בעיירה הקטנה השוכנת למרגלות המורדות הצפוניים של הרי פירין פועל אתר הסקי הגדול בבולגריה. בנסקו ממוקמת כ־150 ק"מ מהבירה סופיה, ועל אף המרחק, זהו אתר הנופש החורפי הפופולרי והעמוס במדינה. גובהה של העיירה הוא 925 מ' מעל פני הים, ואילו הנקודה הגבוהה ביותר באתר הסקי נושקת ל־2600 מ'. באתר ארבעה־עשר מסלולי גלישה שאורכם הכולל הוא שבעים ק"מ. מסלול הגלישה המיוחד ביותר הוא המסלול הישיר שמתחיל בנקודה הגבוהה ביותר ומגיע עד לעיירה. לפסגות המושלגות אפשר לטפס באמצעות אחת מארבע־עשרה מעליות הסקי: מעלית גונדולה אחת, שבעה רכבלי כיסאות ושישה מסועי נוסעים. בבנסקו מגוון פתרונות לינה החל ממלונות פאר בפרוורי העיירה, עבור במלונות־דירות המותאמות למשפחות וכלה בדירות נופש צנועות. לינה בעיירה מאפשרת לשלב את חופשת הסקי עם שיטוט בסמטאות הקסומות המרוצפות אבן, ולבקר בכמה מהאתרים המרתקים שיש למקום להציע. בכנסיית השילוש הקדוש הנראית כלפי חוץ כמבצר, תוכלו להתרשם מעיצוב פנים בגווני אדום וירוק וממחיצת-המזבח המוזהבת שבראשה דרקונים וציפורי־טרף. בסמוך לכנסייה ניצב הבית-מוזיאון של נאופיט רילסקי, מי שנחשב כאבי החינוך החילוני בבולגריה ודמות מפתח בתנועת התחייה הלאומית הבולגרית. המוזיאון מוקף גן יפה ובו פסלים בסגנון מודרני, ואילו בפנים אוסף עשיר של חפציו האישיים של רילסקי, כמו גם תערוכת רהיטים ופריטים דקורטיביים שאפיינו את חיי המשפחה במאה ה־19 בבולגריה. ברחוב Velyan Ognev הסמוך שוכן בית וילאנוב הנאה אשר שימש את האמן המקדוני אוגנב וילאן (Ognev Velyan) ובני משפחתו, עת יצר את מחיצת-המזבח המרהיבה שבכנסיית השילוש הקדוש. אוגנב עיטר את קירות הבית בגילופי־עץ יפיפיים, והותיר אחריו ציורי־קיר מרשימים ב'חדר הכחול' שבבית. אחוזת האבן מהמאה השמונה-עשרה היא אחד מנכסיה התרבותיים המעניינים של בולגריה. במרחק מספר דקות הליכה פועלת תערוכת האיקונין הקבועה, ובה מוצג אוסף איקונות מהמאות ה־18-19 שצוירו על־ידי אמנים שהשתייכו לאסכולת הציור של בנסקו. התערוכה מוצגת במבנה ששימש החל מאמצע המאה ה־18 כאסנייה עבור נזירות נודדות. אתר נוסף ששווה ביקור עבור חובבי היסטוריה הוא בית-מוזיאון ניקולה ואפצארוב, בית ילדותו של המשורר האנטי-פשיסטי והמהפכן הקומוניסטי, אשר נכלא, עונה והוצא להורג מול כיתת יורים ב־23 ביולי 1942. במוזיאון מוצגים צילומים, מסמכי ארכיון, חפציו האישיים של המשורר וסרט תיעודי על חייו. לצד האתרים ההיסטוריים והתרבותיים המרתקים, מציעה העיירה הקטנה מבחר בילויים לכל הגילים: מסעדות ובתי קפה, מועדונים, חנויות ועוד. בעונת הקיץ הופך המקום לנקודת מוצא מצוינת למטיילים בהרי פירין הסמוכים, ולכן בנסקו מוצפת מבקרים גם כאשר אתר הסקי מושבת.

