתה להקמת החומה על חייהם של האזרחים הפשוטים משני עברי הגבול. סרטי ארכיון של יומני חדשות ממזרח וממערב מדגימים את הבדלי הפרשנויות התהומיים בין הצדדים, והתאים הצרים, ששימשו לביקורת דרכונים, משחזרים בדיוק מצמרר את החוויות שעברו מי שחצו את הגבול כאן.
• רצועת המבנים הפדרליים

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בּאנד דֶס בּוּנדֶס (Band des Bundes) הוא השם שניתן לשלושה מבנים שהוקמו בשנים 1997-2003 מצפון לרָייכסטאג (בשטח שפונה על ידי הנאצים במסגרת תוכנית גֶרמאניָה) עבור רשויות הממשל של גרמניה המאוחדת. בבנייה נעשה שימוש מאסיבי בזכוכית, המייצגת את השקיפות של הדמוקרטיה הגרמנית, בדומה לכיפת הרָייכסטאג. שלושת המבנים יוצרים רצועה צרה החוצה את הנהר (שלאורכו ניצבה גם חומת ברלין) ומקשרת בין המערב לבין המזרח באופן המסמל את איחוד גרמניה.
  המבנה המערבי הוא משכן הקנצלר (Bundeskanzleramt), שם ממוקמים המשרדים ודירת־השרד של ראש המדינה הגרמנית. המבנה עשיר בצורות גיאומטריות (כגון ריבועים, טרפזים ועיגולים) ולכן נראה שונה מכל זווית וכדאי להקיף אותו כדי להתרשם ממנו כראוי.
  בבית פאול לֶבֶּה (Paul-Löbe-Haus), המבנה הקרוב ביותר לרָייכסטאג, יש יותר מאלף משרדים וחדרי ישיבות המשמשים את ועדות הפרלמנט ואת חבריו. הבניין העצום מחובר לרָייכסטאג באמצעות מנהרה, ובצד הפונה לנהר נמתח ממנו גשר כפול (מעבר תחתי פתוח לציבור ומעבר בקומה השישית, המיועד לעובדי המשרדים בלבד) אל בית מארי אליזבת לידֶרס (Marie-Elisabeth-Lüders-Haus), מבנה מרהיב המשמש את ספריית הפרלמנט. הספרייה סגורה ברובה למבקרים, אבל בקומה התחתונה שלה, לגדת הנהר, יש אתר זיכרון לחומת ברלין (Mauermahnmal) שיצר האמן בֶּן ואגין: קטע מהחומה עוטר במספרים המציינים את מספר קורבנות החומה בכל שנה, ולצדו הוצבו פסלי־עץ של ראשים, המייצגים אחדים מהקורבנות.
  מצפון לבניין הוסב קטע מרצועת המוות למיצב הזיכרון פרלמנט העצים (Parlament der Bäume), שיצר אותו אמן. במיצב משולבים עצים, אבנים, חלקים מקוריים מהחומה, תמונות וטקסטים, וניתן להקיפו ולהציץ לתוכו מכל הכיוונים.
• Rausch Schokoladenhaus

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בחנות של רָאוּש מציעים מגוון מפתה של שוקולד מקומי ומיובא. האטרקציות העיקריות כאן הן פסלי־השוקולד של אתרים בברלין, המבחר העשיר של פרלינים מכל המינים והשוקולד הנוזלי, המוגש חם, בבית הקפה שבקומה העליונה. בביסטרו שבצד הפונה ל-Charlotenstr תוכלו ליהנות משוקו חם בחורף ומגלידת שוקולד בקיץ. 'מוזיאון השוקולד' שנפתח בחנות אינו מעניין במיוחד.
• Stern und Kreis

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  טיולי שיט בנהר שפּרֶה ובתעלות של ברלין, בליווי מדריך־שמע. בטיול הבסיסי (כ־50 דקות), העובר ליד אי המוזיאונים ורובע הממשל, ניתן לבחור הדרכה באחת משמונה שפות, בהן עברית;‏ ההדרכה בסיסית ושטחית יחסית, אבל השיט מאפשר לראות את המבנים המרשימים של המרכז העתיק מזוויות חדשות ומעניינות. לטיול הבסיסי ניתן להצטרף ברציף Nikolaiviertel, ליד רובע ניקולאי, ברציף Alte Börse (מול Burgstr 22, ליד הגשר לאי המוזיאונים) או ברציף Friedrichstraße/Reichstagufer (Friedrichstr פינת Am Weidendam), ובנוסף מציעים גם טיולי שיט ארוכים יותר (של שעתיים וחצי עד שלוש שעות) עם הדרכה בגרמנית או באנגלית, בהם מבקרים באזורי טבע מחוץ לעיר.
• Augustiner

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  חיפוי עץ כהה ותמונות שחור־לבן יקדמו את פניכם בבית הבירה המתמחה במנות בשר מסורתיות כמו ריאות עגל בשמנת, גולאש בקר בבירה כהה וברווז בתנור. השירות קשוב ומסור, למרות האווירה התוססת ורעש הסועדים.
• Ritter Sport

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בחנות המפעל של ריטֶר תוכלו לא רק לקנות ריבועי שוקולד עם תוספות מכל המינים אלא גם להרכיב שוקולד בהתאמה אישית, עם תוספות לפי טעמכם. הילדים יתלהבו.
• קָה.דֶה.וֶה

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בית הכלבו של המערב (Kaufhaus Des Westens, או בקיצור KaDeWe), שנפתח ב־1905, הוא מוסד ברלינאי הנחשב סמל לפאר וליוקרה. הלקוחות הקבועים כאן הם מי שיכולים להרשות לעצמם להוציא הון על מותגי־מותרות מכל העולם;‏ השאר לא באים לכאן לקניות, אלא כדי להתפעל מהמבחר המהמם. בשבע הקומות הצופות על כיכר ויטֶנבֶּרג (Wittenbergplatz) מוכרים בגדים, נעליים, תכשיטים ועוד, אבל מוקד העניין הוא הקומה השישית, קומת הגוּרמֶה (Feinschmeckeretage), המוקדשת למטעמים מכל המינים.
  הקומה משתרעת על פני כ־7000 מ”ר, נמכרים בה יותר מ־34,000 פריטים, ומועסקים בה כ־500 עובדים, מהם כמאה טבחים ו־40 קונדיטורים. השטח העצום מחולק לאזורים, שכל אחד מהם מוקדש למוצר מסוג אחר: גבינות, דגים ופירות ים, בשר, קפה, פסטה, שוקולד ועוד. בכל אזור מוצע מגוון מסחרר של מוצרי יוקרה מכל העולם: מאות נקניקים וגבינות המסודרים לפי ארץ או אזור המוצא, פירות ים אקזוטיים שעדיין מתפתלים מאחורי הדלפק, קוניאק במחיר של מכונית ועוד ועוד. כמו־כן יש בכל אזור גם מספר מזנונים שבהם מציעים מנות המבוססות על המוצרים שנמכרים באזור (דגים צלויים באזור הדגים, המבורגר גוּרמֶה באזור הבשר הטחון וכן הלאה). מומלץ מאוד לשבת ולהתענג על המטעמים במזנוני הקומה השישית, אבל אם אתם מעדיפים לאכול בצורה קצת יותר מסודרת, תוכלו גם להיכנס למסעדה בשירות עצמי בקומה השביעית, שם יש יותר מאלף מקומות ישיבה.
  

  
  

  הקשר היהודי

  כמו בתי כלבו רבים בברלין ובגרמניה בכלל, נוסד גם הקָה.דֶה.וֶה בידי יהודי - איש העסקים האמיד אדולף יאנדוֹרף. כשעלו אהנאצים לשלטון כבר החזיקה במרבית מניות החברה ששלטה במוסד משפחה יהודית אחרת, משפחת טיץ, אולם במסגרת תהליך האאָריזציה נאלצה המשפחה למכור את חלקה בחברה לשותף האָרי. לאחר אמלחמת העולם השנייה קיבלו אמנם יורשי המשפחה חזרה את חלקם בחברה, אבל הם העדיפו להחזיק בחנויות בערים אחרות בגרמניה ולא בבית הכלבו הברלינאי, שניזוק קשות במלחמה;‏ כך אבדה השליטה היהודית בקָה.דֶה.וֶה – עד 2014, אז נקנתה החברה המחזיקה בו בידי שותפות של חברה אוסטרית ושל איש העסקים הישראלי בני שטיינמץ.
• בית הכנסת החדש

  צפון מיטֶה

  במחצית השנייה של המאה ה־19 חוותה הקהילה היהודית בברלין פריחה כלכלית מרשימה, מספר חברי הקהילה הגיע ל־28,000 ומגבלות ההעסקה על יהודים בפרוסיה הוסרו, מה שהפך אותם (לפחות מבחינה רשמית) לאזרחים שווי זכויות. מכיוון שכך, החליטה הקהילה להקים בית כנסת מרכזי חדש, נוֹיֶיה זינאגוֹגֶה (Neue Synagoge), וזה הושלם בשנת 1866.
  את בית הכנסת תכנן האדריכל הנוצרי אדוארד קנוֹבּלָאוּך, ששאב השראה מארמון אָלהאמבְּרָה בספרד המוסלמית. הסגנון הניאו-מוּרי בא לידי ביטוי בכיפה המוזהבת הגדולה, הנראית למרחוק, וכן בכיפות הקטנות משני צדיה ובקישוטים המסולסלים בחזית ועל הדלתות הכבדות, בהן משולבים גם מגני־דוד. בחלל הפנים המרהיב שתכנן קנוֹבּלָאוּך היו 3200 מקומות ישיבה, ארון־קודש ששאב את השראתו ממזבחות נוצריים - ועוגב, שהוויכוח על התקנתו הוביל בסופו של דבר לפיצול בין הקהילה האורתודוכסית בעיר לבין הזרם הליברלי. הליברלים, בראשות הרב אברהם גָייגֶר, המשיכו להתפלל בבית הכנסת, והאורתודוכסים (שהיו המיעוט) פרשו והקימו את הקהילה הנאו־אורתודוכסית של ברלין.
  בית הכנסת שרד אמנם את ליל הבדולח אבל נפגע קשות בהפצצות;‏ אולם התפילה הראשי נהרס כמעט לגמרי (הריסותיו פונו ב־1958) והכיפה ניזוקה באורח שלא ניתן היה לתקנו.
  

  איזהו גיבור?

  בסמוך לבית הכנסת החדש קבוע שלט, החולק כבוד לווילהלם קריצפֶלד, מפקד תחנת המשטרה בהאקֶשֶר מרקט, על הצלת בית הכנסת מידי הנאצים בליל הבדולח. מניחי השלט התבססו על דבריו של עד ראייה, שראה שוטר עוצר בגופו את ההמון המוסת ושולף את אקדחו כדי להגן על הבניין העתיק, ועל כך שקריצְפֶלד היה השוטר שננזף בידי הנאצים על המעשה. רק מאוחר יותר נתגלה כי מציל בית הכנסת לא היה קריצְפֶלד אלא שוטר מקוף פשוט בשם אוטו בֶּלגארט;‏ קריצְפֶלד לקח אחריות על המעשה כי ידע שהוא, בהיותו קצין, ייענש בנזיפה בלבד, ואילו בֶּלגארט עלול לאבד את משרתו.

  
  
  בשנים 1988-93 שופץ בית הכנסת באופן חלקי (החזית והכיפות חודשו, אבל האולם הראשי לא נבנה מחדש) וכיום הוא משמש מוזיאון (קטן ולא מרשים במיוחד) לתולדות הקהילה היהודית באזור. עם המוצגים נמנים שרידים אדריכליים מקוריים, פרוכת וגוויל תורה מבית הכנסת, תמונות ומפות;‏ בחדר האחורי תוכלו לראות תמונה של האולם הראשי המרהיב ולהציץ על החצר האחורית, שם הוצבו עמודים וסימנים נוספים לאורך קו־המתאר של האולם שנהרס. בנוסף מתקיימות במוזיאון תערוכות מתחלפות וניתן לעלות לכיפה.
  במבנה החדש מימין לבית הכנסת שוכן המרכז היהודי (Centrum Judaicum), ובו משרדים, ספרייה וארכיון של הקהילה היהודית. במתחם מתקיימות בימים ו’ ושבת תפילות בנוסח הקונסרבטיבי.
• המוזיאון הישן

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  המוזיאון הראשון באי המוזיאונים (Altes Museum) תוכנן בידי אדריכל־העל קרל פרידריך שינקֶל ונמנה עם הדוגמאות המובהקות ביותר לאדריכלות ניאו־קלאסית באירופה. שורת העמודים היוֹניים בחזית, בהשראת הפרתנון באתונה, מתנשאת לגובה של 87 מ’ מעל המדשאות של הלוּסטגארטֶן ומשני צדי המדרגות הוצבו פסלים של אמזונה ושל פרש הנלחם באריה. המוזיאון נחנך ב־1828 (כפי שמעידה כתובת לטינית בחזיתו) אבל הושלם רק שנתיים לאחר מכן.
  מאחורי החזית המפעימה מוצג אוסף שאינו משתווה אמנם לאלה של הפֶּרגָמוֹן והמוזיאון החדש אבל מספק סקירה כרונולוגית מקיפה של אמנות יוון העתיקה (בקומת הקרקע) ושל התקופה האֶטרוּסקית והרומית (בקומה העליונה). מוקדי העניין העיקריים הם 20 פסלי האלים ברוטנדה (Rotunda) שבלב המוזיאון, כדי קבורה רומיים בקומה השנייה ופסל־הארד הילד המתפלל משנת 300 לפנה”ס (חדר 6 בקומה הראשונה) – אבל שווה להיכנס גם לשלושה חדרים קטנים העוסקים במטבעות עתיקים, בתכשיטים מיוון ומרומא ובאמנות ארוטית בימי קדם. המוזיאון מסודר בצורה הגיונית ונוחה, עשיר בהסברים מפורטים (גם באנגלית) וצפוף הרבה פחות מ’אחיו’ הידועים יותר.
  על תכניות הפיתוח של אי המוזיאונים ועל כרטיסי הנחה, ראו תחת אי המוזיאונים.
• לֶגוֹלנד

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  במרכז התגליות לגולנד (Legoland Discovery Center), מתחת למרכז סוני, אין רכבות הרים ומתקני שעשועים כמו באתרים בעלי אותו שם בדנמרק ובדרום גרמניה - אבל הוא בכל זאת יספק שעות של הנאה לילדים בכל גיל. עם המתקנים המלהיבים באתר נמנים ‘רכיבה על גב הדרקון’, מעין רכבת־שדים העוברת בין דמויות מצחיקות ומבהילות ומסתיימת בהפתעה רטובה, ומסלול נינג’אגוֹ, שם לומדים לנוע כנינג’ה קל־רגליים כדי להתחמק מקרני לייזר. בנוסף תוכלו לזהות את כל האתרים שבהם ביקרתם בברלין ב’מיני־לנד’, שם ניצבים דגמי לגו מפורטים להפליא של שער בּראנדֶנבּוּרג, בית העירייה, הקתדרלה ועוד. המתחם האחרון מוקדש למשחק חופשי, ובו יוכלו ילדים וילדים־ברוחם ליצור מבני לגו כאוות נפשם;‏ כל חדר מוקדש לסוג אחר של לגו, בהם אחד שמיועד לילדים קטנים ממש, עם אבני לגו גדולות במיוחד. במתחם יש גם קפטריה, וביציאה ממוקמת (כצפוי) חנות לגו גדולה, ממנה תוכלו להביא מזכרות לחברים.
• מוזיאון בּוֹדֶה

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  מוזיאון בּוֹדֶה (Bodemuseum), שנפתח ב־1907, מעניין יותר בשל צורתו מאשר בזכות המוצגים בו. בשל תוואי השטח נבנה המוזיאון כמשולש, שצלעותיו נושקות למי הנהר וקודקודו ממוקם בקצה הצפוני של אי המוזיאונים, במקום שבו מתפצל הנהר לשני אפיקים.
  חלל הפנים הניאו־בארוקי המפואר, שנראה יותר כארמון מאשר כמוזיאון, מתחיל באולם כניסה אליפטי גבוה, המקורה בכיפה יפהפייה ובלבו פסל של פרידריך וילהלם, הנסיך־אלקטור מבּראנדֶנבּוּרג, כשהוא רכוב על סוס אציל. מרשימה לא פחות ה’בזיליקה’ – אולם דו־קומתי המעוצב ככנסייה איטלקית בסגנון הרנסאנס ומשמש לתצוגה של אמנות דתית מאותה תקופה (מייסד המוזיאון, וילהלם פון בּוֹדֶה, דגל בעיצוב החללים כך שיתנו למוצגים הקשר היסטורי ותרבותי). המוזיאון משולט בבהירות (גם אם לא בנדיבות) ומדריך־השמע, המחולק ללא תשלום, מעניין ונוח לשימוש.
  במוזיאון מוצגים שלושה אוספים. המוזיאון לאמנות ביזנטית (Museum für Byzantinische Kunst) הוא אמנם הקטן מביניהם, אבל גם המעניין ביותר. האוסף, המוצג בארבעה חללים גדולים, נחשב השני בחשיבותו בעולם (אחרי זה של המוזיאון באיסטנבול) וכולל דוגמאות ייחודיות לאמנות נוצרית מתקופה זו, בהן פסיפס מהמאה השישית שהובא בשלמותו מראוֶונָה שבאיטליה. אוסף הפסלים (Skulpturensammlung) מתיימר להציג תמונה מקיפה של הפיסול באירופה מהמאה השלישית עד ראשית המאה ה־19, אולם רובו מתמקד באמנות כנסייתית מהתקופה הגותית ומהרנסאנס. בפרט תראו כאן יצירות מרשימות מאת דוֹנאטֶלוֹ לצד אוסף ייחודי של גילופי־עץ מאת רב־האמן הגרמני טילמאן רימֶנשנָיידֶר. אוסף המטבעות (Münzkabinett) מרשים בהיקפו (כחצי מיליון פריטים!) אבל יעניין רק את חובבי התחום;‏ ב-2017 עלה האוסף לכותרות לאחר שמטבע זהב ענקי, ששוויו יותר מארבעה מיליון אירו, נגנב ממנו באישון לילה ובלי להשאיר עקבות.
  על תכניות הפיתוח של אי המוזיאונים ועל כרטיסי הנחה, ראו תחת אי המוזיאונים.
• בית הקונצרטים

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  תזמורת בית הקונצרטים (Konzerthaus), השנייה בחשיבותה בעיר (אחרי הפילהרמונית), מופיעה באולם יפהפה, ששוחזר בסגנון Sניאו־קלאסי. התזמורת, בניצוחו של איוון פישר, מתמחה ברפטואר קלאסי ורומנטי ומחירי הקונצרטים סבירים מאוד. בנוסף מתארחות באולם תזמורות מרחבי העולם ומתקיימות תחרויות למוזיקה צעירה.
• פרידריכְשטאט־פּאלאסט

  צפון מיטֶה

  באולם ענקי (Friedrichstadt-Palast) מעלים את המופע הכי מושקע בעיר. השם והפרטים משתנים מדי כמה עונות אבל התוכן תמיד זהה: לייזרים, מולטימדיה, מוזיקה ורקדנים, שיוצרים הפנינג קצבי וסקסי בסגנון לאס וגאס.
• BLOCK HOUSE Am Alexanderplatz

  אזור אלכסנדרפלאץ

  ברשת הגרמנית מגישים סטייקים עסיסיים ותפוחי אדמה אפויים על בסיס תוצרת חקלאית מאזור המבורג, שם נוסדה בֿ־1968. מגישים כאן מגוון נאה של סטייקים, וגם המבורגרים, פלטות גריל מעורב ואפילו מנת דג, ויש בר סלטים מגוון.
• פּוֹטסדאמֶר פּלאץ אָרקאדֶן

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ
• אתר הזיכרון לחומת ברלין

  פרברי המזרח

  במשך 28 שנה ניתקה חומת ברלין את מזרח העיר ממערבה וחצתה רחובות, שכונות ופארקים ברצועה של חומות, מכשולים, מגדלי שמירה וגדרות תיל. ב-Bernauer Str שבצפון רובע מיטֶה, במקום שבו צד אחד של הרחוב היה במערב והאחר במזרח, הוקם בשנים האחרונות אתר הזיכרון הרשמי (Gedenkstätte Berliner Mauer) לחומה ולתוצאותיה.
  לאורך כ־800 מ’ מתוואי הגבול בין המזרח למערב הוצבו תצוגות העוסקות בתהליך ההקמה של החומה, בניהול היומיומי שלה ובניסיונות הבריחה באזור. מעניין במיוחד לראות קטע של 60 מ’ מרצועת המוות ליד החומה, ששוחזר במלואו (כולל מגדל השמירה, דרך הפטרולים ועוד);‏ ניתן להציץ על הקטע דרך חורים בחומה הפנימית או ממגדל תצפית מעברו האחר של הכביש, סמוך למרכז התיעוד (להלן).
  

  
  בקטעים אחרים מאפשרים ‘חלונות ארכיאולוגיים’ בקרקע לראות את קווי החשמל שהזינו את הזרקורים ברצועת המוות, או את יסודות הבתים שהיו כאן לפני כן, ונהרסו כדי לפנות מקום. קטע נרחב בתצוגה מוקדש לכנסייה שנהרסה כי הפריעה לשדה הראייה של השומרים ולקפלת הפיוס (Kapelle der Versöhnung) שנבנתה על חורבותיה, ואילו אחר עוסק במנהרות שנחפרו מתחת לחומה. שלטי ההסבר באתר (בגרמנית ובאנגלית) מפורטים ומעניינים, ובמרכז המבקרים מחלקים עלון מידע ובו פירוט של אירועים המסומנים במספרים על הקרקע.
  

  
  בנוסף לתצוגה הפתוחה יש באתר מרכז תיעוד (Dokumentationszentrum), ובו תערוכה העוסקת בהשפעת החומה על שני חלקי ברלין. בתחנת האֶס־בּאן Nordbahnhof, הסמוכה לאתר הזיכרון, מוצגת תערוכה מרתקת, העוסקת בתפקודה של הרכבת התחתית בתקופה שבה העיר היתה מחולקת: מ’תחנות הרפאים’ שבהם חלפו רכבות בלי לעצור, ועד סיפורי בריחה נועזים דרך מנהרות הרכבת. מעברו האחר של הכביש ניצב מרכז המבקרים (Besucherzentrum) של האתר, ובו בית קפה, דלפק מידע וחלל לתערוכות מתחלפות.
  
• המוזיאון הגרמני לטכנולוגיה

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  אחד המפציצים שהשתתפו ברכבת האווירית ששברה את הסגר על ברלין יקדם את פניכם על גגו של המוזיאון המרשים, שהוא חגיגה לאוהבי הטכנולוגיה מכל הגילאים. בחללים הענקיים מוצגים עשרות אמצעי תחבורה (מכוניות, רכבות, ספינות, מטוסים ועוד) המלווים בהסברים מפורטים, וברבים מהם ניתן ממש להציץ ישירות לתוך תא הנהג או הטייס. אגפים אחרים עוסקים בהתפתחות המחשבים הראשונים, בתעשיית הטקסטיל, בטכנולוגיות דפוס ונייר ועוד ועוד. במוזיאון, שנפתח ב־1982 במחסן ישן של חברת הרכבות, שולבו גם מִבשלת בירה עתיקה (שהובאה לכאן בשלמותה) ושתי טחנות־קמח מופעלות במים.
  רבות מהתצוגות אינטראקטיביות, בהן למשל אפשרות לנווט בעצמכם סירה לתוך נמל, אבל כמעט כולן מתאימות רק לילדים שמבינים אנגלית (או מחייבות נוכחות של הורה לתרגום). בנוסף מתקיימות בשעות קבועות הדגמות מרתקות של מנועים, מכשירים ועוד (בררו את השעות בדלפק המידע בכניסה).
  במרכז המדע ספקטרום (Spectrum;‏ כלול באותו כרטיס) יוכלו הילדים להתנסות במו ידיהם במגוון ניסויים מדעיים מרתקים. המרכז מוגדר כמתאים לילדים מגיל ארבע ומעלה, אבל רוב הניסויים מתאימים לגילאי 10-18 וילדים צעירים יותר לא ימצאו בו הרבה עניין. ההסברים וההוראות לניסויים מתורגמים בדרך כלל לאנגלית.
• ארמון סאנסוּסי

  פּוֹטסדאם

  שלוֹס סאנסוּסי (Schloss Sanssouci), הארמון הראשון שהקים פרידריך הגדול בפּוֹטסדאם, משקיף על הפארק מראש גבעה מדורגת, כך שמרחוק הוא נראה גדול מכפי שהוא באמת. הארמון, מבנה חד־קומתי צנוע יחסית בגוון צהבהב, הושלם ב־1747, ונועד לשמש את המלך כבית־קיץ וכמקום מפלט מהמולת העיר, וכן מאשתו אֶליזָבֶּטָה כריסטינה. את קירותיו החיצוניים של הארמון מעטרים פסלים בסגנון הרוקוקו, שהיה פופולרי בפרוסיה באותה תקופה, וגם חלל הפנים מעוצב באותו סגנון. אחרי מותו של פרידריך הגדול סבל הארמון מהזנחה, אבל בשנת 1840 שופץ והורחב בידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי, ומאז שימש את המלכים והקיסרים עד תום מלחמת העולם הראשונה.
  כדי להיכנס לארמון יש לקנות כרטיס מתוזמן לשעה מסוימת;‏ אלה אוזלים במהירות בימים שבת וא’ ובחודשי הקיץ, ולכן חשוב להגיע מוקדם לקופת הכרטיסים, או להזמין מראש באתר האינטרנט. חלל הפנים של הארמון אינו מרהיב כמו בארמונות מהשורה הראשונה (ורסאי, סנט פטרבורג וכדומה), אבל יש בו הרבה ציורים מרשימים (למשל של הצייר הצרפתי אנטואן ואטוֹ) ושעונים עתיקים מאוספיו של המלך. החדרים המעניינים ביותר הם אולם השיש (Marmorsaal) האליפטי, בדוגמת הפנתיאון ברומא;‏ הספרייה (Bibliothek), בגוני חום וזהב, שם אהב פרידריך לבלות עם 2000 הספרים שלו;‏ וחדר האורחים האחרון, המעוטר בציורים מפורטים של תוכיים, חסידות, פירות ופרחים. חדר זה שימש בין השאר את המלומד הצרפתי ווֹלטֵייר, שנמנה עם אורחיו הקבועים של המלך.
  בנוסף פתוחים למבקרים שני חלקים של הארמון שנוספו במאה ה־19: אגף הנשים (Damenflügel) ממערב, ששימש את המלכה אֶליזָבֶּטָה ואת בנות לווייתה, ומטבח הארמון (Schlossküche), שם תוכלו לראות כיצד הכינו המשרתים את ארוחותיו של המלך.
  
  

  אגדת הטוחן והמלך שלא ישן

  מספרים שמיד אחרי תום הבנייה של ארמון סאנסוּסי התקשה פרידריך הגדול לישון בלילות בשל הרעש שעלה מטחנת הרוח. המלך הציע לקנות את הטחנה, וכשהבעלים סירב, הכריז בזעם, שכמלך פרוסיה הוא יכול פשוט להחרים את הטחנה בלי לשלם גרוש תמורתה. הטוחן האמיץ לא התבלבל, והזכיר לפרידריך שהוא-עצמו קבע בתחילת כהונתו שגם המלך כפוף לחוק, ולכן יש לפתור את המחלוקת בבית המשפט. פרידריך הבין שהטוחן צודק ובמקום להתעמר בו שינה את תוכנית החדרים בארמון – והותיר את הטחנה על עמדה.
  הסיפור, שהופיע לראשונה בספר על חייו של פרידריך הגדול בשנת 1787, רחוק כנראה מהאמת ההיסטורית, ומבוסס על סכסוך בנוגע לזכויות שימוש במים, שבו היו מעורבים הטוחן ובעל הבית שלו (אבל לא המלך). הגרסה שהתפרסמה בספר נועדה כנראה לפאר את מחויבותו של פרידריך הגדול לשלטון הוגן ונאור, שבו כל האזרחים שווים בפני החוק - גישה שאותה באמת הדגיש בימי שלטונו.
• אוסף הופמן

  צפון מיטֶה

  אֶריקָה ורוֹלף הופמן החלו לקנות אמנות בת־זמננו ב־1968, ועם נפילת החומה נסחפו בגל ההתלהבות האמנותית ששטף את ברלין המאוחדת. בשנת 1994 הם קנו מבנה תעשייתי ישן, שיפצו אותו והפכו אותו לשילוב מרתק בין הפרטי לציבורי – חלל ששימש גם דירת מגורים ומשרד עבור הזוג וגם חלל תצוגה ליצירות מתוך האוסף הפרטי שלהם (Sammlung Hoffmann).
  ב־2001 הלך רולף הופמן לעולמו ומאז מתפקדת אֶריקָה כאוצרת יחידה. מדי שנה, בחודש יולי, היא מחליפה את היצירות שבחדרי התצוגה באחרות שנשמרו במחסן או ברכישות חדשות, ומסדרת אותן בסדר אסוציאטיבי סביב נושא מופשט, המשתנה מדי שנה. האוסף מתאפיין בסגנון אקלקטי ומגוון, מגֶרהארט ריכטֶר ובּאסקיאט עד וידיאו־ארט ומיצבים, ומספק הצצה מרתקת לקשרי הגומלין בין המגמות באמנות בת־זמננו.
  התערוכה פתוחה לקהל הרחב רק בימי שבת ורק במסגרת סיור מודרך (גם באנגלית). המדריכים המנוסים והאדיבים יובילו אתכם דרך החללים, שאחדים מהם נועדו לתצוגה בלבד, ואילו אחרים הם חדרי מגורים (ספרייה, סלון, משרד וכדומה) המשמשים בשאר ימות השבוע את משפחת הופמן.
• כנסיית הזיכרון לקיסר וילהלם

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  כשהושלמה בנייתה, בשנת 1906, היתה קָייזֶר־וילהלם־גֶדֶכטניסקירכֶה (Kaiser-Wilhelm-Gedächtniskirche) עדות מרשימה לעוצמתה של הקיסרות הגרמנית. הכנסייה, בסגנון הניאו־רומאנסק, נבנתה בידי הקיסר וילהלם השני לזכר סבו (שגם שמו היה וילהלם) והיו בה יותר מ־2000 מקומות ישיבה, ומספר פסיפסים מרהיבים.
  ב־1943 נפגעה הכנסייה בהפצצה אווירית ונהרסה כמעט כליל. לאחר המלחמה הוחלט לא להרוס או לשחזר אותה, כי אם לשמר את ההריסות כזכר לאימי המלחמה. המגדל הקטום מתנשא כנטע זר ומאיים בין מבני הזכוכית והמתכת ליד הקוּ'דאם, ומותיר רושם עז (המקומיים מכנים אותו ‘השן השבורה’). באולם הכניסה הישן שוכן היום מוזיאון המוקדש לתולדות הכנסייה.
  בסמוך למגדל הקטום נבנו בשנות ה־60 בית תפילה בצורת מתומן ומגדל פעמונים שבראשו צלב. שניהם עשויים בטון, זכוכית ופלדה, ומתאפיינים בסגנון פונקציונלי, בניגוד מובהק לשרידי הכנסייה העתיקה. בקירותיו של בית התפילה משובצים אלפי ריבועים קטנים של זכוכית ויטראז’ כחולה, המשרים אווירה קודרת ומסתורית, ומתקרתו תלוי פסל גדול של ישו;‏ המבנה פתוח למבקרים גם מחוץ לשעות התפילות וכדאי להיכנס ולהתרשם. בבית התפילה מתקיימים לעתים קונצרטים של מוזיקה קלאסית.
  על המדרגות מעברו הצפוני של בית התפילה נחנכה ב-2017 אנדרטה לקורבנות פיגוע הדריסה שהתרחש בדצמבר 2016 בשוק חג המולד שהתקיים בכיכר. שמות הקורבנות כתובים על המדרגות ושביל זהוב דק מוביל מהן למקום שבו אירע הפיגוע.
• קרל־מרקס־אָלֶה

  פרידריכסהָיין

  שדרת קרל מרקס (Karl-Marx-Allee) היא ציר תנועה רחב, רצוף בתי מגורים אדירי־ממדים, שהיה ‘חלון הראווה’ של מזרח ברלין הקומוניסטית. השדרה, גולת הכותרת של תוכנית השיקום הממשלתית, נבנתה בשנים 1952-60 ונקראה תחילה על שמו של סטלין;‏ בנובמבר 1961 הוחלף השם (במסגרת תהליך הדה־סטליניזציה של בריה”מ), ובאותה הזדמנות הוסר והותך פסל של סטלין שניצב בשדרה.
  כמיטב המסורת של האדריכלות הסוציאליסטית תוכננה השדרה בממדים כבירים, המותירים רושם עז: רוחבה מתקרב ל־90 מ’, אורכה כמעט שני ק”מ, והמבנים לאורכה הם בתי דירות של שמונה קומות, המתחברים לגושים ענקיים. תוכנית המבנים זהה בכל הגושים, אבל החיפוי שונה בכל אחד - מרצועות־עיטור של פועלים ואיכרים, דרך עמודים דוֹריים ויוניים בהשראת קרל פרידריך שינקל ועד רמזים של אר דקו וחרסינה יוקרתית.
  

  
  פרט לדירות מגורים מודרניות עבור מעמד הפועלים נכללו במיזם גם חנויות, בתי קפה, מסעדות ובית קולנוע גדול (היום מרכז הכנסים Kosmos, סמוך לפרנקפוּרטר טוֹר). בקצה המערבי של השדרה, כיכר שטרָאוּסבֶּרג (Strausberger Platz), ניצבים כזקיפים שני בתים בני 14 קומות, המעוטרים בציטוטים של גתה ושל ברכט;‏ בפרָנקפוּרטֶר טוֹר (Frankfurter Tor), סמוך לקצה המזרחי, מעטרים את שני צדי הרחוב מגדלים מקורים בכיפות, מחווה לכנסיות התאומות בז’אנדארמֶנמרקט.
  

  
  לאורך השדרה הוצבו לוחות הסבר (בגרמנית ובאנגלית) על ההיסטוריה של המיזם ועל מאפייניו האדריכליים. בכיכר שטרָאוּסבֶּרג יש פסל ראש־חזה של מרקס ואילו ב-Café Sibylle במס’ 72 מוצגת בקביעות תערוכה קטנה העוסקת באדריכלות של השדרה ובחיים במזרח גרמניה. האתר החדש ביותר בשדרה (נפתח ב־2011) הוא המוזיאון למשחקי מחשב (Computerspielemuseum), שייקח אתכם למסע נוסטלגי אל פקמן, דונקי קונג, האחים מריו ושאר חלוצי הגֵיימינג. עם התצוגות המעניינות ביותר נמנים מכונת פּוֹנג מקורית מ־1972, לוח זמנים של פריצות־הדרך העיקריות בעולם בתחום המשחקים, ומשחק הגורם כאב פיזי למשתתפים בו (ולמרות זאת זוכה לפופולריות רבה בקרב המקומיים;‏ לכו תבינו גרמנים).
  
• ארמון שארלוֹטֶנבּוּרג

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  אהבתו של פרידריך הראשון לאשתו סופי שארלוֹטֶה היתה הכוח המניע מאחורי בנייתו של שלוֹס שארלוֹטֶנבּוּרג (Schloss Charlottenburg), הארמון היחיד של שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן ששרד בתוך תחומי ברלין. הארמון, שנחנך ב־1699, ניתן למלכה במתנה, והמלך ביקר בו רק בהזמנתה המפורשת;‏ לאחר מותה של סופי שארלוֹטֶה, שש שנים אחר־כך, נקרא הארמון על שמה . פסל הארד הגדול בחזית הארמון לא שייך לכאן כלל – זהו פסל של פרידריך וילהלם, הנסיך־אלקטור מבּראנדֶנבּוּרג, שניצב בעבר ליד הארמון העירוני והוצב כאן לאחר מלחמת העולם השנייה.
  הארמון נבנה בסגנון הבארוק ומקורה בכיפת נחושת שבראשה פסל מוזהב של אלת הגורל. רוב הרהיטים אבדו או נגנבו, ולכן פנים החדרים אינו מרשים במיוחד;‏ יוצאים מכלל זה הקפלה המפוארת, המעוטרת ציורים בסגנון ‘חיקוי המציאות’, וגלריית הפורצלן, המלאה מהרצפה עד התקרה בכלים יפהפיים מיפן ומסין. הקומה השנייה, שנפגעה קשות במלחמת העולם השנייה, ושוחזרה מאוחר יותר, משמשת מוזיאון, ואינה מושכת במיוחד.
  שימו לב: הקומה השנייה סגורה זמנית לצורך שיפוצים.
  

