במשך 28 שנה ניתקה חומת ברלין את מזרח העיר ממערבה וחצתה רחובות, שכונות ופארקים ברצועה של חומות, מכשולים, מגדלי שמירה וגדרות תיל. ב-Bernauer Str שבצפון רובע מיטֶה, במקום שבו צד אחד של הרחוב היה במערב והאחר במזרח, הוקם בשנים האחרונות אתר הזיכרון הרשמי (Gedenkstätte Berliner Mauer) לחומה ולתוצאותיה. לאורך כ־800 מ’ מתוואי הגבול בין המזרח למערב הוצבו תצוגות העוסקות בתהליך ההקמה של החומה, בניהול היומיומי שלה ובניסיונות הבריחה באזור. מעניין במיוחד לראות קטע של 60 מ’ מרצועת המוות ליד החומה, ששוחזר במלואו (כולל מגדל השמירה, דרך הפטרולים ועוד); ניתן להציץ על הקטע דרך חורים בחומה הפנימית או ממגדל תצפית מעברו האחר של הכביש, סמוך למרכז התיעוד (להלן). |תמונה_בטקסט5530| בקטעים אחרים מאפשרים ‘חלונות ארכיאולוגיים’ בקרקע לראות את קווי החשמל שהזינו את הזרקורים ברצועת המוות, או את יסודות הבתים שהיו כאן לפני כן, ונהרסו כדי לפנות מקום. קטע נרחב בתצוגה מוקדש לכנסייה שנהרסה כי הפריעה לשדה הראייה של השומרים ולקפלת הפיוס (Kapelle der Versöhnung) שנבנתה על חורבותיה, ואילו אחר עוסק במנהרות שנחפרו מתחת לחומה. שלטי ההסבר באתר (בגרמנית ובאנגלית) מפורטים ומעניינים, ובמרכז המבקרים מחלקים עלון מידע ובו פירוט של אירועים המסומנים במספרים על הקרקע. |תמונה_בטקסט5528| בנוסף לתצוגה הפתוחה יש באתר מרכז תיעוד (Dokumentationszentrum), ובו תערוכה העוסקת בהשפעת החומה על שני חלקי ברלין. בתחנת האֶס־בּאן Nordbahnhof, הסמוכה לאתר הזיכרון, מוצגת תערוכה מרתקת, העוסקת בתפקודה של הרכבת התחתית בתקופה שבה העיר היתה מחולקת: מ’תחנות הרפאים’ שבהם חלפו רכבות בלי לעצור, ועד סיפורי בריחה נועזים דרך מנהרות הרכבת. מעברו האחר של הכביש ניצב מרכז המבקרים (Besucherzentrum) של האתר, ובו בית קפה, דלפק מידע וחלל לתערוכות מתחלפות. |תמונה_בטקסט5529|

מקבץ מבנים תעשייתיים בפרברים המזרחיים של ברלין הוסב בשנת 1951 לכלא שבו החזיקו אנשי השטאזי (המשרד לביטחון לאומי של מזרח גרמניה הקומוניסטית) חשודים בפשעים פוליטיים ובפעילות נגד המדינה; שם חקרו אותם בעינויים, שברו את רוחם, וגרמו להם להודות בפשעים שלא ביצעו. החשודים נחטפו מרחובות העיר, נדחפו לוואן חסר חלונות, והובאו לכלא בלי שידעו כלל לאן הם נוסעים: סביב הכלא הוקצה למתקני השטאזי שטח עצום, שנמחק מן המפות, ועצם קיומו נשמר בסוד כמוס. ב־1994 הוסב הכלא לאתר זיכרון (Gedenkstätte Berlin-Hohenschönhausen) ומאז מתקיימים בו סיורים מודרכים, בין השאר בהדרכת אסירים־לשעבר. אורך הסיור כשעה וחצי, והוא מתחיל בסרט מעניין של כ־20 דקות על הרקע להקמת הכלא; אחר־כך יקחו אתכם המדריכים המנוסים אל ‘הצוללת’, החלק העתיק יותר של הכלא, שם הוחזקו בשנות ה־50 אסירים בתנאים לא־אנושיים, ומשם אל החדרים החדשים יותר של שנות ה־70, אל החניון ואל חדרי החקירות. בדרך תשמעו על שיטות החקירה המתוחכמות של השטאזי, על החדירה הטוטאלית של הארגון לחיי האזרחים ועל אחדים מקורבנותיו. רוב אזורי הכלא נגישים רק במסגרת הסיור המודרך, אבל ב־2013 נפתחה סמוך לכניסה תצוגת־קבע העוסקת בכלא בפרט ובמנגנון השטאזי בכלל. במסגרת התצוגה תוכלו לראות את מדי הסוהרים, את פיסות הבד שבהן השתמשו כדי לאצור את ריחם של החשודים לצורכי מעקב, את הריהוט המפואר־יחסית בקומת ההנהלה, ושני תאים מתוך הכלא עצמו. התצוגה משולטת בבהירות (גם באנגלית) ובדלפק הקבלה מחלקים ללא תשלום מדריך־שמע באנגלית (בעיקר עבור הסרטונים הכלולים בתצוגה).