אתר הסקי השני בגודלו בבולגריה. שוכן כ־72 ק"מ מדרום לסופיה, בהרי רִילָה ולמרגלות ההר הגבוה בבלקן, הר מוּסָלַה (2,925 מ'). במרכז האתר מקובצים בתי־מלון ושורות של בקתות עץ מסורתיות, לצד מסעדות, בתי קפה, ברים, מועדונים, חנויות סקי וחנויות מזכרות. מאמצע חודש דצמבר ועד אפריל מתמלא האתר באלפי מבקרים המגיעים לחופשת סקי חורפית, ואילו בחודשי הקיץ מגיעים הנה מטיילים המשתמשים בעיירה כנקודת יציאה למסלולי הליכה באזור הרי רילה. ראשיתה של בּוֹרוֹבֶץ בארמון בִּיסְטרִיצַה שנבנה כבית־הציד של צאר בולגריה, פֶרדינָנְד הראשון ובנו בּוֹרִיס השלישי, בשנים 1898-1914. הארמון נבנה בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית וכולל תקרות־עץ ועמודי־עץ המעניקים לו מראה כפרי. הקירות מעוטרים בראשיהן של החיות שניצודו על־ידי בני המלוכה לאורך תקופה של יותר מחמישים שנים. כיום נמצא הארמון בבעלותו של הצאר הבולגרי האחרון, סִימֶאוֹן השני. לאחר הקמת בית־הציד המלכותי, נבנו סביבו עשרות אחוזות של אצילי בולגריה ואנשי החצר של הצאר. כך הוקם אתר־הנופש החורפי הראשון במדינה. ברבות השנים נזנחו האחוזות ואלו הפכו לבתי־מלון בסגנון מסורתי המשמשים כיום את הנופשים באתר הסקי בּוֹרוֹבֶץ. את שמו קיבל האתר על־שם יערות עצי האורן המאפיינים את האזור (Bor בבולגרית הוא עץ אורן). ממרכז אתר־הנופש יש גישה נוחה לשלושת מסלולי הגלישה בבּוֹרוֹבֶץ: סִיטְנִיאַקובו (Sitnyakovo), יאָסְטרֶבֶּץ (Yastrebets) ומָרְקֻודז'יק (Markudzhik). ההגעה לפסגות המושלגות נעשית באמצעות רכבלים בעלי תפוסה מרבית של 8,150 איש בשעה, מה שהופך את העלייה למסלולי הגלישה נוחה ומהירה. המסלולים באתר באורך 58 ק"מ ברמות קושי של מתחילים ומתקדמים (יש גם מספר מסלולים המיועדים לגולשים מקצועיים בלבד). המסלולים הטובים ביותר הם באזור יאָסְטרֶבֶּץ, כאן גם מתקיימות תחרויות בינלאומיות. אפשרות גלישה נוספת באתר היא גלישת ערב המתקיימת בשעות 17:00-22:00. את הגלישה אפשר לבצע באופן עצמאי או באמצעות הדרכות מקצועיות והשכרת ציוד במקום. את חבילות הגלישה תוכלו לרכוש דרך סוכני נסיעות, באתרי האינטרנט, בחברות התיירות מקומיות או דרך בתי־המלון שבאתר־הנופש. ההגעה הנה מנמל התעופה הבינלאומי של סופיה אורכת כשעה וחצי. תוכלו להגיע למקום באמצעות רכב שכור, או באמצעות אוטובוס המגיע לסָמוֹקוֹב (Samokov) ומשם במונית שירות היוצאת לכיוון בּוֹרוֹבֶץ פעם עד פעמיים בשעה.

מחבר בין שתי גדות נהר וְלָדַאִיסְקַה, ומשמש כגבול הצפוני של המרכז ההיסטורי של סופיה. נבנה בשנים 1889-1891 על־ידי האדריכל הצ'כי וצלאב פרושק (Vaclav Prošek) ובני משפחתו יוזף, בוגדן וירז'י (Jozef, Bohdan and Jiří), האחראים גם לבניית גשר אוֹרְלוֹב. את שמו קיבל בזכות פסלי אריות הברונזה המעטרים את ארבעת קודקודי הגשר. בשנת 2014 נערכו במקום עבודות שיפוץ, ומאז משמש הגשר קווי חשמלית והולכי רגל בלבד.

