את הפארק חוצה שדרה רחבה, באורך שני ק”מ וחצי, המקשרת בין הארמון החדש (Neues Palais) לבין אובליסק המציין את הכניסה העתיקה לפארק מהעיר עצמה. הארמון החדש הוא גם נקודת המוצא למסלול ההליכה; צאו ממנו לאורך השדרה הראשית ולכו כ־500 מ’ עד שתראו שילוט שמאלה ל-Botanischer Garten. טפסו בשביל עד הגן הבוטאני, שבו צומחים כ־9000 מינים - משרכים ופרחים ועד סחלבים וצמחי מרפא מסין. פנו ימינה ולכן לאורך גדר הגן עד שתראו משמאלכם, בראש הגבעה, את האוֹראנזֶ'רי (Orangerie), ארמון־חממה בסגנון איטלקי החולש על גן מדורג יפהפה. טפסו במדרגות עד הכביש ופנו ימינה לאורכו; לאחר כ־300 מ’ פנו שוב ימינה, בשביל היורד אל הגן הסיציליאני (Sizilianischer Garten), אחד היפים ביותר בפארק, שתוכנן ב־1856 בסגנון הבארוק ומבוסס על צמחים ים תיכוניים (שמאוכסנים בחורף בחממה של האוֹראנזֶ'רי). המשיכו לאורך הגן (במקביל לכביש) עד שתראו מולכם את החדרים החדשים (Neue Kammern), מבנה צהוב שהחל את דרכו כחממה, והוסב ליחידת האירוח של ארמון סאנסוּסי. חזרו לשפת הכביש, פנו ימינה ולכו לאורך הארמון; משמאל תראו את טחנת הרוח העתיקה (Historische Mühle), מבנה־עץ בסגנון הולנדי המתנשא מעל הפארק. הטחנה הראשונה באתר הוקמה ב־1739 ובשמה נקשרה אגדה מקומית; בסוף המאה ה־18 היא הוחלפה בגרסה מפוארת יותר, שנהרסה במלחמת העולם השנייה ושוחזרה ב־1993. כיום יש בטחנה מוזיאון קטן וחנות מזכרות, ולידה ניצב מרכז המבקרים של הפארק (Besucherzentrum), שיש בו שירותים ובית קפה. כדי לשוב לשטח הפארק, פנו ימינה, עברו דרך השער המקושט והמשיכו לרחבה המוקפת אכסדרה בצורת חצי־עיגול. מימינכם תראו את צדו האחורי של ארמון סאנסוּסי (Schloss Sanssouci), שעל שמו נקרא הפארק, ואילו משמאל מתנשאת במרחק גבעה ירוקה; זהו הר ההריסות (Ruinenberg), שבפסגתו הציב פרידריך הגדול העתקים למבנים בסגנון יווני ורומי, בהם מה שנראה כמו שרידים הרוסים של מקדש קלאסי. כמו שליטים רבים בתקופתו ביקש פרידריך ליצור לעצמו גן שעשועים שיאפשר לו לטייל בעולם מבלי לצאת מפּוֹטסדאם, ולכן פזורים בפארק עוד כמה העתקים כאלה, בהם אוֹבֶּליסק מצרי וביתן סיני (להלן). עברו על פני הארמון ופנו ימינה. משמאלכם תראו פסל שיש ולרגליו קברו של פרידריך הגדול, אבן שטוחה (וצנועה להפליא) שלידה 11 אבנים נוספות המציינות היכן נטמנו כלבות הציד החביבות על המלך. הגרמנים נוהגים להניח על הקבר תפוחי אדמה כאות תודה לפרידריך, שהכניס את תפוח האדמה למטבח הגרמני. +---מקברו של פרידריך תוכלו לרדת קצת לכיוון הגן ואז לפנות שמאלה ולהגיע לגלריית התמונות (Bildergalerie), שנבנתה במקור כחממה. מתחת לגלריה משתרע הגן ההולנדי. חזרו באותה דרך.