קום והתהלך בארץ

הרעיון לסמן את שביל ישראל, שיעבור לאורכה של המדינה כולה, עלה בדעתו של אברהם תמיר ז"ל (1988-1907) בשנות השמונים. בתחילת שנות השבעים אברהם טייל בשביל האפלצ'ים שבארצות הברית, והחוויה גרמה לו לחשוב שגם בישראל ראוי שיסומן שביל ארוך שיעבור מדן ועד אילת. אברהם נפגש לדון ברעיון עם אורי דביר ז"ל (2011-1931), יו"ר הוועדה לשבילי ישראל. אנשי הוועדה עמלו במשך כעשר שנים על תכנון תוואי השביל וסימונו בשטח. בשנת 1995 הנשיא עזר ויצמן המנוח חנך את השביל רשמית בלטרון, בנוכחות השר לאיכות הסביבה באותה עת יוסי שריד ואורי דביר יו"ר הוועדה לסימון שבילים.

אורכו של שביל ישראל בעת כתיבת שורות אלה כ-1,100 ק"מ. השביל חדר לתודעה הישראלית, והפך לחוויה שבה מטיילים מתחילים את השביל עם אנשים זרים, ומסיימים אותו כידידי נפש. בדרך הם מעלים חוויות מן העבר ואוספים לחיקם חוויות משותפות לשנים רבות. כל אחד והשביל שלו, כל אחד והאופן שבו הוא הולך: בודדים, זוגות, קבוצות של צעירים וצעירים ברוחם, הורים עם ילדיהם, סבתות וסבים עם הנכדים, כולם מטיילים בשביל. הספר האדום של שביל ישראל מתייחס לכל קבוצות המטיילים בהתאם להעדפה שלהם. בעבר השביל שימש לצעירים כהכנה לטרקים בחו"ל, אך כיום השביל הפך לטרק לאומי. גם תיירים מחו"ל מגלים את השביל בדרכם. על שני דברים כל התיירים כותבים: מדבר יהודה והנגב המדהימים ביופיים והישראלים היפים ומכניסי האורחים שהם גילו כאן. למלאכי השביל יש מקום של כבוד בהתרשמות של התיירים.

השביל משקף היטב את הגיוון שבנופי הארץ. אין בו הרים נישאים, הקניונים הכי עמוקים או המפלים הגבוהים ביותר. למעשה, אין בו מפלים כמעט בכלל - אלא רק אם נקרה שיטפון בדרככם - אבל יש בו מכל דבר: יערות הרריים, מישורים, חופים חוליים וסלעיים, קטעים עירוניים, ים המלח, מדבר ומכתשים. התחלת השביל מתוכננת לעלות להר החרמון בתחילת שנת 2023 וגם הנוף הייחודי שלו יצטרף לשביל. בחודש הליכה בשביל חולפים על פני יותר סוגי נוף ושטח מאשר בחודשים ארוכים של הליכה בשבילים ארוכים בעולם. הנוף משתנה מעונה לעונה. הפריחה באביב, פריחת החצבים בסוף הקיץ, חבצלות בתחילת הסתיו בחוף ובמדבר, אירוסי היכל מרהיבים ונדידת הציפורים פעמיים בשנה, כל אלה נותנים לחוויה ממד נוסף ומרתק.

השביל עובר בתוך נדבכי היסטוריה, אתרי מורשת קרב, קברים קדושים, מקומות עם אגדות על גובי מסים טורקיים, מקומות קדושים לבני הדתות השונות, ערים נבטיות, מכרות נחושת עתיקים, חולות צבעוניים ואתרים המשמחים את לבם של חובבי מוסיקה ואמנות. מי שמסיים את השביל כולו ברצף או בקטעים, סביר שיסכים עם מה שכתב דויד נרונסקי מקבוצת מטיילי "בשביל ישראל" כאשר סיים יום הליכה על הר הכרבולת: "יש אנשים שלא יודעים שאפשר לטייל כך במדבר. מי שהולך שם מחובר חזק לארץ הזאת". אנו נוסיף על דברים אלה, כי מי שמסיים ללכת את שביל ישראל מחובר חזק יותר גם לעצמו.