מסלול שבעת אגמי רִילָה מוכתר על-ידי רבים כמסלול היפה בבולגריה, ויש שיאמרו גם מהיפים במזרח אירופה. ולא בכדי: זהו מסלול שעובר דרך סדרה של שבעה אגמי קרחונים קטנים בלב הנוף המרהיב של הרי רִילָה. אגמי הטורקיז ממוקמים בגבהים שונים הנעים בין 2100-2500 מטרים, אך המשותף לכולם הוא הקור חודר העצמות של המים (כן, גם בימי הקיץ החמים). האגם הראשון נקרא האגם התחתון (Polnoto Ezero), השני נקרא אגם הדג (Ribnoto Ezero) והוא הרדוד מבין השבעה, השלישי מכונה אגם התלתן (Trilistnika Ezero) בשל צורתו, הרביעי אגם התאומים (Blitnaka Ezero) המזכיר בצורתו שעון חול, ואילו בשנים יבשות מתפצל לשני אגמים נפרדים, החמישי הוא אגם הכליה (Babreka Ezero) שכשמו כן הוא מזכיר צורת כליה, השישי נקרא אגם העין (Okoto Ezero) והוא העמוק מבין האגמים ומגיע לעומק של 37.5 מ', ואילו האחרון הוא אגם הדמעות (Salzata Ezero) הנקרא כך על־שום צבעו הצלול. מעל לאגם השביעי יש רכס הר המאפשר מבט פנורמי מרהיב על כל שבעת האגמים. מסלול ההליכה מנקודת ההתחלה אורך כשלוש שעות עד הפסגה (ומשם כשעתיים וחצי בחזרה למטה). את מסלול שבעת האגמים מומלץ לעשות בין החודשים יוני-ספטמבר (שימו לב כי בחודשים יולי ואוגוסט משתרכים תורים ארוכים של מטיילים, בעיקר בסופי השבוע וב־19 באוגוסט, יום השנה החדשה של הכת המיסטית הדנוביסטית הנחוג באזור שבעת האגמים). בחודש מאי האגמים עדיין עלולים להיות קפואים, ואילו בחודש אוקטובר מזג האוויר ההפכפך עלול להציב בפני המטיילים תנאי טיול לא נוחים. בחודשי החורף מומלץ להימנע מטיול באזור, שכן הפסגות מתכסות שכבת שלג עבה. כיצד תוכלו להימנע מתורי הענק בכניסה למסלול? עצרו ללינת לילה בספרבה בניה הסמוכה, והגיעו אל רכבל הכיסאות שבפִּיוֹנֶרְסקָה (Pionerska) לפני שעת הפתיחה. בימים ג'-א' נפתח הרכבל בשעה 09:00, ואילו ביום ב' בשעה 12:00 (לא מומלץ להגיע למסלול ביום ב' במקרה שתרצו להגיע לאחר סיום המסלול ליעד מרוחק). העליה ברכבל אל נקודת הפתיחה של מסלול ההליכה אורכת כעשרים דקות, במהלכן תוכלו ליהנות מהנוף הנפלא של יערות רִילָה. בנוסף, הקפידו להביא עמכם מי שתייה, אוכל ולבוש המתאים להליכה ממושכת בשטח.

הפארק הלאומי הגדול בבולגריה, שוכן כמאה ק"מ מדרום לסופיה. הפארק הוקם בשנת 1992 במטרה לשמר את הטבע והמורשת האזוריים, ושטחו בן ה־810 קמ"ר מורכב מהאזורים המרכזיים והגבוהים של הרי רילה. בשטחו עובר נהר המריצה, הנהר הארוך בבלקן, כמו גם הנהר הארוך בבולגריה, נהר האיסקר. כשישים ושישה אחוזים משטחי הפארק הם שטחים מיוערים ובהם כ־1400 צמחים, ו־282 מינים שונים של טחבי עלים. היערות מורכבים בעיקר מעצי אשור, אשוח ואורן מקדוני, וצומחים בהם פרחים נדירים ומרהיבים ביופיים דוגמת פרחי הבקעצור (Saxifarga), פרחי הגנציאנה (Gantiana) ופרחי האקווליגיה הצהובים (Aquilegia aurea). השטחים המיוערים משמשים בית גידול לבעלי־חיים רבים כגון עזי־בר, דובים, זאבים, חזירי־בר וסנאי־קרקע. בפארק נצפו גם תשעים ותשעה מיני ציפורים: באזורים הנמוכים של ההרים שולט זן הנקר הסורי, באזורי הביניים המיוערים נקרים לבני־גב ואפורי־ראש, באזורים הגבוהים של היערות המחטניים אפשר להבחין