---+ פנו ימינה והמשיכו לאורך הארמון עד המדרגות שמול הכניסה הראשית, המעוטרת בכתובת Sans, souci. המדרגות יובילו אתכם במורד שבע טֶראסות אל המזרקה שבשדרה הראשית של הגן; מומלץ לא להביט לאחור במהלך הירידה ורק בסוף להסתובב ולהתרשם בבת אחת ממראה הארמון והגנים המדורגים. סביב המזרקה ערוכים פסלי־שיש של דמויות מיתולוגיות, ומשני צדיה נפרשים כרי פרחים. אם תעקפו את המזרקה משמאל תראו מרחוק (בקצה השדרה הראשית) העתק של אוֹבֶּליסק מצרי, שנוצר לבקשתו של פרידריך הגדול ומעוטר בחיקוי של כתב החרטומים המצרי. +---אם הרגליים עוד לא עייפות תוכלו להוסיף טיול קצר דרך הגן אל הבית הסיני (Chinesisches Haus), דוגמה נפלאה לסגנון האסיאתי שכיכב בארמונות אירופה במאה ה־18. הביתן, שצורתו שואבת השראה מאוהלי יוּרטָה מונגוליים, מוקף דמויות מוזהבות של נגנים ולהטוטנים; הוא שימש את בני משפחת המלוכה לשתיית תה, וכיום מוצג בו אוסף נאה של פורצלן מהמזרח הרחוק. כדי להגיע לאתר, פנו ימינה לפני הגשר שמאחורי המזרקה, לכו כחצי ק”מ בשביל מוצל ואז שובו באותה דרך.---+ אחרי המזרקה המשיכו ישר, חצו את הגשר שהיה הכניסה הראשית לארמון במאה ה־18 ופנו שמאלה, לתוך המארליגארטֶן (Marlygarten), גן של משטחי דשא ופרחים שהחליף ב־1848 את גן התבלינים של הארמון. בקצה הגן ניצבת כנסיית השלווה (Friedenskirche), שנבנתה באותה שנה בסגנון איטלקי. מאחורי הכנסייה צאו מהפארק דרך שער מוזהב מרשים ולכו עוד 300 מ’ עד הרחבה הגדולה שמול שער בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Tor; לא להתבלבל עם השער בשם זה בברלין), השער הראשי של העיר העתיקה של פּוֹטסדאם.*סמסלול* |המסגרת|להיכנס או לא להיכנס? אחת השאלות העומדות בפני המבקרים בפארק סאנסוּסי היא אם כדאי להיכנס לארמונות הפזורים בפארק. ההמלצה שלנו (עבור מי שראו כבר ארמונות בחייהם ולא מתעניינים במיוחד בתקופה) היא לוותר על הביקור בתוך הארמונות, ולהסתפק בטיול בגנים המרהיבים, וזאת ממספר סיבות. ראשית, ברוב המכריע של החדרים לא מתעלה עיצוב הפנים לרמה של ארמונות מהשורה הראשונה, כמו אלה של ורסאי, עמק הלואר, בוואריה וסט פטרסבורג. שנית, ברוב הארמונות אין ריהוט או שהריהוט אינו מקורי - מכיוון שוילהלם השני, הקיסר האחרון של גרמניה, לקח אתו את רוב הרהיטים כשפרש מכיסאו. ושלישית, דמי הכניסה לארמונות גבוהים יחסית, וזאת על מנת לממן גם את הגינון בפארק (שהכניסה אליו ללא תשלום, לפחות בינתיים). דמי הכניסה בכל הארמונות כוללים מדריך=שמע (או סיור מודרך), אבל אישור לצילום יש לקנות בנפרד (€3, תקף לכל הארמונות). אם אתם מתכוונים לבקר ביותר מארמון אחד באותו יום, קנו כרטיס סאנסוסי פלוס (Ticket sanssouci+; *כסף* €49/19/14 לזכאים להנחות/למבוגר/למשפחה), המקנה כניסה לכל הארמונות בפארק.