בקרב על ברלין, שנערך באפריל־מאי 1945 והיה השלב המכריע במלחמת העולם השנייה, נהרגו לא פחות מ־80,000 חיילים סובייטיים - ורובם נטמנו בקברי אחים בעיר ובסביבתה. סמוך לאחד מקברי אחים אלה נחנכה ב־8 במאי 1949, יום השנה הרביעי לסיום המלחמה, אנדרטה אדירת־ממדים (Sowjetisches Ehrenmal), ששטחה עולה על 90 דונם. בברלין יש שתי אנדרטאות נוספות שהקימו הסובייטים לזכר חייליהם, אחת בטירגארטֶן ואחרת בצפון־מזרח העיר, אבל זו הגדולה והמרשימה מכולן. האנדרטה, בלבו של טרֶפּטוֹאֶר פארק (Treptower Park), היא דוגמה מאלפת לדרך שבה מנציחה מדינה טוטליטרית אחת את ניצחונה על אחרת. בשתי הכניסות למתחם הוצבו שערים ועליהם דברי שבח ותהילה לחיילי המולדת; משם מובילים שבילים רחבים אל הציר הראשי, המתחיל בפסל בגובה שלושה מטרים של ‘אמא רוסיה’ המבכה את בניה. מהפסל נמתחות שורות ארוכות של ערבות בוכיות וברושים, בעלייה מתונה, אל צמד מבנים מחודדים מסלע גרניט אדום, המסמלים את דגלי בריה”מ, וליד כל אחד מהם ניצב פסל של חייל כורע. כאן נפתחת לעיני הצופה שורה של מדשאות מרובעות (המייצגות את אתרי הקבורה) ומשני צדיהן לוחות שיש גדולים, מעוטרים תגליפים המתארים את המלחמה ואת הניצחון, לצד ציטוטים מנאומיו של סטלין. המגמה הראוותנית מגיעה לשיאה בקצה האנדרטה, שם הוקם תל מלאכותי ועליו פסל בגובה 12 מ’ של חייל רוסי האוחז בילדה קטנה ודורך על צלב קרס שבור. הדמות מבוססת על סיפור שנפוץ לאחר המלחמה בדבר חייל רוסי, שסיכן את חייו כדי להציל ילדה גרמנייה בת שלוש, שהוריה נעלמו. חדר קטן בבסיס הפסל משמש להנחת זֵרים בטקסי הזיכרון. האנדרטה אמנם מרשימה, אבל כדאי גם לטייל בשאר חלקי הפארק, ששטחו כ־360 דונם ויש בו אזורים מיוערים, שטחי דשא ירוקים ושבילים שלווים. לאורך השדרה הראשית פּוּשקינְאָלֶה (Puschkinalle) נטעו הקומוניסטים עצי דולב בארבעה טורים סימטריים, היוצרים מראה מרהיב. סמוך לקצהו הדרומי של הפארק שוכן מצפה הכוכבים אָרכֶנהוֹלט (Archenhold Sternwarte), המקום שבו נשא אלברט איינשטיין את הרצאתו הראשונה על תורת היחסות הכללית. במצפה מותקן טלסקופ שובר־אור בעל אורך מוקד של 21 מ’, עדיין הארוך ביותר מסוגו בעולם (נגיש במסגרת סיור מודרך בלבד), ויש בו תערוכה צנועה העוסקת באסטרונומיה ובמערכת השמש. על גדת הנהר, לא הרחק ממצפה הכוכבים, שוכנת מזה יותר ממאה שנה גינת הבירה Zenner, המשקיפה לאי המבודד אינזֶל דֶר יוּגֶנד (Insel der Jugend); למרבה הצער, רמת האוכל והשירות בה לא עמדה במבחן הזמן, ועדיף להסתפק בפיקניק.