  סלונה של סופי

  סופי שארלוֹטֶה מהאנוֹבֶר (1668-1705), שעבורה נבנה הארמון, נועדה תחילה להיות כלתו של יורש הכתר הצרפתי לואי (בנו בכורו של לואי ה-14) ואף הוצעה לאביו, מלך צרפת – אולם לאחר ששידוכים אלה לא צלחו, נישאה לפרידריך השלישי, הנסיך-אלקטור של בּראנדֶנבּוּרג, שהוכתר בהמשך כפרידריך הראשון. היא היתה אישה משכילה ורחבת אופקים, שנהגה לארח מדענים, פילוסופים ומשוררים בסלון העגול המשקיף על הגן, ולשוחח אתם על עניינים שברומו של עולם. אחד מאורחיה האהובים היה המתמטיקאי והפילוסוף גוטפריד וילהלם לָייבּניץ, אותו הכירה עוד בילדותה בחצר המלכות של האנוֹבֶר. המתמטיקאי והמלכה התכתבו בתכיפות במגוון נושאים, ובזכות ההערכה ההדדית ששררה ביניהם שכנעה סופי שארלוֹטֶה את בעלה המלך לייסד אקדמיה פרוסית למדעים, כדוגמת החברה המלכותית הבריטית, ולמנות את לָייבּניץ לנשיאה הראשון.
  את בעלה המלך, שאהב אותה מאוד, העריכה סופי שארלוֹטֶה הרבה פחות;‏ היא ראתה בו אדם גס וקרתני, המתעניין רק בציד ובמצעדי ראווה. ב-1705, בשוכבה על ערש דוויי, אמרה המלכה למלוויה: "אל תתאבלו עלי, כי אני עומדת בקרוב להשביע את סקרנותי בנוגע לדברים שאפילו לייבניץ לא הצליח מעולם להסביר לי - החלל, האינסוף, הקיום והאין. ובאשר לבעלי, המלך, אני עומדת לספק לו לוויה מפוארת, שתהיה לו הזדמנות מצוינת להציג לראווה את כל תפארתו."

  
  
  באגף המזרחי של הארמון, שנבנה ביוזמתו של פרידריך הגדול, ומכונה האגף החדש (Neuer Flügel), בולט במיוחד האולם המוזהב (Goldene Galerie), דוגמה מרשימה לסגנון הרוקוקו. מעניין גם לבקר בסוויטת החדרים הפרטית של פרידריך הגדול, שם מוצגים לראווה כמה רהיטים מקוריים לצד ציורים מאוספיו של המלך. מאחורי האגף המזרחי ניצב הפביליון החדש (Neuer Pavillion), שנבנה בידי קרל פרידריך שינקל במתכונת של וילה נפוליטנית. בשתי קומותיה של הווילה האלגנטית מוצג אוסף נאה של ציורים מראשית המאה ה־19, כולל ציור פנורמי מרשים של ברלין באותה תקופה. באגף המערבי, שנבנה כחממה (אוֹראנזֶ'רי – Orangerie), מתקיימים כיום קונצרטים בלבוש תקופתי, בליווי ארוחת ערב;‏ למרבה הצער, ההשקעה באווירה באה על חשבון המוזיקה, והתוצאה אינה מצדיקה את המחיר.
  ברחבה שמול הארמון מתקיים בדצמבר שוק חג מולד גדול ואיכותי. המבנים המעוטרים בכיפות מעברו האחר של הכביש שימשו את המשמר המלכותי, והיום יש בהם מוזיאונים מעניינים.
  חלל הפנים של הארמון אמנם מאכזב במקצת, אולם הגן המשתרע מאחוריו מפצה על כך. הוא שוחזר אחרי מלחמת העולם השנייה, על פי התוכניות המקוריות, ויש בו הרבה מה לראות. מאחורי הכיפה המעוטרת באלת הגורל משתרע גן בארוקי בסגנון צרפתי, שערוגותיו מסודרות בתבניות גיאומטריות, והוא מוביל אל אגם ציורי, מאוכלס בברווזים ובברבורים. שאר השטח תוכנן כגן נוף אנגלי, המזכיר יער טבעי, שבלבו נפתחים כרי דשא ירוקים.
  טיול נינוח בשבילי הפארק יוביל אתכם למאוזוליאום (Mausoleum) הניאו־קלאסי, שנבנה ב־1810 עבור לוּאיזֶה מלכת פרוסיה ומאוחר יותר נטמנו בו גם בני מלוכה נוספים. המבנה, בתכנונו של קרל פרידריך שינקֶל, נראה צנוע מבחוץ, אבל כדאי להיכנס ולראות את הארונות המעוטרים בתבליטים מרהיבים. עמוק יותר בתוך הגן, בקרחת יער יפהפייה, שוכן הבֶּלוֶודֶרֶה (Belvedere), שנבנה כבית־קיץ ובית־תה מלכותי, והיום מוצג בו אוסף פורצלן מהמפעל המלכותי KPM.
• סי לייף ואקווה-דום

  אזור אלכסנדרפלאץ

  4000 בעלי־חיים ימיים שוחים במכלי האקווריום (Sea Life), השייך לרשת של אטרקציות מסוג זה באירופה. מסלול מפותל יוביל אתכם בין מיכלים המדמים אגמים, נמלים, שוניות אלמוגים וסביבות ימיות נוספות. מעניינים במיוחד סוסי הים, הדגים השטוחים והאולם המדמה את הים הבלטי, שם שוחים הדגים מסביב למבקרים ומעליהם. לאורך המסלול פזורות תחנות ובהן פעילויות לילדים, כולל בריכה שבה יוכלו לגעת בכוכבי־ים ובספוגים ומבוך מראות מבלבל. האקוואריום מתאים בעיקר למשפחות: הוא קטן יחסית, אין בו הרבה בעלי חיים גדולים (כרישים ודומיהם), וסגנון ההגשה פונה בעיקר לילדים. כל הטקסטים מתורגמים גם לאנגלית, אם כי לפעמים צריך להתאמץ כדי לאתר את התרגום.
  אטרקציה ייחודית לאתר הוא האָקוָוה־דוֹם (Aqua-Dom): מיכל־מים גלילי, הגדול מסוגו בעולם, שבתוכו נוסעים המבקרים במעלית שקופה, כשהם מוקפים דגים ססגוניים מכל עבר. גובה המיכל כ־25 מ’ והוא מכיל כמיליון ליטר מים;‏ הנסיעה אורכת כשמונה דקות ומלווה דברי הסבר בגרמנית ובאנגלית. החוויה בהחלט מרגשת, ומספקת הרבה הזדמנויות לצילום, אבל בשיא הקיץ עלולים זמני ההמתנה להגיע ל־40 דקות ויותר.
  בדצמבר 2022 התפוצץ מיכל המים הגלילי אָקוָוה־דוֹם מסיבות שאינן ידועות עדיין. כתוצאה מכך נסגר האקווה דום עד להודעה חדשה.
• משרד התעופה של הרייך

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  לאורך וילהֶלמְשטראסֶה משתרע מבנה עצום (Reichsluftfahrtministerium) שהוקם בידי הנאצים בשנים 1935-9 והיה אז בניין המשרדים הגדול ביותר בעולם. הבניין נועד לשכן את משרדיו של הרמן גֶרינג, סגנו של היטלר ושר התעופה, והתקיימו בו דיונים מכריעים בנוגע לשימוש בעובדי כפייה ולגורלם של יהודי אירופה. המבנה נפגע פחות מאחרים בהפצצות, ונמנה כיום עם הדוגמאות המובהקות ביותר לאדריכלות נאצית בעיר.
  תחת השלטון הקומוניסטי הוסב הבניין למרכז השלטון של מזרח גרמניה, וקיר רחב־ידיים בצדו הצפוני כוסה בציור ענקי בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, המתאר את החזון האוטופי של הקומוניזם. אבל המציאות היתה שונה: ב־16 ביוני 1953, בעקבות צעדים שפגעו ברווחתם של הפועלים הפשוטים, יצאו מאות מהם לרחובות, והתקבצו בין השאר ברחבה שמצפון לבניין. עם התפשטות ההפגנות נתקף הממשל המזרח גרמני בהלה וביקש את עזרתה של ברית המועצות;‏ למחרת, ב־17 ביוני, נתקלו המפגינים הצועדים ברחובות בטנקים סובייטיים ובחיילים שירו לעברם אש חיה והרגו רבים מהם. לזכר המאורע הוצבה ברחבה אנדרטת ה־17 ביוני (Mahnmal 17. Juni 1953): זהו תצלום מההפגנה מול הבניין, שהוגדל לאותן פרופורציות כמו ציור הקיר הקומוניסטי ושולב במשטח הבטון של הרחבה. בסמוך הוצבו לוחות הסבר המספרים בפירוט את סיפור ההתקוממות.
  כיום שוכן בבניין משרד האוצר של גרמניה הפדרלית (Bundesministerium der Finanzen), והוא אינו פתוח לקהל הרחב. כדי להתרשם מגודלו העצום מומלץ לצפות בו מרחוק, למשל מאתר הטופוגרפיה של הטרור.
• טֶמפֶּלהוֹף

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  בשנת 2008, לאחר שנים של דיונים, הוחלט לסגור את נמל התעופה הוותיק טֶמפֶּלהוֹף ולהפוך אותו לפארק עירוני (Tempelhofer Park). בכך הקיץ הקץ על היסטוריה ארוכה ומפותלת, שהחלה עוד בשנת 1923, כשהאתר הוכרז כנמל התעופה העירוני של ברלין. בשנות ה־30 הרחיבו הנאצים את נמל התעופה ובנו מסוף נוסעים ענקי, באורך 1200 מ’, שהיה גדול בהרבה מהנדרש לתפעול ההמראות והנחיתות, ונועד בעיקר להותיר רושם עז על הנוסעים הנוחתים בעיר. המבנה אדיר־הממדים שרד עד היום, וניתן ללכת לאורכו, ולהתרשם באורח בלתי אמצעי מהאדריכלות הנאצית המאיימת.
  במסגרת חלוקת ברלין נכלל טֶמפֶּלהוֹף בסקטור האמריקני, ובשנים 1948-9 הוא היה יעד הנחיתה העיקרי של הרכבת האווירית ששברה את הסגר על ברלין. שנתיים לאחר תום המצור הוצבה בסמוך לשער הצפוני האנדרטה לרכבת האווירית (Luftbrückendenkmal), עליה חרותים שמותיהם של טייסים בריטים ואמריקנים שמצאו את מותם במהלך המבצע. שלושת החודים של האנדרטה מייצגים את שלושת המסדרונות האוויריים ששימשו את האמריקנים והבריטים כדי להגיע לברלין.
  

  
  טֶמפֶּלהוֹף היה נמל התעופה העיקרי של מערב ברלין עד שנות ה־70, אולם בשל מיקומו בשכונת מגורים צומצמה בהדרגה תנועת המטוסים אליו עד שנסגר סופית. השטח העצום (יותר מ־3500 דונם) הוסב לפארק העירוני הגדול ביותר בעיר, ובימים שטופי־שמש הוא מתמלא ברוכבי אופניים ובמעיפי עפיפונים. הפארק משמש גם לפסטיבלים, להופעות רוק, לירידים גדולים ולתערוכות;‏ האחרונות עושות שימוש גם במבנים הנטושים, שהבעלות עליהם נתונה במחלוקת משפטית ועתידם לוט בערפל. כשליש משטח הפארק יועד בידי העירייה להקמה של שכונת מגורים חדשה, אולם התוכנית בוטלה בעקבות משאל־עם (2014) שבמסגרתו קבעו תושבי ברלין שהשטח יישאר פארק ציבורי.
• כיכר השוק הישנה

  פּוֹטסדאם

  כיכר השוק של פּוֹטסדאם היתה מרכז העיר מהמאה ה־17 ועד מלחמת העולם השנייה, אז נהרסו רוב המבנים בה בהפצצות בעלות הברית. הקומוניסטים העדיפו לפנות את האזור מההריסות ולא לשחזרו, ורק בשנים האחרונות הוא נבנה מחדש כאתר תיירות המדמה את העיר העתיקה.
  המבנה החשוב ביותר הוא הארמון העירוני (Stadtschloss), שהחל את דרכו ב־1662 כארמון־ציד על חורבותיו של מבצר סלאבי קדום. בניצוחו של פרידריך הגדול שופץ הארמון והורחב בסגנון הרוקוקו, אולם המבנה רב־הרושם נהרס לחלוטין בהפצצות בעלות הברית, ובמשך שנים רבות נותרה במקומו רק רחבת אספלט ריקה. בשנת 2006 הוחלט לשחזר את הארמון ולשכן בו את הפרלמנט של מדינת בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Landtag). בחזיתו של המבנה המשוחזר, שהושלם ב־2014, שולבו עמודים וכותרות מהריסות הארמון וכן השער הראשי, המעוטר בפסל מוזהב של אלת הגורל פוֹרטוּנָה, ששוחזר כבר בשנות ה־90 במימונו של מיליונר מקומי. מומלץ להיכנס לחצר הפנימית המטופחת, שיש בה מספר ספסלים נוחים.
  מעברה האחר של הכיכר מתנשאת כיפת הנחושת הירוקה של כנסיית ניקולאי (Nikolaikirche), שתוכננה בידי קרל פרידריך שינקֶל בסגנון הניאו־קלאסי, כמחווה לפנתיאון ברומא. עמוד־השיש שבין הארמון לכנסייה היה בעבר מעוטר בתבליטי השליטים משושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, אבל אלה הוחלפו בידי הקומוניסטים בפניהם של אדריכלים שתרמו לבניין העיר.
  הבית הלבן שמעליו מתנוסס פסל מוזהב של אטלס אוחז בכדור הארץ הוא בית העירייה הישן (Altes Rathaus), שהושלם ב־1755 בסגנון איטלקי, ומשמש כיום את מוזיאון העיר פּוֹטסדאם (Potsdam Museum).
  לצד הכיכר, לאורך הנהר האפֶל (Havel), נפתח ב-2017 מתחם של בנייני מגורים, מסעדות וחנויות, הכולל בין השאר מבנים משוחזרים מהמאות ה־18 וה־19. גולת הכותרת של הפרויקט היא מוזיאון בּארבֶּריני (Museum Barberini), בבית אחוזה בארוקי שנבנה בידי פרידריך הגדול כמחווה לפּאלאצוֹ בּארבֶּריני ברומא ושוחזר במדויק במקומו המקורי.במבנה המרשים נפתח מוזיאון המבוסס על אוסף פרטי של אמנות ממזרח גרמניה הקומוניסטית ומארח תערוכות מתחלפות מרתקות של יצירות מהתקופה האימפרסיוניסטית ועד ימינו.
• מוּלאקשטראסֶה

  אזור אלכסנדרפלאץ

  באזור מוּלאקשטראסֶה (Mulackstr) יש בכל פינה בוטיק ובו יצירות של מעצבים מקומיים, או יבוא אישי מפאריז, או בגדי וינטאג' ויד שנייה. עם הבוטיקים המובילים ברחוב ובסביבתו נמנים Starstyling ו-Lala Berlin.
• טוֹרשטראסֶה

  צפון מיטֶה

  טוֹרשטראסֶה, בייחוד בקטע שבין Rosenthaler Platz וכיכר רוזה לוקסמבורג, הוא כיום רחוב הבילויים של צפון מיטֶה, עם ברים כמו Neue Odessa Bar ומועדונים כמו Kaffeburger ו-Mein Haus am See.
• Tony Roma's

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  מי שמכיר את המסעדות של טוני רוֹמָה מארצות הברית לא צריך את ההמלצה שלנו כדי ליהנות מצלעות־הבקר המפורסמות, מהסטייקים העסיסיים וממאכלי־הים. הסניף הברלינאי, לא הרחק מאיסט סייד גאלרי, לא מבייש את הפירמה.
• Dinea

  אזור אלכסנדרפלאץ

  המסעדה בקומה החמישית של בית הכלבו Galeria Kaufhof היא פתרון מצוין לרעב פתאומי במהלך הקניות באלכסנדרפלאץ. תוכלו לבחור בין מנות קלאסיות של המטבח הגרמני או למלא את הצלחת במגוון סלטים לפי משקל.
• Hofbräuhaus

  אזור אלכסנדרפלאץ

  מתגעגעים לבוואריה? אין כמו האווירה בהוֹפְבּרוֹי: הופעות חיות של מוזיקה עממית, מלצריות ומלצרים בלבוש מסורתי, בירה בכוסות־ענק ולצדה שניצלים ונקניקיות עם כרוב חמוץ. במרחב העצום יש מקום למאות סועדים, ויש אפילו פינת משחקים לילדים.
• שוק הפשפשים במָאוּאֶרפּארק

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בשוק הגדול (Flohmarkt am Mauerpark), סמוך לתוואי החומה לשעבר, מוכרים בעיקר חפצי אמנות, חפצי נוי ומזכרות. האטרקציה האמיתית היא מה שקורה בפארק הסמוך, שבימים שטופי שמש מתמלא במקומיים שמפטפטים, מנגנים ונהנים מהחיים. במרכז הפארק מתקיים בקביעות אירוע קריאוקי והאווירה מזכירה פסטיבל.
• מוזיאון בֶּרגרוּאין

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  בשנת 1996, שישים שנה לאחר שנאלץ לעזוב את גרמניה מאימת הנאצים, חזר האספן וסוחר האמנות היהודי הָיינץ בֶּרגרוּאין לעיר הולדתו ברלין. מתוך הערכה לעיר, ורצון לחלוק עם הקהל הרחב את אוצרות האמנות שבידו, מכר בֶּרגרוּאין לעמותה ציבורית את אוסף האמנות שלו, שכלל מאות יצירות חשובות של אמנות מודרנית, בפחות מרבע מערכו בשוק;‏ מאז מוצג האוסף במוזיאון (Museum Berggruen) השוכן באחד ממבני המשמר שמול ארמון שארלוֹטֶנבּוּרג.
  במוקד האוסף עומדות יותר ממאה יצירות של פאבלו פיקאסו, שבֶּרגרוּאין היה הסוכן שלו, ונמנה עם ידידיו הקרובים;‏ בין השאר מוצגים לראווה רישומים מוקדמים, ציורים מהתקופה הכחולה, ויצירות מופת קוביסטיות כמו הסוודר הכחול. לצד פיקאסו מככבים באוסף אחדים מבני דורו – בהם הציירים פאול קלֶה, מאטיס וז’ורז’ בּראק והפסל אלברטו ג'אקוֹמֶטי – אבל יש גם ציורים מאת ואן גוֹך וסֶזאן, וכן מספר דוגמאות לאמנות האפריקנית, שהעניקה השראה לקלֶה ולפיקאסו.
• בית המלאכה לעוורים של אוטו וָיידט

  צפון מיטֶה

  אוטו וָיידט, יליד רוֹסטוֹק שבצפון גרמניה, היה יצרן מברשות שאיבד בהדרגה את מאור עיניו, וב־1936 פתח בית מלאכה (Blindenwerkstatt Otto Weidt) שבו הועסקו עוורים, לקויי ראייה וחרשים. מתוך ראיית עולם פציפיסטית והתנגדות לשלטון הנאצי החל אוטו וָיידט בשנת 1939 להעסיק בבית המלאכה גם יהודים, וכך לזכות אותם בהגנה מפני גירוש למחנות (כי בית המלאכה נחשב מפעל חיוני למאמץ המלחמתי). וָיידט פעל ללא לאות לרווחתם והצלתם של העובדים היהודים בבית המלאכה, תוך סיכון חייו וחיי משפחתו;‏ ב־1971 הוכר כחסיד אומות העולם, וב־1999 נפתח בשטח בית המלאכה לשעבר מוזיאון המתעד את סיפורו.
  המוזיאון ממוקם בחצר פנימית שנראית כאילו הובאה במכונת זמן מראשית שנות ה־90, כשכל הקירות בסביבה היו מתקלפים ומכוסים גרפיטי ואמנות רחוב. החצר והמשכיה, הנקראים יחד בית שווארצֶנבֶּרג (Haus Schwartzenberg), מנוהלים בידי עמותה ששמה לה למטרה לשמר מרחב אותנטי של אמנות, יצירה והיסטוריה בלב האזור המסחרי של האקֶשֶה הֶפֶה. על הקירות מסביב תראו מגוון עשיר של אמנות רחוב, ובמתחם פזורות גם מפלצות־מתכת מופעלות במטבעות, פרי דמיונו הפרוע של האמן האנֶס הָיינֶר;‏ דוגמאות נוספות מוצגות במוזיאון המפלצות (Monsterkabinett) שבחצר הפנימית.
  פרט לבית המלאכה לעוורים שוכן בחצר הראשונה גם הסניף הברלינאי של מרכז אנה פרנק (Anne Frank Centrum), שנפתח ב־2002;‏ לאנה פרנק אין קשר לברלין, והמיקום נבחר בזכות קרבתו למוזיאון אוטו ויידט. האתר ראוי אמנם לביקור, אבל מעניין פחות ממוזיאון בית המלאכה.
  אתר הזיכרון לגיבורים השקטים (Gedenkstätte Stille Helden), ששכן אף הוא באותה חצר, נסגר ב-2018 ונפתח מחדש כאגף של אתר הזיכרון להתנגדות הגרמנית לנאצים.
• האנדרטה לבני הסינטי והרוֹמָה

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בני הסינטי והרוֹמָה (המוכרים אולי יותר כ'צוענים', שם הנחשב היום כינוי גנאי) נמנו עם קורבנותיה העיקריים של מכונת ההרג של גרמניה הנאצית. הם הוגדרו כ’אויבי האומה האָרית' וכ־200 עד 500 אלף מתוכם נרצחו במחנות הריכוז וההשמדה. הרעיון להקים אנדרטה לזכרם עלה כבר ב־1992, אולם הביצוע נדחה פעמים רבות, בין השאר מכיוון שבני הסינטי והרוֹמָה התעקשו שהאנדרטה תמוקם במרכז העיר, סמוך לאנדרטת השואה.
  האנדרטה (Denkmal für die im Nationalsozialismus ermordeten Sinti und Roma Europas), בתכנונו של האמן הישראלי דני קרוון, נחנכה רשמית בשנת 2012. היא שוכנת בתוך השטח הירוק של הטירגארטֶן ומורכבת מבריכת מים עגולה שבתוכה משולש חום־אפרפר (הסמל שאולצו הסינטי והרוֹמָה לענוד במחנות הריכוז). סביב שולי הבריכה כתוב באותיות ארד (באנגלית ובגרמנית) שיר מאת משורר בן סינטי, ובאבנים מסביב חרותים שמותיהם של מחנות הריכוז וההשמדה.
• המוזיאון לחפצים

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  השם אולי לא נשמע מבטיח, אבל אחרי שתטפסו שלוש קומות אל המוזיאון (Museum der Dinge) תגלו תצוגת־קבע מרתקת, העוסקת בעיצוב תעשייתי במאות ה־20 וה־21 ומספקת פרספקטיבה והקשר לפריטים המשמשים אותנו מדי יום. בארונות־התצוגה לאורך הקירות מונחים חפצים מכל המינים, מקובצים לפי קטגוריות – מאופן השימוש ותקופת הייצור עד הצורה והצבע. מייסדי המוזיאון מאמינים כי חיבורם יחד של חפצים מתקופות שונות מאפשר לימוד השוואתי של תהליכי הייצור והעיצוב, ושל משמעותם החברתית.
  חלק אחר בתצוגה עוקב אחרי אגודת מלאכת־היד הגרמנית, גוף שהתגבש בראשית המאה ה־20, בהשראת עקרונות הבאוהאוס, והותיר חותם בעיצוב התעשייתי עד ימינו. במוזיאון מתקיימות גם תערוכות מתחלפות ומקרינים סרטים.
• טירת גליניקֶה

  פרברי המערב

  הנסיך קרל, בנו הצעיר של מלך פרוסיה, היה גנרל אמיץ ופטרון של האמנויות - תכונה הניכרת בשלוֹס גליניקֶה (Schloss Glienicke), הטירה שהוקמה עבורו ב־1825, ובגנים המקסימים שסביבה. קרל פרידריך שינקֶל תכנן את הטירה במתכונת של וילה איטלקית, וכיום היא משמשת מוזיאון לרהיטים ולשטיחים מהתקופה;‏ אבל כמו בארמונות אחרים באזור, גם כאן מחוויר חלל הפנים לעומת הגן המטופח, יצירת מופת של אדריכל הנוף פטר יוֹזֶף לֶנֶה.
  בגן, הפתוח למבקרים ללא תשלום (פנו שמאלה לאחר המעבר בשער הארמון), משתלבים עצים ומדשאות בנוסח האנגלי בהרבה סידורי פרחים צבעוניים, פסלים ועתיקות. עם פינות־החמד נמנים מזרקת האריות (Löwen-Fontäne) היפהפייה, שהאריות המוזהבים לצדיה היו מתנה ממשפחת מֶדיצ’י;‏ חצר המנזר (Klosterhof), שבה משולבים שברי עתיקות מאיטליה, מהתקופה הביזנטית ומימי הביניים;‏ הקזינו (Casino), ביתן־אירוח ציורי המשקיף אל האגם;‏ והביתן העגול גרוֹסֶה נוֹיגירדֶה (Grosse Neugierde), שבבסיסו שבכת־זהב עתירת פרטים, ובגגו תומכים עמודים דוריים. מומלץ מאוד לטפס לביתן, המשקיף לנוף נאה של גשר גליניקֶה וגדות הנהר האפֶל.
  
  

  המרגלים שעברו על הגשר

  גשר גליניקֶה (Glienicker Brücke) משנת 1907 נסגר לתנועה ב-1952, מכיוון שמעברו האחד שכנה מערב ברלין הדמוקרטית ובאחר - פּוֹטסדאם שבמזרח גרמניה הקומוניסטית. לאחר הקמת חומת ברלין נבחר הגשר, בזכות בידודו היחסי ושדה הראייה הרחב, כאתר מועדף לחילופי מרגלים וסוכנים בין המעצמות. החילוף הראשון בוצע כבר ב-1962, ובשנים הבאות צעדו על הגשר עוד רבים וטובים, בהם אסיר ציון נתן שרנסקי (שעבר כאן אל החופש בשנת 1986). עם זאת, לפרסומו הרב ביותר זכה הגשר לא בגלל המרגלים האמיתיים, אלא בזכות התפקיד שמילא בספרים ובסרטים, בהם רומן הריגול כל אנשי סמיילי מאת ג'ון לה קארֶה והסרט גשר המרגלים בכיכובו של טום האנקס.
• בית ועידת ואנזֶה

  פרברי המערב

  בינואר 1942 התכנסו פקידים בכירים בממשל הנאצי בבית־אחוזה מפואר לגדת אגם ואנזֶה, ודנו בגורלם של יהודי אירופה. עם זאת, בניגוד לדעה המקובלת, ההחלטה על הפתרון הסופי לא התקבלה בוועידה, ומטרת הדיונים שנערכו בה היתה בעיקר לתאם בין המשרדים שעסקו בנושא. מסיבה זו לא נכחו באירוע מנהיגי המפלגה הנאצית (היטלר, גֶרינג, גֶבֶּלס ודומיהם), ובעל התפקיד החשוב ביותר בה היה רָיינהארד הָיידריך, מפקד המשרד הראשי לבטחון הרָייך (RSHA).
  חשיבותה של הוועידה נעוצה בעיקר בפרוטוקול שלה, שעותק ממנו נשמר באורח מקרי ונפל בידי בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. הפרוטוקול, החושף את קיומה של תוכנית מסודרת להביא למותם של כל יהודי אירופה, שימש הוכחה ניצחת לכך שהשואה תוכננה מראש בדרגים הגבוהים של הממשל, ולא היתה צירוף של יוזמות מקומיות, כפי שניסו לטעון אחדים מבכירי הנאצים.
  בשנת 1992 הוסב הבית למוזיאון ומרכז מחקר (Haus der Wannsee Konferenz), העוסק בגורמים שהובילו לוועידה ובתוצאותיה. התצוגה, שעברה חידוש ורענון בשנת 2019, עוסקת בהתגבשות רעיון "הפתרון הסופי" בתוך האידיאולוגיה הנאצית, במהלכים שהביאו לוועידה ובתוצאותיה הנוראיות. גולת הכותרת היא חדר הוועידה עצמו, שבו מוצגים בצורה ברורה המשתתפים בוועידה, תפקידיהם וגורלם, ומעניין גם לראות את התצוגה העוסקת בקשיים שנערמו בפני שימור הזיכרון והקמת מרכז המידע אחרי 1945.
  התצוגה עושה שימוש נרחב באמצעים חזותיים וקוליים ומלווה בדברי הסבר מפורטים בגרמנית ובאנגלית. בכניסה תוכלו לקבל דף מידע במגוון שפות, בהן גם עברית, וניתן גם לקבל תרגום לעברית של הפרוטוקול, ולקרוא (ברחבה שבכניסה) סיכום בעברית של הוועידה ותוצאותיה. כדאי לבקר גם בגינה שמאחורי הווילה, שם תוכלו לצפות על האגם, ולחוש את הניגוד בין הנוף השליו לבין הדיונים מקפיאי־הדם שנערכו בפנים.
  בשכונת ואנזֶה התגוררו בעיקר תעשיינים ובנקאים, בני האליטה הברלינאית, בהם גם מספר יהודים;‏ במרחק הליכה מבית הוועידה שוכנת וילה ליברמן (Villa Lieberman), ביתו של הצייר היהודי מקס ליברמן, שהוסב למוזיאון העוסק בו וביצירתו. בווילה יש גם גן נפלא וחצר אחורית ירוקה המשקיפה על האגם.
• האנדרטה להומוסקסואלים שנרדפו בידי הנאצים

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  התעלמות רבת שנים מסבלם של ההומוסקסואלים תחת השלטון הנאצי באה לקצה ב־2008, עם חנוכתה של האנדרטה להומוסקסואלים שנרדפו בידי הנאצים (Denkmal für die im Nationalsozialismus verfolgten Homosexuellen). האנדרטה, בתכנונם של צמד האמנים הסקנדינבי אֶלמְגרֶן ודראגסֶט, היא קוביית־בטון גדולה שדרך חלון קטן בחזיתה ניתן לצפות בסרטון, המוקרן שוב ושוב, של שני גברים מתנשקים. האנדרטה הוצבה בפארק העירוני טירגארטֶן, שהיה בשנות ה־30 מקום מפגש להומואים שהסתתרו מעיני השלטון;‏ מעבר לכך, היא גם ממוקמת לא הרחק מאנדרטת השואה ומתייחסת בצורתה החיצונית לאלפי התיבות האפורות באנדרטה של אָייזֶנמן. ליד האנדרטה הוצב שלט זיכרון בגרמנית ובאנגלית.
• הבונקר של היטלר

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  רבים מהמבקרים בברלין מתעניינים בבונקר (Führerbunker) שבו התאבד אדולף היטלר ב־30 באפריל 1945, אבל למי שמדמיינים סיור מרתק בחדרים צפופים מתחת לאדמה נכונה אכזבה מרה. בניסיון למחוק כל זכר לקריית הממשל של גרמניה הנאצית הרסו כוחות הכיבוש הסובייטיים את לשכתו של היטלר ואת כל הכניסות לבונקר ואטמו אותו. בשנות ה־80 השלימו המזרח־גרמנים את המחיקה המוחלטת בכך שבנו בשטח הלשכה מתחם מגורים, הציפו את שרידי הבונקר במי תהום ויצקו עליהם אספלט למגרש חניה.
  במשך שנים לא העיד דבר על המקום שבו העבירו היטלר, אווה בראון ומשפחת גֶבֶּלס את הימים האחרונים של המלחמה;‏ אבל ב־2006, עם התגברות תנועת התיירים לברלין, הציבה העירייה ליד מגרש החניה שלט (בגרמנית ובאנגלית) ובו תרשים של הבונקר, תמונות מקוריות מתוכו והסברים מפורטים. ב-Wilhelmstr, מעברו האחר של אותו מתחם מגורים קומוניסטי, מתארים מספר שלטים (בגרמנית ובאנגלית, כולל תמונות) את לשכתו של היטלר ואת המבנים הסמוכים אליה. שחזור של אחדים מחדרי הבונקר, שבוצע על פי תמונות אלה, תוכלו לראות בתערוכה "היטלר: איך זה היה יכול לקרות" במוזיאון סיפור ברלינאי.
• בית האמנות תאכלֶס

  צפון מיטֶה

  קוּנסטהָאוּס תאכלֶס (Kunsthaus Tacheles) החל את דרכו כבית כלבו חדשני בבעלות יהודית ב־1908, אולם מאז עבר הרבה ידיים ושימושים עד שב־1980 הוכרז כבניין להריסה. חלק מהמתחם נהרס והשאר נועד לפירוק ב־1990 – אבל אז נפלה החומה, ועל המבנה השתלטה קבוצת אמנים שקראה לעצמה תאכלֶס (מהמילה תאכלעס באידיש, שזלגה גם לגרמנית וגם לעברית באותה משמעות). הקבוצה הקימה בבניין המתפורר מתחם של אמנות אוואנגארדית, שכלל גלריות, אמנות רחוב, בית קולנוע וברים חתרניים, והיה למוסד של ממש בתרבות האלטרנטיבית של ברלין. למרבה הצער לא ניתן עוד לבקר באתר, כי ב־2012 הוא הוכרז כלא בטוח למגורים והדיירים התפנו ממנו (בהסכם עם הבעלים). המבנה הוכרז כאתר לשימור ועובר בימים אלה שיפוץ יסודי, שבסופו הוא אמור להיפתח מחדש כמרכז תרבות, ובמקביל נבנה לידו מתחם ענקי של דירות יוקרה, חנויות ומשרדים. קשה לדעת איך כל אלה ישרדו יחד, אבל בינתיים מעידים רק הפיגומים על מה שהיה ויהיה כאן.
• Kaffemitte

  אזור אלכסנדרפלאץ

  מקום מפגש פופולרי של הטיפוסים האמנותיים בשוֹינֶנפירטֶל. לצד קפה וארוחות בוקר מציעים תפריט צהריים של פּאניני, פסטות וסלטים לפי עקרונות הבישול האטי (Slow Food). גם השירות קצת אטי, אבל לכאן באים לשבת ולהירגע ולא לחטוף משהו מהיר.
• Oxymoron

  צפון מיטֶה

  במיקום מושלם, בחצר הראשונה של האקֶשֶה הֶפֶה, מגישים מנות מעוצבות, קלות ואלגנטיות. השירות מצוין אבל מוקד המשיכה העיקרי הוא העוגות הנפלאות, המוצבות בחלון הוויטרינה ומגרות את כל החושים.
• Cadadia

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  ביום קר או גשום אין כמו אחד מהמרקים היצירתיים של קאדאדיָה. המבחר אמנם משתנה מדי יום אבל תמיד כולל גם מרקים בהשפעה אסיאתיות (למשל מרק בטטה וג'ינג'ר) ולפחות מרק צמחוני אחד. בקיץ מגישים גם קישים טעימים.
• קניון ברלין

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  מוֹל אוֹף ברלין (Mall of Berlin) נפתח אמנם רק ב־2014, אבל כבר הפך לאחד הפופולריים ביותר בעיר, ויש בו 270 חנויות של אופנה, כלי בית ועוד. בשטח שבו שוכן הקניון ניצב לפני Sמלחמת העולם השנייה בית כלבו גדול בבעלות יהודית, ותמונות מאותה תקופה מפארות את הקירות בין החנויות.
• Dolores

  אזור אלכסנדרפלאץ

  דוֹלוֹרֶס הביאה לברלין את תרבות האוכל המקסיקני של סן פרנסיסקו, שם הכל טרי, פשוט ומהיר. מהתפריט המוצג על הקיר בוחרים לפי הסדר את סוג הטורטייה, את המילוי הבשרי (או הצמחוני), את הרוטב ואת התוספות, ותוך דקות משביעים את הרעב בבּוּריטוֹ עסיסי.
• Monsier Voung

  אזור אלכסנדרפלאץ

  במסעדה שהפכה לשם־דבר משנים את התפריט כל מספר ימים לפי התוצרת הטרייה בשוק. לרוב מציעים מספר מרקים וכמה עיקריות בסגנון וייטנאמי יצירתי. עם זאת, בעקבות ההצלחה תידרשו לרוב לחכות זמן רב לשולחן בשעות הארוחות המקובלות, ולכן עדיף לבוא אחר הצהריים - או להעדיף וייטנאמית אחרת.
• Chamäleon

  צפון מיטֶה

  פשוט קשה להאמין באיזו קלילות מרחפים האקרובטים של קאמֶלִיון מעל הבמה ובכל פינה באולם. קבוצות לוליינים מכל העולם מבצעות תוכניות מתחלפות של מופעי אקרובטיקה לצלילי מוזיקה קצבית. הישיבה ליד שולחנות, אליהם אפשר להזמין שתייה וכיבוד קל. ממוקם בחצר הראשונה של האקֶשֶה הֶפֶה.
• Lindner

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מחנות גבינות צנועה התרחבה המעדנייה של רוברט לינדנֶר ל-40 סניפים בכל ברלין. בכולם מוכרים מגוון רחב של סלטים, ממרחים ומנות חמות, שהברלינאים לוקחים הביתה והתיירים מביאים לשולחן ואוכלים במקום.
• ביקיני ברלין

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  תקרות נמוכות והרבה זכוכית מאפיינים את הקניון החדש (Bikini Berlin), המתהדר בתצפית ישירה על מתחם הקופים בגן החיות. רוב החנויות עוסקות בעיצוב או באופנה, והאווירה אופנתית ויוקרתית.
• SO36

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  איגי פּוֹפּ ודייויד בואי נהגו לבלות כאן בשנות ה־70, כש'אֶסוֹ' היה מרכז סצינת הפּאנק והגל החדש בברלין. כיום מתקיימות כאן הופעות חיות לצד מסיבות טכנו, דיסקו ועוד, בהן הליין המפורסם Gayhane – מסיבות גייז על בסיס מוזיקה אוריינטלית והודית.
• אוסף בּוֹרוֹס