שלוֹס סאנסוּסי (Schloss Sanssouci), הארמון הראשון שהקים פרידריך הגדול בפּוֹטסדאם, משקיף על הפארק מראש גבעה מדורגת, כך שמרחוק הוא נראה גדול מכפי שהוא באמת. הארמון, מבנה חד־קומתי צנוע יחסית בגוון צהבהב, הושלם ב־1747, ונועד לשמש את המלך כבית־קיץ וכמקום מפלט מהמולת העיר, וכן מאשתו אֶליזָבֶּטָה כריסטינה. את קירותיו החיצוניים של הארמון מעטרים פסלים בסגנון הרוקוקו, שהיה פופולרי בפרוסיה באותה תקופה, וגם חלל הפנים מעוצב באותו סגנון. אחרי מותו של פרידריך הגדול סבל הארמון מהזנחה, אבל בשנת 1840 שופץ והורחב בידי מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי, ומאז שימש את המלכים והקיסרים עד תום מלחמת העולם הראשונה. כדי להיכנס לארמון יש לקנות כרטיס מתוזמן לשעה מסוימת; אלה אוזלים במהירות בימים שבת וא’ ובחודשי הקיץ, ולכן חשוב להגיע מוקדם לקופת הכרטיסים, או להזמין מראש באתר האינטרנט. חלל הפנים של הארמון אינו מרהיב כמו בארמונות מהשורה הראשונה (ורסאי, סנט פטרבורג וכדומה), אבל יש בו הרבה ציורים מרשימים (למשל של הצייר הצרפתי אנטואן ואטוֹ) ושעונים עתיקים מאוספיו של המלך. החדרים המעניינים ביותר הם אולם השיש (Marmorsaal) האליפטי, בדוגמת הפנתיאון ברומא; הספרייה (Bibliothek), בגוני חום וזהב, שם אהב פרידריך לבלות עם 2000 הספרים שלו; וחדר האורחים האחרון, המעוטר בציורים מפורטים של תוכיים, חסידות, פירות ופרחים. חדר זה שימש בין השאר את המלומד הצרפתי ווֹלטֵייר, שנמנה עם אורחיו הקבועים של המלך. בנוסף פתוחים למבקרים שני חלקים של הארמון שנוספו במאה ה־19: אגף הנשים (Damenflügel) ממערב, ששימש את המלכה אֶליזָבֶּטָה ואת בנות לווייתה, ומטבח הארמון (Schlossküche), שם תוכלו לראות כיצד הכינו המשרתים את ארוחותיו של המלך. |המסגרת|אגדת הטוחן והמלך שלא ישן מספרים שמיד אחרי תום הבנייה של ארמון סאנסוּסי התקשה פרידריך הגדול לישון בלילות בשל הרעש שעלה מטחנת הרוח. המלך הציע לקנות את הטחנה, וכשהבעלים סירב, הכריז בזעם, שכמלך פרוסיה הוא יכול פשוט להחרים את הטחנה בלי לשלם גרוש תמורתה. הטוחן האמיץ לא התבלבל, והזכיר לפרידריך שהוא-עצמו קבע בתחילת כהונתו שגם המלך כפוף לחוק, ולכן יש לפתור את המחלוקת בבית המשפט. פרידריך הבין שהטוחן צודק ובמקום להתעמר בו שינה את תוכנית החדרים בארמון – והותיר את הטחנה על עמדה. הסיפור, שהופיע לראשונה בספר על חייו של פרידריך הגדול בשנת 1787, רחוק כנראה מהאמת ההיסטורית, ומבוסס על סכסוך בנוגע לזכויות שימוש במים, שבו היו מעורבים הטוחן ובעל הבית שלו (אבל לא המלך). הגרסה שהתפרסמה בספר נועדה כנראה לפאר את מחויבותו של פרידריך הגדול לשלטון הוגן ונאור, שבו כל האזרחים שווים בפני החוק - גישה שאותה באמת הדגיש בימי שלטונו.