בשכוי היערות, האמודאי האירופי, סיס חוורוור, סנונית המערות וחכלילית הסלעים, ואילו באזור האלפיני מתעופפים הזג צהוב־המקור, החוגלה היוונית, העיט הזהוב וסתרי הצוקים. המגוון העשיר של הציפורים מושך אל הפארק חובבי צפרות מכל רחבי העולם. לצד המגוון הבוטני והזואולוגי, ניחן הפארק גם במגוון גאולוגי מרתק. במקום תמצאו לא פחות משלושים ושש פסגות הרים מעל לגובה של 2000 מ', כאשר המפורסם שבהם הם הר מוסאלה (2,925 מ', Musala), שפסגתו היא הגבוהה ביותר בבלקן, ונשקף ממנה נוף עוצר נשימה אל עבר הרי פירין ורודופי שבדרום, ואל הר ויטושה שבצפון. אל הר מאליוביצה (2,729 מ', Maliovitsa) מגיעים מטפסי הרים המבקשים לצלוח את אתגר הטיפוס הקשה שהציב בפניהם הטבע המקומי. לצד הפסגות הציוריות ישנם בפארק מאה ועשרים אגמי קרחונים. אלו הם אגמים שמקורם בקרחון יבשתי שהפשיר וצבעם טורקיז עז כתוצאה מריבוי האצות שבמים. אגמי הקרחונים הנודעים בפארק (ובבולגריה כולה) הם שבעת אגמי רילה, עבורם מומלץ להקדיש יום נפרד. שני אגמים נוספים שכדאי לראות הם אגמי מוסאלה (Musalenski Ezera), קבוצת אגמי קרחונים למרגלות הפסגה הגבוהה בבלקן. הגבוה שמבין אגמים אלו הוא אגם הקרח (Ledeneto Ezero) הממוקם בגובה 2,709 מ', מה שהופך אותו לאגם הגבוה בבלקן. אגם נוסף הוא אגם סטראשנוטו (Strashnoto Ezero) השוכן ברום של 2,465 מ' ומוקף צוקי שחם כהים. באזורים הנמוכים יותר של הפארק תוכלו ליהנות מטיול רגוע באחת מארבע שמורות הטבע היפיפיות כגון שמורת פאראנגאליצה (Rezervatat Parangalitsa) שהוקמה בשנת 1933 במטרה להגן על אחד מיערות האשוח העתיקים ביבשת, או בשמורת היער של מנזר רילה שהוקמה בשנת 2000 על־פני שטח של 268 קמ"ר. טיול בפארק הלאומי אפשר לעשות במסגרת טיול יום מסופיה, או לחלופין להקדיש מספר ימים להתפעלות מפלאי הטבע המקומיים. אפשרויות לינה נוחות הן היישובים: ספרבה בניה, סמוקוב (Samokov), בורובץ, מאליוביצה (Maliovitsa) ורילה (Rila). כמו כן, בשטחי הפארק פועלות אכסניות ובקתות אירוח בהן תוכלו ללון ולהמשיך ביום המחרת אל היעד הבא.

פארק מקסים ונסתר הממוקם מאחורי הספרייה הלאומית קירילוס ומתודיוס הקדושים. במרכזו ניצבת אנדרטת הרופאים, וסביבה שבילים, ספסלי עץ וגני־שעשועים. האנדרטה שהעניקה לפארק את שמו, מנציחה את זכרם של אנשי הרפואה הבולגרים אשר פעלו במסגרת משלחות הצלב האדום, ונפלו במהלך המלחמה העות'מאנית־רוסית. שמותיהם נחקקו על־גבי האבנים המרכיבות את פירמידת הזיכרון הדוממת הזו. את האנדרטה עיצב האדריכל הרוסי, אנטוני אוסיפוביץ' טומישקו (Antoniy Osipovich Tomishko), והיא הוצבה כאן בשנת 1884. בצידו המזרחי של הפארק פזורים על כר דשא שרידים עתיקים של העיר התראקית סרדיקה. תצוגת השרידים הובאה הנה בשנת 2002 במימון שגרירות ארצות־הברית בבולגריה. בפינה הדרום־מזרחית ניצבת אנדרטה לזכר מאה ושלושים שנים לשחרור בולגריה מעול הכיבוש העות'מאני, אשר נחנכה בשנת 2018 בנוכחותו של נשיא הפדרציה הרוסית, |הלינק: http://www.haolam.co.il/691|ולדימיר פוטין|סלינק|. כדאי לגשת גם לצידו המערבי של הפארק, שם תמצאו שני עצי צפצפה רעדנית מרהיבים ביופיים המתנשאים לגובה של כשלושים מטרים.