  צפון מיטֶה

  האספן כריסטיאן בּוֹרוֹס בחר להציג את אוסף האמנות שלו (Sammlung Boros) במבנה בטון מאסיבי, בעל היסטוריה מרתקת. הוא הוקם ב־1943 כבונקר נגד הפצצות אוויר, ואז הוקף בקירות בטון בעובי שני מ’ וכוסה בתקרה בעובי שלושה מ’. הבונקר, שנועד לשכן עד 3000 איש, נבנה מעל פני הקרקע ולכן שולבו בו מאפיינים אדריכליים שיתאימו אותו לסביבתו (למשל חלונות־דֶמֶה ורצועת־עיטור לאורך הגג). תחת השלטון הקומוניסטי שימש הבונקר בין השאר לאחסון של פירות טרופיים, בייחוד בננות (שהיו במחסור ויובאו מקוּבָּה בכמויות קטנות), ולכן זכה לכינוי ‘בונקר הבננות’. לאחר איחוד ברלין הוסב המבנה למועדון טכנו בשם Bunker, אחד הראשונים בעיר;‏ כשהמועדון נסגר נמכר הבונקר לאספן הגרמני העשיר כריסטיאן בּוֹרוֹס, שלא רק הפך אותו לחלל תצוגה אלא גם בנה על הגג פנטהאוז מנקר־עיניים, בו הוא מתגורר עם משפחתו.
  כדי להסב את הבונקר לחלל אמנות בוצעו בו שינויים רבים, תקרות וקירות נהרסו ומספר החדרים צומצם מ־120 ל־80. עם זאת, השינויים לא פגעו באווירה הייחודית, מהחצים המציינים את מסלול המילוט על הקירות ועד הסימנים שנותרו במקום שבו היו השירותים;‏ יצירות רבות מוצבות באופן המנהל דיאלוג עם החלל, ואחרות נוצרו במיוחד עבורו.
  האוסף המקיף שצבר בּוֹרוֹס כולל קרוב ל־700 יצירות של אמנים בני־זמננו, בהם שמות גדולים כמו אָיי וֵוייוֵויי, אוֹלאפוּר אֶליאָסוֹן ודָמיאֶן הירסט, לצד אמנים צעירים ומבטיחים מגרמניה וממזרח אירופה. הוא מוצג בסבבים המתחלפים מדי שלוש־ארבע שנים (מאז 2008) ונגיש במסגרת סיור מודרך בהרשמה מראש (הסיור בגרמנית או באנגלית;‏ מומלץ להירשם לפחות חודש־חודשיים מראש, בייחוד בקיץ).
• המוזיאון לכלי נגינה

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  יותר מ־3500 חלילים, פסנתרים, כלי מיתר ועוד, שמקורם החל במאה ה־16 ועד ימינו, משתייכים לאוסף המקיף והמרשים של המוזיאון לכלי נגינה (Musikinstrumenten-Museum), המומלץ לכל אוהבי המוזיקה. עם המוצגים נמנים חלילים שהשתייכו לפרידריך הגדול, צֶ'מבּאלוֹ ששימש את בּאך, והסינתיסייזר שבאמצעותו הקליטו הפינק פלויד את האלבום Dark side of the moon. מרשימה במיוחד הרמוניקת הזכוכית שפיתח בנג’מין פרנקלין, כלי המבוסס על טכניקת הנגינה על שפת כוס זכוכית באמצעות אצבעות רטובות. גולת הכותרת של האוסף היא עוגב ווּרליצֶר, מתקן אדיר־ממדים מ־1929, שהוצב בעבר בתיאטרון, וכולל 1228 צינורות ומאות כפתורים. הכלי רב־הרושם מתעורר לחיים מדי שבת בשעה 12:00, אז מתקיימת הדגמה פתוחה לקהל (ללא תשלום).
  המוזיאון צפוף פחות מאחרים בקוּלטוּרפורום, ואולמותיו נוחים להתמצאות. אל תוותרו על מדריך השמע, העשיר בהקלטות איכותיות שמאפשרות להאזין לנגינתם של הכלים העתיקים ולהבין איך בדיוק נשמעו.
  מידע על כרטיסים משולבים, ראו תחת קוּלטוּרפוֹרוּם.
• סיפורה של ברלין

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  הקניון בו שכן המוזיאון נהרס ב-2019 ובמקומו הולך ונבנה מרכז מסחרי חדש בשם Fürst;‏ המוזיאון נסגר אבל צפוי להיפתח במרכז החדש בסוף שנת 2022.
  איך מכירים לילדים את ההיסטוריה של ברלין בלי שירגישו כאילו חזרו לבית הספר? לוקחים אותם למוזיאון (Story of Berlin) קליל ומלהיב, המגולל את סיפורה של העיר באמצעות סרטים, עזרים קוליים, בובות ודגמים. הכל מוסבר בצורה יצירתית, ממפה גדולה הממחישה את התרחבות המטרופולין, דרך דמויות הלובשות את אופנת שנות ה־20 ועד רכב־השרד של בכירי המפלגה הקומוניסטית, המידרדר במורד טור מדרגות כשעל לוח המחוונים שלו מוקרנים קטעי ארכיון. התקופה הנאצית מומחשת במדרגות היורדות שלוש קומות וממחישות את ההידרדרות מדמוקרטיה פלורליסטית לדיקטטורה פשיסטית, ומיוצגת גם במיצבים העוסקים בשריפת הספרים ובליל הבדולח. התצוגה אמנם אינה מעמיקה, אבל ממחישה היטב את המאורעות העיקריים בתולדות העיר, ומלווה בלוחות הסבר רבים בגרמנית ובאנגלית;‏ בכניסה מחלקים ללא תשלום חוברת הסברים מפורטת ב־15 שפות, בהן עברית.
  בכרטיס כלול גם סיור מודרך במקלט אטומי מימי המלחמה הקרה, הממוקם מתחת לקניון שבו שוכן המוזיאון. המקלט, אחד מ־16 במערב ברלין, נועד לשכן כ־3500 בני אדם במקרה של הפצצה אטומית. במסגרת הסיור, שאורכו כחצי שעה, תשמעו על האמצעים שנקטו המתכננים כדי לספק את צורכיהם של השוהים במקלט למשך שבועיים, ועל התנאים האיומים שהיו שוררים בו לו אכן התממש האיום. הסיור מרתק והמדריכים מעולים, אבל השהות במקלט עלולה להיות לא נוחה לילדים קטנים ולסובלים מקלסטרופוביה.
• רציף 17

  פרברי המערב

  תחנת הרכבת בפרבר האמיד גרוּנֶוואלד (Grunewald) טובלת בנוף שליו, שאינו מסגיר את הזוועות שהתרחשו כאן תחת השלטון הנאצי. התחנה, ששימשה אז בעיקר מסוף לרכבות־משא, היא אחת משלוש שדרכן הובלו 55,000 מיהודי ברלין אל מחנות הריכוז וההשמדה. היהודים רוכזו בתחנות איסוף ברחבי העיר ואז הוצעדו או הובאו במשאיות לגרוּנֶוואלד והועלו על רכבות משא לגטאות בפולין, לאושוויץ וליעדים נוספים.
  ב־1998 הוסב רציף 17 (Gleis 17), שממנו יצאו המשלוחים, לאתר זיכרון ליהודי ברלין. לאורך הרציף, משני צדיו, הוצבו 186 לוחות מתכת המייצגים את 183 המשלוחים המתועדים שיצאו מברלין (ועוד שלושה לוחות לזכר המשלוחים שלא נרשמו). הלוחות מסודרים בסדר כרונולוגי סביב הרציף, ועל כל לוח חרותים תאריך המשלוח, מספר היהודים שנשלחו והיעד. ההליכה לאורך הלוחות, מעל המסילה שלאורכה נִטעו עצים, היא חוויה מצמררת – בייחוד כשמגיעים לסוף הסיבוב ורואים שאפילו במרץ 1945, כשהמלחמה כבר היתה אבודה מזמן, עדיין נשלחו יהודים למחנות. בקצה הרציף קבוע שלט זיכרון, שהוצב במקור בידי עמותת נפגעי הנאצים בשנת 1973, ובו כתוב בעברית ‘לזכרון קורבנות השואה’ ומסופר בגרמנית על עשרות אלפי היהודים שנשלחו מברלין למחנות המוות.
  בשנת 1991, עוד לפני שהרכבת הגרמנית יזמה את האנדרטה הראשית באתר, החליטה מועצת הרובע להנציח את הזוועות שהתרחשו כאן. התוצאה היתה אנדרטה מאסיבית, הניצבת עד היום מחוץ לתחנה, לצד הכביש העולה אל הרציף: גוש בטון באורך 18 מ’ ובו חצובות דמויות אדם הממחישות את החלל הריק שהותירו מאחוריהם היהודים שנשלחו למחנות. באי־התנועה שמול הכניסה לתחנה יש עוד שני אזכורים לזוועות שהתרחשו כאן – לוח זיכרון שהוצב באתר כבר ב־1987, ביוזמתה של קבוצת נשים מקומית, ומקבץ של עצי לבנה צפוני (בגרמנית Birken) שהובאו מאושוויץ־בירקנאו וניטעו כאן ב־2012.
• המבורגר בּאנהוֹף

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  תחנת רכבת ישנה (Hamburger Bahnhof), שנבנתה ב־1847, הוסבה בשנות ה־90 למוזיאון ההווה (Museum für Gegenwart), מוזיאון לאמנות בת־זמננו הנמנה עם החשובים ביותר בגרמניה. לשם אין קשר לקציצת־הבשר האמריקנית;‏ הוא ניתן לתחנה כי מכאן יצאו הרכבות לעיר הנמל המבורג.
  עוד לפני הכניסה למוזיאון כדאי להתרשם מהמבנה הניאו־קלאסי, שהאכסדרה העליונה שלו מוארת בלילות בנורות ניאון כחולות וירוקות;‏ התאורה, בעיצובו של האמן דן פלאבין, משרה אווירה מסתורית, ומבליטה את המוזיאון לעיני הנוסעים העוברים על פניו ברכבת. הכניסה מובילה ישירות לחלל רחב־ידיים, שהיה המסוף הראשי של התחנה, ומשמש היום לתערוכות מתחלפות, לרוב של מיצבים העושים שימוש בממדיו העצומים.
  לצדי האולם הגדול נמתחים שני אגפים מאורכים, שבהם מוצגות יצירות מאוספי המוזיאון. האוסף, המבוסס על תרומות של שלושה אספנים פרטיים, מכסה את הזרמים העיקריים באמנות מאז שנות ה־60 של המאה הקודמת, בהם פופ־ארט, פלוּקסוּס, מינימליזם, אמנות מושגית ועוד. הוא כולל יצירות מאת אנדי וורהול, אָנסֶלם קיפֶר, סָיי טווֹמבּלי ורוברט רָאוּשֶנבֶּרג, מבחר מקיף מיצירותיו של יוֹזֶף בּוֹיס, צילומים ויצירות וידיאו. עם זאת, בשל מצוקת המקום במוזיאון לא ניתן להציג את האוסף כולו בו־זמנית, והוא נחשף לקהל במסגרת סבבים נושאיים של שנה עד שנה וחצי. במוזיאון יש גם קפה־מסעדה (יומרני ורועש מדי) וחללים נוספים לתערוכות מתחלפות. התצוגה משולטת בבהירות (גם באנגלית) ומדריך־השמע מספק רקע מעניין.
• אתר הזיכרון ברלין־הוֹהֶנשֶנהָאוּזֶן (כלא השטאזי)

  פרברי המזרח

  מקבץ מבנים תעשייתיים בפרברים המזרחיים של ברלין הוסב בשנת 1951 לכלא שבו החזיקו אנשי השטאזי (המשרד לביטחון לאומי של מזרח גרמניה הקומוניסטית) חשודים בפשעים פוליטיים ובפעילות נגד המדינה;‏ שם חקרו אותם בעינויים, שברו את רוחם, וגרמו להם להודות בפשעים שלא ביצעו. החשודים נחטפו מרחובות העיר, נדחפו לוואן חסר חלונות, והובאו לכלא בלי שידעו כלל לאן הם נוסעים: סביב הכלא הוקצה למתקני השטאזי שטח עצום, שנמחק מן המפות, ועצם קיומו נשמר בסוד כמוס.
  ב־1994 הוסב הכלא לאתר זיכרון (Gedenkstätte Berlin-Hohenschönhausen) ומאז מתקיימים בו סיורים מודרכים, בין השאר בהדרכת אסירים־לשעבר. אורך הסיור כשעה וחצי, והוא מתחיל בסרט מעניין של כ־20 דקות על הרקע להקמת הכלא;‏ אחר־כך יקחו אתכם המדריכים המנוסים אל ‘הצוללת’, החלק העתיק יותר של הכלא, שם הוחזקו בשנות ה־50 אסירים בתנאים לא־אנושיים, ומשם אל החדרים החדשים יותר של שנות ה־70, אל החניון ואל חדרי החקירות. בדרך תשמעו על שיטות החקירה המתוחכמות של השטאזי, על החדירה הטוטאלית של הארגון לחיי האזרחים ועל אחדים מקורבנותיו.
  רוב אזורי הכלא נגישים רק במסגרת הסיור המודרך, אבל ב־2013 נפתחה סמוך לכניסה תצוגת־קבע העוסקת בכלא בפרט ובמנגנון השטאזי בכלל. במסגרת התצוגה תוכלו לראות את מדי הסוהרים, את פיסות הבד שבהן השתמשו כדי לאצור את ריחם של החשודים לצורכי מעקב, את הריהוט המפואר־יחסית בקומת ההנהלה, ושני תאים מתוך הכלא עצמו. התצוגה משולטת בבהירות (גם באנגלית) ובדלפק הקבלה מחלקים ללא תשלום מדריך־שמע באנגלית (בעיקר עבור הסרטונים הכלולים בתצוגה).
• צ׳קפוינט צ׳רלי

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  נקודת הביקורת צ’רלי (Checkpoint Charlie;‏ מקור השם בקוד שניתן לאות C בא”ב הפונטי של הצבא האמריקני) היתה המעבר הידוע ביותר בחומת ברלין, והיחיד שהיה פתוח לתיירים זרים, לעיתונאים ולחיילי בעלות הברית. המזרח־גרמנים הקימו סמוך לנקודת המעבר מבני־ענק שבהם נערכו בדיקות קפדניות לכל כלי הרכב והולכי הרגל החוצים למערב, ואילו בצד המערבי התגודדו תיירים כדי להציץ מעבר לחומה. האתר התפרסם בין השאר בשל משבר הטנקים ב־1961, הפעם היחידה בתולדות המלחמה הקרה שבה ניצבו טנקים רוסיים ואמריקניים ישירות זה מול זה. בשל הקרבה הבלתי־אמצעית בין מזרח ומערב סיפק האתר השראה לעשרות ספרי וסרטי ריגול, אולם במציאות לא התקיימו רוב חילופי המרגלים כאן אלא בגשר גליניקֶה, שנחשב בטוח יותר.
  

  
  למרבה הצער לא נותר כיום דבר ממבני־הבידוק, ובמקומם הוקמו בנייני משרדים חדשים. האזור שבו עבר הגבול הפך למתחם ממוסחר וצפוף, והצריף שמתיימר להיות נקודת הביקורת האמריקנית (ולידו עומדים שחקנים המתחזים לחיילים) אינו מקורי, ואף אינו העתק מדויק של המקור. עם זאת, לאורך המדרכות הוצבו פלקטים שבהם מתוארת ההיסטוריה של המלחמה הקרה ושל נקודת־המעבר באמצעות טקסטים, מפות ותמונות, ואלה ללא ספק מעניינים יותר מההמולה התיירותית מסביב. חיסרון נוסף של האזור הוא היותו אבן שואבת לכייסים - היזהרו.
  לצד דוכני נקניקיות ורוכלים המציעים כובעי פרווה רוסיים (תוצרת טאיוואן) נפתחו בשנים האחרונות בצ’קפוינט צ’רלי שני אתרים לתיירים, שאינם מספקים תמורה ראויה למחירים הגבוהים. במבנה שנראה כמו חבית ענקית יצר יאדֶגאר עָזיזי, אמן אוסטרי ממוצא פרסי, את פנורמת החומה (Die Mauer Panorama) - ציור פנורמי, בגובה של 15 מ’ ובהיקף של 60 מ’, שבו נראים החומה, רצועת המוות והאנשים מסביב. המחיר מופקע אבל הרעיון לפחות מקורי – מה שלא ניתן להגיד על הקופסה השחורה (Black Box), תצוגה חסרת־מעוף על תולדות המלחמה הקרה בבניין מאיים־למראה מעברו האחר של Friedrichstr.
  

  
  דייר ותיק בהרבה באזור הוא מוזיאון החומה (Mauermuseum), שנפתח באוקטובר 1962 כיוזמה פרטית של פעילי זכויות אדם ממערב ברלין וביוני 1963 התמקם סמוך לצ’קפוינט צ’רלי. המוזיאון עוסק בכל הקשור לחומה אולם מתמקד בניסיונות הבריחה (המוצלחים והכושלים) של מזרח־גרמנים שביקשו לברוח למערב בכל דרך העולה על הדעת – מנהרה, כדור פורח או צוללת אישית. הסיפורים אמנם מרתקים אבל המוזיאון מבלבל, והתצוגות ערוכות בצפיפות מעיקה ובחוסר־סדר מוחלט על הקירות והתקרה, עם הסברים בארבע שפות (גרמנית, אנגלית, צרפתית ורוסית) שמקשים עוד יותר על הניווט.
• כיכר נוֹלֶנדוֹרף

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מזה יותר ממאה שנה ידוע האזור שמדרום לנוֹלֶנדוֹרף פּלאץ (Nollendorfplatz) כאחד ממרכזי הקהילה הגאה בברלין. בשנות ה־20 של המאה הקודמת פרחו באזור עשרות ברים ומקומות מפגש לגייז, שפעלו באופן כמעט גלוי, למרות האיסור הרשמי בחוק – וגם כיום תראו את צבעי הקשת בכל פינה, על בתי עסק, מלונות, חנויות לאביזרי מין ואפילו כספומטים. יש באזור הרבה מקומות בילוי המכוונים לקהילה, אבל עם השנים הוא קצת התמסד, והמועדונים הפרועים יותר עברו לקרוֹיצבֶּרג ולמזרח העיר.
  בכיכר עצמה בולט התיאטרון החדש (Neues Schauspielhaus;‏ מס’ 5), שנבנה ב־1905 וחזיתו הלבנה מעוטרת בסגנון האר נובו. המבנה שימש בתקופות שונות תיאטרון, קולנוע ומועדון ריקודים, וכיום פועל בו מועדון ההופעות החיות Metropol. ליד התיאטרון מתחיל הרחוב הראשי של השכונה, מוֹצְשטראסֶה (Motzstr);‏ בית מס’ 7 ברחוב הוא מלון Sachsenhof, שהונצח כמקום שבו התאכסן הגנב באמיל והבלשים של קסטנר (במציאות התגוררה בו המשוררת אלזה לסקר־שילר).
  לא הרחק מהכיכר, בבית הדירות בכתובת Nollendorfstr 17, התגורר הסופר כריסטופר אישֶרְווּד, שהנציח את הברים והמועדונים שפרחו באזור בשנות ה־20 בספרו פרידה מברלין (הבסיס למחזמר ולסרט קברט).
  

  
  

  
  ברלין הגאה

  צבעי הקשת בוהקים במיוחד בברלין, שהקהילה הגאה בה היא הגדולה ביותר באירופה (והשלישית בגודלה בעולם). מצעד הגאווה, המכונה כאן יום רחוב כריסטופר (CSD) ומתקיים בסוף יוני, הוא חגיגה מטורפת של חופש ומיניות ברחובות הראשיים של העיר - ובמקביל אליו מתקיימים בשכונות מצעדים 'אלטרנטיביים' המוחים על המסחור, וכן ירידים, מסיבות ועוד. ברלין ידועה בפתיחותה כלפי כל הנטיות המיניות: לא רק הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים מרגישים כאן בנוח, אלא גם קבוצות משנה כמו קהילת הבדס"מ או חובבי העור והפֶטיש, שיש להם מצעד משלהם בספטמבר. את מידת הקבלה של נטיות מיניות הומוסקסואליות בברלין מסמלת יותר מכל העובדה שבמשך 13 שנה, מ-2001 עד 2014, כיהן כראש העיר קלאוס ווֹבֶרָייט, הומוסקסואל מוצהר, שיצא מהארון במהלך כהונתו הראשונה ואז גם הצהיר "אני הומו, וגם ככה זה טוב" – משפט שהיה לסיסמה של קהילת הלהט"ב בעיר.
  לליברליות של ברלין יש היסטוריה ארוכה ורבת תהפוכות. פריצת הדרך הראשונה אירעה כבר ב-1897, כשרופא יהודי בשם מגנוס הירשפֶלד ייסד בעיר את הארגון הראשון בעולם ששם לו למטרה להביא להכרה רשמית בקהילת ההומואים והלסביות. הירשפֶלד הוביל מאבק ציבורי לביטול האיסור החוקי על יחסים הומוסקסואליים, והקים בברלין מכון פורץ דרך לחקר המיניות;‏ במקום שבו שכן המכון, לגדת השפּרֶה ומול משרד הקנצלר של היום, הוצב לוח זיכרון. בשנות ה־20 כבר היתה בברלין קהילה ענפה ותוססת, שהתהלכה ברחובות בגלוי ואף השפיעה על התרבות הכללית - למשל במראה הנערי שסיגלה לעצמה אלילת התקופה, מרלנה דיטריך.
  החגיגה נקטעה באִבָּה בשנת 1933. האידיאולוגיה הנאצית ראתה בהומוסקסואליות סטייה, והשלטון רדף את הקהילה עד חורמה: הומואים נשלחו למחנות ריכוז, שם היו הקבוצה בעלת המעמד הנמוך ביותר (פרט ליהודים) ועשרות אלפים מהם נרצחו, בין השאר בתאי גזים. בניגוד לקבוצות אחרות, לא זכו חברי הקהילה להכרה בסבלם ולפיצויים, משום שהחוק הישן האוסר על הומוסקסואליות נותר על כנו בגרמניה עד 1994. רק לאחר שנים של השכחה הוקמה האנדרטה להומוסקסואלים שנרדפו בידי הנאצים ועל הקיר של תחנת האוּ-בּאן ליד כיכר נוֹלֶנדוֹרף הוצב שלט זיכרון בדמות משולש ורוד (הסמל שאולצו לענוד במחנות הריכוז) ועליו הכיתוב "הוכו למוות, הושתקו למוות".
  למתעניינים בתולדות הקהילה בברלין ובכלל מומלץ לבקר במוזיאון להומוסקסואליות, שנוסד ב־1985 ומגולל את סיפורה של הקהילה בתצוגת קבע מעניינת ובמגוון תערוכות מתחלפות.
  

  
  
• אורוות הארמון (המוזיאון לקולנוע)

  פּוֹטסדאם

  המבנה העתיק ביותר ששרד בפּוֹטסדאם אינו ארמון או כנסייה אלא מארשטאל (Marstall), ביתן בארוקי שנבנה ב־1685 כחממה לצמחים אקזוטיים, אולם הוסב במהרה לאורווה המלכותית (כפי שמעידים פסלי הסוסים). בעוד מבנים אחרים באזור נהרסו לחלוטין בהפצצות, שרדו האורוות כמעט ללא פגע, וב־1981 נפתח בהן מוזיאון לקולנוע (Filmmuseum). המוזיאון, שאינו ידידותי במיוחד לתיירים, מגולל את סיפורם של אולפני בּאבֶּלסבֶּרג (ליד פּוֹטסדאם), שנמנו בשנות ה־20 וה־30 עם אולפני הקולנוע המובילים בעולם.
• Cowei

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  מתחת לקשתות הרכבת העילית ומול פארק ירוק מציעים מבחר נפלא של מנות מהמטבח הווייטנאמי, מאוכל רחוב ומרקים עד מנות קארי ושילובים מיוחדים. הזמינו קארי ברוטב מנגו או מרק בנוסח האנוי והתרעננו במשקאות אקזוטיים כמו גזוז גויאבה אדומה או תה ליצ'י.
• Ishin (Mittelstr)

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  ברשת היפנית אישין מציעים מגוון נאה של סושי, מקומבינציות מאקי ועד ניגירי וסשימי, לצד מנות מאודות (סֵיי־רוֹ, Cey-ro) ופלטות על בסיס אורז (דוֹן, Don). העיצוב בסיסי ופונקציונלי אבל האוכל מצוין, המחירים נמוכים ועם כל הזמנה מקבלים חינם תה יפני ללא הגבלה.
• Lutter & Wegner (Charlottenstr)

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  חנות יין שנפתחה ב־1811 הפכה לבר יין ולמסעדה מבוקשת, שמגישים בה קלאסיקות מהמטבח של מרכז אירופה, מגולאש עגל ושניצל וינאי עד צלי בשר־חזיר בתחמיץ (זָאוּאֶרבּראטֶן, Sauerbraten). השירות מצוין והאווירה אלגנטית.
• Chupenga

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  עוד רשת מקומית שזוכה להצלחה בברלין בשנים האחרונות. הרעיון פשוט - בוחרים שיטת הגשה (בוריטו, טאקו, קערה או סלט), מרכיב עיקרי (עוף, בקר, תחליף בשר או ירקות) ותוספות, ומקבלים מנה חמה וטעימה תוך דקות. הרכיבים טריים והמחירים סבירים מאוד יחסית למיקום.
• Spreegold

  אזור אלכסנדרפלאץ

  סטודנטים, בעלי מקצועות חופשיים ותיירים נפגשים בחלל גדול, שבו תוכלו להזמין בדלפק פסטות במגוון רטבים, מרקים, סנדוויצ'ים יצירתי ועוד, ולקבל אותם חמים וטריים כמה דקות אחר כך. ההצלחה הובילה לפתיחת סניפים חדשים במערב העיר ובפּרֶנצלָאוּאֶר בֶּרג (פרטים באתר האינטרנט)
• Zum Nussbaum

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בפונדק־הבירה המשוחזר ברובע ניקולאי מגישים אוכל גרמני מסורתי, משניצל ברוטב פטריות (יֶגֶרשניצל, Jägerschnitzel) ועד פאי דובדבנים. השירות קשוב אבל המרחב מצומצם, ולכן בשעות הערב חשוב להזמין מקום מראש.
• Hekticket Alex

  אזור אלכסנדרפלאץ
• Junction Bar

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  לג'אנקשן בר יצאו מוניטין בזכות ההופעות המצוינות של אמני פופ, ג'אז, פולק, פאנק ועוד, והקוקטיילים הטעימים במחירים מפתיעים. אחרי ההופעה עולים דיג'ייז ומשמיעים ריתם־אנד־בלוז, דאנס ולהיטים משנות ה־90.
• Auf die Hand Potsdamer Platz

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בכניסה לקניון פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ אָרקאדֶן תוכלו להתנסות בארוחות טעימות, מהירות ובריאות בקפה־מסעדה בשירות עצמי שהפך תוך מספר שנים לרשת מקומית פופולרית. בתפריט הצהריים (המשתנה בקביעות) מככבים סלטים, קישים, מוקפצים ועוד. אם תגיעו בשעת ארוחת הצהריים במשרדים באזור, אתם עלולים להיתקל בתורים ארוכים.
• Block House (Budapester Str)

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  ברשת הגרמנית מגישים סטייקים עסיסיים ותפוחי אדמה אפויים על בסיס תוצרת חקלאית מאזור המבורג, שם נוסדה בֿ־1968. מגישים כאן מגוון נאה של סטייקים, וגם המבורגרים, פלטות גריל מעורב ואפילו מנת דג, ויש בר סלטים מגוון.
• Wiener Beisl

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  אם לא הצלחתם להשיג שולחן באוֹטֶנתאל הסמוכה, אל תתייאשו: בפונדק הווינאי (בָּייזְל בדיאלקט האוסטרי) תוכלו לאכול שניצל־עגל כהילכתו, נקניקיות טירוליות או עוף אפוי בנוסח עמקי האלפים.
• GALERIA Karstadt Kaufhof Berlin Kurfürstendamm

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  שייך לרשת הקניונים 'גלריה'.
• תחנת הרכבת המרכזית של פּוֹטסדאם

  פּוֹטסדאם
• חוף אגם שלאכְטֶן

  פרברי המערב
• השוק המקורה אָרמיניוּס

  פרברי המערב
• Nolle

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  במסעדה השוכנת מתחת לקשתות הרכבת העילית תיהנו מעיצוב בנוסח שנות ה־20 ומשירות נעים ומהיר. התפריט מגוון, משניצלים ומאכלים מקומיים עד פסטות וסלטים, אבל לא יצירתי במיוחד.
• Adlon Kempinski

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  כל המי ומי, מברלוסקוני ועד מייקל ג'קסון, התאכסנו במלון־הפאר, שנבנה מחדש בשנות ה־90 במיקום הכי טוב בעיר. בלובי היפהפה ניצב עותק מפסל הנסיכות של שאדוֹ והכל אומר הוד והדר. החדרים מפנקים והעובדים המיומנים ישמחו לסייע בכל בעיה או צורך שיתעורר.
• New Berlin

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בחברה הבינלאומית מציעים סיורי היכרות ללא תשלום (כלומר: על בסיס טיפים) לצד סיורים נושאיים ארוכים יותר בתשלום/ ו'סיבוב ברים' העובר במספר ברים ומועדונים ומיועד לצעירים ולבליינים.
• Nordsee (Spandauer Str)

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בנוֹרדזֶה מציעים חלופה מעניינת לרשתות המזון המהיר: בוויטרינה הפונה לרחוב מסודרים סנדוויצ'ים מפתים של דגים ומנות של קלמרי וצ'יפס, ואילו בפנים מגישים מנות של דגים מטוגנים או בגריל במחירים שווים לכל נפש.
• H2 Berlin Alexanderplatz

  אזור אלכסנדרפלאץ

  עיצוב החדרים מודרני ואלגנטי והמיקום נוח, כך שתזכו לתמורה נאה לכספכם. ארוחת הבוקר טעימה אבל חדר האוכל עלול להיות צפוף בחודשי הקיץ.
• Park Inn by Radisson

  אזור אלכסנדרפלאץ

  מלון פּארק אִין נבנה בתקופה הקומוניסטית כמלון־היוקרה של מזרח גרמניה, אולם לאחר האיחוד נקנה בידי רשת ראדיסון ושודרג. הוא שוכן בלב אזור הקניות של אלכסנדרפלאץ והחדרים בקומות העליונות משקיפים לנוף מרהיב. בשל מספר החדרים הרב עלול השירות להיות בעייתי, אבל מאותה סיבה ניתן לפעמים למצוא כאן חדרים במחירים נמוכים להפליא.
• Brauhaus Lemke

  אזור אלכסנדרפלאץ

  במִבשלת לֶמקֶה מכינים יותר מ־40 סוגים של בירות, בהן למשל מאיבּוֹק (Maibock) – בירה חזקה יחסית שמבשלים במאי, בתחילת העונה. בבית הבירה ליד האקֶשֶר מרקט תוכלו לדגום מהתוצרת המקומית ליד שולחנות ארוכים או בכיסאות־הבר.
• Galeria Kaufhof

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בית כלבו ענקי, המשתרע על פני חמש קומות וכולל אגף צעצועים עשיר וקומת אוכל מפתה.
• Aposto

  צפון מיטֶה

  שווה לצאת מהאקֶשֶר מרקט כדי למצוא את המסעדה האיטלקית החביבה, המשלבת מסורת ומודרניות. המחירים סבירים מאוד יחסית לאזור התיירותי והשירות אדיב ומפנק.
• Curry 36

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  במזנון, שהחל את דרכו כעגלת־עץ פשוטה, מתגאים בלקוחות מפורסמים (בהם הקנצלר לשעבר גֶרהארט שרֶדֶר) ובמגוון נקניקיות וקציצות, בהן כמובן הנקניקיה בקארי (קוּריווּרסט) האופיינית לברלין. לאחרונה נפתח סניף סמוך לתחנת הרכבת Zoologischer Garten במערב ברלין.
• Tipi am Kanzleramt

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  מה שנראה כמו אוהל קרקס בלב קריית הממשלה מתעוררת לחיים ברלין של שנות ה־20, בגרסה מעודכנת לימינו. בתפאורה מרהיבה מעלים כאן מופעי שנסון, מחול והומור, ומדי קיץ מפיקים גרסה קצבית ויצירתית של המחזמר הקלאסי ‘קברט’. רוב המופעים בגרמנית בלבד.
• הפילהרמונית של ברלין

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  הפילהרמונית (Berliner Philharmoniker) מופיעה באולם בעל האקוסטיקה המושלמת שתכנן הנס שארוּן. הכרטיסים יקרים, אבל החוויה מצדיקה את ההשקעה. באולם למוזיקה קאמרית מופיעים הרכבים צנועים יותר של נגני התזמורת ואורחיה. בימי ג' בשעה 13:00 מתקיימים במבואה קונצרטי צהריים ללא תשלום.
• Die Rebellion des Zimtsterns

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  מהפכת כוכב הקינמון הוא אולי שם מוזר לבית קפה, אבל בקרוֹיצבֶּרג זה כבר בגדר יומיומי. התפריט צמחוני (כולל מגוון מנות טבעוניות), מבוסס על תוצרת אורגנית ומתחשב בסובלים מאלרגיות.
• Hasir

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  המטבח הטורקי לא מסתכם בשווארמה ובלחמאג'ון, וזה המקום להתנסות במגוון מזטים, בשרים דגים ועוד. למסעדה המקורית בקרוֹיצבֶּרג נוספו עם השנים סניפים ברחבי העיר, בין השאר באזור האקֶשֶר מרקט והקוּ'דאם. השירות מהיר אבל קצת עצבני, כמקובל במזרח התיכון.
• מרצדס־בֶּנץ־אָרֶנָה

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  אולם האירועים הגדול ביותר בברלין, שנקרא פעם O2 World, הפך ב־2015 להיכל מרצדס, אבל אופי האירועים בו לא השתנה: זה עדיין המקום להופעות של השמות הלוהטים ביותר, מריהאנה עד בילי אייליש, ולמשחקי הכדורסל של אָלבָּה ברלין.
• בניין מרטין גרוֹפּיוּס

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  מרטין־גרוֹפּיוּס־בָּאוּ (Martin-Gropius-Bau), שנבנה ב־1881 כמוזיאון לאמנות שימושית ומלאכה, נמנה עם המבנים היפים ביותר בברלין ובגרמניה כולה. האדריכל מרטין גרוֹפּיוּס (קרוב של ואלטֶר גרוֹפּיוּס, אבי הבאוהאוס) יצר מבנה ניאו־רנסאנסי בהשראה איטלקית, שאולמו הראשי מואר מבחוץ דרך תקרת זכוכית וחזיתותיו מעוטרות בפסלים ובתבליטים יפהפיים שיצרו מיטב אמני התקופה. בקומה העליונה תראו פסיפסים ססגוניים של סמלי אבירים, המייצגים את מדינות גרמניה, ושל דמויות אלגוריות המתייחסות לתקופות בהיסטוריה, ומתחתיהם נמתחות רצועות־עיטור המייצגות מגוון אומנויות ומקצועות יצרניים. המבנה נפגע בהפצצות בעלות הברית אך שופץ פעמיים, בשנות ה־80 וה־90;‏ בשתי הפעמים הוחלט להשאיר את חורי הכדורים בקירות ואת הפסלים ההרוסים בכניסה, ואלה מעידים גם היום על הקרבות הקשים שנערכו כאן.
  מאז 1999 משמש הבניין חלל תצוגה לתערוכות מתחלפות מרתקות, מאמנות בת־זמננו וצילום עד היסטוריה וארכיאולוגיה. מבין התערוכות שהתארחו כאן ניתן לציין רטרוספקטיבה מקיפה לאמן הסיני אָיי ווייויי, חוויית מולטימדיה סביב יצירתו של דייוויד בואי, אוסף של אוצרות ויקינגיים ותערוכות של הצלמת דיאן אָרבּוּס ושל הפסל אָניש קאפּוּר. בדרך כלל מתקיימות בחלל שתיים או שלוש תערוכות במקביל, ולכל אחת נמכרים כרטיסים בנפרד. התצוגות משולטות בבהירות, וברוב המקרים מלוות במדריך־שמע איכותי.
• הגלריה הלאומית הישנה

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  הגלריה הלאומית (Alte National Galerie), שנפתחה ב־1876, היא המבנה היפה ביותר באי. משתלבות בו השפעות ניאו־קלאסיות וניאו־רנסאנסיות, הוא מוקף בעמודים קורינתיים ובחזיתו ניצב פסל מרשים של פרידריך וילהלם הרביעי על סוסו.
  בפנים מוצג בשלוש קומות אוסף עשיר של ציור ופיסול מהמאה ה־19, בדגש על אמנים גרמניים. האוסף כולל מבחר נאה של יצירות מאת ואן גוך, מוֹנֶה, דֶגָה ועוד, ובקומה העליונה מככבות יצירותיו המיסטיות של קספָּר דוד פרידריך לצד ציורים מאת האדריכל הברלינאי קרל פרידריך שינקֶל. מבחינה כרונולוגית מסתיים האוסף בתפר שבין המאה ה־19 ל־20, כפי שהוא מודגם במודרניזם של מקס ליברמן ולוֹביס קוֹרינת ובניצנים ראשונים של סוריאליזם. באולם המבואה, המוקדש לפיסול ניאו־קלאסי, ניצב פסל הנסיכות מאת יוהן גוטפריד שאדוֹ ולצדו מגוון רחב של פסלים מיתולוגיים ודיוקנאות מפורטים.
  המוזיאון משולט בבהירות, אבל ממדיו העצומים עשויים להפוך את הביקור למטלה. מדריך־השמע המפורט מומלץ למי שמתעניינים בסיפורים שמאחורי הציורים.
  על תכניות הפיתוח של אי המוזיאונים ועל כרטיסי הנחה, ראו תחת אי המוזיאונים.
  