כיכר השוק של פּוֹטסדאם היתה מרכז העיר מהמאה ה־17 ועד מלחמת העולם השנייה, אז נהרסו רוב המבנים בה בהפצצות בעלות הברית. הקומוניסטים העדיפו לפנות את האזור מההריסות ולא לשחזרו, ורק בשנים האחרונות הוא נבנה מחדש כאתר תיירות המדמה את העיר העתיקה. המבנה החשוב ביותר הוא הארמון העירוני (Stadtschloss), שהחל את דרכו ב־1662 כארמון־ציד על חורבותיו של מבצר סלאבי קדום. בניצוחו של פרידריך הגדול שופץ הארמון והורחב בסגנון הרוקוקו, אולם המבנה רב־הרושם נהרס לחלוטין בהפצצות בעלות הברית, ובמשך שנים רבות נותרה במקומו רק רחבת אספלט ריקה. בשנת 2006 הוחלט לשחזר את הארמון ולשכן בו את הפרלמנט של מדינת בּראנדֶנבּוּרג (Brandenburger Landtag). בחזיתו של המבנה המשוחזר, שהושלם ב־2014, שולבו עמודים וכותרות מהריסות הארמון וכן השער הראשי, המעוטר בפסל מוזהב של אלת הגורל פוֹרטוּנָה, ששוחזר כבר בשנות ה־90 במימונו של מיליונר מקומי. מומלץ להיכנס לחצר הפנימית המטופחת, שיש בה מספר ספסלים נוחים. מעברה האחר של הכיכר מתנשאת כיפת הנחושת הירוקה של כנסיית ניקולאי (Nikolaikirche), שתוכננה בידי קרל פרידריך שינקֶל בסגנון הניאו־קלאסי, כמחווה לפנתיאון ברומא. עמוד־השיש שבין הארמון לכנסייה היה בעבר מעוטר בתבליטי השליטים משושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן, אבל אלה הוחלפו בידי הקומוניסטים בפניהם של אדריכלים שתרמו לבניין העיר. הבית הלבן שמעליו מתנוסס פסל מוזהב של אטלס אוחז בכדור הארץ הוא בית העירייה הישן (Altes Rathaus), שהושלם ב־1755 בסגנון איטלקי, ומשמש כיום את מוזיאון העיר פּוֹטסדאם (Potsdam Museum). לצד הכיכר, לאורך הנהר האפֶל (Havel), נפתח ב-2017 מתחם של בנייני מגורים, מסעדות וחנויות, הכולל בין השאר מבנים משוחזרים מהמאות ה־18 וה־19. גולת הכותרת של הפרויקט היא מוזיאון בּארבֶּריני (Museum Barberini), בבית אחוזה בארוקי שנבנה בידי פרידריך הגדול כמחווה לפּאלאצוֹ בּארבֶּריני ברומא ושוחזר במדויק במקומו המקורי.במבנה המרשים נפתח מוזיאון המבוסס על אוסף פרטי של אמנות ממזרח גרמניה הקומוניסטית ומארח תערוכות מתחלפות מרתקות של יצירות מהתקופה האימפרסיוניסטית ועד ימינו.

המבנה העתיק ביותר ששרד בפּוֹטסדאם אינו ארמון או כנסייה אלא מארשטאל (Marstall), ביתן בארוקי שנבנה ב־1685 כחממה לצמחים אקזוטיים, אולם הוסב במהרה לאורווה המלכותית (כפי שמעידים פסלי הסוסים). בעוד מבנים אחרים באזור נהרסו לחלוטין בהפצצות, שרדו האורוות כמעט ללא פגע, וב־1981 נפתח בהן מוזיאון לקולנוע (Filmmuseum). המוזיאון, שאינו ידידותי במיוחד לתיירים, מגולל את סיפורם של אולפני בּאבֶּלסבֶּרג (ליד פּוֹטסדאם), שנמנו בשנות ה־20 וה־30 עם אולפני הקולנוע המובילים בעולם.