המוזיאון נוסד במאי 1957 והועבר למבנה הנוכחי בשנת 1992 (לפני כן שימש כמוזיאון גאורגי דימיטרוב, לזכר המנהיג הקומוניסטי הראשון בבולגריה). בשנת 2012 שופץ וכעת מוצגת כאן תערוכה מושקעת ועכשווית. ברשות המוזיאון יותר מ־22,000 מייצגים, אך רק כאלף מהם מוצגים בתערוכת הקבע. בין היתר תמצאו כאן דגמי מכוניות ישנות, מכשירי רדיו וטלוויזיה, לוויינים ועוד. המוזיאון מתאים בעיקר לחובבי טכנולוגיה ולילדים.

המנזר הצבעוני הוא אחד מסמליה הנודעים של בולגריה. ניצב מדרום להרי רילה, בשמורת הטבע מנזר רילה, וכ־119 ק"מ מסופיה. המנזר הוקם במאה העשירית על־ידי הנזיר איוואן רילסקי. רילסקי הגיע הנה במטרה להתבודד מהחברה ההולכת ומאבדת ממוסריותה, ואחריו פרשו להרי רילה עשרות תלמידים אשר שכנעו אותו להקים את המנזר. ברבות השנים הפך המנזר לאחד מהאתרים הדתיים החשובים בבולגריה. בשנת 1335 הוקם המנזר מחדש מספר קילומטרים מדרום למיקום המקורי, ועתה נוסף לו מגדל התצפית הְרֶלֶאוֹ שנקרא על־שם הבויאר שמימן את הקמתו. לאחר מכן נפגע המנזר בתקיפות העות'מאנים ושוחזר בשנת 1469. באותה השנה הועברו הנה שרידיו הקדושים של איוואן רילסקי שהיו עד עתה שמורים בוליקו טרנובו (Veliko Tarnovo). תחת הכיבוש העות'מאני היה למנזר תפקיד מהותי בשימור השפה, ההיסטוריה והתרבות הבולגרית. בליל ה־13 בינואר 1833 נפגע המנזר בצורה קשה משריפה שפרצה במקום. בשנים 1834-1862 נבנה מחדש על־פי תכנונו של האדריכל אלכסי רילטס (Alexi Rilets) בסגנון התחייה הלאומית הבולגרית. המנזר המחודש הפך לאחד ממיצגיו הבולטים של סגנון האדריכלות הבולגרי, ולאחד מסמלי התעוררות הרגשות הלאומיים. בשנת 1983 הוכר המנזר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, וכיום מהווה אחד מאתרי התיירות החשובים במדינה. מבחוץ מוקף המנזר חומה גבוהה אשר לא מסגירה את הצפוי למבקר בפנים. חדי העין יוכלו להבחין על החומות בציפורי הכתלי שצבען אפור-כחלחל וכנפיהן צבועות אדום עז. הכניסה למנזר עוברת דרך שער דופניצה המערבי, שרצפת האבן שלו נשחקה במשך השנים מרגליהם של עולי הרגל. השער מוביל אל רחבת המנזר שבמרכזו כנסיית לידת ישו הססגונית (Tserkva Rojdestvo Bogorodichno). בשלב זה כדאי להרים את הראש ולהביט סביב: התרשמו ממבנה העץ עם המרפסות המקיף את החצר הפנימית, מפסי האדום-שחור-לבן המכסים את אגפי המגורים ומבנה הכנסייה. התקרבו אל מגדל הרלאו היפה שבתחתיתו דוכן לממכר איקונות, ובראשו תצפית יפה עם קפלת תפילה מעניינת. לאחר מכן פנו אל אכסדרת הכנסייה המכוסה ציורי־קיר המתארים את מעגלי הגיהנום אליהם מגיעים החוטאים לאחר יום הדין. חזון אחרית־הימים מקדם את פניהם של הבאים אל תוך כנסיית המנזר. הכנסייה נבנתה בשנת 1835 ותוכננה כך שאור חודר רק דרך חלקו הצפון־מזרחי של הגג ומאיר את מחיצת-המזבח המוזהבת. שאר הכנסייה נותרת בעלטה ומעודדת את המתפללים והמבקרים לגשת קדימה. בקפלה הראשונה מימין תראו קבר צנוע בו נטמן ליבו של הצאר בוריס השלישי. התקדמו אל עבר מחיצת-המזבח שנוצרה על־ידי קבוצה של מגלפי עץ מסמוקוב. שימו