  

  מבוכה נסיכותית

  פסל השיש של לוּאיזֶה ממֶקלֶנבּוּרג־שטרֶליץ ואחותה הצעירה פרֶדריקֶה, הניצב בגלריה הלאומית הישנה, נחשב אחת הדוגמאות היפות ביותר לפיסול ניאו־קלאסי – אבל במשך שנים הוחבא והוסתר מעין הציבור, מסיבות שלא היו אמנותיות, אלא פוליטיות ורכילותיות. הפסל הוזמן מיוהן גוטפריד שאדוֹ לרגל חתונתן הכפולה של האחיות יפות־המראה עם נסיך־הכתר הפרוסי פרידריך וילהלם ועם אחיו, הנסיך לואיס קרל. אולם במשך השנתיים שבהן עבד שאדוֹ על הפסל נפרדו דרכיהן של האחיות: לוּאיזֶה כבשה את לבם של המוני העם בחן ובטוב־הלב שלה, ואילו פרֶדריקֶה בגדה בבעלה הנסיך, ולאחר שהתאלמנה ממנו, נכנסה להריון מנסיך אחר, ונאלצה להתחתן אתו כדי למנוע שערוריה. נסיך־הכתר (שבעקבות מות אביו הפך למלך פרידריך וילהלם השלישי) לא היה מעוניין בפסל המזכיר את קשר־הדם בין אשתו לוּאיזֶה, המלכה הטרייה של פרוסיה, לאחותה ההוללת פרֶדריקֶה, ולכן הורה לאכסן את הפסל באחד החדרים הנידחים ביותר בארמון – שם נתגלה רק 90 שנה אחר־כך, והועבר לגלריה הלאומית.
• גן החיות והאקוואריום של ברלין

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  גן החיות הוותיק ביותר בגרמניה נפתח בשנת 1844 באזור מיוער, שהיה אז מחוץ לתחומי העיר. את בעלי החיים הראשונים תרם המלך פרידריך וילהלם הרביעי מאוספיו הפרטיים, בהם טווסים שגידל באי הטווסים. גן החיות נפגע קשות במלחמת העולם השנייה ורוב בעלי החיים בו נהרגו בהפצצות;‏ לאחר המלחמה הוא שופץ ותוכנן מחדש בהתאם לעקרונות מתקדמים והומניים יותר, כך שרוב החיות אינן סגורות בכלובים, אלא משוטטות במתחמים פתוחים, מוקפים בתעלות.
  

  
  בגן חיים יותר מ־20,000 פרטים המייצגים כ־1,500 מינים מכל רחבי העולם. הוא משולט בבהירות (אם כי שלטים רבים כתובים בגרמנית בלבד), השבילים רחבים ורצופים ספסלים, ויש גם גינת שעשועים גדולה לילדים, ולידה אזור הסעדה נוח. עם מוקדי העניין העיקריים נמנים בית חיות הלילה (Nachttierhaus), השרוי בחשיכה ומאפשר למבקרים לצפות בבעלי חיים ליליים;‏ בריכת ההיפופוטמים, עליה תוכלו להשקיף דרך קיר זכוכית;‏ חממת ציפורים חדשנית שתיקח אתכם לעולם האקזוטי של דרום־מזרח אסיה;‏ וגם פינגווינים, קופי־אדם, קואלות, תנינים ומינים נדירים של טורפים קטנים (נמיות וכדומה). באתר האינטרנט מפורטים זמני ההאכלה של בעלי החיים – היעזרו בהם בתכנון הביקור.
  
  

  קנוּט מלך ברלין

  הדוב הוא החיה האהובה על הברלינאים (מכיוון שהוא מופיע בסמל העיר) ולכן לא מפתיע לגלות שב-2006, כשדוב קוטב ראשון מזה 30 שנה נולד בגן החיות העירוני, הוא הפך לכוכב כמעט בן-לילה. קנוּט היה בנה של דובת קרקס, שדחתה אותו לאחר הלידה, ומשום כך התפתח במהרה דיון ציבורי סוער בברלין ובגרמניה כולו בדבר המשך גידולו בגן החיות. לבסוף היתה ידם של המצדדים בהחזקתו של קנוּט על העליונה, והוא היה לאטרקציה מספר אחת באתר וזכה למעריצים רבים. בארבע השנים הבאות נסקה הפופולריות של גן החיות לגבהים חדשים – אבל במרץ 2011 הוכתה ברלין בהלם כשנודע על מותו של קנוּט בעקבות מחלה שהובילה לטביעתו בבריכת מי הקרח שבה שחה. האבל היה כבד, אבל בברלין כמו בברלין, תמיד יש מקום להנצחה: בשנת 2012 הוצב בגן החיות פסל הארד קנוּט החולם, המוקדש לזכרו של הדוב האהוב על תושבי העיר. פוחלצו של קנוט ממוקם מאז 2014 במוזיאון לטבע.

  
  
  לגן החיות צמוד האקוואריום (Aquarium Berlin), המתפרש על פני שלוש קומות, ובו 250 מיכלים של דגים ויצורים ימיים אחרים, מכרישים טורפים עד מדוזות צבעוניות, הזורחות בחשיכה (אחת האטרקציות המרשימות ביותר). באקוואריום יש גם אגף זוחלים, שגולת הכותרת בו היא בריכת התנינים הגדולה, ואגף חרקים חדש ומאובזר. האקוואריום מלהיב פחות מגן החיות עצמו, ואינו מתעלה לרמתן של אטרקציות דומות בעולם, אבל ילדים עשויים בהחלט ליהנות ממנו. קחו בחשבון שהביקור באקוואריום עם עגלת ילדים אינו נוח - עדיף לקשור את העגלה בחוץ או לבוא עם מנשא.
  

  
  לגן החיות יש שתי כניסות: אחת, המעוטרת בפסלים של פילים, סמוכה לאזורי המלונות ולאקוואריום, ואילו האחרת, שלצדה פסלי אריות, קרובה יותר לתחנת הרכבת Zoologischer Garten ולטירגארטֶן.
• המוזיאון האזורי

  אזור אלכסנדרפלאץ

  המוזיאון האזורי נפתח ב־1908, בשיא כוחה של הקיסרות הגרמנית, ונועד לפאר ולרומם את ההיסטוריה של בּראנדֶנבּוּרג, האזור שסביב ברלין (שמו המקורי של האזור היה Mark Brandenburg, ומכאן נגזר שמו הגרמני של המוזיאון). משום כך שולבו במבנה המוזיאון העתקים של מבנים מכל רחבי בּראנדֶנבּוּרג, במגוון סגנונות אדריכליים, ומומלץ להקיף אותו ולהתרשם מהקמרונים, מחלונות השושנה ומהחזיתות המפורטות. האדריכלות המעניינת ממשיכה בפנים, שם עוצבו מספר אולמות תצוגה בהתאם לנושאים שיועדו להם – אחד בדמות אולם של כנסייה, אחד כמחסן נשק ואחד כחדר־כינוס של גילדה מימי הביניים.
  שלא כמובטח בשם, התצוגות במוזיאון עוסקות ברובן בעיר ברלין ולא בסביבתה. תצוגת הקבע החדשה ‘זמן ברלין’ (מאז 2016) מתמקדת ברגעים המכוננים בתולדות העיר ומוגשת במגוון דרכים, ממוצגים פשוטים ועד סרטים ותצוגות אינטראקטיביות. עם המוצגים נמנים אוסף ציורים מתקופת הזֶצֶסיון הברלינאי (ממוּנק עד מקס ליברמן), מקרן שקופיות תלת־מימד מהמאה ה־19 והגלובוס שניצב בלשכתו של היטלר (ובו חור במקום שבו היתה אמורה להיות גרמניה). תערוכה נוספת מתמקדת בתקופות ספציפיות בתולדות העיר ומזמינה את המבקרים להכיר את התהליך שבו נבחרים מוצגים למוזיאון - ואף להשתתף בו בעצמם. בכניסה תוכלו לקבל (או להוריד כאפליקציה) מדריך שמע יצירתי (בגרמנית ובאנגלית) הכולל בין השאר הסברים מפי ארכיאולוג חוקר, חיי במלחמת שלושים השנה ונסיכה פרוסית.
  בפארק שליד המוזיאון שוכנת מכלאת הדובים (Bärenzwinger), לשעבר ביתם של דובי־הקמע של ברלין (דובים מככבים בסמל העיר מאז 1508). במשך שנים נהגו להסתובב כאן דובים באופן חופשי, בשטח קטן המדמה סביבה טבעית, אבל לאחר מותה של הדובה שנוּטֶה ב־2015 החליטו בעירייה להיענות למחאותיהם של חובבי החיות ולבטל את הנוהג. בפארק הוצבו גם מספר פסלים הקשורים לתולדות ברלין והאזור.
• פארק פרידריכסהָיין

  פרידריכסהָיין

  פוֹלקספּארק פרידריכסהָיין (Volkspark Friedrichshain), הפארק הציבורי הוותיק ביותר בברלין (נפתח לקהל ב־1848), השתנה ללא הכר בעקבות מלחמת העולם השנייה: הנאצים הקימו בפארק שני מקלטי־ענק נגד מתקפה אווירית, ואלה פוצצו לאחר המלחמה וכוסו בהריסות הבתים מסביב, עד שנוצרו שני תלים גדולים. עם השנים נתכסו תלי־ההריסות באדמה ובצמחייה, וכיום הם נראים כגבעות טבעיות.
  בלב הפארק משתרע אגם קטן, עליו משקיפה גינת הבירה של מסעדת Schoenbrunn. מעברו האחר של האגם הוצב ב–1989 פעמון השלום העולמי (Weltfriedensglocke), העתק של זה שנתרם ע”י ממשלת יפן למשכן האו”ם בניו יורק.
  

  
  בפארק יש גם קולנוע פתוח, מגרשי משחקים ואנדרטאות ופסלים, בהם פסל של פרידריך הגדול ואנדרטה ללוחמים הפולניים נגד הנאצים - אבל גולת הכותרת היא מזרקת האגדות (Märchenbrunnen), הקרובה ליציאה שליד תחנת Am Friedrichshain. במזרקה היפהפייה, שהושלמה ב־1913, משולבים 106 פסלים המתייחסים לאגדות־עם, מעמי ותמי ועד מלכת השלג.
  
• טרוֹפּיקאל אָיילֶנדס

  מחוץ לברלין

  המראה מוזר להפליא: בלב שדות שלווים ניצב האנגר עצום, שנראה כאילו הגיע מסרט מדע בדיוני. המבנה אדיר־הממדים, הגדול ביותר בנפחו באירופה, הוקם בשנות ה־90 כמפעל להרכבת ספינות אוויר (צפלינים), אבל החברה האחראית פשטה את הרגל והחלל העצום הוסב לאתר נופש.
  הרעיון היה ליצור במרחק נסיעה קצר מברלין אתר נופש טרופי (Tropical Islands), שבו נשמרת באורח מלאכותי טמפרטורה של 26 מעלות ולחות של 64% בכל יום מימות השנה.
  המתחם מחולק לשני אזורים: העולם הטרופי (Tropische Welt) כולל בריכה ענקית עם מפלים וצמחייה טרופית מסביב;‏ פארק מים ובו מגדל בגובה 27 מ’ וארבע מגלשות;‏ יער טרופי שמרגיש אמיתי;‏ ושחזורים של מבנים מסורתיים מהחוג הטרופי, מתאילנד עד בורנאו. ברחבי המתחם מתקיימים מופעי ראווה של מוזיקה ומחול, הכלולים במחיר הכניסה. לצדו נוסף ב-2017 אמזוניה (Amazonia), מתחם פתוח של בריכות ושעשועי מים תחת כיפת השמיים. באזור הספא (Sauna-Landschaft) המושקע יש חמש סאונות יבשות, שתי סאונות רטובות וג’קוזי, ומציעים מגוון טיפולים ועיסויים. בנוסף יש במתחם גם מלון־נופש ומספר מסעדות.
• המוזיאון לתקשורת

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  ב־1897 שכנע מנהל הדואר המלכותי את הקיסר וילהלם השני בצורך להקים מוזיאון שבו יוצג האוסף ההיסטורי של הדואר. במבנה הניאו־בארוקי שהוקם לשם כך שוכן כיום מוזיאון (Museum für Kommunikation) העוסק בתקשורת מכל היבטיה, מסמלים פולחניים וסוגי הכתב הראשונים עד הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט. דגש רב ניתן להתפתחות התקשורת למרחקים ארוכים, מרכבות־הדואר ומכשירי הסֶמאפוֹר ועד הטלגרף והטלפון. חלל הפנים מעוטר פסלי שיש וארד המייצגים את הקיסרות הגרמנית ואת מקצועות הדואר, ובקומה השנייה תלויה מהתקרה מרכבת־דואר עתיקה, מפורקת לחלקיה. במרתף האוצרות (Schatzkammer) מוצגים הפריטים הנדירים והחשובים ביותר מאוספי המוזיאון, בהם הבול היקר ביותר בעולם (מאוריציוס כחול), בול שהוחתם בחלל ומכונת הצפנה מדגם ‘אניגמה’, ששימשה את הגרמנים במלחמת העולם השנייה.
• רובע האנזָה

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  ההרס שנגרם לברלין במלחמת העולם השנייה יצר בעיר מצוקת דיור קשה, וכדי לפתור אותה יזם הסנאט של מערב ברלין ב־1957 תערוכת אדריכלות בינלאומית בדגש על בנייה למגורים. במסגרת התערוכה הוזמנו אדריכלים מובילים מכל העולם לתכנן שכונה חדשה של בתי דירות בחלק הדרומי של האנזָה־פירטֶל (Hansaviertel), באזור שבין הטירגארטֶן לפסי האֶס־בּאן. האזור נבנה לראשונה ב־1874, ונקרא אז על שם ברית הסוחרים של ערי האנזָה שבצפון גרמניה;‏ הוא נהרס כמעט כליל בהפצצות, ולכן התאים לתכנון שכונת מגורים חדשה.
  36 מ־45 המיזמים אכן הושלמו, בהם מתחמים שתכננו ואלטֶר גרוֹפּיוּס (Händelalle 3-9), אָלבאר אָלטוֹ (Klopstockstr 30-32), אָרנֶה יאקוֹבּסֶן (ארבעה בתים חד־קומתיים, Händelallee 33-39) ואוסקר נִיֶימאיֶיר (Altonaer Str 4-14). כמו־כן נבנו שתי כנסיות חדשות, אחת קתולית ואחת פרוטסטנטית, וכן מרכז מסחרי, קולנוע (המשמש היום תיאטרון) ובניין משרדים עבור האקדמיה לאומנויות של ברלין (Akademie der Künste;‏ Hanseatenweg 10), שבחזיתו פסל מאת הנרי מוּר. מספר שלטים המוצבים ברובע (למשל ב-Bartingallee, ליד ‏‏ Bellevue) ממפים את המבנים לפי שמות האדריכלים.
• קוּלטוּרפוֹרוּם

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בעקבות חלוקת ברלין התעורר הצורך בהקמת מתחם מוזיאונים במערב העיר, במקום אי המוזיאונים שנותר במזרח. כך נולד פורום התרבות (Kulturforum), שתוכנן כמתחם אורגני וקומפקטי של מוזיאונים על פי חזונו של האדריכל הנס שארוּן. למיזם הוקצה שטח רחב־ידיים במרכז העיר, סמוך לגבול בין מזרח ברלין למערבה, שפונה חלקית בידי הנאצים במסגרת תוכנית גֶרמאניָה ונהרס כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה;‏ השריד היחיד שנותר למה שהיה כאן לפני המלחמה הוא כנסיית מתיאוס הקדוש (St.-Matthäus-Kirche), בית תפילה ניאו־רומאנסקי שהלבֵנים האדומות שלו הן נטע זר במתחם המודרני.
  את המבנה הראשון, היכל התזמורת הפילהרמונית (Philharmonie), השלים שארוּן עצמו ב־1963, והוא נחשב יצירת מופת: אולם הקונצרטים הראשי בנוי כמחומש, שהבמה ממוקמת באמצעו והמושבים ערוכים סביבה, באופן המאפשר חוויה אקוסטית מושלמת לכל המאזינים. ליד האולם נבנו חדרי השירות והחזרות, ורק אז הוקף המבנה כולו במעטפת צהובה, דמוית־אוהל, שהפכה לסימן ההיכר שלו. ליד ההיכל ניצב האולם למוזיקה קאמרית (Kammermusiksaal), שתוכנן יחד עם האולם הראשי ומתאפיין בחיפוי דומה, אבל הושלם רק בשנות ה־80. בשני האולמות מתקיים קונצרטים של הפילהרמונית של ברלין.
  למרבה הצער סבל מיזם הקוּלטוּרפוֹרוּם מסדרה של שינויים ועיכובים (בהם מותו של שארוּן ב־1972 וסלילתו של הכביש הראשי Potsdamer Str בלב השטח המתוכנן) ובסופו של דבר היה לאוסף אקלקטי של מבני תרבות, נאים ומעניינים כשלעצמם, שאינם משתלבים למתחם אורגני, לא מהבחינה האדריכלית ולא מבחינת השימוש האנושי. פרט להיכל הפילהרמונית שייכים למתחם גם הספרייה הממלכתית (Staatsbibliothek zu Berlin), שנבנתה מעבר לכביש וצבעה הוא מחווה לאדריכלות של שארוּן;‏ הגלריה הלאומית החדשה של לודוויג מיס ואן דֶר רוֹהֶה;‏ המוזיאון לכלי נגינה;‏ ומבנה משמים שנוסף ב־1998, בתכנונם של צמד האדריכלים הילמֶר וזאטלֶר, ובו גלריית הציורים, המוזיאון לאמנות שימושית, אוסף ההדפסים והרישומים וכן קפטריה וחנות מזכרות.
  אם ברצונכם לבקר במספר מוזיאונים בקוּלטוּרפוֹרוּם באותו יום, מומלץ לקנות כרטיס משולב (€12/6 לזכאים להנחות/למבוגר) התקף לגלריית הציורים, למוזיאון לאמנות שימושית ולמוזיאון לכלי נגינה. אם בכוונתכם לבקר במוזיאונים במשך מספר ימים, משתלם יותר לקנות את כרטיס המוזיאונים של ברלין. באתרי האינטרנט של המוזיאונים מציעים כרטיסי הנחות נוספים.
  בשטח הקוּלטוּרפוֹרוּם ממוקם גם אתר המידע והזיכרון לתוכנית ה'אותנזיה' (Gedenkort ‘Euthanasie’-Morde), שבמסגרתה הוציאו הנאצים להורג 200,000 חולי נפש, נכים וחולים במחלות קשות. התוכנית נהגתה בווילה בכתובת Tiergartenstr 4, ולכן כונתה 'תוכנית T4';‏ במקום שבו עמדה (כיום בין הפילהרמונית למוזיאון לאמנות שימושית) הוצב ב־1988 הפסל צומת ברלין מאת ריצ'רד סֶרָה, שהוגדר כאנדרטה לקורבנות, וב־2014 נוסף אליו אתר מידע בדמות קיר זכוכית כחול גדול, שסביבו לוחות־הסבר עמוסים תמונות, סיפורים והקלטות.
• האופרה הממלכתית

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  השיפוצים בבית האופרה העתיק בבֶּבֶּלפּלאץ הסתיימו בספטמבר 2017, והאופרה הממלכתית (Staatsoper), בניהולו המוזיקלי של דניאל בּארנבּוֹים, שבה למשכנה הישן. האולם המרהיב שווה ביקור, גם אם הגישה המוזיקלית שמרנית למדי.
• בּירקֶנשטוֹק

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים
• Brasserie am Gendarmenmarkt

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  באווירה אלגנטית, בחדר גדול או בחצר פנימית ירוקה, מגישים ממיטב המטבח הצרפתי והאלזאסי, מסטייק טרטר ועד פלאמקוּכֶן (Flammkuchen) - פיצה דקה ופריכה עם קרם פרש ובצל במקום רוטב עגבניות וגבינה צהובה. השירות אדיב ומגוון היינות עשיר.
• Yam Yam

  אזור אלכסנדרפלאץ

  רבים נכנסים ליאם יאם כי נמאס להם לחכות לשולחן ב-Monsier Voung, אבל הקוריאנית הצנועה שווה גם בזכות עצמה. הזמינו קדירת אורז קוריאנית (בּיבּימְבּאפְּ, Bibimbap) והכינו את בלוטות הטעם לחוויה נפלאה.
• Kaffeburger

  אזור אלכסנדרפלאץ

  מאז שנות ה־90 מבלים טיפוסים אמנותיים ותושבי האזור במועדון החתרני, שבו מתקיימות הופעות חיות של מוזיקה מגוונת (מאינדי ופולק עד היפ־הופ ואלקטרו), מתארחים די.ג'ייז ונערכים ערבי שירה וספרות.
• La Pausa

  צפון מיטֶה

  פיצות, פסטות וסלטים במחירים סבירים ובאיכות מצוינת. תחנה הכרחית למי שרוצים לנשנש לפני או במהלך הבילוי בברים של טוֹרשטראסֶה.
• Berlin Pavillon am Reichstag

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  המסעדה בשירות עצמי מול הרייכסטאג היא פתרון טוב לתיירים רעבים. האוכל טעים, גם אם לא יצירתי במיוחד, והמנות גדולות ומשביעות.
• Vapiano (Potsdamer Platz)

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  איך עושים אוכל איטלקי טרי, מהיר וזול? הופכים את הסועדים למלצרים. ברשת ואפּיאנו מקבלים בכניסה כרטיס מגנטי שעליו נרשמות המנות, ומשלמים ביציאה. את הפסטות, הסלטים והפיצות מכינים במטבח פתוח, מול עיני הלקוחות. עם זאת, קחו בחשבון שבשעת הצהריים עלולים התורים בעמדות הפסטה להיות ארוכים יחסית.
• Maredo

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  במארֶדוֹ מתגאים בסטייקים בסגנון ארגנטינאי, אבל בתפריט העשיר יש גם שיפודי בקר, סטייק עוף, מדליוני חזיר וסלמון, ובר הסלטים הוא פתרון מצוין לארוחת צהריים קלה.
• Wintergarten im Literaturhaus

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  סופרים, מתרגמים ואנשי־רוח נפגשים בבית הקפה המקסים בגינה של 'בית הספרות' בפזאנֶנשטראסֶה. הבראנץ' ביום ראשון פופולרית במיוחד - כדאי להזמין מקום מראש.
• Hopfenreich

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  במזרח קרוֹיצבֶּרג נפתח בר נפלא לאניני בירה. מגוון עצום של בירות מיוחדות מהחבית, ממִבשלות מקומיות ובכלל, מוגש באווירה לבבית ובחלל נעים ומזמין. מומלץ.
• Humana

  פרידריכסהָיין

  על פני חמש קומות מוכרים בגדים משומשים לגברים, לנשים ולילדים. המבחר עצום, המחירים זולים והרווחים נתרמים למטרות הומניטריות. לרשת יש עוד מספר סניפים בעיר, אולם זה הגדול והמגוון ביותר.
• The Harp

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  בשכונת מגורים שלווה שוכן הפאב האירי האותנטי ביותר בברלין. העיצוב מרשים, האווירה חברותית ונעימה ובימים שישי ושבת בערב יש הופעות חיות של פולק ומוזיקה אירית.
• וילמֶרסדוֹרפֶר שטראסֶה

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  בציר הקניות הפופולרי בקרב הברלינאים יש סניפים של C&A, רשת ההנעלה Deichmann וחנות האאוטלט TK Maxx, ושוכן גם הקניון וילמֶרסדוֹרפֶר אָרקאדֶן.
• Piano Salon Christophori

  פרברי המזרח

  בחנות פסנתרים, שנראית כמו מחסן גדול גדוש כלי נגינה, מתקיימים בקביעות קונצרטים קלאסיים של אמנים צעירים ומבטיחים.
• חוף אגם אוֹראנקֶה

  פרברי המזרח
• Café Schwartzsche Villa

  פרברי המערב

  יתרונו הגדול של בית הקפה במרכז האמנותי בשטֶגליץ הוא הרחבה ההפונה לגן הירוק, שם כיף לשבת בקיץ, לאכול מרק, סלט או כריך מושקע ולשתות משקה קר.
• שלוסשטראסֶה (שטגליץ)

  פרברי המערב

  ברחוב סואן ברובע שטֶגליץ (Steglitz;‏ לא להתבלבל עם הרחוב בשם זה בשארלוֹטֶנבּוּרג). שוכנים במרחק הליכה לא פחות מארבעה קניונים (לפי הסדר, מצפון לדרום): שלוֹס-שטראסֶן-סֶנטֶר (Schloss-Strassen-Center), ובו חנות ענקית של Primark;‏ פורום שטֶגליץ (Forum Steglitz), קטן יחסית וקומפקטי;‏ בּוּלֶווארד ברלין (Boulevard Berlin), הגדול והמזמין ביותר מהקניונים באזור;‏ ודאס שלוֹס (Das Schloss), שאופיו קצת יוקרתי יותר. הרחוב, הרצוף גם חנויות אופנה והנעלה - בהן סניפים של הרשתות הפופולריות Uniqlo ו-Decathlon - הומה אדם בשעות הפתיחה של הקניונים, בייחוד בימי שבת.
• Eivgis

  פרברי המערב

  ברובע שֶנבֶּרג מכין איבגי הישראלי-מרוקאי חומוס כמו בבית, פלאפל מצוין, שקשוקה לוהטת לקיץ וקציצות דג בנוסח צפון אפריקני, ומפטפט עם הלקוחות בעברית ובגרמנית. התפריט מצומצם, אבל ניתן להרחבה בהזמנה מראש, והטעם נפלא.
• נמל התעופה ברלין-ברנדֶנבּוּרג

  מחוץ לברלין
• Borchardt

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  בּוֹרשארט, שהחלה את דרכה כמרתף יין ב־1853 ושרדה שתי מלחמות עולם, שייכת עדיין לחוג הסילון של מסעדות ברלין. בתפריט, המבוסס על תוצרת עונתית ומשתנה מדי יום, משתלבים באורח יצירתי המטבח הצרפתי והגרמני, והשירות מקצועי בניחוח של פעם.
• Charlotte & Fritz

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  במסעדה שזכתה לשני כוכבי מישלן מכין כריסטיאן לוֹזֶה דגים ברמה שאין כמוה בברלין. חיפוי העץ והנברשות משרים אווירה אלגנטית ומיושנת קמעה, התואמת לסגנון הצרפתי הקלאסי של המנות. בערב ניתן לבחור ארוחת טעימות של ארבע-שש מנות או להזמין א־לה־קארט, ואילו בצהריים מציעים עסקיות משתלמות.
• Meliã

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  במיקום נפלא, קרוב לאי המוזיאונים ולאוּנטֶר דֶן לינדֶן, שוכן מלון מֶלִיָה, שרבים מחדריו משקיפים לנוף נפלא של הנהר שפּרֶה. החדרים גדולים ומצוידים בכל המותרות והשירות יוצא מן הכלל. בלובי יש בר טאפאס איכותי.
• Insider Tour

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  טיולים קבוצתיים ברגל ובתחבורה ציבורית, במחירים משתלמים. הסיורים מוצעים באנגלית, בספרדית ובאיטלקית, ורובם אורכים כארבע שעות. ההיצע כולל סיור באתרים הראשיים של העיר, סיורים בעקבות המלחמה הקרה והרייך השלישי וטיולים לפּוֹטסדאם, לדרזדן ולמחנה הריכוז זאקסֶנהָאוּזֶן.
• Leonardo Royal

  אזור אלכסנדרפלאץ

  במלון לאונרדו, במרחק עשר דקות הליכה (או שתי תחנות בחשמלית) מאלכסנדרפלאץ, החדרים גדולים ונוחים וארוחת הבוקר. הלובי קצת קטן וצפוף, בייחוד כשמגיעות קבוצות גדולות. לרשת (בבעלות ישראלית) יש חמישה מלונות נוספים בברלין.
• Alea 101

  אזור אלכסנדרפלאץ

  במִבנה זוויתי ליד מגדל הטלוויזיה שוכן מרכז חדש של חנויות, משרדים ודירות יוקרה, ובו בין השאר סניף של רשת האאוטלט TK Maxx ומספר חנויות נעליים.
• Fat Tire

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בחברה הפופולרית מוציאים טיול אופניים בסיסי במסלול המכסה את רוב האתרים העיקריים ועובר בפארק טירגארטֶן, כולל עצירה בגינת בירה, וכן מספר טיולי־נושא למתקדמים. המדריכים מקצועיים ומדברים אנגלית מצוינת, אבל ההדרכה אינה מעמיקה והעיקר הוא הכיף. באותה חברה מציעים גם סיורים מודרכים על סֶגְוֵויי וכן משכירים אופניים.
• Austria

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  במסעדת אוסטריה מאמינים באוכל שמוכן במקום ולא מבושל מראש, ומציעים מגוון משתנה של מנות מסורתיות מכל המחוזות באוסטריה, משניצל וינאי מצוין ועד כופתאות בשר מבושלות במרק בסגנון טירול. חדר האוכל מעוטר במזכרות ציד כמיטב המסורת.
• Mustafa's Gemüse Kebap

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  התורים הארוכים המשתרכים בכל מזג־אוויר ליד הדוכן של מוסטפה מעידים על המוניטין שיצאו לו כשוווארמה הטורקית (דֶנֶר) הטובה ביותר בעיר. את השווארמה עוף מגישים בפיתה טורקית עם גבינת פֶטה וירקות טריים.
• ליקווידרוֹם

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  המתחם הסאונות המשתלם והמפנק ביותר בברלין, ליד אולם המופעים טֶמפּוֹדרוֹם, יש בריכה חמה גדולה ונוחה, שבה משמיעים מוזיקה מרגיעה, וכן סאונה רטובה, סאונה פינית יבשה (ב־90 מעלות), סאונת מלח וסאונה עם קירות שקופים (לאוהבים להיראות).
• Balzac

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  קפה איכותי אינו מובן מאליו בברלין, כי הגרמנים שותים קפה פילטר חלש וחסר טעם. בבתי הקפה של בּאלזאק ברחבי העיר מציעים פתרון: אספרסו איכותי, משקאות קפה מושקעים, סנדוויצ'ים טעימים ומגוון מאפים.
• Lindenbräu

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בית הבירה הבווארי מתפרש על פני מספר קומות, אבל בכולן תוכלו ללגום בירה מקומית, לאכול נקניקיות ולצפות בעוברים ושבים בסוני סנטר דרך חלונות הזכוכית הגדולים.
• Vapiano (Kudamm)

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  איך עושים אוכל איטלקי טרי, מהיר וזול? הופכים את הסועדים למלצרים. ברשת ואפּיאנו מקבלים בכניסה כרטיס מגנטי שעליו נרשמות המנות, ומשלמים ביציאה. את הפסטות, הסלטים והפיצות מכינים במטבח פתוח, מול עיני הלקוחות. עם זאת, קחו בחשבון שבשעת הצהריים עלולים התורים בעמדות הפסטה להיות ארוכים יחסית.
• A-Trane

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  אמנים מקומיים ובינלאומיים מתארחים באווירה אינטימית במועדון הג'אז הקלאסי, שנקרא על שם סקסופוניסט הג'אז ג'ון קולטרֵיין. מדי שבת בחצות יש ג'אם סשן ללא תשלום.
• Lego Store

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  סטים מגוונים ומרחבים למשחק חופשי ילהיבו את הילדים בחנות המשתרעת על פני שלוש קומות. ניתן לקנות גם לגו בתפזורת והשלמות של חתיכות בודדות.
• אירופה סנטר

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  הקניון הוותיק (Europa Center) נפתח ב־1965 וימיו הטובים כבר מאחוריו, אבל מעניין לראות את התכנון האדריכלי, שנחשב יוקרתי בזמנו.
• הטיולים של נדב

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  החברה המובילה לסיורים מודרכים קבוצתיים בעברית חזרה לפעול במתכונת חלקית, לראשונה מאז פרוץ מגיפת הקורונה. בשלב זה כולל ההיצע סיור באתרים העיקריים, סיור יהודי וסיור "אלטרנטיבי" העוסק בפיתוח עירוני, במהגרים, באמנות רחוב ועוד. מומלץ (אך לא חובה) להזמין מקום מראש. בנוסף ניתן להזמין סיורים פרטיים בנושאים מגוונים.
• City Circle

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  באוטובוסים הצבעוניים, המכסים את העיר בשלושה מסלולים, ניתן לקבל הדרכה מוקלטת ב־19 שפות, בהן עברית. רמת ההדרכה אינה גבוהה, אבל זהו פתרון נוח למי שמעדיפים ללכת כמה שפחות.
• Ankerklause

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  בצריף המעוצב כפונדק־מלחים מסורתי, מציעים לצד המשקאות גם תפריט יומי של מנות ביתיות ודגים, ובשעות הערב גם המבורגרים, נאצ'וס וכדומה. ביום יפה כדאי לשבת בשולחנות המשקיפים על התעלה וליהנות מהנוף העירוני.
• Schwarze Traube

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  הרחק מציר הברים הראשי שוכן בר בעיצוב מדליק, עם מוזיקה שקטה יחסית, שמאפשרת אפילו לשוחח. השירות אישי וקשוב, והברמנים מתאימים לכל אחד קוקטייל לטעמו.
• Modulor

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  הקניון המושלם לטיפוסים היצירתיים של קרוֹיצבֶּרג וברלין בכלל. על פני שטח של 16,000 מ"ר, ששימש מפעל לפסנתרים, מוכרים כל מה שצריך לבניית דגמים וליצירה, ומציעים שירותים מגוונים, מהדפסה בתלת־מימד ועד חיתוכי עץ. במתחם יש גם חנות ספרים, קפטריה, גלריה ותיאטרון, ומעבירים קורסים בתפירה ובעיצוב תכשיטים.
• Elfida

  פרידריכסהָיין

  אווירה נינוחה ושירות מסור מאפיינים את המסעדה השכונתית, לא הרחק מכיכר בּוֹקסהאגֶנֶר. התפריט מגוון, מסטייקים ושניצלים עד פסטות, קבב ופלטת חלומי, אבל לא יצירתי במיוחד.
• ://about blank

  פרידריכסהָיין

  התור ארוך והדורמנים קשוחים, אבל כשנכנסים יש פה כל מה שצריך במועדון: מוזיקה אלקטרונית איכותית (האוס, טכנו ודאבּסטֶפּ), הופעות חיות של די.ג'ייז ואמנים מכל העולם, רחבות אפלוליות לריקודים וגינה ירוקה לאפטר פארטי של הבוקר.
• Süss war Gestern

  פרידריכסהָיין

  בלאונג'־הבר הנינוח תיהנו ממבחר קוקטיילים איכותיים ויצירתיים, מספות נוחות וממשחק וידיאו של האחים סופר מריו למי שכבר הספיקו להשתעמם. בימים ו', שבת וא' פותחים עוד חללים ומגבירים את המוזיקה. העישון מותר.
• Potsdam Per Pedales

  פּוֹטסדאם
• הגלריה הלאומית החדשה

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  לודוויג מיס ואן דֶר רוֹהֶה, שנמנה עם מייסדי תנועת הבאוהאוס בברלין, עבר לארה”ב לאחר עליית הנאצים לשלטון, ותכנן מאז רק בניין אחד בגרמניה - את הגלריה הלאומית החדשה (Neue Nationalgalerie) של ברלין. התעניינותו של האדריכל בחללים פתוחים ורב־שימושיים מגיעה לשיאה במוזיאון, שהושלם בשנת 1968: המבנה שנראה מבחוץ הוא חלל אחד גדול , ללא קירות פנימיים, המוקף מחיצות זכוכית ועמודי פלדה שחורים, ומשמש רק לתערוכות מתחלפות;‏ ואילו תצוגת הקבע שוכנת בקומת המרתף, הסמויה מעין. מבנה העמודים הגיאומטרי הפשוט ממחיש את אמרתו של מיס, less is more (פחות הוא יותר), ובמקביל מתייחס למסורת התחייה היוונית של שינקֶל, האופיינית כל־כך לברלין.
  אוספי המוזיאון כוללים מבחר מרשים של יצירות מהמאה ה־20, בדגש על קוביזם, אקספרסיוניזם וסוריאליזם. עם האמנים הבולטים המיוצגים כאן נמנים פיקאסו, מירו, קנדינסקי, אוטו דיקס, פאול קלֶה, לודוויג קירכנֶר ועוד. עם זאת, בשל היקפו האדיר של האוסף, לא ניתן להציג את כולו, ולכן מתקיים בגלריה סבב של תערוכות, על פי נושאים ותקופות, שכל אחת מהן מוצגת למשך שנה עד שנה וחצי ואז מוחלפת באחרת. ברחבה שסביב המוזיאון הוצבו מספר פסלים מרתקים, הן מופשטים והן פיגורטיביים, ומרתק גם ללכת סביבו ולראות את המבנים באזור דרך קירות הזכוכית.
• האנדרטה הסובייטית בפארק טרֶפּטוֹ