חממת פירות ופרחים הוסבה ב־1771 לנוֹיֶיה קאמֶרן (Neue Kammern), יחידת־אירוח שנבנתה כהרחבה לארמון סאנסוּסי. הארמון אינו מרשים מבחוץ ואינו גדול במיוחד (רק עשרה מחדריו פתוחים למבקרים), אבל יש בו מספר אולמות יפהפיים, והוא הרבה פחות צפוף ומתויר מהאחרים. במיטב מסורת הרוקוקו עוצב כל חדר סביב צבע או מוטיב מסוים, הבא לידי ביטוי בקירות, בתקרות ובקישוטים. האולם הגדול ביותר, גלריית אובידיוס (Ovidgalerie), מעוטר בסדרת תבליטים מוזהבים של סצינות מיתולוגיות מתוך המטמורפוזות של אובידיוס. צמוד אליו אולם הג’אספֶּר (Jaspissaal), שקירותיו ורצפתו משובצים שיש ואבני ג’אספֶּר אדומות (אבן־חן המזוהה עם אבן החושן יָשפֶה) ובתקרתו ציור מרהיב של קופידון. כדאי לשים לב גם לקירותיהם של שניים מחדרי המגורים בהם משובצים עצים מזנים קשים לעיבוד (תות, מייפל ועוד) בדוגמאות־פסיפס מפורטות.

‘המלך החייל’ פרידריך וילהלם הראשון, שהיה מעריץ נלהב של התרבות ההולנדית, יזם בשנת 1733 את הקמתו של רובע חדש בפּוֹטסדאם – הוֹלֶנדישֶס פירטֶל (Holländisches Viertel). בתכנונו של האדריכל המלכותי יאן בּוּמאן נבנו ברובע 134 בתי־לבֵנים אדמדמים עם גמלונים מעוגלים וחלונות מרובעים, מוקפים מסגרת־עץ לבנה. המלך קיווה שהרובע יאוכלס בבעלי מלאכה הולנדיים, אבל אלה לא ששו לעבור לפּוֹטסדאם, ויותר ממחצית מהבתים נמכרו למהגרים מצרפת או שימשו למגורי חיילים וקצינים. לאחר נפילת החומה הפך הרובע למתחם תיירותי של חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות. בבית יאן בּוּמאן (Jan-Bouman-Haus) יש מוזיאון קטן ובו דגמים אדריכליים ודוגמאות של רהיטים וחפצים אופייניים.

הווילות האיטלקיות של משפחת מֶדיצ'י סיפקו את ההשראה לאוֹראנזֶ'רישלוֹס (Orangerieschloss), מבנה ניאו־רנסאנסי שהושלם ב־1860 עבור פרידריך וילהלם הרביעי. בחזית ניצבת חממה באורך 300 מ’, המשמשת גם היום לאכסון־חורף של הצמחים הים־תיכוניים, המוצבים בקיץ בגנים הסמוכים. האולמות הגבוהים והארוכים, המחוממים באמצעות צינורות מים חמים למניעת קיפאון, משמשים בקיץ לאירועים ולקונצרטים. מאחורי החממה ובצמוד אליה נבנה ארמון־אירוח קטן, שבראשו שני מגדלים (באחד מהם יש נקודת תצפית מצוינת על הפארק). לאוֹראנזֶ'רי צמוד גן מקסים של צמחי תבלין, פרחים וקקטוסים בסגנון ים תיכוני, ומתחתיו סדרה של טֶראסות ובהן גומחות, מזרקות ומפלים מלאכותיים. רחבת הכניסה, המעוטרת פסלי־שיש בסגנון ניאו־קלאסי, מובילה לארמון עצמו. בחלל הפנים יש אמנם רק חמישה חדרים – אבל הם מעוצבים ומרוהטים בפאר העולה על כל מה שתראו בארמונות האחרים של פּוטסדאם. באולם רָפאל (Raffaelsaal), שעוצב בהשראת אולם רֶגָ'ה בוותיקאן, מוצגים 50 העתקים שיצרו תלמידיו של האמן האיטלקי על פי ציוריו הידועים ביותר. החדר האחרון בשורה נועד לארח את אחותו של המלך ואת בעלה, הצאר הרוסי ניקולאי, ולכן מקושט בסגנון רוסי, ועשיר באבן־החן הירוקה מָלָכיט, שהיתה חביבה על הצאר ואשתו. בנוסף תראו בחדרי הארמון ציורי נוף של ארץ ישראל, אוסף נפלא של פורצלן ממָייסֶן ומגוון אריגי דָמָשק. הביקור בחלל הפנים חופשי בימים שבת וא' בקיץ, אולם בשאר הזמן אפשרי רק במסגרת סיור מודרך (אין צורך לתאם מראש).