לב לעבודת הגילוף המרהיבה שכוללת אלמנטים פרחוניים, בעלי־חיים ואירועים מכתבי־הקודש. מצידה הימני של המחיצה ניצבת תיבת כסף בה מאוכסן השריד הקדוש - ידו השמאלית של איוואן רילסקי. סיירו בכנסייה והביטו בציורי־הקיר המעטרים את הקירות: אלו צויירו על־ידי מבחר ציירים מבנסקו, רזלוג וסמוקוב, לרבות האחים זוגראף: זכארי זוגראף ודימיטר זוגראף, הנודעים באמני בולגריה בימי התחייה הלאומית הבולגרית. בפינה הצפונית של מנזר רילה תוכלו להיכנס למוזיאון רילה, שם מוצג אוסף נאה של יצירות אמנות, כתבי קודש ומסמכים היסטוריים. במרכז האוסף ניצב צלב רפאיל (Krst na Raphail): צלב מעץ בגובה שמונים ואחת סנטימטרים ועליו מגולפים באמצעות מחט כשש־מאות דמויות מיניאטוריות מכתבי־הקודש. מאחורי יצירת המופת עומד אח מהמנזר בשם רפאיל, אשר הקדיש שתיים־עשרה שנים מחייו לעבודת הגילוף. באוסף תמצאו גם את האבנגליון של סוצ'אבה, ספר תנ"ך גדול משנת 1529 עם תבליט של ישו הצלוב על הכריכה ועיטורי אמאיל וזהב, תיבות כסף משובצות אבנים יקרות, איקונות מרשימות, לוחות כנסייה עשויות זהב טהור ועוד. עם סיום הסיור במתחם המנזר, תוכלו לצאת דרך שער סמוקוב (Samokov) המוביל אל מקבץ חנויות מזכרות, מאפיות ומסעדות מסורתיות.

מצודת בֶּלוֹגְרָאדְצִ'יק המרהיבה, המכונה גם מצודת קָאלֶטוֹ (Kaleto), ממוקמת בסמוך לעיירה בֶּלוֹגְרָאדְצִ'יק כ־117 ק"מ צפון־מערבית לסופיה. המצודה המבוצרת מוקפת תצורות סלע מרהיבות ביופיין, אשר נוצרו לפני מיליוני שנים בעקבות תזוזת הלוחות הטקטוניים ותהליכי התרוממות מעל פני־הים וקימוט שגרמו להיווצרותם של סדקים אליהם חדרו מים ורוח שעיצבו את הצוקים בדמות עמודי־ענק ופטריות. צוקי בלוגראדצ'יק מושכים הנה מבקרים רבים המבקשים לצפות באחד מפלאי הטבע היפים בבולגריה. הצוקים הפכו מקור עשיר למעשיות עממיות רבות וזכו לשלל כינויים כמו |הנטה|הדוב|סנטה|, |הנטה|הנזיר|סנטה|, |הנטה|המדונה|סנטה|, |הנטה|אדם וחווה|סנטה|, |הנטה|רועה הצאן|סנטה|, |הנטה|הפרש|סנטה| ועוד (ראו מסגרת להלן). המצודה הוקמה ככל הנראה על־ידי הרומאים במאה הראשונה לספירה. במאה ה־14 הורחבה המצודה על־ידי איוואן סרצימיר (Ivan Sratsimir), צאר וידין. בשנת 1396 נכבשה המצודה בידי העות'מאנים. בראשית המאה ה־19 הורחבה בסגנון אדריכלות עות'מאני עם השפעות מערב אירופאיות. לאחר שחרור בולגריה, שימשה המצודה כנקודה צבאית אסטרטגית במלחמת בולגריה-סרביה (1885). כיום מהווה מצודת בלוגראדצ'יק אבן שואבת למבקרים חובבי טבע מכל רחבי העולם. המצודה מחולקת לשלושה חצרות, כאשר מהחצר העליונה נשקף נוף עוצר נשימה אל האזור. שימו לב כי המפלסים העליונים אינם מגודרים בצורה בטיחותית, ולכן במידה והגעתם הנה עם ילדים קטנים, כדאי לשמור על עירנות מוגברת. עם סיום הסיור המרתק בין השרידים ההיסטוריים של המצודה ותצורות האבן רבות הרושם, כדאי לעצור בחנות היין מגורה שבכניסה לאתר, שם תוכלו לרכוש בקבוק יין מצוין שמקורו במערת מָגוּרַה המפורסמת שמצפון־מערב. |המסגרת|מדונת האבן אגדות מקומיות רבות עסקו בסיפור