  פרברי המזרח

  בקרב על ברלין, שנערך באפריל־מאי 1945 והיה השלב המכריע במלחמת העולם השנייה, נהרגו לא פחות מ־80,000 חיילים סובייטיים - ורובם נטמנו בקברי אחים בעיר ובסביבתה. סמוך לאחד מקברי אחים אלה נחנכה ב־8 במאי 1949, יום השנה הרביעי לסיום המלחמה, אנדרטה אדירת־ממדים (Sowjetisches Ehrenmal), ששטחה עולה על 90 דונם. בברלין יש שתי אנדרטאות נוספות שהקימו הסובייטים לזכר חייליהם, אחת בטירגארטֶן ואחרת בצפון־מזרח העיר, אבל זו הגדולה והמרשימה מכולן.
  האנדרטה, בלבו של טרֶפּטוֹאֶר פארק (Treptower Park), היא דוגמה מאלפת לדרך שבה מנציחה מדינה טוטליטרית אחת את ניצחונה על אחרת. בשתי הכניסות למתחם הוצבו שערים ועליהם דברי שבח ותהילה לחיילי המולדת;‏ משם מובילים שבילים רחבים אל הציר הראשי, המתחיל בפסל בגובה שלושה מטרים של ‘אמא רוסיה’ המבכה את בניה. מהפסל נמתחות שורות ארוכות של ערבות בוכיות וברושים, בעלייה מתונה, אל צמד מבנים מחודדים מסלע גרניט אדום, המסמלים את דגלי בריה”מ, וליד כל אחד מהם ניצב פסל של חייל כורע. כאן נפתחת לעיני הצופה שורה של מדשאות מרובעות (המייצגות את אתרי הקבורה) ומשני צדיהן לוחות שיש גדולים, מעוטרים תגליפים המתארים את המלחמה ואת הניצחון, לצד ציטוטים מנאומיו של סטלין.
  המגמה הראוותנית מגיעה לשיאה בקצה האנדרטה, שם הוקם תל מלאכותי ועליו פסל בגובה 12 מ’ של חייל רוסי האוחז בילדה קטנה ודורך על צלב קרס שבור. הדמות מבוססת על סיפור שנפוץ לאחר המלחמה בדבר חייל רוסי, שסיכן את חייו כדי להציל ילדה גרמנייה בת שלוש, שהוריה נעלמו. חדר קטן בבסיס הפסל משמש להנחת זֵרים בטקסי הזיכרון.
  האנדרטה אמנם מרשימה, אבל כדאי גם לטייל בשאר חלקי הפארק, ששטחו כ־360 דונם ויש בו אזורים מיוערים, שטחי דשא ירוקים ושבילים שלווים. לאורך השדרה הראשית פּוּשקינְאָלֶה (Puschkinalle) נטעו הקומוניסטים עצי דולב בארבעה טורים סימטריים, היוצרים מראה מרהיב. סמוך לקצהו הדרומי של הפארק שוכן מצפה הכוכבים אָרכֶנהוֹלט (Archenhold Sternwarte), המקום שבו נשא אלברט איינשטיין את הרצאתו הראשונה על תורת היחסות הכללית. במצפה מותקן טלסקופ שובר־אור בעל אורך מוקד של 21 מ’, עדיין הארוך ביותר מסוגו בעולם (נגיש במסגרת סיור מודרך בלבד), ויש בו תערוכה צנועה העוסקת באסטרונומיה ובמערכת השמש.
  על גדת הנהר, לא הרחק ממצפה הכוכבים, שוכנת מזה יותר ממאה שנה גינת הבירה Zenner, המשקיפה לאי המבודד אינזֶל דֶר יוּגֶנד (Insel der Jugend);‏ למרבה הצער, רמת האוכל והשירות בה לא עמדה במבחן הזמן, ועדיף להסתפק בפיקניק.
• לָייפְּציג

  מחוץ לברלין

  עיר התרבות והאמנות לָייפְּציג (Leipzig), שבה התגוררו בין השאר המלחינים באך, שומאן ומנדלסון, היא יעד מרתק לטיול־יום מברלין. על עקבותיו של באך תוכלו להתחקות בכנסיית תומאס הקדוש (Thomaskirche), שם כיהן כמנצח ואף נטמן לאחר מותו, או במוזיאון באך (Bach Museum) שמול הכנסייה. גם מנדלסון ושומאן מונצחים במוזיאונים קטנים, בבתים שבהם התגוררו, אבל אלה מעניינים פחות. אוהבי הספרות יתרגשו מהמרתף של אָאוּרבּאך (Auerbach’s Keller), פונדק מסורתי שבו התרחשה סצינה עיקרית בעלילת פאוסט של גתה.
  את מורשתה של לייפציג כעיר מסחר מנציחים בית העירייה הישן (Altes Rathaus), מבנה־אכסדרות שמקורו במאה ה־16, ובניין הבורסה הישן (Alte Handelsbörse), המתהדר בחזית צבעונית בסגנון הבארוק. בראשית המאה הקודמת הצטרפו אליהם גם מרכזי הקניות הנפלאים החצר של שפֶּק (Specks Hof) ופּאסאז’ מֶדלֶר (Mädlerpassage);‏ הראשון מקושט בפסיפסים צבעוניים והשני – בעיטורים בסגנון אר נובו. מרשימים לא פחות בית העירייה החדש (Neues Rathaus), מבנה היסטוריציסטי שנראה כמו טירה, והפאולינוּם (Paulinum) הסופר־מודרני, שהוקם ב־2007 עבור האודיטוריום והכנסייה של האוניברסיטה העירונית.
  שני אתרים נוספים מנציחים אירועים היסטוריים חשובים שהתרחשו בלייפציג: בכנסיית ניקולאי הקדוש (Nikolaikirche) הניאו־קלאסית נולדה תנועת המחאה שהובילה להתמוטטותה של מזרח גרמניה הקומוניסטית, ולכבוד כך שובצו אורות צבעוניים ברחבת הכיכר הסמוכה;‏ ואילו מחוץ לעיר ניצבת בגאון האנדרטה לקרב העמים (Völkerschlachtdenkmal;‏ תמונה בעמ׳ 195), מבנה מונומנטלי שהושלם במלאת מאה שנה לקרב המכריע שבו נוצח נפוליאון בשנת 1813.
• אוּרבָּן נֵיישֶן

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מוזיאון לאמנות רחוב נשמע כמו סתירה פנימית, אבל בברלין הכל אפשרי: ביוזמת עמותה שהוקמה ב־2013 כדי לקדם אמנות בחלל העירוני נפתח מוזיאון השואף להכיר לקהל הרחב את עולם המושגים המגוון של היוצרים, הקבוצות והתנועות בתחום. בתערוכות הנושאיות, המתחלפות מדי כשנתיים, תראו תיעוד של אמני רחוב בפעולה, תקבלו מידע ורקע על סגנונות של אמנות עירונית ותצפו בעבודות שיצרו במיוחד אמני רחוב מכל רחבי העולם. אל תחמיצו את חדרי השירותים, המקום היחיד במוזיאון שבו מוזמנים המבקרים ליצור גרפיטי משלהם על קירות־מראה;‏ התוצאה היא פסיפס ססגוני של מלים וצבעים, שקשה אפילו למצוא בו את הדלת לתאים.
  

  
  כיאה למקום המתמחה באמנות רחוב, כשיוצאים מהמוזיאון חוויה רק מתחילה: לאורך בלוק שלם של Bülowstr (עד פינת Frobenstr, משני צדי הרחוב) מכסים את חזיתות הבתים והכניסות עשרות יצירות, קטנות וגדולות, במגוון עצום של סגנונות. מפסלונים זעירים ומדבקות יצירתיות עד פורטרטים מנייר דבק וציורי ענק, תקבלו כאן מבוא מקיף (ומשתנה תדיר) לאמנות הרחוב של ברלין. עם זאת, חשוב לציין שיש אמנים מקומיים שרואים את הפרויקט כניסיון מלאכותי ליצירה "ממוסדת" בשכונה בורגנית, ואין ספק שהביקור כאן - מרשים ככל שיהיה - אינו תחליף למפגש הבלתי־אמצעי עם הגרפיטי ואמנות הרחוב בשכונות כמו לב קרוֹיצבֶּרג או פרידריכסהָיין.
  
• אי הטווסים

  פרברי המערב

  פְּפָאוּאֶנְאינזֶל (Pfaueninsel) הוא אי טבעי בנהר האפֶל (Havel), שנקנה ב־1793 בידי המלך פרידריך וילהלם השני והוסב לאחוזה מלכותית. בקצה המערבי של האי בנה המלך ארמון תענוגות בדמות טירה הרוסה מימי הביניים (מנהג ארכיטקטוני מקובל בתקופה הרומנטית), והוא שימש אותו ואת פילגשו וילהלמינֶה. בתחילת המאה ה־19 הוסב האי לחווה חקלאית לדוגמה, והאדריכל המלכותי קרל פרידריך שינקֶל תכנן בו מחלבה, חממת דקלים, ביתן לאורחים (שבו שולבה חזית של בית עתיק מדנציג) ואתר זיכרון ללוּאיזֶה מלכת פרוסיה. באותה תקופה גם הוקם באי גן חיות פרטי, ובו מגוון בעלי חיים אקזוטיים;‏ רובם הועברו עם השנים לגן החיות של ברלין, אבל הטווסים נשארו – וכך קיבל האי את שמו.
  

  
  האי, המשתרע על פני 670 דונם, ומוגדר כיום כשמורת טבע, הוא יעד נהדר לטיול בנופים ירוקים. הטווסים המפורסמים משוטטים חופשי בגנים וליד הארמון, בחלקו המערבי של האי, וניתן לראותם גם בחממת הציפורים (Volière). מוקדי עניין נוספים הם המחלבה, המזכירה כנסייה עתיקה, גן הוורדים המושקע ומזרקה יפהפייה – אבל הכי כיף פשוט ללכת בשבילים המתפתלים, בין העצים וצמחי הביצה, וליהנות מיופיו של הטבע.
  האי סגור לכלי רכב ונגיש רק באמצעות מעבורת (בתשלום) המפליגה מרציף ביער ואנזֶה. בחנות המזכרות, ליד רציף המעבורת שבאי, מוכרים מפה מפורטת (המפה בגרמנית בלבד, אבל מומלצת כי הציורים מאוד ברורים). אורך המסלול המקיף את האי הוא כארבעה ק”מ, אבל אפשר בהחלט להסתפק בטיול קצר יותר. אין באתר מסעדה או בית קפה, אבל בחודשי הקיץ מוכרים נקניקיות, גלידות ועוד במזנון שליד כר דשא גדול בלב האי (מסומן כ-Liegewiese במפה המחולקת באי).
  
• סיפור ברלינאי

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  קירות בטון עבים ומאיימים יקדמו את פניכם בבונקר שהוקם בידי הגרמנים כדי להגן על הנוסעים בתחנת הרכבת הסמוכה מהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. בתוך חלל הבונקר, אחד המעטים ששרדו מהתקופה, שוכן מוזיאון ובו שתי תצוגות־קבע. הראשונה, סיפור ברלינאי ממחישה את תולדות העיר באמצעות תצוגות מגוונות, מדגלים קומוניסטיים ועד הדליים ששימשו את נשות העיר לאיסוף ההריסות אחרי ההפצצות. התצוגה אינה מעמיקה, מתאימה בעיקר לילדים ובני נוער ומזכירה מאוד את המוזיאון המתחרה, סיפורה של ברלין;‏ מעניינת יותר התערוכה "היטלר: איך זה היה יכול לקרות" (Hitler - Wie konnte es geschehen), העוקבת אחרי סיפור חייו, עלייתו לשלטון ונפילתו של המנהיג הנאצי, כולל עיסוק מעמיק בתהליך ההשתלטות של הנאצים על החברה הגרמנית ובזוועות שביצעו באירופה. למרות הנטייה להצגה סנציונית של ההיסטוריה, כולל שחזור מדויק ושנוי במחלוקת של חדר הבונקר שבו התאבד היטלר, התערוכה סוקרת באופן מרשים את התקופה ובהחלט ראויה לביקור (אבל פחות מתאימה לילדים).
  
• אוסף שארף־גֶרסטֶנבֶּרג

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  במבנה ששימש אורווה למשמר המלכותי מוצג היום אוסף פרטי (Sammlung Scharf-Gerstenberg) המושאל באופן זמני לעיר ברלין. גרעין האוסף היה מבחר רישומים ויצירות גרפיות מאת גוֹיָה, מקס קלינגֶר, מאנֶה ואחרים, אותן צבר האספן אוטו גֶרסטֶנבֶּרג והוריש לנכדו, דיטֶר שארף;‏ הנכד הרחיב את האוסף, והוסיף לו יצירות חשובות של בכירי הסוריאליסטים, בהן ציורים מאת דאלי, מאגריט ומקס אֶרנסט, ופסלים מאת אנרי לוראן ואנטוני טאפִּיֶיס.
  תצוגת הקבע, המתפרשת על פני שתי קומות, עוקבת אחר תולדות הסוריאליזם, מהשרטוטים המשונים של פּיראנֶזי (שהקדימו את זמנם ביותר ממאה שנה) ועד הסצינות ההזויות של דאלי, אֶרנסט ודוּבּוּפֶה. בקומה השנייה מוצגות יצירות ״נחשבות״ יותר, אך אין בה כמעט דברי הסבר פרט לשמות היצירות והאמנים, ומדריך־השמע אינו מקיף די הצורך.
  במוזיאון מתארחות גם תערוכות מתחלפות, ויש בו קולנוע קטן, שם מקרינים ברצף סרטים של לואיס בּוּנְיוּאֶל ואחרים. סמוך לכניסה לתצוגת הקבע מוסיפים לאווירה שני שרידים רבי־רושם מהמוזיאון המצרי, ששכן כאן עד לא מזמן: שער קָלָבֶּשָה מהמאה הראשונה לספירה, ועמודים בני כ־4000 שנה ממקדש סאהוּרֶה.
• החדרים החדשים

  פּוֹטסדאם

  חממת פירות ופרחים הוסבה ב־1771 לנוֹיֶיה קאמֶרן (Neue Kammern), יחידת־אירוח שנבנתה כהרחבה לארמון סאנסוּסי. הארמון אינו מרשים מבחוץ ואינו גדול במיוחד (רק עשרה מחדריו פתוחים למבקרים), אבל יש בו מספר אולמות יפהפיים, והוא הרבה פחות צפוף ומתויר מהאחרים. במיטב מסורת הרוקוקו עוצב כל חדר סביב צבע או מוטיב מסוים, הבא לידי ביטוי בקירות, בתקרות ובקישוטים.
  האולם הגדול ביותר, גלריית אובידיוס (Ovidgalerie), מעוטר בסדרת תבליטים מוזהבים של סצינות מיתולוגיות מתוך המטמורפוזות של אובידיוס. צמוד אליו אולם הג’אספֶּר (Jaspissaal), שקירותיו ורצפתו משובצים שיש ואבני ג’אספֶּר אדומות (אבן־חן המזוהה עם אבן החושן יָשפֶה) ובתקרתו ציור מרהיב של קופידון. כדאי לשים לב גם לקירותיהם של שניים מחדרי המגורים בהם משובצים עצים מזנים קשים לעיבוד (תות, מייפל ועוד) בדוגמאות־פסיפס מפורטות.
• מצודת שְפָּנדָאוּ

  פרברי המערב

  מפגש הנהרות שפּרֶה והאפֶל נחשב נקודה אסטרטגית עוד מימי קדם, וכבר במאה ה־12 היה כאן מבצר. במאה ה־16, לאור השינוי בתורת הלחימה בעקבות המעבר מחרבות ושריונות לרובים ותותחים, נהרס המבצר הישן, ובמקומו נבנתה ציטאדֶלֶה שְפָּנדָאוּ (Zitadelle Spandau), מצודה מרובעת בסגנון הרנסאנס, הנמנית עם הדוגמאות הבודדות בצפון אירופה לאדריכלות צבאית מתקופה זו. המצודה, שהושלמה בשנת 1594, מוקפת בתעלת־חפיר ציורית, ובארבע פינותיה הוקמו צריחים בולטים, השולטים על הסביבה. הגשר לשער הראשי והשביל מעברה האחר של התעלה משקיפים למראות רומנטיים־להפליא של הצריחים הרנסאנסיים והשתקפויותיהם במי התעלה - הכינו את המצלמות.
  במהלך מלחמות נפוליאון נהרס צריח המלכה (הקדמי בצד ימין) מפגיעה ישירה, והשער הראשי נפגע אף הוא, ונבנה מחדש בסגנון הניאו־קלאסי. מעל השער מתנוסס סמל האבירים של בּראנדֶנבּוּרג, המוקף ברצועה המייצגת את מסדר הבירית הבריטי (שליטי בּראנדֶנבּוּרג היו חברים במסדר בזכות קשרי נישואין עם בית המלוכה בבריטניה). מעל השער מתנשא מגדל יוּליוּס (Juliusturm), החלק היחיד שנותר ממבצר קדום יותר;‏ הצריח המשונן, שנוסף לאחר מלחמות נפוליאון, הוא היום נקודת תצפית מצוינת על העיר והסביבה.
  בנוסף לתפקידיה הצבאיים שימשה המצודה בית־כלא לאסירים רמי־דרג (אבל כלא שְפָּנדָאוּ המפורסם לא היה כאן) ובמהלך מלחמת העולם השנייה נעשו בה ניסויים בייצור גז רעיל.
  מאחורי החומות נראית המצודה פחות רומנטית מאשר מבחוץ, אבל במבנים העתיקים יש מספר תערוכות מעניינות (כולן כלולות בדמי הכניסה). בין השאר יש כאן אוסף מקיף של תותחים ופגזים, חפירות ארכיאולוגיות החושפות יישוב סלאבי עתיק, תצוגה המוקדשת להיסטוריה של אנדרטאות ופסלי־חוצות בברלין, ואולם המוקדש ל־10,000 העטלפים החיים במצודה. בצריח המלכה (Bastion Königin) המשוחזר מוצגות מצבות יהודיות, המתוארכות למאות ה־13-15;‏ מצבות אלה הועברו למצודה בשנת 1510, בעקבות פינויו של בית עלמין יהודי עתיק בקרבת מקום.
• זאקסֶנהָאוּזֶן

  מחוץ לברלין

  מחנה הריכוז זאקסֶנהָאוּזֶן (Sachsenhausen) הוקם
  בידי הנאצים בשנת 1936 במטרה לרכז בו אסירים פוליטיים ואחרים, שהוחזקו עד אז במחנות זמניים מסביב לברלין. בשל מיקומו, הסמוך לבירה, הוא נועד להיות הדגם שעל פיו ייבנו מחנות הריכוז האחרים, ובקרבתו מוקמו המפקדה הראשית של מחנות הריכוז ומתחמי האימונים של אנשי האֶס.אֶס.
  עד 1938 הוחזקו במחנה בעיקר אסירים פוליטיים, הומוסקסואלים, סרבני גיוס וסרבני עבודה, ואליהם הצטרפו באותה שנה גם אלפי יהודים שנאסרו במהלך ליל הבדולח;‏ אולם החל מ־1939, ולכל אורך מלחמת העולם השנייה, הועברו למחנה אלפי שבויי מלחמה מכל רחבי אירופה, וב־1942 נשלחו האסירים היהודים שנותרו באתר לאושוויץ. האסירים במחנה, ששימשו עובדי כפייה במפעלי חימוש ונשק, חיו בתנאים קשים מנשוא, אשר הובילו למותם של לפחות 30,000 מתוכם ברעב, במחלות ובירי. בנוסף נרצחו במחנה עשרות אלפי שבויי מלחמה רוסיים, ויש המעריכים שמספר הקורבנות גבוה בהרבה. באגף הכלא, שהופרד משאר המחנה, הוחזקו מתנגדי משטר ואסירים רבי־ערך, בהם גיאורג אֶלזֶר (נגר פשוט שהתנקש בהיטלר ב־1939) וראש ממשלת צרפת פול רֵיינוֹ.
  לאחר המלחמה היה זאקסֶנהָאוּזֶן מחנה מעצר סובייטי, אולם לאחר חמש שנים נסגר, וב־1961 הוסב לאתר זיכרון, שנוהל בידי מזרח גרמניה הקומוניסטית. האתר הנוכחי, שתוכנן מחדש לאחר איחוד גרמניה ונפתח ב־1993, מורכב מ־13 תערוכות המוצגות במבנים אותנטיים ומשוחזרים (בהם הכלא, המרפאה והמטבח) ועוסקות במגוון היבטים של ניהול המחנה, החיים בו ומעשי הזוועה שהתבצעו בין כתליו. מזעזעת במיוחד התצוגה בתחנה Z - אגף להוצאות להורג, שנוסף למחנה בשנת 1942 והיו בו תאי גזים וקרמטוריום.
  סיורים מודרכים באתר ובתצוגות (באנגלית) מציעים בעמותת Friends of Sachsenhausen ובחברת Insider Tour. הסיורים יוצאים מנקודות מפגש במרכז ברלין ומשתמשים בתחבורה ציבורית להגעה למחנה עצמו.
• בית הקברות היהודי הישן

  צפון מיטֶה

  מה שהיה בית הקברות הראשון של הקהילה היהודית בברלין (Alter Jüdischer Friedhof;‏ רשמית ‘בית הקברות היהודי ברלין־מיטֶה' - Jüdischer Friedhof Berlin-Mitte) הוא היום שטח ירוק, חף כמעט ממצבות, בלב שכונה אופנתית. בית העלמין שימש את הקהילה בשנים 1672-1828 ונקברו בו רבנים, יהודי חצר ורופאים, אולם ב־1943 נכנסו אליו אנשי הגֶסטאפּוֹ, ניתצו את המצבות וחרשו את השטח. בתקופה הקומוניסטית הוסב בית הקברות לפארק ציבורי, ורק ב־2008 הוכרז שוב כבית קברות יהודי, הוקף בחומה עם שער (וסמל מגן דוד) והותקן בו כיור לנטילת ידיים.
  בכניסה לבית הקברות מוצגות לראווה שתי מצבות גדולות, ששקעו באדמה הבוצית ונתגלו מחדש רק בשנות ה־2000. בהמשך השביל תראו את מצבתו המשוחזרת של הפילוסוף משה מנדלסון ואחר־כך גם שורה של מצבות שניצלו מהרס כי במקור היו קבועות בחומה הדרומית של בית הקברות (המצבות הועברו לבתי קברות אחרים והושבו לכאן לאחר השיפוץ). בין המצבות קבוע על הקיר לוח זיכרון בעברית ובגרמנית, שהוצב בידי הקהילה היהודית ב־1948 ובמשך שנים רבות היה האזכור היחיד להיסטוריה של האתר.
  בשטח שבין בית הקברות לרחוב נפתח ב־1844 בית האבות הראשון (Jüdisches Altersheim) של הקהילה היהודית בברלין. הנאצים השתמשו בבית האבות כתחנת איסוף ליהודי האזור, כפי שמעיד לוח זיכרון גדול בקצה השמאלי של חומת בית הקברות. פרט ללוח הונצח האתר גם בשתי דרכים נוספות: ב־1985 הוצבה כאן אנדרטה לקורבנות היהודיים של הפשיזם (Denkmal Jüdische Opfer des Faschismus), על פי תבנית שיצר האמן ויל לאמֶרט ב־1957 לאנדרטה במחנה הריכוז ראוֶונסבּרוּק, וב־2008 סומנו על הקרקע קווי המתאר של החדרים בבית האבות.
• אתר הזיכרון להתנגדות הגרמנית לנאצים

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  מדרום ל-Tiergartenstr ניצב בניין חמור־סבר, ששימש מטה הוֶורמאכט בתקופה הנאצית, ולא היה זוכה לתשומת לב נוספת, אילולא תוכנן במשרדיו מבצע ואלקירי, הקשר הכושל לרציחתו של היטלר ב־20 ביולי 1944 (שתועד בסרט באותו שם, בכיכובו של טום קרוז). הקושרים היו קציני צבא, פוליטיקאים ואנשי האצולה הישנה, בראשות הקולונל גראף פון שטָאוּפֶנבֶּרג והרוזן הלמוט פון מוֹלטקֶה, שהאמינו כי היטלר מוביל את גרמניה לאבדון, והתכוונו להחליף את השלטון ולהיכנע מיד לבעלות הברית, על מנת לחסוך לגרמניה את ההרס שתביא התבוסה הצפויה במלחמה. לרוע המזל, לא היתה הפצצה שנועדה לחסל את היטלר חזקה מספיק, והוא ניצל מההתנקשות, והורה לתפוס את המתכננים ולהוציאם להורג בחצר הבניין.
  לאחר מלחמת העולם השנייה הוסב המתחם לאתר זיכרון (Gedenkstätte Deutscher Widerstand): במקום בו בוצעה ההוצאה להורג הוצבה ב־1953 אנדרטה, הכוללת פסל של שטָאוּפֶנבֶּרג ופס מתכת במקום שבו עמדו היורים, ואילו המשרדים שבהם נרקם הקשר הוסבו למוזיאון העוסק בהתנגדות הגרמנית לנאצים. התצוגה המקיפה עוסקת במתנגדי שלטון מכל המינים - קומוניסטים, כמרים קתוליים, צעירים, אנשי צבא, אסירים, חסידי אומות עולם ואחרים - ויש אפילו חדר המוקדש ליהודים שהתנגדו לנאצים בברלין ובגרמניה בכלל. המוזיאון מסודר לפי נושאים, הטקסטים העיקריים מתורגמים לאנגלית ויש גם מדריך־שמע איכותי (ללא תשלום). בשנת 2018 שולב במוזיאון גם אתר הזיכרון לגיבורים השקטים (Gedenkstätte Stille Helden), העוסק בסיפוריהם של תושבי ברלין שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים וזכו להכרה כ'חסידי אומות עולם'.
• המוזיאון לאמנות שימושית

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  חפצי נוי ואמנות, מתכשיטים ושמלות עד שטיחי קיר ורהיטים, מוצגים על פני ארבע קומות במוזיאון (Kunstgewerbemuseum) הוותיק מסוגו בגרמניה. החלקים המעניינים והנגישים ביותר במוזיאון הם התצוגה העוסקת באופנה (Mode) בקומת הכניסה ותצוגת העיצוב (Design) בקומה מינוס שתיים.
  בקומת האופנה תראו עשרות פריטים (שמלות, זוגות נעליים, כובעים ועוד) הממחישים את התפתחות התחום מהמאה ה־19 ועד ימינו, ואילו קומת העיצוב עוקבת אחר סיפורו של העיצוב התעשייתי מראשיתו, דרך עיצובי באוהאוס מרתקים ועד רהיטים משונים משנות ה־60. שתי קומות אלו גם משולטות בבהירות (גם באנגלית) - וזאת בניגוד לתצוגות העוסקות בתקופות מוקדמות יותר, מימי הביניים ועד סוף המאה ה־19, שם אין כמעט לוחיות הסבר באנגלית. באגף ימי הביניים והרנסאנס תראו אמנם מספר תיבות שרידים מוזהבות מאוצרותיה של שושלת וֶלף האצילה, אבל מעניין יותר להסתובב באגפי הבארוק והרוקוקו, שם מוצג אוסף מקיף של חרסינה ופורצלן מבתי הייצור של ברלין ומָייסֶן, או בתצוגה העוסקת בסגנון היוּגֶנדשטיל. למרבה הצער, בכניסה למוזיאון לא מחלקים מפה, ומדריך־השמע זמין רק בגרמנית, כך שבקומות הפחות־משולטות עלולים תיירים לאבד את דרכם.
  מידע על כרטיסים משולבים, ראו תחת קוּלטוּרפוֹרוּם.
• בית אמריקה וגלריה C/O

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בית אמריקה (Amerika-Haus) היה אחד ממספר מוסדות לתרבות אמריקנית שנפתחו במערב גרמניה לאחר חלוקת ברלין. המוסדות תפקדו כספריות השאלה, ונועדו לחזק את ההזדהות עם ארה”ב, ולגייס את צעירי גרמניה למאבק בקומוניזם. בית אמריקה של מערב ברלין עבר בשנת 1957 ממשכן זמני בשֶנֶבֶּרג אל המבנה הנוכחי, שחזיתו היא מחווה לדגל הכוכבים והפסים;‏ ב־1961 הוצבה כאן תערוכה שהציגה באופן ביקורתי את הקמת חומת ברלין, ואילו ב־1968 הפגינו מול המוסד סטודנטים זועמים, שמחו נגד מלחמת וייטנאם.
  האמריקנים עזבו את המבנה בתחילת שנות ה־2000, והוא שימש למגוון מטרות עד שב־2014, לאחר שיפוץ מקיף, התמקמה בו גלריה C/O. בגלריה, הנמנית עם המובילות בתחומה בברלין, מתקיימות תערוכות מעמיקות של צלמים בעלי שם עולמי, בהם אנני לייבוביץ, אנטון קורבּין, קרל לאגֶרפֶלד, מאן רֵיי ועוד. עם זאת, הגלריה נוקטת גישה יומרנית ומתנשאת, והמיעוט היחסי של יצירות והסברים עלול לתת לכם את התחושה שלא קיבלתם תמורה מלאה לכספכם.
• מוזיאון קֶתֶה קוֹלוויץ

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  המזויאון נסגר לשיפוצים ביוני 2022 וצפוי להיפתח מחדש ב-2023, במיקום אחר.
  מי שגדלו בקיבוץ סוציאליסטי או קומוניסטי יכירו כנראה את שמה ויצירתה של קֶתֶה קוֹלוויץ, הנמנית עם בכירי האמנים בגרמניה במחצית הראשונה של המאה הקודמת, וב־1919 היתה לאישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה לאמנות של פרוסיה. בהשפעת הצייר היהודי מקס ליברמן התמקדה קוֹלוויץ בחיי היומיום הקשים של העניים ברבעים המוזנחים ביותר של העיר, אותם תיעדה בסגנון חשוף ועז־מבע, והגישה ככתב־אישום סוציאליסטי נגד השיטה. במלחמת העולם הראשונה שכלה קוֹלוויץ את בנה, ובעקבות המאורע הטראגי החלו יצירותיה לעסוק באובדן ובמוות. לאחר עליית הנאצים לשלטון נרדפה קוֹלוויץ והוחרמה בשל דעותיה הפציפיסטיות והסוציאליסטיות;‏ נאסר עליה למכור את ציוריה או להציגם, ובסופו של דבר סבלה רעב ומחלות ומתה בחוסר־כל ב־1945.
  בשנת 1986, על בסיס תרומה של סוחר אמנות שעבד עם קוֹלוויץ, נפתח בפָזאנֶנשטראסֶה מוזיאון (Käthe-Kollwitz-Museum) המוקדש לאמנית. בחצר המוזיאון הוצבו מספר פסלים, ובפנים מוצגים ציורים ורישומים המתעדים ילדים רעבים ללחם, סדרת הדפסי־עץ תחת השם הפשוט והקולע מלחמה והפסל המרגש אם עם בנה המת, שהעתק מוגדל ממנו ניצב בבית המשמר החדש. הביקור במוזיאון מומלץ לאוהבי אמנות, אבל הנושאים הכבדים שבהם עסקה קוֹלוויץ (רעב, עוני, שכול ועוד) עלולים בהחלט להשרות דיכאון.
• מוזיאון בּרֶאָן

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  מוזיאון בּרֶאָן (Bröhan Museum), שמקורו באוסף פרטי, מתמקד באמנות שימושית ובעיצוב בשנים 1889-1939, תקופה שבה נתנו את הטון אמנים צרפתיים וגרמניים מאסכולות האר נובו והאר דקו. עם המוצגים נמנים כרזות מהגלריות המובילות של האר נובו, חדרים שיצרו האדריכלים אלפרד גרֶנאנדֶר ופטר בֶּרֶנס, וסט פורצלן שנועד לחתונתו של יורש העצר הפרוסי. בנוסף מתקיימות במוזיאון תערוכות מתחלפות, מעניינות יותר ופחות, בנושאי עיצוב ואמנות, ובחנותו מוכרים דוגמאות מקסימות לעיצוב ממגוון סגנונות (אבל השירות איטי ולא יעיל). המוזיאון משולט בבהירות (גם באנגלית), אבל אינו מסודר היטב: תצוגת הקבע, שמתחילה בקומת הקרקע, נמשכת גם (ללא התראה) בקומה השלישית.
• מבני המשמר של ארמון שארלוֹטֶנבּוּרג

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  המבנים שמול ארמון שארלוֹטֶנבּוּרג משמשים היום מוזיאונים לאמנות, אבל ההיסטוריה שלהם אינה תרבותית במיוחד. הם נבנו ב־1859 עבור המשמר המלכותי של פרוסיה ושימשו מגורי חיילים (המבנה הימני) ואורווה (המבנה השמאלי). בתקופת רפובליקת ויימאר השתכנו כאן יחידות אכיפת־הסדר של המשטרה, ואילו תחת השלטון הנאצי שימשו המבנים את בית הספר לקצינים של הגסטאפו, מוסד שאחד מבוגריו היה הפושע הנאצי קלאוס בּארבּי ('הקצב מלִיון').
  לאחר ששופצו מנזקי ההפצצות עברו המבנים לידי רשות המוזיאונים של ברלין, ומ-1960 עד שנות ה-90 שכנו בהם אוסף העתיקות ואוסף המוזיאון המצרי;‏ אוספים אלה הועברו לאחר איחוד ברלין לאי המוזיאונים ופינו מקום לאוספי האמנות המוצגים כאן כיום. שניים מהמוזיאונים (בֶּרגרוּאין ושארף-גֶרסטֶנבֶּרג) מתופעלים בידי רשות המוזיאונים של ברלין וכרטיס לאחד מהם תקף גם לאחר;‏ השלישי (מוזיאון בּרֶאָן) הוא בבעלות פרטית ומתומחר בנפרד.
• מוזיאון השטאזי

  פרברי המזרח

  המטה הכללי של השטאזי, שירות הביטחון החשאי של מזרח גרמניה, שכן במתחם ענקי של בניניי משרדים במזרח ברלין. מאחורי החזות המשמימה, בסגנון הפּלאטֶנבָּאוּ הקומוניסטי, הסתתר מנגנון יעיל ואכזרי לדיכוי כל התנגדות לשלטון. למרבה הצער, המוזיאון (Stasi-Museum), שנפתח במבנה הראשי של המתחם לאחר נפילת החומה, אינו מעביר בצורה מוחשית מספיק את שלטון הטרור שהשליט הארגון במזרח גרמניה, וחלקים ניכרים ממנו מתמקדים בהסברים בירוקרטיים.
  החלק המעניין ביותר הוא הקומה השנייה, שם שוחזרו במדויק משרדיהם של המנהלים הבכירים בארגון. כאן תוכלו לראות את המותרות שמהם נהנה ראש השטאזי אריך מילקֶה במדינה שבה התקיים להלכה שוויון מלא בין האזרחים. כדאי לבקר גם בתצוגה העוסקת בשיטות הפעולה של השטאזי (בקומה השלישית, משמאל) כדי להתרשם מהטכנולוגיות החדשניות־לזמנן שבהן השתמש הארגון, ולקרוא עדויות של ‘מודיעים’ שגויסו לשורותיו. דברי ההסבר במוזיאון מפורטים ומתורגמים ברובם הגדול לאנגלית, אבל אין מדריך־שמע. החל מ-2016 מציעים במוזיאון סיורים מודרכים (ללא תשלום) וכן סיורים פרטיים בתיאום מראש (בתשלום).
• הרובע ההולנדי

  פּוֹטסדאם

  ‘המלך החייל’ פרידריך וילהלם הראשון, שהיה מעריץ נלהב של התרבות ההולנדית, יזם בשנת 1733 את הקמתו של רובע חדש בפּוֹטסדאם – הוֹלֶנדישֶס פירטֶל (Holländisches Viertel). בתכנונו של האדריכל המלכותי יאן בּוּמאן נבנו ברובע 134 בתי־לבֵנים אדמדמים עם גמלונים מעוגלים וחלונות מרובעים, מוקפים מסגרת־עץ לבנה. המלך קיווה שהרובע יאוכלס בבעלי מלאכה הולנדיים, אבל אלה לא ששו לעבור לפּוֹטסדאם, ויותר ממחצית מהבתים נמכרו למהגרים מצרפת או שימשו למגורי חיילים וקצינים. לאחר נפילת החומה הפך הרובע למתחם תיירותי של חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות. בבית יאן בּוּמאן (Jan-Bouman-Haus) יש מוזיאון קטן ובו דגמים אדריכליים ודוגמאות של רהיטים וחפצים אופייניים.
• אנדרטת הקרון

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בשנת 1914 נחנך בשכונת הפועלים מוֹאָבּיט (Moabit) בית כנסת שהשתייך לזרם הליברלי ביהדות, ובו כ־2000 מקומות. בית הכנסת, אחד הגדולים והיפים ביותר בעיר, חולל ונבזז בידי הנאצים במהלך ליל הבדולח, והחל משנת 1941 שימש תחנת איסוף, שבה רוכזו יהודי ברלין לפני שנשלחו למחנות הריכוז וההשמדה. במקום המבנה, שנחרב בהפצצה ב־1944, הוצבה ב־1988 אנדרטה (Mahnmal Lewetzowstrasse) לזכר בית הכנסת והמשלוחים.
  האנדרטה מורכבת משלושה חלקים. הראשון, העשוי מתכת כהה ושיש, מייצג את יהודי ברלין המובלים, קשורים בחבל, במעלה רמפה אל קרון בקר. החלק השני הוא קיר מתכת, שגובהו כגובה בית הכנסת שעמד כאן ועל גבו מפורטים המשלוחים שעברו בתחנה זו, ואילו השלישי ממוקם למרגלותיו – עשרות דיוקנאות של בתי כנסת חשובים שהתקיימו בברלין לפני עליית הנאצים לשלטון. עם זאת, האנדרטה אינה סמוכה לאתרי התיירות החשובים בעיר, ויש לנסוע אליה במיוחד.
• Berlin Story