המטה הכללי של השטאזי, שירות הביטחון החשאי של מזרח גרמניה, שכן במתחם ענקי של בניניי משרדים במזרח ברלין. מאחורי החזות המשמימה, בסגנון הפּלאטֶנבָּאוּ הקומוניסטי, הסתתר מנגנון יעיל ואכזרי לדיכוי כל התנגדות לשלטון. למרבה הצער, המוזיאון (Stasi-Museum), שנפתח במבנה הראשי של המתחם לאחר נפילת החומה, אינו מעביר בצורה מוחשית מספיק את שלטון הטרור שהשליט הארגון במזרח גרמניה, וחלקים ניכרים ממנו מתמקדים בהסברים בירוקרטיים. החלק המעניין ביותר הוא הקומה השנייה, שם שוחזרו במדויק משרדיהם של המנהלים הבכירים בארגון. כאן תוכלו לראות את המותרות שמהם נהנה ראש השטאזי אריך מילקֶה במדינה שבה התקיים להלכה שוויון מלא בין האזרחים. כדאי לבקר גם בתצוגה העוסקת בשיטות הפעולה של השטאזי (בקומה השלישית, משמאל) כדי להתרשם מהטכנולוגיות החדשניות־לזמנן שבהן השתמש הארגון, ולקרוא עדויות של ‘מודיעים’ שגויסו לשורותיו. דברי ההסבר במוזיאון מפורטים ומתורגמים ברובם הגדול לאנגלית, אבל אין מדריך־שמע. החל מ-2016 מציעים במוזיאון סיורים מודרכים (ללא תשלום) וכן סיורים פרטיים בתיאום מראש (בתשלום).

בשנת 1880, לאחר שלא נותר מקום בבית הקברות בשֶנהָאוּזֶר אָלֶה, רכשה הקהילה היהודית שטח גדול בצפון־מזרח ברלין, ובו נפתח בית עלמין חדש (Jüdischer Friedhof Weißensee), כיום בית הקברות היהודי השני בגודלו באירופה. האתר לא חולל על ידי הנאצים ורוב המצבות בו נותרו על תִלן, פרט לאלה שניזוקו בהפצצות ובידי איתני הטבע במהלך מלחמת העולם השנייה. בית העלמין משמש גם היום את הקהילה היהודית בברלין, כפי שמעידות מצבות חדשות עם כיתובים בגרמנית וברוסית (מאחורי בניין החברה קדישא בכניסה, וכן בחלקות A8 ו-E8). במרכז המידע שבכניסה לבית הקברות מחלקים מפה, ואפשר לברר את מיקומם של קברים ספציפיים. מול הכניסה ניצבת אנדרטה לקורבנות השואה: זהו לוח זיכרון שתחתיו נר תמיד, וסביבו ערוכים במעגל שמות מחנות הריכוז העיקריים. לאורך חומת בית העלמין, בייחוד מימין ומשמאל לכניסה, הוצבו אחוזות קבר מפוארות, שתוכננו בידי משפחות יהודיות אמידות על פי צו האופנה באמנות ובאדריכלות, ומעידות על עושרה ועוצמתה של הקהילה היהודית. בשורת הכבוד (Ehrenreihe) שבשולי חלקות A1 ו-G1 נטמנו שופטים, פרופסורים ואנשי־שם אחרים, בהם הצייר לֶסֶר אוּרי, הסופר מיכה יוסף ברדיצ’בסקי והמלחין לואיס לֶבאנדובסקי. בגוש A1 יש גם קבר סמלי, מעוטר בגביע, לספרי תורה שהוחבאו במהלך המלחמה בבית הלוויות ונפגעו בהפצצות. |תמונה_בטקסט5397| ניתן להסתפק בסיור קצר ב’שורת הכבוד’ ולאורך קטעי החומה הקרובים לכניסה, אבל אם יש לכם זמן, מומלץ להיכנס לעומקו של בית הקברות, ולו כדי לחוש את ממדיו העצומים. בשטח נטועים עצים רבים, המטילים צל ומשרים אווירה מכשפת, ויש בו מגוון רחב ומעניין של אתרי־קבורה – משורות אינסופיות של מצבות קטנות בחלקות העניים, ועד לאחוזות־הקבר הגרנדיוזיות של העשירים, בהם למשל המאוזוליאום של משפחת אָשרוֹט בחלקה C2. באותו אזור קבורים גם אנשי העסקים הבולטים של הקהילה היהודית בראשית המאה הקודמת, בהם בֶּרתוֹלד קמפינסקי (מייסד רשת המסעדות והמלונות בשם זה, חלקה T2), מייסד הקָה.דֶה.וֶה אדולף יאנדוֹרף (חלקה T2) ואיל בתי הכלבו הרמן טיץ (חלקה O2). בהמשך כדאי לבקר גם בחלקה הצבאית, שבה נטמנו יהודים ששירתו בצבא הגרמני ונפלו במלחמת העולם הראשונה, ובחלקה G7, שם נחים כ־300 כדי אפר שהובאו ממחנות ההשמדה.