היווצרותם של סלעי בלוגראדצ'יק, והמפורסמת שבהן היא האגדה על מדונת האבן: היה הייתה לפני שנים רבות צעירה יפיפייה בשם ולנטינה. בהגיעה לגיל בגרות, החליטה ולנטינה להצטרף למנזר שבמחוז וידין בסמוך לעיירת בלוגראדצ'יק. על אף שולנטינה פרשה לחיי המנזר, המשיכו הסיפורים על יופייה להגיע לאוזניהם של תושבי האזור. יום אחד שמע רועה צאן צעיר על ולנטינה היפה המתגוררת בקרבתו, ובו ברגע החליט לכבוש את ליבה. עם רדת החשכה ניגש הרועה אל חלון המנזר והחל מנגן שירי אהבה על חמת החלילים שלו. כך הגיע הרועה מדי ערב וניגן לאהובת ליבו את המנגינות הקסומות ביותר. בחלוף זמן מה נשבתה ולנטינה בקסמו של הרועה, והשניים החלו מנהלים מערכת יחסים סודית. בכל יום, עם רדת החמה, הייתה ולנטינה בורחת מהמנזר לזרועות אהובה. יום אחד גילתה ולנטינה כי היא הרה. משגילתה אם המנזר על הריונה של הצעירה, החליטה לגרש אותה מהמנזר לאלתר. ברגע בו דרכה כף רגלה של ולנטינה מחוץ למנזר, נפתחו ארובות השמיים וברקים החלו להישלח לכל עבר. היה זה האל שזעם על העוול שנעשה לצעירה המאוהבת. כעונש החליט להפוך את כל הנזירות לצוקים. אלא שולנטינה והרועה הצעיר נקלעו גם הם לעין הסערה והפכו לתצורות סלע. גם היום ניצבים על הגבעה הצוק של המדונה, הלא היא ולנטינה, וצוקו של הרועה, שנגזר עליהם לעולם להיות כה קרובים וכה רחוקים זה מזו.

הקתדרלה הניאו־ביזנטית המעוטרת באשכול כיפות ירוקות ומוזהבות היא אחד מסמליה החשובים של בירת בולגריה. הקתדרלה מוקדשת לתרומת האימפריה הרוסית במלחמה העות'מאנית־רוסית שהובילה לשחרור בולגריה מעול הכיבוש העות'מאני, ולזכר 200,000 החיילים הרוסים שהקריבו חייהם במלחמה, ולכן מכונה גם כנסיית זיכרון (Hram-Pametnik). לצורך ההנצחה, נבחר לקרוא לקתדרלה על־שמו של הנסיך הרוסי הקדוש, אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי. הקתדרלה המרשימה נבנתה על־פי עיצובו של האדריכל |הלינק: http://www.haolam.co.il/667|אלכסנדר פומרנצב|סלינק|. בנייתה החלה בשנת 1882 והסתיימה בשנת 1912. גובה הכיפה המרכזית הוא 45 מטרים, בעוד מגדל הפעמונים המערבי מתנשא לגובה של 53 מטרים. שטחה של הכנסייה נפרס על־פני שטח של 3,170 מ"ר ותכולתה המרבית היא 5,000 איש. בתוך הקתדרלה שוררת אווירה אפלולית ומיוחדת אודות לאורם המרצד של מאות הנרות הדולקים בפינה הצפון־מערבית של האולם. על מחיצת המזבח היפה עשוי השיש, שהם ובהט, גילופי קדושים נוצריים, בעלי־חיים וצמחים. מימין למחיצה ניצב כס הצאר המפואר שנבנה עבור פרדיננד הראשון, ואילו משמאל נשמרת תיבה ובה שרידי עצמותיו של אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי שהובאו הנה מרוסיה. קירות הקתדרלה עוטרו ציורי־קיר המתארים את חיי ישו: לידת המשיח הנוצרי, החתונה בקנה, תחיית לזרוס ועוד, ואילו את הכיפה המרכזית מעטר פרסקו מקסים בו מתואר הילד ישו ישוב על ברכי הבורא ומביט מטה אל עבר המתפללים. דרך הכניסה הצפון־מערבית של הקתדרלה תוכלו להיכנס אל גלריית האיקונות בקריפטה. מוצג כאן אוסף יצירות האמנות הדתיות הגדול