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  חנות הספרים והמזכרות נסגרה בקיץ 2017, ונפתחה מחדש באותו שם באזור דרום מיטֶה.
• mogg

  צפון מיטֶה

  בבניין ששימש את בית הספר היהודי לבנות מביא פול מוֹג (שנפרד לאחרונה משותפו אוסקר מֶלצֶר) את תרבות המעדנייה היהודית מניו יורק לברלין. בשרים איכותיים, סדנוויצ'ים מושקעים ושלל מעדנים מוגשים לקהל אנין בחלל מעוצב בלב רחוב הגלריות.
• Ben Rahim

  צפון מיטֶה

  קפה איכותי הוא מצרך די נדיר בברלין, ולכן שווה לעצור בבית הקפה הקטן שנפתח ב-2015 והיה לשם דבר בסביבה. פולי קפה מטוניסיה ומתימן נטחנים במקום ומוגשים בספלים קטנים ומעוטרים, שיאפשרו לכם להתענג על כל לגימה. כיאה לאניני קפה, לא מגישים כאן בכלל סוכר - אבל תוכלו להתענג על מאפים טוניסאיים קטנים ומתוקים.
• Ishin (Charlottenstr)

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  ברשת היפנית אישין מציעים מגוון נאה של סושי, מקומבינציות מאקי ועד ניגירי וסשימי, לצד מנות מאודות (צֵ'יי־רוֹ, Cey-ro) ופלטות על בסיס אורז (דוֹן, Don). העיצוב בסיסי ופונקציונלי אבל האוכל מצוין, המחירים נמוכים ועם כל הזמנה מקבלים חינם תה יפני ללא הגבלה.
• Berlin Story

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג
• שוק הפשפשים של ה־17 ביוני

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בשוק המפורסם ביותר של ברלין (Flohmarkt 17. Juni) תמצאו מגוון רחב של כלי בית, קרמיקה, רהיטים, תקליטים ומה לא. המחירים קצת עלו בגלל הפופולריות, אבל בשעות הבוקר יש עוד מציאות.
• Wintergarten

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  באולם הוותיק מעלים מגוון מופעי אקרובטיקה, קברט ובּוּרלסק, ולהקות כיסוי מבצעות להיטי רוק ופופו מכל הזמנים.
• Bleibergs

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  קפה־מסעדה חלבי כשר, אחד הוותיקים בברלין. האוכל לא יוצא־דופן אבל לשומרי כשרות זהו פתרון מצוין, הן לקפה וכריך והן למרקים, סלטים, בלינצ'ס ואפילו המבורגר טופו.
• Gainsbourg

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בבר חסר־היומרה, על שם השנסונר סרז' גינסבורג, מציעים תפריט מגוון של קוקטיילים מצוינים. השירות מצוין, גם כשצפוף, ובימים ה'-שבת יש בדרך כלל הופעות חיות. העישון מותר.
• Puro Sky Lounge

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  שילוב ברלינאי־להפליא של בר קוקטיילים ומסעדה (עם הופעות חיות מדי פעם), רחבת ריקודים ולאונג' להתרגעות. כל החללים משקיפים לנוף נפלא של הקוּ'דאם והסביבה, אבל בימים ו' ושבת עלול להיות קצת צפוף ומלא עשן. מומלץ לבוא בלבוש אלגנטי.
• Karstadt Sports

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מגוון רחב של מותגי ספורט, ביגוד, נעליים ואביזרים.
• Hekticket Zoo

  אזור גן החיות והקוּ'דאם
• בית הכנסת יואכימזתאלֶר שטראסֶה

  אזור גן החיות והקוּ'דאם
• Madame Ngo

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  דוּק ניוֹ הגיע לברלין מהחלק הצפוני של וייטנם, שם המרק המסורתי (פוׁ - pho) צלול יותר מאשר בדרום - אבל לא פחות עשיר בטעם. הריחות העולים מהסירים במטבח הפתוח מפתים, והטעם לא מאכזב. כדאי לנסות גם עוף בנוסח הָיינָן (Hainan), מנה שמקורה בהשפעה הסינית על המטבח הווייטנמי.
• 893 Ryōtei

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  התאורה העמומה והעיצוב השחור־משחור משרים אווירה של רובע מפוקפק בדאונטאון טוקיו במסעדה המרתקת, ששמה מקורו בשפת הקוד של המאפיה היפנית. התפריט, המבוסס על מנות קטנות שמתחלקות בין הסועדים, כולל יצירות סושי וסשימי ברמה הגבוהה ביותר, אבל גם מדלג מעבר לאוקיאנוס, אל קערות פּוֹקֶה (Poke) מהוואיי וסֶביצֶ'ה מפרו.
• Burgermeister

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  קצת מרתיע לגלות שהביתן המתומן של מזנון ההמבורגרים החל את דרכו כמשתנה ציבורית, אבל מאז עברו עשורים רבים ותושבי השכונה מוכנים להישבע שההמבורגרים כאן נמנים עם הטובים ביותר בעיר. עם הזמן נפתחו ארבעה סניפים נוספים של הרשת בעיר, במקומות עם היסטוריה קצת פחות מפוקפקת.
• דֶר קֶגֶל

  פרידריכסהָיין
• Alte Kantine

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  מסיבות ריקודים כמעט כל יום בשבוע, במחירים שווים לכל נפש (ביום ב' ללא תשלום למי שאומרים את הסיסמה המופיעה באתר האינטרנט). המוזיקה היא שילוב של רוק, מוזיקה שחורה, האוס ושנות ה־80 והאווירה כיפית וחסרת יומרות. בתוך מתחם הקוּלטוּרבּרָאוּאֶרָיי.
• Lyrik

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בקפה־בר השכונתי, בין יצירות של אמנות בת־זמננו, מתארחים הרכבים אינטימיים המבצעים ג'ז, שנסונים ואפילו מוזיקת כלייזמרים. עם זאת, קחו בחשבון שזהו בר מקומי להפליא, מה שאומר שהשירות לא אדיב במיוחד והתשלום במזומן בלבד.
• Die Vetzgerei

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  אטליז לטבעונים? למה לא! חנות הקטנה של שרה פּוֹלינגֶר תוכלו לנסות תחליפים טבעוניים לנקניקים, סטייקים ומוצרי בשר אחרים, וכן מגוון ממרחים, רטבים ומיני חרדל. הכל מיוצר, כמובן, באופן אורגני, ומתאים היטב לרוח השכונה.
• Victoria met Albert

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בחנות המתוקה הזו, הקרויה על שם סיפור האהבה בין המלכה ויקטוריה לנסיך הגרמני אלברט, תמצאו מגוון כלי בית, טקסטילים, בגדים ומתנות "לאישה שיש לה הכל ולגבר שלא צריך כלום". הבעלים הם זוג גרמני־אנגלי של מעצבי אופנה צעירים, הבוחרים בקפידה מוצרים מקומיים, איכותיים וייחודיים.
• pist life store

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בחנות קטנה בקומת המרתף תגלו מפיות מאוירות, כריות רקומות, סריגים, תקליטים ועוד פריטים מגוונים שנבחרו בקפידה בידי הבעלים, מעצבת מוצר שתשמח לחלוק איתכם את ההיגיון (או חוסר ההיגיון) מאחורי האוסף.
• מרפאת השיניים מיקאלֶף

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג
• Trattoria Toscana

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  מסעדה משפחתית אותנטית לא הרחק מארמון שארלוֹטֶנבּוּרג. מציעים פיצות פריכות ופסטות טעימות במחירים משתלמים, והשירות קשוב וידידותי. לא מקבלים כרטיסי אשראי.
• חוף אגם מיגֶל

  פרברי המזרח
• Trattoria Amalfi

  פּוֹטסדאם

  למשפחות רעבות ולחובבי פסטה יש סוף סוף כתובת במדרחוב הקניות של פוטסדאם - טראטוֹרִיָה איטלקית קלאסית, עם כל המשתמע מכך (מפות משובצות, שירות אישי אך אטי למדי והרבה פחמימות). לצד הפסטות מגישים גם סטייקים טובים למדי, פיצות, מרקים וסלטים.
• במת היער

  פרברי המערב

  באמפיתיאטרון הענקי (Waldbühne) שנבנה בתקופה הנאצית מקיימים בחודשי הקיץ קונצרטים קלאסיים תחת כיפת השמיים, בין השאר של האנסמבל היהודי־ערבי בניצוחו של דניאל בארנבוים. בנוסף נערכות כאן הופעות חיות גדולות של אמנים גרמניים ובינלאומיים. כרטיסים נמכרים באתר האינטרנט ודרך מפיצים מורשים.
• פורום שטֶגליץ

  פרברי המערב
• מרפאת השיניים גרינפֶלד

  פרברי המערב
• לשכת המידע לתיירים בנמל התעופה של ברלין

  מחוץ לברלין
• טרמינל 5 של נמל התעופה BER

  מחוץ לברלין
• i31

  ברלין מוסתר

  מלון חדש ואלגנטי במיקום נוח, שלוש תחנות באוּ־בּאן מהמרכז העתיק ובמרחק הליכה מאזור החצרות. העיצוב מעודן ויפהפה, המיטות נוחות והעובדים אדיבים.
• Dean & David

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  אוכל טרי, מהיר ובריא הוא סימן ההיכר של הרשת הטרנדית, שבסניפיה מגישים מגוון נאה של כריכים, מרקים וסלטים טעימים, בדגש על פירות, ירקות ודגנים. סניף זה, ליד תחנת הרכבת, מתאים במיוחד לארוחת צהריים קלה.
• Block House (Friedrichstr)

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  ברשת הגרמנית מגישים סטייקים עסיסיים ותפוחי אדמה אפויים על בסיס תוצרת חקלאית מאזור המבורג, שם נוסדה בֿ־1968. מגישים כאן מגוון נאה של סטייקים, וגם המבורגרים, פלטות גריל מעורב ואפילו מנת דג, ויש בר סלטים מגוון.
• Regent Berlin

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  הלובי המעוצב, ארוחת הבוקר הנפלאה, הסוויטות המרווחות, השירות הקשוב והמיקום הנהדר ליד הכיכר המקסימה ז'אנדארמֶנמרקט – בזכות כל אלה נמנה הריג'נט עם מלונות־היוקרה הטובים ביותר בברלין. אם בא לכם להתפנק, זה המקום.
• Atame

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בספרדית התוססת, ששמה שואב השראה מסרט של פדרו אלמודובר, תיהנו ממגוון טאפאס יצירתיים לצד ארוחות מסורתיות יותר. הבר מצויד היטב ובשעות הערב בדרך כלל מלא, כך שכדאי להזמין מקום מראש.
• Zur Letzten Instanz

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בפונדק רב־ההיסטוריה, שקיבל את שמו בזכות שני איכרים שהתכוונו לתבוע זה את זה בבית המשפט הסמוך והתפייסו כאן 'ברגע האחרון', מתגאים בכיסא שבו (לפי הסיפורים) ישב נפוליאון ובמטבח ברלינאי ללא פשרות. התוצאה עלולה להיות קצת כבדה ושומנית מדי למי שאינם מקומיים, בייחוד ירך החזיר (אָייסבָּיין, Eisbein), והפורל בנוסח הטוחנת (Müllerin Art, מילֶרין אָרט), המטוגן בפירורי לחם ובחמאה.
• Adina Apartment Hotel Hackescher Markt

  אזור אלכסנדרפלאץ

  דירות מקסימות של חדר אחד או שניים, עם מטבחון מאובזר, במיקום מצוין ליד האקֶשֶר מרקט. בלובי יש מחשב עם חיבור לאינטרנט ובר נחמד. לרשת האוסטרלית יש עוד שני סניפים בברלין, אחד ליד צ'קפוינט צ'רלי ואחר ליד התחנה המרכזית.
• Neue Odessa Bar

  אזור אלכסנדרפלאץ

  היפים והיפות של רובע מיטֶה מבלים בבר המתוחכם, בו מגישים קוקטיילים מקוריים והמוזיקה מצוינת (גם אם קצת רועשת). אל תחמיצו את המראות בשירותים. בימים ו' ושבת בערב יש לפעמים סלקציה בכניסה.
• Decathlon

  אזור אלכסנדרפלאץ

  בחנות החדשה של הרשת האירופית מתרגמים אידיאולוגיה של 'נפש בריאה בגוף בריא' למגוון רחב ויצירתי של בגדי ספורט, נעליים ואביזרים באיכות מעולה. ב-2017 נפתח סניף נוסף באזור שלוסשטראסה.
• Lala berlin

  אזור אלכסנדרפלאץ

  לֵיילָה פּיֶידָיֶיש, ילידת טהרן, נמנית עם המעצבות המובילות בגל החדש הברלינאי ושומרת על מעמדה בקו אלגנטי ויצירתי.
• Dada Falafel

  צפון מיטֶה

  למתגעגעים לפלאפל. הפיתות טריות, הסלטים תוצרת בית והחריף באמת חריף. השירות אטי, מה שמסביר את התור בכניסה.
• Hummus & Friends

  צפון מיטֶה

  הבעלים של רשת החומוסיות הישראלית 'בהדונס' פתחו סמוך לבית הכנסת החדש בר־מסעדה המתהדר באווירה שיקית, במנות מעוצבות ובתעודת כשרות. המחירים קצת גבוהים בשביל חומוס, אבל האיכות גבוהה והעיצוב ראוי.
• Clärchens Ballhaus

  צפון מיטֶה

  יותר ממאה שנה של היסטוריה מלוות את אולם הריקודים של קלרה, שם אפשר גם היום, כמו פעם, לרקוד טנגו, ולס ועוד (וגם סלסה וריקודים חדשים יותר) לצלילי תזמורת ובאווירה של שנות ה־20. באולם המראות (Spiegelsaal) בקומה השנייה מתקיימים קונצרטים קאמריים באווירה של הימים ההם. בשעות היום מתפקד האתר כמסעדה וגינת בירה.
• Eat Berlin

  צפון מיטֶה

  לאכול את ברלין אולי אי אפשר, אבל בחנות החמודה שבמתחם החצרות תוכלו לטעום ולקנות מגוון מאכלים ומשקאות של יצרנים מקומיים קטנים, מקונפיטורות מתוקות ועד בירה אנטי־מותגית שמיוצרת בקרוֹיצבֶּרג האלטרנטיבית ונקראת פשוט 'בירה'. החנות שוכנת בחצר מס׳ 4 של מתחם האקֶשֶה הֶפֶה.
• Barcomi's

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  עוד לפני המעדנייה המוצלחת ברובע מיטֶה פתחה סינתיה בּארקוֹמי בית קפה שכונתי במערב קרוֹיצבֶּרג. מגישים קפה איכותי, עוגות ומאפים.
• Tim Raue

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  במסעדת־השף של טים רָאוּאֶה, שעוטרה בשני כוכבי מישלן, מציעים ארוחת טעימות כיד השף וארוחה של מטעמים עונתיים, אבל אפשר גם להזמין ישירות מהתפריט. המנות היצירתיות, בהשראת המטבח היפני והווייטנאמי, מעוצבות בקפידה ויוצרות שילובי טעמים מענגים.
• Käfer

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  קשה להתחרות במיקום של מסעדת קֶפֶר, הצופה על ברלין מגג בניין הרייכסטאג. הנוף המרהיב מספק רקע נהדר לתפריט מעודן ויצירתי, על בסיס המטבח הגרמני המסורתי. חובה להזמין מקום מראש ולהצטייד בדרכון להזדהות בכניסה.
• Vapiano (Hauptbahnhof)

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  איך עושים אוכל איטלקי טרי, מהיר וזול? הופכים את הסועדים למלצרים. ברשת ואפּיאנו מקבלים בכניסה כרטיס מגנטי שעליו נרשמות המנות, ומשלמים ביציאה. את הפסטות, הסלטים והפיצות מכינים במטבח פתוח, מול עיני הלקוחות. עם זאת, קחו בחשבון שבשעת הצהריים עלולים התורים בעמדות הפסטה להיות ארוכים יחסית.
• Weilands am Potsdamer Platz

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בפאתי פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ מפנה המולת העיר את מקומה לפינה שלווה לגדת בריכה, שם מגישים אוכל בריא, קליל ולא־יקר לעובדי המשרדים באזור. סלטים, מוקפצים ופסטות מחיטה מלאה יעזרו לכם לעבור את החופשה בלי לצבור קילוגרמים מיותרים.
• הקזינו של ברלין בפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  לצד שולחנות רולטה ובלאקג'ק מציעים בקזינו (Spielbank Berlin) קומה שלמה המיוחדת לשחקני הפוקר. רצוי להתלבש יפה, אבל אין צורך בחליפה ועניבה כדי להיכנס. יש סניפים גם באלכסנדרפלאץ ובמערב העיר.
• Crowne Plaza

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מלון גדול ואיכותי סמוך לקָה.דֶה.וֶה ובלב אזור הקניות של הקוּ'דאם. הלובי מרווח, העובדים נחמדים ומתחם הכושר מאובזר. בתיאום מראש ניתן לקבל ארוחת בוקר כשרה וחדרים מותאמים לשומרי שבת.
• Connection

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  ברחבה הקומה התחתונה ובבר בקומה העליונה מפזזים ומפלרטטים גברים צעירים ומבוגרים לצלילי פופ, דאנס ולהיטים עכשוויים. העישון מותר.
• Irish Pub

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  פאב אירי מלא אווירה במיקום מרכזי, סמוך למלונות רבים במערב העיר. מקרינים משחקי כדורגל על מסכים גדולים ובימים שאין כדורגל יש הופעות חיות של להקות רוק, בלוז ומוזיקה אירית.
• Quasimodo

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בר־מסעדה במבנה לשימור, ששימש את בית הקולנוע הוותיק Delphi, הופך בשעות הערב המאוחרות למועדון איכותי, שבו מופיעים אמני ג'אז, בלוז ומוזיקת נשמה. הקוקטיילים איכותיים והאווירה מלהיבה.
• Uniqlo (Ku'damm)

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  הרשת היפנית להלבשה יומיומית, נוחה וייחודית הגיעה לברלין ב־2014 והפכה במהרה לאחת הכתובות המבוקשות ביותר בעיר. על המדפים מסודרים מכנסיים, חולצות ומעילים, לגברים ולנשים, במחירים מפתיעים.
• Freischwimmer

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  הבר־מסעדה המשקיף לתעלה מתמלא בקיץ במקומיים ובתיירים, הנהנים מהמיקום המופלא וממגוון נאה של ארוחות קלות מכל העולם. השירות קצת אטי, בייחוד כשהמקום מלא, אבל לאווירה אין מתחרים והבראנץ' ביום א' היא אחת הטובות בעיר.
• Henne

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  הֶנֶה פירושו תרנגולת, וזו מנת־הדגל כאן, מזה יותר ממאה שנה: עוף שלם, צלוי על הגריל, בטעם מושלם. לצד העוף מגישים סלט תפוחי אדמה או כרוב, ויש גם נקניקיות ושתייה. מסורת ברלינאית.
• Jetpak Alternative

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  במרחק הליכה מאזור המועדונים של מזרח קרוֹיצבֶּרג שוכנת אכסניה איכותית, המומלצת במיוחד לצעירים שרוצים להכיר מטיילים אחרים ומקומיים. המיטות נוחות, חדרי האמבטיה נקיים והעובדים תמיד שמחים לעזור. אין מטבח לרשות האורחים, אבל מגישים ארוחת בוקר טעימה.
• בּאדֶשִיף

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  איזה רעיון: לקחת אסדה ישנה, העוגנת בנהר שפּרֶה, ולהפוך אותה לבריכת שחייה פתוחה. הוסיפו לכך בר קיצי ודיג'ייז ותקבלו את אחת המסיבות הכי כיפיות בברלין בחודשי הקיץ.
• Madame Claude

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  הכל הפוך בבר הייחודי, שחלק משולחנותיו דבוקים לתקרה ויוצרים תחושה מבלבלת להפליא. ברוב ימות השבוע מתקיימות הופעות חיות, מפוֹלק ובלוז עד מוזיקה ניסיונית. האווירה ללא ספק ייחודית, אבל החללים קטנים ואפופים עשן סיגריות.
• Möbel Olfe

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  חנות רהיטים ישנה הוסבה לבר שכונתי, שהקהל בו מעורב מגייז וסטרייטים בכמויות שוות בערך. המשקאות מגוונים ולא יקרים ומדי פעם יש גם הופעות חיות של להקות מקומיות.
• Roses

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  קירות ורודים ואמנות פרובוקטיבית יקבלו את פניכם בבר הצפוף, שהמשקאות בו זולים והמוזיקה מצוינת. הבר נמנה עם הפופולריים ביותר ברחוב ותמיד הומה אדם ואפוף עשן.
• Café Sibylle

  פרידריכסהָיין

  בבית הקפה המסורתי, שנוסד ב־1953, מוצגת תערוכה קבועה העוסקת בהיסטוריה של קרל־מרקס־אָלֶה ובמזרח גרמניה בכלל. פרט לכך שורה כאן אווירה ביתית ושכונתית ומגישים קפה טוב וגלידה תוצרת ברלין.
• Café Tasso

  פרידריכסהָיין

  קפה טאסוֹ ממחיש את האופי השיתופי של פרידריכסהָיין בשילוב מקסים של בית קפה וחנות לספרים משומשים (גם באנגלית), שמדי פעם מתקיימים בו אירועי תרבות. השולחנות מלאים מקומיים והתפריט מבוסס על תוצרת אורגנית (וקפה בסחר הוגן) ועשיר במנות צמחוניות וטבעוניות.
• Schneeweiss

  פרידריכסהָיין

  שנֶוָייס (שלגייה) היא אולי הסימן הראשון להתברגנות של פרידריכסהָיין האנרכיסטית. במסעדה האלגנטית, שנראית כאילו הועברה לכאן ממיטֶה או שארלוֹטֶנבּוּרג, מתמחים בגרסאות קלילות ומתוחכמות למטבח הקלאסי של הרי האלפים והסביבה. האוכל נהדר אבל התפריט מצומצם והשירות טעון שיפור.
• Schoenbrunn

  פרידריכסהָיין

  בקפה־מסעדה האוסטרי העיקר הוא לא האוכל אלא הנוף הפסטורלי לאגמון שבלב הפארק. שבו על קפה ועוגה ברחבה החיצונית או עם בירה קרה בגינה ותיהנו מכל הירוק מסביב.
• Astra

  פרידריכסהָיין

  בונקר עתיק הוסב לחלל הופעות תעשייתי עם רפטואר מגוון, מרוק אלטרנטיבי עד היפ־הופ. האקוסטיקה לא מושלמת אבל האווירה מלהיבה ותמיד אפשר להתחמק לגינה בחוץ. פרט להופעות מתקיימות כאן גם מסיבות יצירתיות עם מוזיקה מצוינת.
• Berghain

  פרידריכסהָיין

  מאות בליינים עומדים מדי סוף שבוע בתור ומנסים את מזלם אצל הדורמנים כדי לחוות את האווירה הדקדנטית ואת הטכנו חסר־הפשרות במועדון שהוכרז לא פעם כטוב ביותר בעולם. בבסיסו זהו מועדון לגייז, עם חדרי חושך ואווירה של 'הכל הולך', אבל גם הסטרייטים מוזמנים.
• Suicide Circus

  פרידריכסהָיין

  הסאונד איכותי, יש הרבה מרחב לרקוד והדורמנים פחות קשוחים מאשר במועדונים כמו טרזור או בֶּרגהָיין (וגם אם לא תיכנסו, יש עוד הרבה מועדונים באזור). הדי.ג'ייז משמיעים מוזיקה אלקטרונית חדישה ופורצת־דרך והמסיבה נמשכת גם הרבה אחרי עלות השחר.
• שוק הפשפשים בבּוֹקסהאגֶנֶר פּלאץ

  פרידריכסהָיין

  שוק זה (Flohmarkt Boxhagener Platz) קטן אמנם מהאחרים אבל גם יותר מקומי באופיו, אולי משום שלא כל התיירים גילו אותו עדיין.
• Anna Blume

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  כולם כבר יודעים שאין כמו העוגות של אנה בּלוּמֶה, כך שאולי תצטרכו להמתין קצת לשולחן, בייחוד בימי א' שטופי־שמש. מבחר הקפה והתה עשיר ומזמין, וארוחת הבוקר (המוגשת במספר קומות על מתקן מיוחד) עשירה ומצוינת.
• Mazel Topf

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  ב'מאזֶל טוֹפּף' (שילוב של 'מזל טוב' ביידיש והמילה 'סיר' בגרמנית) מגישים מגוון מנות מהמטבח היהודי, בייחוד בגרסתו המזרח־אירופית - לטקעס, בלינצ'ס, קרפלאך וכדומה. המסעדה אינה כשרה, ופרט לאוכל יהודי יש בתפריט גם מנות אירופאיות קלאסיות כמו בֶּף סטרוגאנוף או שניצל וינאי.
• Nola's

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  הרחבה הפתוחה של נוֹלֶה נפתחת לפארק ירוק בקצה פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג ופופולרית מאוד בימים שטופי־שמש. האוכל קליל יחסית, כולל הרבה מרקים, סלטים וארוחות קלות, לצד ר?שטי שוויצרי במגוון גרסאות;‏ לארוחת ערב מגישים גם עיקריות בשריות כבדות יותר.
• W - der Imbiss

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  גורדון ו. משלב השפעות מכל העולם בארוחות קלות יצירתיות להפליא - למשל פיצה מלחם נאן עם קרם פרש, סלמון וצלפים, או טורטייה מקסיקנית עם אורז, פאקורה וצ'טני. התפריט צמחוני ברובו, אבל כולל גם דגים. ב-2017 נפתח סניף חדש במערב העיר, בכתובת Nollendorfstr 10.
• August Fengler

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בר אפלולי, אופייני לברלין, המחובר לרחבת ריקודים עם די.ג'ייז. האלכוהול פשוט יחסית והקהל הוא שילוב מוצלח של ברלינאים, תושבי־חוץ ותיירים. בימים ג'-שבת יש בדרך כלל הופעות חיות במגוון סגנונות.
• Goldhahn & Sampson

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  חנות נפלאה לאניני טעם ולחובבי בישול. קרם פטריות פורצ'יני, מלח מההימלאיה ושלל תבלינים מכל העולם מככבים במדפים המסודרים בקפידה.
• Paul’s Boutique

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  לא קל להתנהל בבלגן השורר בחנות הצפופה (השם 'בוטיק' ללא ספק אירוני), אבל זה המקום לקנות נעלי התעמלות, חולצות טריקו ובגדי יומיום שיצאו מזמן מהאופנה והיום הם הכי רטרו שיש.
• VEB Orange

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בחלל קטן מצטופפים רהיטים, בגדים ואביזרי נוי משנות ה־60 וה־70, רובם ממזרח גרמניה. חובה לאוהבי הנוסטלגיה והפריטים המשונים.
• Konnopke's Imbiss

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  משפחת קוֹנוֹפּקֶה, שפתחה ב-1930 דוכן מתחת לפסי הרכבת, היתה הראשונה במזרח ברלין לזהות את הפוטנציאל השיווקי של הנקניקייה בקארי (Currywurst) שמקורה בכלל במערב (ראו "נקניקייה בינלאומית" תחת |השמש:538|המטבח המקומי|סשמש|). היום זהו מקום מצוין לנסות את המאכל שהברלינאים הכי גאים בו (גם אם לא ברור למה).
• Berlin on Bike

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג
• Leonardo Hotel Berlin

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  קשה להתחרות במחירים של מלון לאונרדו, בייחוד בהתחשב בתמורה – חדרים נוחים, ארוחת בוקר עשירה וצוות מנוסה. המלון אמנם קצת מרוחק מהמרכז (כ־20 דקות באוּ־בּאן) אבל צמוד לאזור הקניות הפופולרי וילמֶרסדוֹרפֶר שטראסֶה. מתאים גם למשפחות עם ילדים.
• האופרה הגרמנית

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  בבניין מודרני ולא מרשים למראה שוכן בית האופרה הוותיק (Deutsche Oper), שנפתח לפני יותר ממאה שנה. הנגינה והזמרים מרשימים בדרך כלל, אבל ההפקה לרוב שמרנית.
• מָאוּנְטמיטֶה

  פרברי המזרח

  באתר הטיפוס בצפון רובע מיטֶה נבנה מתקן מלאכותי של עמודים וכבלים ובו לא פחות משישה מסלולים, המסודרים מהקל עד הקשה.
• La Maison du Chocolat

  פּוֹטסדאם

  ב'בית השוקולד' מתמחים בעוגות ובשוקו חם, אבל גם האוכל מצוין. התפריט, המשתנה לפי התוצרת העונתית, מתבסס על מנות מעודנות של בשרים ודגים בסגנון צרפתי או גרמני. בקיץ כדאי לשבת בשולחנות בחוץ.
• שלוֹס שטראסֶן סנטר

  פרברי המערב
• גלריית הציורים

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  לאוהבי אמנות אירופית מהמאות ה־13-18 אין כתובת טובה יותר בברלין מהמוזיאון (Gemäldegalerie), שנחנך ב־1998 על בסיס אוסף מראשית המאה ה־19. הציורים נבחרו באופן שיטתי, במטרה לייצג את כל האסכולות החשובות, ומסודרים לפי תקופות וארצות־מוצא בכ־60 חדרים הערוכים סביב אולם ראשי גדול. באולם זה, שאורכו כשל מגרש כדורסל, אין יצירות אמנות - אבל יש בו ספסלים נוחים למנוחה, והוא משמש לאירועים מיוחדים.
  החדרים המרתקים ביותר מתמקדים באמני הרנסאנס האיטלקי (בהם בּוֹטיצֶ'לי, טיציאָן ורָפאל), בציור פלֶמי והולנדי (כולל האוסף השני בגודלו בעולם מיצירות רמברנדט) ובציור גרמני מימי הביניים המאוחרים עד הרנסאנס (ממזבחות מעוטרים־לפרטים ועד התחריטים של אָלבּרֶכט דירֶר). עם יצירות המופת במוזיאון נמנים הציורים קופידון המנצח מאת קָרָוואג'וֹ, מעיין הנעורים מאת לוקאס קראנאך האב ואשה עם מחרוזת פנינים של וֶרמיר;‏ לצדם תראו יצירות מופלאות מאת רבי אמנים מכל רחבי אירופה, בהם גוֹיָה, פראנס האלס, ואן דָייק, בּרוֹיגֶל, קאנאלֶטוֹ, רוּבֶּנס, גֵיינסבּוֹרוֹ ואחרים.
  המוזיאון משולט בבהירות ומדריך־השמע מפורט, גם אם טרחני לעתים. הכניסה עם תיקי־גב אסורה, ויש להפקיד אותם במלתחה. הקפטריה שוכנת בקומה השנייה, סמוך לכניסה לאוסף ההדפסים והרישומים.
  מידע על כרטיסים משולבים, ראו תחת קוּלטוּרפוֹרוּם.
• ארמון האוֹראנזֶ'רי

  פּוֹטסדאם

  הווילות האיטלקיות של משפחת מֶדיצ'י סיפקו את ההשראה לאוֹראנזֶ'רישלוֹס (Orangerieschloss), מבנה ניאו־רנסאנסי שהושלם ב־1860 עבור פרידריך וילהלם הרביעי. בחזית ניצבת חממה באורך 300 מ’, המשמשת גם היום לאכסון־חורף של הצמחים הים־תיכוניים, המוצבים בקיץ בגנים הסמוכים. האולמות הגבוהים והארוכים, המחוממים באמצעות צינורות מים חמים למניעת קיפאון, משמשים בקיץ לאירועים ולקונצרטים. מאחורי החממה ובצמוד אליה נבנה ארמון־אירוח קטן, שבראשו שני מגדלים (באחד מהם יש נקודת תצפית מצוינת על הפארק).
  לאוֹראנזֶ'רי צמוד גן מקסים של צמחי תבלין, פרחים וקקטוסים בסגנון ים תיכוני, ומתחתיו סדרה של טֶראסות ובהן גומחות, מזרקות ומפלים מלאכותיים. רחבת הכניסה, המעוטרת פסלי־שיש בסגנון ניאו־קלאסי, מובילה לארמון עצמו.
  בחלל הפנים יש אמנם רק חמישה חדרים – אבל הם מעוצבים ומרוהטים בפאר העולה על כל מה שתראו בארמונות האחרים של פּוטסדאם. באולם רָפאל (Raffaelsaal), שעוצב בהשראת אולם רֶגָ'ה בוותיקאן, מוצגים 50 העתקים שיצרו תלמידיו של האמן האיטלקי על פי ציוריו הידועים ביותר. החדר האחרון בשורה נועד לארח את אחותו של המלך ואת בעלה, הצאר הרוסי ניקולאי, ולכן מקושט בסגנון רוסי, ועשיר באבן־החן הירוקה מָלָכיט, שהיתה חביבה על הצאר ואשתו. בנוסף תראו בחדרי הארמון ציורי נוף של ארץ ישראל, אוסף נפלא של פורצלן ממָייסֶן ומגוון אריגי דָמָשק. הביקור בחלל הפנים חופשי בימים שבת וא' בקיץ, אולם בשאר הזמן אפשרי רק במסגרת סיור מודרך (אין צורך לתאם מראש).
• גֶרליץ

  מחוץ לברלין

  העיירה גֶרליץ (Görlitz) שעל גבול פולין היא פנינה חבויה: מכיוון שלא היתה במסלול ההתקדמות של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, השתמר המרכז העתיק שלה כמעט בשלמותו, ונותרו בו עשרות בתים מסורתיים (בהם בתים עם שלד קורות־עץ ומבנים עם חלונות קטנים בגג) לצד כנסיות, מבני ציבור ומגדלים במגוון סגנונות, מאגותי עד אר נובו. את כל העושר הזה תראו בטיול רגלי במרכז העתיק, שבזכות רמת השימור הגבוהה בו, שימש אתר צילומים למספר סרטים תקופתיים, בהם ממזרים חסרי כבוד ומלון גרנד בודפשט. עם המבנים היפים ביותר בעיירה נמנים בית העירייה (Rathaus) שמקורו במאה ה־14, כנסיית פטרוס ופאולוס (Pfarrkirche St. Peter und Paul) המכוסה עיטורים מרהיבים בסגנון הבארוק והמבנה הרנסאנסי שֶנהוֹף (Schönhof;‏ מילולית ‘החצר היפה’), שם התאכסנו אורחים נכבדים. לאחר הסיור הרגלי במרכז כדאי לצפות עליו ממרומי המגדל השמן (Dicker Turm).
• בית הקברות היהודי בוָוייסֶנזֶה

  פרברי המזרח

  בשנת 1880, לאחר שלא נותר מקום בבית הקברות בשֶנהָאוּזֶר אָלֶה, רכשה הקהילה היהודית שטח גדול בצפון־מזרח ברלין, ובו נפתח בית עלמין חדש (Jüdischer Friedhof Weißensee), כיום בית הקברות היהודי השני בגודלו באירופה. האתר לא חולל על ידי הנאצים ורוב המצבות בו נותרו על תִלן, פרט לאלה שניזוקו בהפצצות ובידי איתני הטבע במהלך מלחמת העולם השנייה. בית העלמין משמש גם היום את הקהילה היהודית בברלין, כפי שמעידות מצבות חדשות עם כיתובים בגרמנית וברוסית (מאחורי בניין החברה קדישא בכניסה, וכן בחלקות A8 ו-E8).
  במרכז המידע שבכניסה לבית הקברות מחלקים מפה, ואפשר לברר את מיקומם של קברים ספציפיים. מול הכניסה ניצבת אנדרטה לקורבנות השואה: זהו לוח זיכרון שתחתיו נר תמיד, וסביבו ערוכים במעגל שמות מחנות הריכוז העיקריים. לאורך חומת בית העלמין, בייחוד מימין ומשמאל לכניסה, הוצבו אחוזות קבר מפוארות, שתוכננו בידי משפחות יהודיות אמידות על פי צו האופנה באמנות ובאדריכלות, ומעידות על עושרה ועוצמתה של הקהילה היהודית. בשורת הכבוד (Ehrenreihe) שבשולי חלקות A1 ו-G1 נטמנו שופטים, פרופסורים ואנשי־שם אחרים, בהם הצייר לֶסֶר אוּרי, הסופר מיכה יוסף ברדיצ’בסקי והמלחין לואיס לֶבאנדובסקי. בגוש A1 יש גם קבר סמלי, מעוטר בגביע, לספרי תורה שהוחבאו במהלך המלחמה בבית הלוויות ונפגעו בהפצצות.
  

  
  ניתן להסתפק בסיור קצר ב’שורת הכבוד’ ולאורך קטעי החומה הקרובים לכניסה, אבל אם יש לכם זמן, מומלץ להיכנס לעומקו של בית הקברות, ולו כדי לחוש את ממדיו העצומים. בשטח נטועים עצים רבים, המטילים צל ומשרים אווירה מכשפת, ויש בו מגוון רחב ומעניין של אתרי־קבורה – משורות אינסופיות של מצבות קטנות בחלקות העניים, ועד לאחוזות־הקבר הגרנדיוזיות של העשירים, בהם למשל המאוזוליאום של משפחת אָשרוֹט בחלקה C2. באותו אזור קבורים גם אנשי העסקים הבולטים של הקהילה היהודית בראשית המאה הקודמת, בהם בֶּרתוֹלד קמפינסקי (מייסד רשת המסעדות והמלונות בשם זה, חלקה T2), מייסד הקָה.דֶה.וֶה אדולף יאנדוֹרף (חלקה T2) ואיל בתי הכלבו הרמן טיץ (חלקה O2). בהמשך כדאי לבקר גם בחלקה הצבאית, שבה נטמנו יהודים ששירתו בצבא הגרמני ונפלו במלחמת העולם הראשונה, ובחלקה G7, שם נחים כ־300 כדי אפר שהובאו ממחנות ההשמדה.
• הארמון החדש

  פּוֹטסדאם

  נוֹיֶיס פּאלֶה (Neues Palais), שהושלם ב־1769, לא נועד לשרוד מאות שנים: הוא נבנה רק בכדי להרשים את מנהיגי אירופה בעוצמתה של פרוסיה אחרי מלחמת שבע השנים, ולכן מאחורי החזות המפוארת חבויה תשתית מתפוררת ובעייתית. התוצאה היא ארמון שעד היום נראה טוב מבחוץ - אבל קשה מאוד לתחזוקה, ולכן חלקים ממנו נסגרים לעתים קרובות לשיפוצים. הארמון נראה כעשוי לבֵנים אדומות, אבל זו אינה אלא הטעיה: הלבֵנים אזלו לאחר שהושלם האגף הדרומי, וכדי לשמור על אחידות הורה פרידריך הגדול לצייר דוגמה של לבֵנים על הטיח בשאר חלקי הארמון. סביב הארמון ערוכים כ־400 פסלים, ומעליו מתנשאת כיפת נחושת גדולה, מוכתרת בשלוש גראציות מוזהבות האוחזות בכתר פרוסיה.
  חלל הפנים מעוצב בסגנון רוקוקו פזרני, אף כי אין בו כמעט רהיטים מקוריים. אולם המערה (Grottensaal), שקירותיו מכוסים מאות קונכיות, אבנים, שברי שיש ואבני־חן חצי־יקרות, ממחיש את חשיבותן של צורות מן הטבע בסגנון הרוקוקו, ואילו באולם השיש (Marmorsaal) משובצת הרצפה שיש קארָרָה יוקרתי בדוגמאות מורכבות, והתקרה מכוסה בציור מיתולוגי ענקי, הגדול ביותר מסוגו מצפון לאלפים. החדרים המרשימים־פחות בקומה השנייה עוצבו במאה ה־19, ובאחד מהם אף הותקנה אמבטיה עם מים זורמים. ניתן גם לבקר בדירתו הפרטית של פרידריך הגדול, שם נהג לנגן לאורחיו בחדר הקונצרטים (Konzertzimmer), וכן בתיאטרון הארמון (Schlosstheater). בחורף (נובמבר-מרץ) מתקיים הביקור בארמון במסגרת סיור מודרך בלבד (בגרמנית;‏ ניתן לקחת מדריך־שמע באנגלית).
  מול הארמון ניצבים שני מבנים גדולים, דומים בסגנונם לארמון, המקושרים זה לזה באכסדרת עמודים. קשה להאמין, אבל מבנים אלה שימשו מטבח ומגורי משרתים (Kommunes), וחזיתם המפוארת נועדה רק לספק נוף נאה לאורחים הצופים מחלונות הארמון. כיום שוכנים כאן משרדי ההנהלה של אוניברסיטת פּוֹטסדאם.
  בשל מגיפת הקורונה ניתן לבקר בארמון רק במסגרת סיור מודרך, שאינו עובר בתיאטרון הארמון.
• כנסיית השלווה

  פּוֹטסדאם

  באחת הפינות היפות ביותר בפארק סאנסוּסי חולשת פרידֶנסקירכֶה (Friedenskirche), כנסייה פרוטסטנטית משנת 1848, על בריכת ברבורים ציורית. בהוראתו של מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי נבנו הכנסייה, חצר־האכסדרות ומגדל הפעמונים בסגנון איטלקי אופייני.
  חלל הפנים עוצב בפשטות יחסית, פרט לאָפְּסיס (הגומחה המעוגלת בקצה הכנסייה) שבו שולב פסיפס מקורי מהמאה ה־13;‏ הפסיפס, שמקורו בכנסייה על אי בוונציה, הוצע למכירה כשהאי הוצף, נקנה על־ידי פרידריך וילהלם הרביעי, והועבר בחלקים לפּוֹטסדאם. במאוזילאום אליפטי, שנוסף בשנת 1890, ניצבים ארונות השיש של קיסר גרמניה פרידריך השלישי ואשתו ויקטוריה.
  בחצר הקטנה הצמודה לכנסייה יש פסל מרשים של ישו (העתק של פסל מאת בֶּרטֶל תוֹרוואלדסֶן) וכן פסל של משה מקבל את התורה. מכאן אפשר גם לראות את מגדל הפעמונים הרומנטי ולהציץ אל מארליגארטֶן (Marlygarten), גן תבלינים שהוסב לגן פרחים. בחצר האכסדרות הצמודה שולבו שרידים נוספים מהכנסייה העתיקה בוונציה, שנרכשו אף הם בידי המלך.
• מוזיאון גרמניה המזרחית

  אזור אלכסנדרפלאץ

  לא בכל יום בוחרת מדינה באופן דמוקרטי להפסיק להתקיים, אבל זה בדיוק מה שקרה ב־1990 לרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה (שמה הרשמי של מזרח גרמניה הקומוניסטית). מוזיאון קטן (DDR Museum) לגדת הנהר יחזיר אתכם לימיה הגדולים של המדינה שאיננה עוד באמצעות מגוון תצוגות אינטראקטיביות העוסקות בכל תחומי החיים - מתנועות הנוער ואיגודי העובדים עד המוזיקה הפופולרית וחופשות הקיץ (כולל תמונות מחופי הנודיסטים, שהיו אז פופולריים במיוחד). תוכלו לבקר בשחזור תקופתי של סלון ומטבח ממזרח גרמניה (לא שונים בהרבה מישראל בשנות ה־70), לנהוג בסימולטור של הטראבי (גאוותה של תעשיית הרכב המקומית) ולבחון עד כמה אתם קומוניסטים נאמנים. אולם נוסף, החבוי מאחורי מסך ערפל, עוסק בנושאים רציניים יותר, כמו יחסי מזרח גרמניה עם ברית המועצות ושיטות החקירה של השטאזי - אבל הגישה הכללית קלילה, מבודחת ולא מעמיקה במיוחד. במסעדת המוזיאון Domklause מגישים מאכלים אופיינים למזרח גרמניה;‏ המחירים סבירים והתפריט הוא חומר קריאה מרתק.
• המוזיאון לטבע

  צפון מיטֶה

  כבר בכניסה למוזיאון (Museum für Naturkunde), הנמנה עם הגדולים ביותר מסוגו באירופה, תראו את גולת הכותרת של הביקור: שלדי דינוזאורים, מקוריים ומשוחזרים, בהם השלד הגבוה ביותר מסוג זה בעולם (12 מ’). מרתק לא פחות הסרט המוקרן על התקרה באגף האסטרונומיה, ומציג את היווצרות היקום והתפתחותו מהמפץ הגדול ועד ימינו – חוויה נהדרת לילדים, השוכבים על ספות נוחות ומביטים מעלה.
  בנוסף יש במוזיאון פוחלצים של בעלי חיים מגן החיות, אולם רחב־ידיים של בעלי חיים משומרים בפורמלין (לא לבעלי קיבה רגישה), דגמים מוגדלים ומפורטים של חרקים קטנים (לא תאמינו כמה מורכבת האנטומיה של יתוש פשוט) ותצוגה נרחבת של סלעים ומינרלים. למרבה הצער, כל לוחיות ההסבר כתובות בגרמנית בלבד, מה שמקשה על ההבנה – אבל בכניסה מחלקים ללא תשלום מדריך־שמע בעשר שפות (בהן אנגלית) והתצוגות העיקריות (שלדי הדינוזאורים והסרט) מובנות גם ללא תרגום.
• רובע הדיפלומטים

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  כבר בתקופה הנאצית הוקצה לנציגויות זרות שטח נרחב מדרום לטירגארטֶן, המכונה כיום דיפּלוֹמאטֶנְפירטֶל (Diplomatenviertel). ניתן להתרשם מהרובע בנסיעה בקו 200, העובר לאורך Tiergartenstr, או בהליכה ברגל לאורך אותו ציר.
  כשתסעו או תלכו ממזרח למערב תיתקלו תחילה בשגרירות אוסטריה (בפינת Staufenbergstr) שתוכננה בידי האדריכל הווינאי היצירתי הנס הוֹלָיין. אם תפנו כאן שמאלה תוכלו לראות גם את שגרירות מצרים, במבנה גרניט אדמדם המעוטר בפרחי לוטוס ובפפירוסים, ואת גוש הבניינים של אתר הזיכרון להתנגדות הגרמנית לנאצים;‏ בקצה הרחוב (מצד שמאל), ניצב בית שֶל (Shell-Haus), בניין מודרניסטי בעל חזית גלית שנבנה ב־1932 ורבים רואים בו יצירת מופת אדריכלית.
  בהמשך Tiergatenstr ניצבת שגרירות הודו, המחופה אבן חול אדומה מרָגָ'סטאן וחלונות זכוכית מודרניים, סמל לאתגרים העומדים בפני המדינה. אחרי הבניין השמרני של שגרירות דרום אפריקה תראו את שגרירות טורקיה, שהושלמה ב־2012 והאדריכלות שלה אמורה לסמל את מעמדה של טורקיה כגשר בין אסיה לאירופה. מיד אחר־כך ניצבות בשורה שגרירויות מדינות הציר, שהיו הראשונות שנבנו בשכונה: איטליה, בגוון ורדרד ובסגנון ‘עוגת החתונה’ הפשיסטי, ויפן, שבחזיתה מוטיב השמש העולה. לאחר מספר מבני מגורים ומשרדים חסרי־ייחוד תתגלה לעיניכם שגרירות ערב הסעודית, המעוטרת ערבסקות כמיטב הסגנון האיסלאמי.
  מעבר לרמזור תראו משמאל קיר בגון הטורקיז, הבנוי כתריס ונציאני ששלביו ניתנים להזזה בהתאם לאור השמש;‏ מאחורי מעטפת אקולוגית זו שוכנות שגרירויות המדינות הנורדיות (Nordische Botschaften): שבדיה, דנמרק, נורבגיה, פינלנד ואיסלנד.
  חמש השגרירויות מקושרות לחלל כניסה משותף, פתוח לקהל הרחב, שם מתקיימות תערוכות מתחלפות של אמנות ממדינות סקנדינביה ויש קפטריה נורדית. מאותה כניסה תוכלו גם להציץ על מבני השגרירויות, שכל אחד מהם עשוי מחומר האופייני למדינה.
• ארכיון הבאוהאוס

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  אסכולת הבאוהאוס (על שם בית הספר בשם זה שנוסד בוָיימאר ב־1919) נמנית עם המשפיעות ביותר על התפתחות האדריכלות והעיצוב במאה הקודמת, גם אם התפתחותה נקטעה באִבָּה עם עליית הנאצים לשלטון. הארכיון (Bauhaus Archiv), המשמר את מורשתה של התנועה רבת־ההשפעה, משולב בחלל תצוגה המוקדש למורשת זו;‏ את התוכנית המקורית למבנה הגה ואלטֶר גרוֹפּיוּס, ממייסדי אסכולת הבאוהאוס, וסגנונו ניכר בגג המשונן.
  תצוגת הקבע הקטנה (אולם אחד בלבד) עוסקת בעקרונות הבאוהאוס, בדרכי הלימוד בבית הספר, ובהשפעה שנודעה לאסכולה. מדריך השמע המצוין מבהיר את החדשנות הגלומה בעיצובים של מנורות שולחן או רהיטים מצינורות פלדה, שהפכו עם השנים לסטנדרט שכולנו מכירים. מעניינים אף יותר הרעיונות שלא זכו לייצור המוני, מקנקני קפה גיאומטריים ועד ‘הכיסא האפריקני’, שילוב מרתק של עבודת עץ ואריגה.
  חלל נוסף, גדול יותר, מוקדש לתערוכות מתחלפות העוסקות ביצירותיהם של מורי הבאוהאוס או של אמנים המקושרים לסגנון. בנוסף יש במתחם ספרייה, חנות (שבה מוכרים גם עיצובי באוהאוס מקוריים) וקפטריה איכותית.
  בסוף 2018 נסגר מבנה הארכיון לצורך בניית מוזיאון חדש וגדול באתר. הבנייה אמורה להסתיים ב-2023, ועד אז ניתן לראות דגימות מאוספי הארכיון בחלל תצוגה זמני ברובע שארלוֹטֶנבּוּרג.
• המוזיאון לצילום - אוסף ניוטון

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  הצלם רב־המעללים הֶלמוּט ניוטון נולד בברלין למשפחה יהודית בשם נוֹישטֶטֶר. בדצמבר 1938, בהיותו בן 18 בלבד, עזב לבדו את גרמניה והתגלגל לאוסטרליה, שם החלה הקריירה שלו כצלם אופנה. סגנונו הפרובוקטיבי וגישתו הרעננה הפכו אותו לכוכב, ובמהרה החל לצלם עבור כתבי־עת חשובים כמו ווֹג והארפֶּר'ס בּאזאר. ניוטון נודע בצילומי עירום מסוגננים ובסצינות ארוטיות הנוגעות בפטישיזם וביחסים סאדו־מזוכיסטיים. עבודותיו קנו לו תהילה כאמן פורץ גבולות - אבל גם משכו אליו ביקורת, הן בשל חִפצון גוף האישה והן משום שצילם אך ורק דוגמניות גבוהות ורזות במיוחד, וכך הכתיב אידיאל יופי בלתי אפשרי.
  ב־2003 תרם ניוטון לעיר הולדתו אוסף גדול מיצירותיו, וזה מוצג עד היום במוזיאון (Museum für Photographie) השוכן בבניין ניאו־קלאסי שנבנה במקור כקזינו לקציני הצבא הפרוסי. שמו המטעה של המוזיאון מקורו בתוכנית להפוך אותו למוזיאון עירוני לצילום, אך בינתיים מוצגות כאן בעיקר תערוכות מתחלפות מתוך אוסף ניוטון (Sammlung Newton) עצמו, ורק לעתים נדירות מתארחים צלמים אחרים.
• בית הקברות היהודי שֶנהָאוּזֶר אָלֶה

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  צו מלכותי שאסר על הקמת בתי קברות חדשים בתוך חומות העיר גרם לקהילה היהודית לרכוש לעצמה שטח של 50 דונם מחוץ לחומות, ובשנת 1827 נפתח במקום בית העלמין היהודי השני בעיר (Jüdische Friedhof Schönhauser Allee). בעשורים הבאים נטמנו כאן קרוב ל־20,000 יהודים, הן בקברים פשוטים והן באחוזות־קבר משפחתיות מפוארות. בית העלמין נסגר ב־1880, עם פתיחתו של בית עלמין גדול יותר בוָוייסֶנזֶה, אולם עד שנות ה־70 של המאה הקודמת עדיין נערכו לוויות בחלקות משפחתיות שנקנו מראש. על מצבות רבות יש כיתוב בעברית, ועל אחרות – בגרמנית;‏ רבות נפגעו בהפצצות, ובאחרות נשחק הכתב לאורך השנים עד כי אינו קריא עוד.
  במשרד שבכניסה לבית הקברות מחלקים עלון מידע באנגלית, ובו מפה של החלקות, ומסלול העובר בין קבריהם של אנשי־שם רבים, בהם הצייר מקס ליברמן, המלחין ג’אקוֹמוֹ מאיֶירבֶּר וההיסטוריון ליאופולד צוּנץ. באולם הסמוך, הלאפּידאריוּם (Lapidarium), מוצגות מצבות מכל בתי העלמין היהודיים בברלין, שנפגעו בהפצצות, ולא ניתן היה לקבוע את מיקומן המקורי. על הקירות יש הסברים מפורטים, אולם אלה כתובים בגרמנית בלבד.
• המוזיאון לילדים מאך מיט

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  "הצטרפו אלינו!" קורא שמו של מוזיאון מקסים זה, המנגיש לילדים מגוון רחב של נושאים באמצעות תצוגות אינטראקטיביות, משחקים וסדנאות. בין קירות הלבֵנים של כנסייה מהמאה ה־19 מוצגות באורח משעשע, קליל ונגיש במסגרת תערוכות נושאיות מתחלפות (עם הנושאים האחרונים נמנים המערב הפרוע, ספרים, עצים והשימוש בהם ואפילו מערכת הביוב, שזכתה לתערוכה משעשעת במיוחד). בקומה התחתונה יש גם מבוך מראות ובעליונה יוכלו הילדים לחלוץ נעליים ולהשתולל במבוך תלת ממדי ענקי (מתאים לילדים מגיל ארבע בערך), או להתנסות במגוון עבודות יצירה הקשורות לנושא התערוכה (אם כי רבות מהן מחייבות שלפחות ההורים יבינו גרמנית, ואחדות כרוכות בתשלום נוסף).
• בית העירייה של שֶנֶבֶּרג

  פרברי המערב

  ראטהָאוּס שֶנֶבֶּרג (Rathaus Schöneberg), שנבנה בשנים 1911-14, איבד את מעמדו כבית עירייה ב־1920, כשהעיר העצמאית שֶנֶבֶּרג הפכה לשכונה של ברלין, והיה כנראה נעלם לחלוטין מספרי ההיסטוריה וממדריכי התיירים אלמלא חלוקת ברלין. בעלות הברית, ששלטו במערב ברלין, נזקקו למבנה שישמש בית עירייה, כי המבנה הרשמי העתיק נותר במזרח;‏ בית העירייה של שֶנֶבֶּרג, שהיה בסקטור האמריקני, וכמעט לא נפגע בהפצצות, היה בחירה מתבקשת. כסמל לברית האנטי־קומוניסטית שנרקמה בין ארה”ב לבין מערב גרמניה, הותקן ב־1950 במגדל שבראש המבנה העתק מוגדל של ‘פעמון החירות’ המפורסם בפילדפיה. הפעמון, השוקל כעשרה טון, מעוטר במשפט “שבעולם זה, בחסד האל, תיוולד מחדש החירות” ומצלצל מדי יום בשעה 12:00.
  עם זאת, בית העירייה נודע בעיקר בזכות הביקור שערך בו נשיא ארה”ב, ג’ון פ. קנדי, ב־26 ביוני 1963, ובזכות נאומו המפורסם באותו אירוע. קנדי, שהגיע לביקור־בזק בעיר, לא תכנן תחילה להרבות בדברים;‏ אולם כשראה את המוני המקומיים ממלאים את הכיכר ואת הרחובות סביבה, החליט להוסיף לנאומו מחווה מעודדת, והכריז בגרמנית Ich bin ein Berliner! (אני ברלינאי!). התוצאה היתה מחשמלת: הקהל לא הפסיק למחוא כפיים, המשפט נכנס להיסטוריה, והברלינאים התאהבו בקנדי לנצח. לאחר הירצחו של הנשיא האמריקני הוצב שלט זיכרון על בית העירייה, ושמה של הכיכר שבה הצטופפו הברלינאים הוסב ל-John F. Kenndey Platz.
  

  
  מאז 2010 מוצגת באולם פנימי של בית העירייה התערוכה היינו שכנים (Wir Waren Nachbarn), המוקדשת לתושבים היהודיים ברבעים שֶנֶבֶּרג וטֶמפֶּלהוֹף. על שולחנות ארוכים פזורים כ־150 אוגדנים ובהם ביוגרפיות של יהודים שגרו באזור, מאנשי־שם כמו איינשטיין, ליאו בק ואלזה לאסקר־שילר ועד דמויות ידועות פחות. על הקירות מסביב קבועים כרטיסי נייר ועליהם שמות תושבי הרובע היהודיים שנרצחו בידי הנאצים. התערוכה משמשת מרכז לימוד ומחקר לבתי ספר, ולכן רובה בגרמנית בלבד - אבל יש גם מספר הסברים וביוגרפיות עם תרגום לאנגלית. כדי להגיע לאולם התערוכה, עקבו אחר השילוט מהכניסה הראשית.
• האיצטדיון האולימפי

  פרברי המערב

  המשחקים האולימפיים של 1936 היו עבור הנאצים הזדמנות להפגין בפני העולם את עוצמתה של גרמניה, בספורט ובכלל, והם עשו כל שביכולתם כדי שלא יבוטלו או יועברו (כולל להבטיח שספורטאים שחורי־עור ויהודיים יוכלו להשתתף בתחרויות ללא הגבלה). גולת הכותרת של ההכנות היתה בנייתו של מתחם אולימפי עצום, שבלבו איצטדיון ענקי (Olympia-Stadion). באיצטדיון, המחופה אבן טבעית (בסגנון האופייני לאדריכלות הנאצית), היה מקום ל־110,000 צופים וכן יציע מכובדים, שנועד להיטלר ולפמלייתו. כאן התקיימו בין השאר תחרויות האתלטיקה הקלה, שבמהלכן עשה האצן האמריקני כהה־העור ג’סי אואנס היסטוריה כשזכה בארבע מדליות זהב – סטירה מצלצלת לתורת הגזע.
  לקראת מונדיאל 2006, שהתקיים בגרמניה, נערך באיצטדיון שיפוץ מקיף, במהלכו נוסף לו גג זכוכית עתידני;‏ כיום יש באיצטדיון 74,000 מקומות ישיבה, והוא משמש למשחקי הבית של קבוצת הכדורגל הבכירה של העיר, הֶרתָה ברלין, וכן להופעות רוק ולכינוסים גדולים. פרט למשחקי הליגה הגרמנית התקיימו כאן עוד כמה אירועי ספורט חשובים, בהם למשל גמר המונדיאל ב־2006, גמר ליגת האלופות ב־2015 ואליפות העולם באתלטיקה, שבמהלכה הוכתר יוּסֵיין בּוֹלט לאיש המהיר ביותר בעולם. בימים בהם לא מתקיימים אירועים ניתן להיכנס לאיצטדיון (בתשלום), להסתובב בו עצמאית, ולראות את כר הדשא, הגג והפסלים הנאציים מסביב;‏ בנוסף מתקיימים סיורים מודרכים לחלקים של האיצטדיון שאינם פתוחים לקהל הרחב (חדרי ההלבשה ואזורים נוספים).
  מאחורי האיצטדיון משתרע מאיפֶלד (Maifeld), שדה מלבני ששימש לתחרויות הרכיבה באולימפיאדה ולמפגני ראווה המוניים בגרמניה הנאצית. במגדל הפעמונים (Glockenturm), מעברו האחר של השדה, היה תלוי הפעמון האולימפי, ומראשו צפו על המשחקים השוטרים והשדרים שהעבירו את הדרמה בשידור חי. המגדל, שגובהו 77 מ’, נהרס בעקבות שריפה ב־1947, והפעמון המקורי (שנפגע אך שרד) מוצג עד היום ברחבה שמדרום לאיצטדיון. ב־1962 נבנה המגדל מחדש, וכיום ניתן לעלות במעלית לתצפית בראשו, ולבקר בתערוכה העוסקת בהיסטוריה של האתר. את המגדל ואת הפעמון תוכלו לראות גם בלי להיכנס לאיצטדיון עצמו אם תעמדו בכניסה הדרומית, ליד כיכר קוּבֶּרטֶן (Coubertinplatz, על שמו של הברון פייר דה קוברטן, מחדש האוליפיאדות בעידן המודרני).
  במסגרת מיזמי הבנייה לקראת האולימפיאדה בנו הנאצים גם בריכת שחייה עם יציעים לצפייה (מצפון לאיצטדיון) ואת במת היער (Waldbühne), מתחם ענקי שנועד לתחרויות התעמלות, והיום משמש למופעים תחת כיפת השמיים.
• מוזיאון פרידריכסהָיין־קרוֹיצבֶּרג

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  מוזיאון הרובע (Friedrichshain-Kreuzberg Museum), שנפתח ב־1990, נועד לשמר את הזיכרון הקולקטיבי של שתי השכונות הוותיקות, שאוחדו באותה שנה לרובע מנהלתי אחד. בקומה הראשונה יש דגם של אזור קוֹטבּוּסֶר טוֹר (הצומת שהיא לבו של הרובע) וסביבו תיעוד של המאבקים לשימור המרקם החברתי בסביבה, אבל למרבה הצער הכל כתוב רק בגרמנית. בקומה השנייה, לעומת זאת, יש תערוכה מעניינת (עם תרגום לאנגלית) המתמקדת במספר אתרים אופייניים, ומגוללת דרכם את השינויים שעברו על האזור, ואילו בשלישית תוכלו לטייל על מפת השכונה ולשמוע את סיפוריהם האישיים של התושבים. בכניסה למוזיאון יש חצר פנימית נאה, שאפשר לשבת בה על ספסל ולנוח מהמולת הרובע.
• גלריית התמונות

  פּוֹטסדאם

  פרידריך הגדול היה אספן נלהב של אמנות הרנסאנס והבארוק, בדגש על יוצרים איטלקיים ופלֶמיים. הגלריה (Bildergalerie) שהקים לאוספיו הושלמה ב־1766 ליד ארמון סאנסוּסי, במקום שבו שכנה חממה לפירות טרופיים, ונחשבת המבנה הראשון בגרמניה שתוכנן מיסודו כמוזיאון. פריטים רבים מהאוסף נבזזו בידי הרוסים לאחר מלחמת העולם השנייה, ואחרים מוצגים כיום בגלריית הציורים בברלין – אבל באולמות המעוטרים תבליטים מוזהבים נותרו עדיין כמה יצירות מרשימות, בהן תומא הספקן מאת קָרָוואג'וֹ, חג השבועות מאת ואן דָייק והירונימוס הקדוש מאת רוּבֶּנס. בחזיתה של הגלריה מוצבים פסלי שיש המייצגים את המדעים ואת האמנויות, ומעל החלונות יש פסלי ראש־חזה של אמנים ידועי־שם.
• בית קוּרבּוּזיֶיה

  פרברי המערב

  במסגרת תערוכת האדריכלות שעבורה הוקם רובע האנזָה הוזמן לברלין ב־1957 גם האדריכל השוויצרי רב ההשפעה לֶה קוֹרבּוּזיֶיה, ממייסדי הסגנון הבינלאומי, שהתפרסם בזכות ‘יחידת המגורים’ - בניין אדיר־ממדים וחדשני שהקים במארסיי. האדריכל ביקש לשחזר את הרעיון במסגרת התערוכה בברלין, אולם השטח ברובע האנזָה לא הספיק, ולכן הועתק הפרויקט לאזור האיצטדיון האולימפי.
  התוצאה היא מבנה מרשים (Corbusierhaus) של 530 יחידות דיור, שהוקם תוך 18 חודשים בלבד ונחשב אבן־דרך באדריכלות של ימינו. לֶה קוֹרבּוּזיֶיה נמנה עם חלוצי השימוש בבטון מזוין (סגנון המכונה ‘ברוטליזם’ ובארץ ניתן לראותו בבאר שבע) ובבנייה מתועשת, המבוססת על חלקים מוכנים. הבניין שיצר הוגדר כ”כפר אנכי” המספק את כל צרכיהם של יושביו, ומעניק להם איכות חיים במחיר סביר.
  הבניין משמש עדיין למגורים, ומאוכלס במלואו בדיירים מרוצים. בקומת הקרקע יש תצוגה מעניינת (ללא תשלום) העוסקת בתולדות המבנה ובעקרונות האדריכליים הטבועים בו, ובתיאום מראש ניתן גם לארגן סיור מודרך, הכולל כניסה לדירה לדוגמה. לחילופין שווה לעלות במעלית (ללא תשלום) אל אחת הקומות העליונות, כדי לראות את המסדרונות האינסופיים ולצפות על נופי העיר.
• כנסיית ניקולאי (שְפָּנדָאוּ)

  פרברי המערב

  סָנקט־ניקולאי־קירכֶה (St. Nikolai Kirche), הנמנית עם העתיקות ביותר בברלין, נבנתה בסגנון הגותי בסוף המאה ה־14, אולם המגדל שלה אבד בשריפה והוחלף ב־1744 בצריח בארוקי. הכנסייה נודעה כמקום שבו השתתף הנסיך־אלקטור של בּראנדֶנבּוּרג לראשונה בטקס מיסה בנוסח הפרוטסטנטי, מהלך שסימל את תמיכתה של בּראנדֶנבּוּרג ברפורמציה של מרטין לותר. פסלו של הנסיך המדובר, יואכים השני, הוצב בחזית הכנסייה בשנת 1839, 500 שנה אחרי המיסה הגורלית.
  בקיר הצפוני של הכנסייה תקוע פגז תותח מתקופת מלחמות נפוליאון;‏ המקומיים מספרים שבמהלך הקרב על שְפָּנדָאוּ פגע הפגז ישירות בכנסייה, אולם באורח נס לא התפוצץ אלא נותר תקוע בקיר, שם אפשר לראותו עד היום. בגינת הכנסייה ניצבת אנדרטה ללוחמים שנפלו במהלך כיבוש שְפָּנדָאוּ מידי נפוליאון;‏ האנדרטה, בתכנונו של קרל פרידריך שינקֶל, מורכבת מסדרת רמחים המופנים כלפי מעלה ותומכים בפגז תותח.
  חלל הפנים של הכנסייה אינו ייחודי, אבל יש בה אגן טבילה מהמאה ה־14, ודוכן מטיף בארוקי נאה. בכניסה מחלקים דפי הסבר במספר שפות, בהן עברית (!).
• אוסף ההדפסים והרישומים

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  האוסף המקיף ביותר בגרמניה, כולל יצירות מאת רמברנדט, קירכנֶר, דירֶר, בּוֹטיצֶ'לי ועוד - אולם בשל רגישותן הרבה של היצירות אין בו תצוגת קבע, ובחלל הקטן־יחסית הפתוח למבקרים מתקיימות תערוכות מתחלפות של יצירות מתוך האוסף או של אמנים אורחים. בכניסה מוצגות מספר דוגמיות מתוך האוסף העצום, הממחישות את הסגנונות והטכניקות של האמנות הגרפית;‏ יצירות אחרות ניתן לראות רק על פי בקשה (ובהפקדת תעודה מזהה) באולם המחקר (Studiensaal).
  מידע על כרטיסים משולבים, ראו תחת קוּלטוּרפוֹרוּם.
• מתחם המוזיאונים בדאלֶם

  פרברי המערב

  בפרבר האוניברסיטאי השליו דאלֶם (Dahlem) שכן במשך שנים רבות מתחם מוזיאונים גדול ובו שלושה אוספים העוסקים בתרבויות קדומות מכל רחבי העולם. בקיץ 2017 נסגרו שניים מהאוספים, המוזיאון לאתנולוגיה והמוזיאון לאמנות אסיה ובהמשך עברו להוּמבּוֹלדט פורום, מתחם המוזיאונים החדש בארמון העירוני המשוחזר. בדאלֶם נותר רק האוסף השלישי, המוזיאון לתרבויות אירופה (Museum Europäischer Kulturen) המוקדש לקשרי־הגומלין בין תרבויות אירופה מהמאה ה־18 ועד ימינו. האוסף מקיף, אבל הרבה פחות מעניין מאלה ששכנו כאן בעבר, ואינו מצדיק את הנסיעה לפרבר המרוחק.
• בּירקֶנשטוֹק

  אזור אלכסנדרפלאץ
• בּירקֶנשטוֹק

  אזור אלכסנדרפלאץ
• בית חב"ד מזרח

  אזור אלכסנדרפלאץ
• Schwarzwaldstuben

  צפון מיטֶה

  הקלאסיקות של היער השחור מככבות בתפריט הקצר של שווארצְוואלדשטוּבֶּן. השניצלים טעימים, אבל עדיף להזמין כיסונים (מָאוּלטאשֶן, Maultaschen) מבושלים במרק או מטוגנים בבצל, ולקנח בקָייזֶרשמארן (Kaiserschmarrn) - פנקייק עבה החתוך לרצועות ומוגש עם אבקת סוכר וצימוקים. בערב עלול להיות צפוף ורועש למדי.
• Circus Hostel

  צפון מיטֶה

  במיקום מושלם (בין אזור החצרות לפּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג) שוכנת אכסניה נהדרת לצעירים, עם אופניים להשכרה, אינטרנט אלחוטי, משחקי לוח ואפילו מבשלת בירה קטנה. יש חדרים לזוג, מיטות בחדרים משותפית ואפילו חדרים עם מטבחון על הגג, והכל נוח, נקי ומתוכנן בחוכמה.
• Circus Hotel

  צפון מיטֶה

  האנשים שהביאו לכם את האכסניה בשם זה (לעיל) פתחו ממול גם מלון, שהחדרים בו נקיים ומרוהטים בטעם והשירות לא מבייש את הפירמה. החדרים הפונים לחצר הפנימית שקטים יותר. שלט בכניסה מעיד שהמלון שוכן במקום שבו היתה חנות טקסטיל בבעלות יהודית. הבעלים מציעים גם דירות נופש איכותיות (Circus Apartments) בפּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג.
• Kalkscheune

  צפון מיטֶה

  במבנה שמשמש בדרך כלל לכנסים ולאירועים מתקיימות מדי שבת לסירוגין שתי מסיבות מדליקות, Die Schöne Party (ארבעה דיג'ייז, מפופ ורוק עד האוס) ו-Ma Baker (להיטי שנות ה־70 עד ה־90, פלוס מוזיקה שחורה וקצת האוס).
• המרכז היהודי

  צפון מיטֶה
• Xinh Xinh

  צפון מיטֶה

  בלי גימיקים, בעיצוב מינימלי ועם שישה שולחנות בסך הכל שורדת כבר שנים הווייטנמית הצנועה הזו, שבה תיהנו ממנות פשוטות וטעימות במחירים מפתיעים (בייחוד בהתחשב במיקום). התפריט אינו עשיר במיוחד אבל יש מגוון מנות גם לאוכלי בשר וגם לצמחונין ולטבעונים.
• You're Welcome

  צפון מיטֶה

  אחד מאותם שילובים מוזרים שתמצאו רק בברלין: העיצוב והאווירה החמימה מזכירים מסעדה גרמנית ביתית, ואם תרצו תוכלו להזמין נקניקיות ותפוחי אדמה עם שפֶּק - אבל רוב התפריט מבוסס על מנות טבעוניות יצירתיות כמו קינואה עם גרגרי חומוס או זוקיני עם כרשה וקשיו. מקום נהדר להימלט אליו אם יורד גשם באמצע המסלול ברובע היהודי.
• Shiso Burger

  צפון מיטֶה

  אווירת ה'חיה ותן לחיות' של ברלין באה לידי ביטוי במקום שבו חובבי הג'אנק פוד האמריקני מתחככים באניני הטעמים האסיאתיים. מנתחי בקר ברוטב קוריאני, דרך קציצת חסילונים ועד טופו וחצילים במרינדה, המנות המוגשות בלחמניות ההמבורגר בהחלט מאתגרות את גבולות הז'אנר, ולידן תוכלו להזמין צ'יפס, קימצ'י או פולי סויה (אֶדָמָמֶה) - שילוב חובק־עולם.
• Yorckschlösschen

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  שילוב מעניין של מועדון ג'אז ובר־מסעדה ברלינאי. באווירה יומיומית ואנטי־יומרנית במופגן מגישים בירות ואוכל גרמני ביתי בעוד על הבמה מופיעים אמני ג'אז, בלוז ועוד.
• התיאטרון האנגלי של ברלין

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  בתיאטרון הוותיק (English Theatre Berlin) מעלים מחזות של יוצרים בריטיים ואמריקניים לצד יצירות מקוריות של דוברי אנגלית החיים בברלין.
• טֶמפּוֹדרוֹם

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  מה שנראה כמו אוהל מחודד ליד פּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ הוא הגג הייחודי של הטֶמפּוֹדרוֹם (Tempodrom), אמפיתיאטרון מקורה ענקי המשמש למגוון מופעים מכל המינים – מהופעות רוק ופופ עד הפקות אופרות גרנדיוזיות. אין קופת כרטיסים, והמכירה מתבצעת בטלפון, באינטרנט או דרך סוכנים בלבד.
• Herrlich

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  מתנות מיוחדות ל'גבר החדש', שיודע להסתדר גם ברכב וגם במטבח. האווירה מזמינה והעיצוב מדליק.
• Café am Neuen See

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  על זה חלמתם כשחשבתם על ברלין: גינת בירה משולבת בבית קפה לגדת אגם שליו בלב הטירגארטֶן. התפריט מצומצם והמחירים גבוהים יחסית, אבל קשה להתלונן כשיושבים על כיסאות־העץ עם בירה קרה ונקניקייה מסורתית. ברציף הסמוך משכירים סירות פדלים לשיט באגם (€10 לשעה).
• Caras

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  קפה מצוין הוא הנחת היסוד בקאראס, ולכך נוספים מאפים מתוקים ומלוחים, סלטים יצירתיים ויוגורטי בריאות. העיצוב אלגנטי והמלצרים מורגלים בבקשות מיוחדות (כמו חלב דל־שומן או חלב סויה).
• DJH Jugendherberge Berlin International