בבולגריה. היצירות מהמאות ה־12-19 נאספו מכל הכנסיות ברחבי המדינה, ויעניינו בעיקר את חובבי האמנות הנוצרית. |המסגרת|למי צלצלו הפעמונים? את פעמוני קתדרלת אָלֶכּסַנְדְר נֶבְסקִי שומעים ברדיוס של חמישה־עשר קילומטרים. במגדל שניים־עשר פעמונים בגדלים שונים, והם שקוראים לתושבי העיר לפנות מזמנם לתפילה. האם שאלתם את עצמכם מי עומד מאחורי הצלצול בפעמונים הללו? בקתדרלת אלכסנדר נבסקי זוהי מָרִיַה זָאבּוֹבַה. הקשר של זָאבּוֹבַה לפעמוני הכנסייה מתחיל בעובדה שהיא חולקת את תאריך הולדתה עם תאריך יצירת פעמוני הקתדרלה שנוצקו בעיר |הלינק: http://www.haolam.co.il/668|טולה|סלינק|, הממוקמת על־יד מוסקבה, ב־26 במאי 1911. בשנת 1950 הצטרפה זָאבּוֹבַה למקהלת הקתדרלה, אז גילתה אודות צירוף המקרים. באותן שנים אסרו השלטונות הקומוניסטיים על קיום טקסים דתיים בבולגריה, ולכן, התנהלו התפילות הנוצריות בחשאי. לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי, שבה זָאבּוֹבַה לכנסייה והתמנתה לתפקיד המצלצלת בפעמונים: היה עליה לטפס מדי בוקר וערב במעלה מאתיים ועשרים המדרגות המובילות אל פעמוני הכנסייה. בחלוף השנים, גם בעשור התשיעי לחייה, לא הפסיקה זָאבּוֹבַה ממלאכתה, ומדי יום טיפסה אל ראש המגדל וצלצלה בפעמוני הקתדרלה. "הפעמונים הם שהעניקו לי כוחות נפשיים כבירים", סיפרה מָרִיַה זָאבּוֹבַה בראיון שהעניקה לתקשורת המקומית, "אני נהנית מבריאות איתנה, השגתי את כל מה שרציתי בחיי וסובבת אותי משפחה נפלאה - יש לי עשרה ילדים, ונולדו לי נכדים ונינים רבים".

שדרת הקניות, המסעדות, בתי־הקפה והבילויים המרכזית בסופיה. נמתחת לאורך כשניים וחצי ק"מ מכיכר סְבֶטָה נֶדֶלַה בצפון, עוברת ממערב לכיכר בּוּלְגָרִיַה וארמון התרבות הלאומי, ומגיעה עד הפארק הדרומי. החלק הצפוני של השדרה מיועד להולכי רגל בלבד, ומהווה מקום מפגש פופולרי בקרב תושבי העיר, הנוהגים לכנות אותה בשם החיבה 'וִיטוֹשְקָה' (Vitoshka). השדרה הרחבה נסללה בימי השלטון העות'מאני בבולגריה, ובשנת 1833 נקראה על־שם הר וִיטוֹשָה. תחילה שימשה השדרה כרחוב מגורים שמשני צדיו נבנו בתים פרטיים, אך בראשית המאה העשרים הפכה למרכז קניות תוסס. בתי המגורים הנמוכים פינו מקום לבניינים מרובי קומות, כאשר קומת הקרקע משמשת חנויות, מסעדות, ברים ובתי־קפה. ברחוב הקניות המרכזי תמצאו שילוב בין מותגי יוקרה כגון Versace, Boss, Lacoste ו־Dolce and Gabbana, לבין רשתות אופנה בינלאומיות דוגמת H&M ו־Diesel ורשתות אופנה מקומיות כגון Okaidi המקסימה בה נמכרים בגדי תינוקות וילדים. לצד חנויות האופנה תמצאו כאן מבחר חנויות מזכרות, צעצועים, מוצרי ספורט, כלי בית וספרים. במהלך מסע הקניות בשדרה המפורסמת של סופיה אפשר לעצור למנוחה טעימה באחת מהמסעדות או בתי־הקפה הפועלים לאורכה: במסעדת Shtastlivetsa תוכלו ליהנות ממטבח מקומי באווירת סלון של סבתא בולגריה, במסעדת Ribs Brothers תבחרו מבין מבחר סוגי סטייקים מבשר איכותי, ואילו בבית־הקפה 2Giraffes, המעוצב בסגנון צעיר ואורבני, תיהנו מכוס קפה מצוין.