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  האכסניה היחידה במרכז העיר ששייכת לארגון הבינלאומי של אכסניות נוער. החדרים פשוטים וצנועים וארוחת הבוקר לא מרשימה, אבל המיקום נוח (קרוב לפּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ) והמחירים נמוכים להפליא.
• שגרירות שווייץ (ברלין)

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ
• לשכת המידע לתיירים ברלין - תחנת הרכבת

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ
• משרד האבידות והמציאות של ה-BVG

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ
• Lebensstern - Bar im Café Einstein Stammhaus

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בווילה ניאו־רנסאנסית מהמאה ה־19, שבה התגוררה בין השאר משפחה יהודית, נפתח ב־1979 קפה־מסעדה בסגנון וינאי, שהפך למוסד עירוני. הגינה מקסימה וארוחת הבוקר נמנית עם הטובות ביותר בעיר. לאחר נפילת החומה נפתח סניף נוסף באוּנטֶר דֶן לינדֶן.
• Pasta e Basta

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  אחרי או לפני הבילוי באופרה הממלכתית שווה לשבת בטראטוֹרִיָה המקסימה, בה מגישים פסטות מעולות בסגנון דרום איטליה. עם זאת, חשוב לציין שאין כאן פיצות, ולא כל המלצרים מדברים אנגלית.
• Vapiano (Europa Center)

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  איך עושים אוכל איטלקי טרי, מהיר וזול? הופכים את הסועדים למלצרים. ברשת ואפּיאנו מקבלים בכניסה כרטיס מגנטי שעליו נרשמות המנות, ומשלמים ביציאה. את הפסטות, הסלטים והפיצות מכינים במטבח פתוח, מול עיני הלקוחות. עם זאת, קחו בחשבון שבשעת הצהריים עלולים התורים בעמדות הפסטה להיות ארוכים יחסית.
• Living Berlin

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מאחורי חזית הזכוכית הנאה של קניון יוקרתי זה מסתתרות ארבעים חנויות לעיצוב פנים ועיצוב הבית, בגרסה הרחבה ביותר של ההגדרה - משטיחים בעבודת יד, דרך מוצרי אלקטרוניקה ובידור ועד כלי נגינה ויצירות אמנות. לפיינשמקרים.
• Bike Rent and Bike Tours Berlin

  אזור גן החיות והקוּ'דאם
• Kreuzburger Kudamm

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  ברשת המקומית, שיש לה מספר סניפים בברלין, תיהנו מהמבורגר עסיסי בסגנון אמריקני, עם צ'יפס טרי ומגוון תוספות. התפריט כולל גם מגוון נאה של המבורגרים לצמחונים ולטבעונים.
• Metropol

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בשנות ה־70 וה־80 נמנה מֶטרוֹפּוֹל עם המועדונים המובילים במערב ברלין, ואמנים כמו דיוויד בואי, הקיור והפט שוב בויז נהגו לבלות ולהופיע בו בקביעות. המועדון, השוכן במבנה האר־נובו של התיאטרון החדש בכיכר נולנדורף, עבר מספר גלגולים ולבסוף נפתח מחדש ב־2019, תחת השם המקורי, כחלל להופעות חיות ולמסיבות מושקעות.
• Saigon Com Nieu

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  תפריט עשיר של אוכל וייטנמי יצירתי ואיכותי, באווירה מסורתית, מול המוזיאון לאמנות רחוב אוּרבָּן נֵיישֶן. הזמינו בּאן סֶווּ (Bánh xèo) - מעין קרפ מקמח־אורז שהסועדים מוזמנים למלא בעצמם בנתחי בשר, טופו ומגוון עלים ירוקים.
• מרפאת גולדשטיין

  אזור גן החיות והקוּ'דאם
• חמאם

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  סאונה מושקעת, המיועדת לנשים בלבד, במתחם החברתי־פמיניסטי שוֹקוֹלאדֶן-פאבריק בקרוֹיצבֶּרג. השם הוא מחווה לתרבות הסאונות של המהגרים הטורקיים, המתגוררים בשכונה.
• Dachkammer

  פרידריכסהָיין

  אחד הברים המזמינים ביותר בציר סימון דאך. בקומה השנייה תחשבו שהגעתם למסיבה פרטית: החלל מחולק לחדרים קטנים עם ספות נוחות וכולם יושבים ומפטפטים.
• Place Clichy

  פרידריכסהָיין

  כאילו מישהו לקח בר צרפתי זול מהגדה השמאלית של הסיין והעתיק אותו לברלין, כולל יצירות האמנות על הקירות. בליינים מקומיים מנשנשים גבינות ויין בשני חדרים צפופים לפני היציאה למועדונים הסמוכים.
• Gugelhof

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  גבול גרמניה־צרפת (אֶלזאס־לוֹרֵיין ועמקי הנהרות סאר ומוֹזֶל) ידוע במטבח כפרי איכותי, משוּקרוּט ועד טארט פלאמבֶּה (Tarte flambe), מעין 'פיצה' עם קרם פרש, בצל ופתיתי בייקון. מסעדת גוּגֶלהוֹף, בכיכר השלווה קוֹלוויצְפּלאץ, התפרסמה בסכות הקנצלר־לשעבר שרֶדֶר, שהביא לכאן את נשיא ארה"ב ביל קלינטון כדי להכיר לו אוכל גרמני אותנטי.
• Schusterjungen

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  מסעדה גרמנית כפרית היא כבר בגדר הפתעה ברובע היאפים פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג, אבל בשוּסטֶרְיוּנגֶה לא מתרגשים מהשינויים וממשיכים להגיש מנות גרמניות קלאסיות כמו צלי או סטייק חזיר לצד סוֹלְיאנקָה (Soljanka) - מרק רוסי עשיר שזכה לפופולריות רבה במזרח ברלין.
• Prater

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  גינת הבירה הוותיקה ביותר בברלין מתמלאת בחודשי הקיץ במאות מקומיים היושבים לאורך ספסלים ארוכים, לוגמים בירה ואוכלים נקניקיות וסלט תפוחי אדמה. בחוץ מתקיימות לפעמים הופעות חיות ובמסעדה הצמודה לגינה מגישים מנות מורכבות יותר מהמטבח הגרמני.
• Schwarz Sauer

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בר שכונתי פופולרי, שהשירות בו מצוין, הקהל מגוון והאווירה ביתית.
• KosherLife

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג
• Wildling Showroom

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  נעליים שמשמרות את הבריאות הטבעית של כף הרגל - זה הרעיון מאחורי מותג הנעליים הייחודי שייסד זוג ישראלי־גרמני בשאיפה לשמר בגרמניה את הרגלי הריצה וההליכה של ילדים שאוהבים להסתובב יחפים. הנעליים זכו להצלחה גדולה, כולל פרסי עיצוב מגוונים, והמותג אף מתהדר בכל הערכים ה"נכונים" (ייצור אקולוגי, סחר הוגן, מעורבות חברתית וכו') וכך מתאים לפּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג ככפפה ליד (או לרגל).
• Tilda

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בבית הקפה הזעיר ליד כיכר הֶלמהוֹלץ, הכל תוצרת בית (פרט לקרואסונים) ומבוסס על רכיבים אורגניים וטבעיים. מומלץ להזמין קפה (מפולים שגדלו בשדה אקולוגי במקסיקו) ועוגה (טבעונית, נטולת גלוטן או - שומו שמיים - רגילה), לשבת בשולחן בחוץ ולצפות על הרחוב והכיכר.
• Moloko

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בקפה־בר־מסעדה מוׁלוֹקוֹ, המשקיף על כיכר הֶלמהוֹלץ, תיהנו מארוחות בוקר עשירות (גם לצמחונים ולטבעונים), ממיטב מטעמי המטבח הרוסי לצהריים ומבר איכותי לשעות הערב. נסו את הכיסונים (פֶּלמֶני, Pelmeni) או את מרק הבשר המסורתי סוֹליאנקָה (Soljanka) שהפך, בזכות השלטון הקומוניסטי, לאבן יסוד במטבח המזרח גרמני.
• Kauf dich Glücklich

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  שילוב אופייני לברלין של בית קפה, דוכן גלידה וחנות קטנטנה לתכשיטים ואביזרים. ההצלחה של הסניף המקורי הביאה לפתיחתם של שלושה נוספים באזורים הנחשבים של העיר.
• Bragato

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  המסעדה הקטנה מבוססת על מעדנייה, המספקת אנטיפסטי ופלטות גבינות. תפריט העיקריות, המשתנה מדי יום, מבוסס על סוג אחד של פסטה, המוגש עם מספר מצומצם של רטבים - אבל הכל טרי, שילובי הטעמים נפלאים והיינות ביבוא אישי מאיטליה משלימים ארוחה נהדרת.
• Do De Li

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  סינית אותנטית, מקסימה ולא־יומרנית באזור 'הפינה האסיאתית' של שארלוֹטֶנבּוּרג. פתרון מצוין לצהריים ביום קניות עמוס בווילמֶרסדוֹרפֶר שטראסֶה.
• Daily Markt

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג
• Lemke am Schloss

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  בית הבירה של מִבשלת לֶמקֶה הוא המקום לטעום אוכל גרמני ומרכז־אירופי קלאסי, משניצל חזיר וגולאש ועד כבד בקר בתפוחים. בין המנות תוכלו להתרענן באחת ממגוון הבירות של המִבשלה הברלינאית הוותיקה.
• SchwuZ

  פרברי המזרח

  בר־מועדון ותיק בסצנה הגאה של ברלין, שעבר לאחרונה ממערב קרוֹיצבֶּרג לאזור ההולך ומתפתח של נוֹיקֶלן. בשלוש רחבות הריקודים מתקיימות מסיבות במגוון רחב של סגנונות, מהאוס וטכנו עד פופ ודיסקו (פעם בחודש, למשל, יש מסיבה למעריצי מדונה).
• Café Haberland

  פרברי המערב

  מקום נחמד לעצור בו ברובע הבווארי. בין מסכי המידע והתמונות של חיים יהודיים באזור מגישים קפה, עוגות טעימות וארוחות קלות. החלל מואר ומרווח, אם כי אין בו אווירה של ממש.
• Casa Nostra

  פרברי המערב

  אחרי סיבוב קניות בשלוֹסשטראסֶה כדאי לעצור בקאזָה נוֹסטרָה לפסטות מצוינות באווירה נעימה. ביום א' מציעים מזנון בראנץ' איכותי, אבל עלול להיות מלא.
• Ishin (Bundesallee)

  פרברי המערב

  ברשת היפנית אישין מציעים מגוון נאה של סושי, מקומבינציות מאקי ועד ניגירי וסשימי, לצד מנות מאודות (צֵ'יי־רוֹ, Cey-ro) ופלטות על בסיס אורז (דוֹן, Don). העיצוב בסיסי ופונקציונלי אבל האוכל מצוין, המחירים נמוכים ועם כל הזמנה מקבלים חינם תה יפני ללא הגבלה.
• פארק החבלים יוּנגפֶרנְהָיידֶה

  פרברי המערב

  פארק החבלים שוכן ביער ירוק ומקסים, מצפון לשארלוֹטֶנבּוּרג. מציעים כאן מסלול אחד לילדים ואחד למבוגרים (ולילדים שמסוגלים להגיע עם היד לגובה של 1.90 מ' לפחות מהרצפה).
• חוף הרחצה ואנזֶה

  פרברי המערב
• Bootsverleih am Plötzensee

  פרברי המערב
• חוף הרחצה בקרוּמֶה לאנקֶה

  פרברי המערב
• בית חב"ד ברלין

  פרברי המערב
• שגרירות ישראל בגרמניה

  פרברי המערב
• Café Engel

  פרברי המערב

  עוגות עשירות ומגוונות וגלידה יצירתית (שמוכרים גם לקחת, בגלידרייה הצמודה) הן ללא ספק העיקר בבית הקפה הגרמני־להפליא המשקיף על כיכר פּראג - אבל אפשר בהחלט גם לשבת כאן לארוחת צהריים או ערב של שניצל, מרק, סלט או פלאמקוּכֶן (Flammkuchen, בצק פיצה עם קרם פרש).
• מרחצאות שפּרֶה-ואלד

  מחוץ לברלין

  במרחצאות שבלב שמורת הטבע שפּרֶה-ואלד תוכלו לרחוץ במים בעלי מליחות עדינה וסגולות רפואיות, הנובעים ממעיין בטמפרטורה של 31 מעלות.
• NH Collection Berlin Mitte Friedrichstrasse

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  במיקום נהדר בלב העיר מציעים חדרים נוחים ונקיים מאוד, גם אם לא מיוחדים בשום מובן. רצפות־עץ, טלוויזיות גדולות ואינטרנט אלחוטי חינם מוסיפים לחוויה הנעימה.
• Uniqlo (Leipziger Platz)

  אוּנטֶר דֶן לינדֶן ואי המוזיאונים

  הרשת היפנית להלבשה יומיומית, נוחה וייחודית הגיעה לברלין ב־2014, והפכה במהרה לאחת הכתובות המבוקשות בעיר. על המדפים מסודרים מכנסיים, חולצות ומעילים, לגברים ולנשים, במחירים מפתיעים. ב-2017 נפתחו שני סניפים נוספים, בהקשר מרקט ובאזור שלוסשטראסה.
• Fleischerei

  אזור אלכסנדרפלאץ

  שילוב מוצלח של בר איכותי ומסעדת בשרים, לבליינים שאוהבים גם לאכול משהו עם האלכוהול. העיצוב מודרני ונקי, מגוון היינות מרשים ובתפריט יש סטייקים, שניצל והמבורגר, כולם ברמה גבוהה.
• Soho House

  אזור אלכסנדרפלאץ

  מבנה מרשים, שהוקם כבית כלבו בבעלות יהודית ושימש גם את הממשל הקומוניסטי, הוסב למלון אופנתי להפליא, שחדריו מעוצבים בקפידה ומצוידים בכל אביזרי הנוחות. לרשות האורחים עומדים גם מסעדה אלגנטית ובריכה עם בר על הגג.
• Starstyling

  אזור אלכסנדרפלאץ

  אווירה נינוחה וגישה קלילה מאפיינים את צמד המעצבים שייסדו בשנת 2000 בוטיק איכותי לבגדי יומיום ולאביזריים איכותיים במגוון צבעים וגוונים.
• TomShot

  אזור אלכסנדרפלאץ

  שרשראות, צמידים ועגילים בעיצובים ייחודיים, שכולם ישאלו אתכם עליהם.
• ChénChè

  צפון מיטֶה

  בבית־התה המעוצב בסגנון מסורתי תוכלו לבחור בין מגוון מנות קטנות ויצירתיות לבין עיקריות מהמטבח הווייטנאמי. העיקר הוא כמובן המגוון העשיר של תה לסוגיו, והכלים היפהפיים שבהם הוא מוגש לסועדים.
• Suppeto

  צפון מיטֶה

  בימים הקרים של החורף והאביב אין כמו מרק מהביל לחמם את הלב. בסוּפֶּטוֹ מציעים מדי יום ארבעה־חמישה מרקים תוצרת בית במחירים מצחיקים. סגור בימים שבת וא'.
• martas Hotel Berlin Mitte

  צפון מיטֶה

  היתרון הגדול הוא המיקום, ברחוב הגלריות השקט וקרוב לאזור החצרות ולאי המוזיאונים. החדרים נקיים ונוחים אבל לא גדולים במיוחד. אינטרנט אלחוטי ללא תשלום.
• Mani

  צפון מיטֶה

  מאני הוא כוכב עולה ברחוב הבילויים הטרנדי טוֹרשטראסֶה. הלובי מעוצב בשחור אלגנטי ויש בו בר קוקטיילים אופנתי, החדרים נקיים ומאובזרים, והשירות קשוב ומסור. קחו בחשבון שהחדרים הפונים לרחוב חשופים לרעש בשעות הלילה.
• B-Flat

  צפון מיטֶה

  ג'אז, מוזיקת עולם ואפילו פופ אקוסטי עולים על הבמה במועדון הוותיק, המצטיין באווירה מלהיבה ובסאונד מצוין. המשקאות קצת יקרים אבל ביום ד' יש ג'אם סשן והכניסה חינם.
• Kilkenny

  צפון מיטֶה

  בפאב האירי, שזכה מספר פעמים בתואר 'פאב השנה' של בירה גינס, יש הופעות חיות מספר ערבים בשבוע, ולפעמים מקרינים משחקי כדורגל על מסכים גדולים. האווירה מדליקה והבירה נהדרת.
• Mein Haus am See

  צפון מיטֶה

  רהיטי וינטג' וקירות מתקלפים משרים אווירה ביתית וזרוקה במועדון ההיפסטרי, שמשנה את אופיו כזיקית לאורך היום. בשעות אחר הצהריים זה קפה־בר רגוע עם מוזיקה, ואילו בערבים מופיעים כאן זמרים, להקות ודיג'ייז בתחילת דרכם.
• Schokoladen

  צפון מיטֶה

  רובע מיטֶה הולך ומתייקר, ולכן טוב שיש עוד מקומות כמו מועדון ההופעות שוֹקוֹלאדֶן, השוכן בבניין לא־משופץ ומארח אמנים ניסיונים במגוון סגנונות, מפּאנק ונויז ועד אינדי וספוקן וורד.
• Bonbonmacherei

  צפון מיטֶה

  ממרתף חבוי במתחם החצרות הֶקמאן הֶפֶה (Heckmann Höfe) עולה ריח מתקתק ומופלא. את הסוכריות מייצרים בשיטה מסורתית, בסירים ענקיים, לעיני הקהל המשתאה.
• Konk

  צפון מיטֶה

  חנות הקונספט הסמוכה לרחוב הגלריות אָוּגוּסטשטראסֶה מתמקדת במעצבים מקומיים יצירתיים, כמו אינָה זָייפארט וליקָה מימיקָה.
• Viel Spiel

  צפון מיטֶה

  צעצועי עץ מסורתיים מאיכות מעולה.
• Knofi

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  שילוב חמוד של ביסטרו ומעדנייה, שבו תוכלו לדגום מטעמים מארצות הים התיכון, מכרוב ממולא וראגוּ חצילים ועד פסטה טרייה, באווירה המזכירה חנות מטעמים טורקית.
• Mövenpick

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  סמוך לתחנת הרכבת ההרוסה אָנהאלטֶר הוסב מבנה ששימש את חברת סימנס למלון נאה ומעוצב בטעם. החדרים נוחים ונקיים והשירות קשוב. בקיץ מומלץ לבקש חדר שאינו פונה מזרחה, מכיוון שהווילונות באחדים מהחדרים דקים ואינם מסתירים את השמש.
• Trabi Safari

  דרום מיטֶה ומערב קרוֹיצְבֶּרג

  רוצים לחוות את ברלין כמו פעם? סמוך לצ'קפוינט צ'רלי תוכלו לנהוג באחת ממכוניות הטראבּאנט שיוצרו במזרח גרמניה ולהכיר מקרוב את פלאי הטכנולוגיה הקומוניסטית. במהלך הסיור נוסעים בשיירה אחרי המדריך, היושב במכונית הראשונה ומשדר באמצעות הרדיו את הוראות הדרך וההסברים.
• FACIL

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בטראסה ירוקה בקומה החמישית של מלון מָנדָלָה יוצר מיכאל קָמפְּף וריאציות רעננות למתכונים קלאסיים של המטבח האירופי. בתפריט הצהריים והערב מככבות מנות כמו דג בכרישה ושיכר תפוחים או ריזוטו לב־אייל בגרגרי ערער - תאווה לחיך.
• Sushi Express

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  סושייה מהירה החבויה במעבר התת־קרקעי מתחנת הרכבת לסוני סנטר ועולה ברמתה על המצופה במיקום כזה. הדגים טריים והשילובים טעימים ונעימים לעין.
• Abion Spreebogen

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  ספרייה עשירה של אמנות ואדריכלות תקדם את פניכם בלובי של המלון הנאה, השוכן בסביבה שלווה לגדת הנהר שפּרֶה. החדרים חסרי ייחוד אבל נוחים, ובמלון יש גם סאונה וחדר כושר. קחו בחשבון שהתחנה הקרובה של האֶס־בּאן מרוחקת מהמלון כעשר דקות הליכה.
• Novotel Berlin Am Tiergarten

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  במיקום נוח, סמוך לשוק הפשפשים של ה־17 ביוני ולקו האֶס־בּאן הראשי בין מזרח ברלין למערבה, מציעים חדרים פשוטים ולא־גדולים במחירים מפתים. השירות מצוין ובמלון יש גם חדר כושר וסאונה.
• Mandala

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  חדרים גדולים ומאובזרים, מיקום נפלא בלב רובע דָיימלֶר, מסעדת גורמה, ספא מלהיב ועובדים מסורים – מה עוד צריך לחופשה מושלמת?
• Scandic

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  בבניין חדש ברובע דָיימלֶר מציעים חדרים נוחים במחירים משתלמים. הלובי אמנם קצת חסר אופי אבל השירות מצוין והמיקום מרכזי ונוח. במלון משכירים אופניים ויש מסעדה וחדרי ישיבות.
• Big Bike Berlin

  טירגארטֶן ופּוֹטסְדאמֶר פְּלאץ

  סיורים בקרוניות פתוחות, שבהן יושבים 16 איש סביב שולחן־בר, מדוושים ושותים בירה מהחבית. זהו שילוב מלהיב של פעילות גופנית, אירוע חברתי וסיור בעיר, המתאים מאוד לקבוצת חברים או עמיתים לעבודה.
• Aroma

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  לאורך קאנטשטראסֶה, סמוך לכיכר סאביני, שוכנות המסעדות הסיניות האותנטיות של ברלין;‏ בהן בולטת אָרוֹמָה באווירה משפחתית נעימה ובמנות ייחודיות מהמטבח של הונג קונג והסביבה ובמבחר גדול של דים סאם מכל המינים.
• Berliner Kaffeerösterei

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  במקדש הקפה של אוּלאנדשטראסֶה טוחנים הכל במקום ואפשר לבחור בדיוק את הפולים המתאימים (לפי הארומה, חוזק הטעם והמרירות) מתוך מבחר סוגי קפה מכל רחבי העולם. אוהבי התה ייהנו ממבחר רחב לא פחות, וגם העוגות משגעות.
• Ottenthal

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בזכות האווירה הנעימה והשירות הקשוב נמנית אוֹטֶנתאל עם המסעדות המבוקשות ביותר במערב ברלין, ולכן חשוב להזמין מקום מראש. התפריט כולל מנות אוסטריות קלאסיות לצד מגוון בשרים ודגים, מכדורי בשר־אווז ועד קוֹרדוֹן בּלֶה.
• Abba

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  מלון אבבא אהוב על ישראלים בזכות המחירים המשתלמים, החדרים הנוחים וארוחת הבוקר המושקעת. עם זאת, המלון שוכן ברחוב די משמים ומרוחק כעשר דקות הליכה מתחנת האוּ־בּאן הקרובה.
• Adagio

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  באָדאג'וֹ, צמוד למלון אבבא (לעיל), תקבלו תמורה נאה לכספכם. החדרים נאים ומאובזרים, כולל מטבחון שבו תוכלו להכין לעצמכם ארוחות בוקר וערב. מתאים במיוחד למשפחות עם ילדים, כי אפשר ללון עד ארבעה בחדר.
• Ivbergs Premium

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  במלון איבְבֶּרג תקבלו תמורה נאה לכספכם: החדרים נוחים ונקיים והעובדים מסבירים פנים ושמחים לעזור. הוא פונה לרחוב ראשי קצת משמים אבל קרוב לאזור נוֹלֶנדוֹרף פּלאץ ולקָה.דֶה.וֶה.
• Steigenberger Hotel

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  ברחוב צדדי שקט סמוך לקוּ'דאם ולקָה.דֶה.וֶה חבוי מלון מקסים עם חדרים נוחים ומאובזרים. חדר הכושר והבריכה אמנם לא מתעלים לרמת חמישה כוכבים, אבל השירות נהדר וארוחת הבוקר עשירה וטעימה.
• Swissotel

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  במיקום מצוין על הקוּ'דאם וליד תחנת הרכבת של גן החיות ניצב מלון גדול, שהמחירים בו נמוכים מהמקובל ברמה של חמישה כוכבים. מעלית זכוכית מטפסת מקומת הרחוב אל הלובי שבקומה הרביעית.
• Upper Room Hotel

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  בקומה העליונה של בית מגורים ישן מציעים חדרים נוחים וארוחת בוקר טעימה במחירים מפתיעים. המיקום נהדר, קרוב לתחבורה הציבורית, לאזורי הקניות ולאתרים של מערב ברלין.
• Bar Jeder Vernunft

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  במה־אחות ל-Tipi am Kanzleramt. באוהל־מראות יפהפה מעלים מיוזיקלס, אופרטות ומופעי בידור קלילים ומוזיקליים. רוב המופעים בגרמנית בלבד.
• Zwiebelfisch

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  ה-Spectator קרא לו 'הבר הכי טוב בעולם', וזו אולי קצת הגזמה, אבל קשה לטעות באווירה הרגועה של בר ותיק, שקהל הלקוחות הבוהמייני שלו נשאר נאמן לאורך השנים.
• Hautnah

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  חנות המתנות לחדר המיטות. המחוכים, הכותנות והביריות מפארים את חלון הראווה, ובמרתף יש גם אוסף קטן של צעצועים למבוגרים.
• Michas Bahnhof

  אזור גן החיות והקוּ'דאם

  חלומו של כל ילד (או כל מבוגר עם נפש של ילד): חנות שלמה המוקדשת לרכבות חשמליות, קטרים ומסילות.
• Café am Engelbecken

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  כשיושבים בשולחנות בחוץ ומשקיפים על הבריכה המקסימה קשה להאמין שאתם בלבה של עיר גדולה. הקפה סביר והסנדוויצ'ים טעימים, אבל המיקום הוא העיקר.
• Arena

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  חניון אוטובוסים לשעבר הוסב לחלל תעשייתי גדול, שבו מתקיימים אירועים מגוונים, מהופעות רוק גדולות עד מופעי מחול ותערוכות.
• Lido

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  המוזיקה היא העיקר במועדון ההופעות האפלולי, שבו מופיעות להקות מקומיות ובינלאומיות ומנגנות רוק אלטרנטיבי, אלקטרו־פופ, ג'אז ומה לא. למסיבה הבלקנית יצאו מוניטין בעיר.
• Luzia

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  אחד הברים הכי פופולריים בקוֹטי, בזכות החלל התעשייתי, העיצוב הגראנג'י והברמנים המדליקים. אמני רחוב עיצבו את המראות ואת הקישוטים על הקירות. האווירה סקסית ורועשת אבל מבחר האלכוהול בסיסי ובלילות הקיץ כדאי לבוא מוקדם לתפוס מקום.
• Sage

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  לאוהבי מוזיקת רוק לא צריכה להיות התלבטות בימי חמישי: המסיבות של סֵייג' הן המלהיבות ביותר בעיר. המועדון, שנפתח מאז 1997, מרוהט בפאר ויש בו אפילו בריכת שחייה.
• Tresor

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  מועדון הטכנו הראשון בברלין, שעבר מרובע מיטֶה לחלל תעשייתי ענקי בקרוֹיצבֶּרג, עשוי להיות חלופה מצוינת לבֶּרגהָיין – הדורמנים קצת יותר נחמדים, הרמקולים רועשים לא פחות והאוויר מזכירה את שנות ה־90.
• Watergate

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  תור ארוך משתרך לפני המועדון הפופולרי, המשקיף על הנהר דרך חלונות־ענק. די.ג'ייז ידועים משמיעים מוזיקה אלקטרונית בחלל הדחוס לקהל היפסטרי וצעיר, והמסיבה האמיתית מתחילה לרוב רק ב־3:00 או 4:00 בבוקר.
• Michael Sontag

  מרכז קרוֹיצְבֶּרג ומזרחה

  הקירות העירומים ועיטורי הטיח בתקרה מספקים תפאורה מרשימה לקולקציה המרתקת של מיכאל זוֹנטאג, אחד השמות החמים בעולם האופנה הגרמני, שעיצוביו מככבים בקביעות בדפי הגרסה המקומית של כתב־העת Vogue.
• Macondo

  פרידריכסהָיין

  מדפי ספרים וכורסאות נוחות יקבלו את פניכם בקפה־בר־מסעדה השליו, שאפשר לבלות בו שעות בלי שיפריעו לכם. הזמינו פלטת אֶמפָּנָדאס ובירה קרה, או בואו ביום א' לבראנץ' בסגנון לטיני.
• Michelberger

  פרידריכסהָיין

  הרוח היצירתית של פרידריכסהיין ניכרת במיכֶלבֶּרגֶר, מפעל ישן שהוסב למלון ייחודי. הריהוט מבוסס על מציאות משוקי הפשפשים, העובדים מכירים את העיר כמו את כף ידם ושמחים תמיד לעזור, ובימי ו' ושבת בערב יש בדרך כלל אירוע או מסיבה בלובי.
• nHow

  פרידריכסהָיין

  המעצב הניו־יורקי כּארים ראשיד אחראי לגוני הוורוד ולעיצוב החצוף והאמנותי בלובי של המלון החדש לגדת השפּרֶה. החדרים מרוהטים בטעם, גדולים ונוחים, והעובדים מכירים היטב את העיר.
• Sunflower Hostel

  פרידריכסהָיין

  פתרון נוח לצעירים שרוצים ללון קרוב לברים ולמועדונים בלי לקרוע את הכיס. האזור עלול להיות קצת רועש בשעות הלילה אבל החדרים נוחים והשירות מצוין. יש אינטרנט אלחוטי בלובי, אבל לא בחדרים.
• Cassiopeia

  פרידריכסהָיין

  בחלל תעשייתי ובאווירה לא מחייבת משמיעים מוזיקה מגוונת: יש ערבים של טכנו, הארדקור ונויז ואחרים של רוק, מוזיקת נשמה ואפילו פופ ולהיטי שנות ה־80. במתחם הגדוש אמנות רחוב יש שלוש רחבות לבחירה וביניהם ברים עם אלכוהול במחירים שווים לכל נפש.
• Hops & Barley

  פרידריכסהָיין

  במיקרו־מִבשלה האופנתית מנסים להעשיר את תרבות הבירה בברלין ולהציע טעמים ייחודיים לצד הפילזנֶר ובירת החיטה. התפריט כולל גם אוכל־פאבים אופייני ומספר מותגים של וויסקי במחירים סבירים. בואו מוקדם כדי לתפוס מקום.
• Firstcrack

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  מכונות עתיקות לטחינת קפה משרות אווירת וינטאג' במגדנייה השכונתית, שבה טוחנים קפה במקום ומגישים עוגות מפתות כמו טארט מרנג לימון או טורט ערמונים ופרלינים.
• Lucky Leek

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  ב'כרשה בת־המזל' מכינים מנות טבעוניות באסתטיקה ובאיכות של מסעדת גורמה, וגם המחירים בהתאם. לרוב מציעים כאן תפריט קבוע של שלוש או חמש מנות, המשתנה בהתאם לעונה ומפורט באתר האינטרנט. השירות קשוב והשילוב יצירתיים ומפתיעים.
• Pasternak

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  ביצי דגים, סלק, בליני קטנים ממולאים בכל טוב ועוד מעדנים מהמטבח הרוסי מככבים בתפריט העשיר, ומוצעים גם כארוחות בוקר. השירות קצת אטי אבל האוכל תאווה לחך.
• The Bird

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  אחרי שנים ארוכות שבהם היה קשה להשיג בברלין המבורגר ראוי לשמו, סוף סוף התמלא החלל. בשעות הערב מתערבבים האכלנים בבליינים, והמקום רועש וצפוף - אבל הבשר (המבורגרים וסטייקים) מפצה על הכל.
• East Seven

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  אחת האכסניות הטובות ביותר בברלין, ברחוב צדדי ושקט בשכונה האופנתית. ניתן להזמין חדר לזוג או לארבעה, או מיטה בחדר משותף. המקלחות נקיות וחדשות, ארוחת הבוקר עשירה והחללים המשותפים נעימים לשהייה. אין מעלית, כך שעדיף ללון בקומות התחתונות.
• Kastanienhof

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  בלב פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג, ליד הרבה ברים ומסעדות, מציעים חדרים נקיים, סבירים בגודלם, במחירים נוחים. הריהוט קלאסי, גם אם קצת כבד לטעמנו. ארוחת הבוקר מצוינת ויש אינטרנט אלחוטי בחדרים. אין מיזוג אוויר, אבל יש מאווררים גדולים.
• Becketts Kopf

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  כורסאות עור אדומות־חומות ומנורות אופנתיות משרים אווירה אלגנטית ב'ראש של בֶּקֶט'. הברמנים מערבבים קוקטיילים מושקעים עד לפרטים הקטנים. התלבשו יפה והזמינו מקום מראש (בייחוד בימים ו' ושבת).
• Soda

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  לסודה קלאב יצאו מוניטין בזכות ערבי הסלסה המדליקים בימים ה' וא', אבל גם המסיבות של ו' ושבת לא מאכזבות. במספר רחבות שונות משמיעים מוזיקה אלקטרונית, האוס, ריתם־אנד־בלוז, להיטי מצעדים ועוד. בתוך מתחם הקוּלטוּרבּרָאוּאֶרָיי.
• Bless

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  הכל יכול להיות הכל בעולם של בּלֶס, מותג שהולך על הגבול בין אופנה לאמנות. ערסל עשוי פרווה ומיטה המשולבת בשולחן כתיבה בולטים בחנות הייחודית, אבל יש גם בגדים ואביזרים קצת פחות יצירתיים.
• סאונה־בּאד ברלין

  פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג

  אווירה אינטימית ונוף לגינה מספקים חוויה נעימה ומרגיעה במתחם הסאונות בשכונת פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג היאפית. עם זאת, אין כאן בריכת שחייה או ג'קוזי, אלא סאונות בלבד.
• Rogacki

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  משפחת רוֹגאצקי משווקת דגים מעושנים מאז 1928, והעסק המשפחתי אמנם התרחב גם לגבינות, בשרים ומאפים אבל עדיין נשמרת בו האווירה המקומית. את המעדנים תוכלו לדגום בישיבה על כיסאות־בר ליד שולחנות גבוהים, ואחר כך גם לקחת הביתה.
• Samowar

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  ריהוט רוסי כבד יקדם את פניכם בבית־התה המסורתי, שבו מגישים מנות גדולות של כיסונים ממולאים, צלי כבש, בשר ציד ועוד. ביום א' מציעים מזנון בראנץ' עשיר וטעים להפליא, וכדאי להזמין מקום מראש.
• Louisa’s Place

  מערב שארלוֹטֶנבּוּרג

  מלון־בוטיק קטן וקסום בחלק היוקרתי של הקוּ'דאם. העיצוב, הסוויטות המפוארות ומסעדת־היוקרה קורצים לקהל אלגנטי, שייהנה מחנויות האופנה באזור. המיקום קצת מרוחק מהמרכז, אבל השירות מסור והלינה היא בגדר חוויה. מתאים גם למשפחות.
• האופרה של נוֹיקֶלן

  פרברי המזרח

  בבית האופרה החתרני (Neuköllner Oper) מתמקדים בשילובים מרתקים בין סגנון האופרה הקלאסי לבין החיים בעיר היום - מהפקות מעודכנות של אופרות כמו כרמן או מקבת ועד אופרות חדשות העוסקות בנושאים כמו ההגירה הטורקית לעיר ומשלבות להיטי פופ במוזיקה רומנטית ובארוקית.
• Blockhaus Nickolskoe

  פרברי המערב

  בבית־עץ רוסי מסורתי מכינים מנות קלאסיות של בשר ודגים מהמטבח הגרמני. הנוף מרהיב והאווירה מתאימה למשפחות.
• Fester

  פרברי המערב

  בכיכר השוק של שפָּנדָאוּ מכינים מאז 1928 עוגות מצוינות תוצרת בית, שיקרצו לכם כבר מהוויטרינה. בתפריט יש גם גלידות ומעדני מרציפן, אבל לא מגישים ארוחות של ממש.
• Fischerhütte

  פרברי המערב

  במסעדה מגישים אוכל מסורתי, בדגש על דגי נהרות ואגמים, אבל השירות עלול להיות אטי. כדי ליהנות מהנוף עדיף לשבת בגינת־הבירה בשירות עצמי, ממש לגדת האגם, ולאכול נקניקיות, סלט תפוחי אדמה ועוד לצד בירה קרה. במקום גם מגרש משחקים לילדים.
• Pho 12

  פרברי המערב

  שני גרמנים שהתחתנו עם נשים וייטנאמיות פתחו מסעדה המתמחה במרקים על בסיס איטריות (פוֹ, Pho), ברמה גבוהה ובמחירים מצחיקים. הכל מוכן טרי, עשיר בטעמים ומושקע, וגם השירות אישי ומלווה בחיוך.
• בּוּלֶווארד ברלין

  פרברי המערב
• דאס שלוֹס

  פרברי המערב
• חוף אגם פְּלֶצֶן

  פרברי המערב
• בריכת אינזוּלאנֶר

  פרברי המערב
• Aufsturz

  ברלין מוסתר

  בקומת הרחוב זהו בר נאה, עם יותר ממאה סוגים של בירות ו־40 מותגים של וויסקי בתפריט, ואילו במרתף נערכות הופעות חיות של ג'אז, קאנטרי, בלוז וסווינג.