השמורה, השוכנת בחלק המזרחי של הרי הקרפטיים הדרומיים וכוללת בתוכה את כל רכס בּוּצֶ'ג', היא גן עדן למשפחות שאוהבות טבע, נופים והרפתקאות. בשמורה, שמשתרעת על שטח של 32,497 דונם יש מגוון תצורות נוף - הרים (עם לא פחות מ-15 פסגות בגובה של יותר מ-2,000 מ'), עמקים, קניונים, מערות, תצורות סלע ייחודיות, יערות, כרי מרעה, נהרות ומפלים. השמורה מכוסה ביערות נשירים ומחטניים. עצי האשור הם המזוהים ביותר עם השמורה, ולידם צומחים עוד מינים רבים של צמחים ופרחים, ובהם רודודנדרון (שושנת האלפים), קיסוס לבן, ערער ועוד. עם בעלי החיים שמתגוררים בשמורה נמנים בין היתר דובים, צבאים, זאבים, עזים שחורות וכן מינים רבים של ציפורים. בשמורה יש מסלולי הליכה רבים ולא פחות מ-46 מוקדי עניין, ובהם אגם בּולבּוץ', אגם סכר מלאכותי יפהפה על נהר היאלומיצָה, מערת יאלומיצָה והמפל השואג, מפל שוצף הנופל ממדף אבן בגובה 15 מ'. ליד התחנה העילית של הרכבל של בּוּשטֶן נמצאים שני האתרים המפורסמים ביותר בשמורה - הספינקס ובָּאבּלֶה.

ארמון פֶּלֶש (Castelul Peleş) הניאו-רנסנסי הוא לא רק אחד ממוקדי העניין המרכזיים של סינאיה, אלא גם אחד מהארמונות היפים ביותר ברומניה ואף באירופה כולה. בנייתו החלה ב-1873 על ידי הנסיך קרול הראשון (שהפך לימים למלך רומניה), שהתאהב בנוף של הרי הקרפטים שנשקף מסביב. הארמון שימש כמעון הקיץ של משפחת המלוכה עד 1947, ואירח בין כתליו הרבה אישים נכבדים ובהם פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. ילדים אולי לא יתרשמו מהייחוס של מבקרי הארמון, אבל הם בהחלט יתרשמו מהמבנה עטור הצריחים ומלא הדמיון, שנראה כאילו נלקח מסיפור אגדה. בארמון לא פחות מ-170 חדרים, כל אחד מהם מעוצב בסגנון ייחודי על ידי טובי האמנים באותה תקופה. יש חדרים המעוצבים בסגנון גותי, איטלקי, תורכי, מורי ועוד. החדרים מעוצבים ברוב פאר, עם רצפות שיש, גילופי עץ, נברשות קריסטל מוראנו, חלונות ויטראז', רהיטי טיק מהודו, ציורי קיר ויצירות מופת של אמנות אירופית התלויות על הקירות. בנוסף לכל הפאר וההדר – זוהי הטירה האירופית הראשונה שהיתה מחוברת לחשמל ולחימום מרכזי, ודייריה נהנו מעוד מותרות יוצאי דופן לאותה תקופה כמו מים זורמים ומעלית קטנה. החדרים המעניינים ביותר הם אולם הכבוד משנת 1911, ובו גילופי עץ מרהיבים ופסלי גבס; הסוויטה האימפריאלית, בסגנון הניאו-בארוק הווינאי, שם נהג להתארח קיסר אוסטריה פרנץ יוזף הראשון; הספרייה, שדלת סתרים שתסעיר את דמיונם של הילדים מובילה ממנה לקומה העליונה; החדר הפלורנטיני, שעיטורי הארד בו הובאו במיוחד מרומא; והאולם המוּרי, המקושט בשטיחים פרסיים ואוריינטליים. ילדים לא יישארו אדישים מול הנשקייה שבה אחד מהאוספים הגדולים באירופה של כלי נשק וציד, הכולל חניתות, חרבות, פגיונות, שריונות אדירים ועוד, חלקם עשויים זהב וכסף ומעוטרים באבנים יקרות. הארמון פתוח למבקרים במסגרת סיור מודרך, המוצע בחמש שפות (בהן אנגלית). הסיור הבסיסי, האורך כ-40 דקות, עובר בחדרי קומת הקרקע ומספיק בהחלט להתרשמות כללית - אבל אם אתם מתעניינים בחייהם הפרטיים של בני המלוכה שווה להשקיע בסיור המורחב, הכולל גם את חדרי המגורים בקומה העליונה. הארמון מוקף בגנים מטופחים עם מדשאות ושבע טרסות המעוטרות בפסלי אבן ומזרקות. מהגנים נשקפת תצפית נפלאה אל עמק פראחובה ולרכסים הסובבים אותו. בגן הארמון יש בית קפה שמגיש אקלרים וסברינות, ורבים נוהגים ליהנות מהפסקת קפה בטרסות מול הנוף. זהו אחד האתרים הפופולריים ביותר ברומניה והוא נוטה להיות עמוס, לכן מוטב להגיע אליו באמצע השבוע, בסמוך לשעת הפתיחה של האתר. מעל ארמון פֶּלֶש ניצב ארמון צנוע יותר, פֶּלישוֹר (Castelul Pelișor), ששימש את אחיינו ויורשו של קרול, לימים המלך פרדיננד הראשון. אשתו של פרדיננד, ששנאה את הפאר המיותר של פֶּלֶש, עיצבה את החדרים בסגנון אר־נובו יפהפה - בהם חדר אחד שקירותיו מצופים עלי זהב. גם ארמון זה פתוח במסגרת סיור מודרך בלבד. |הסיפור|דלת הסתרים בארמונות רבים ברחבי העולם נהגו מלכים ומלכות להתקין דלתות סתרים המובילות למעברים ולחדרים סודיים. את המנהג הזה המציאו המצרים הקדמונים שהוסיפו את דלתות הסתרים לפירמידות הגדולות. אחר־כך שימשו המעברים הסודיים את הנוצרים שנרדפו על־ידי הרומאים, ולבסוף הפכו הסודות האדריכליים האלו לנחלת ארמונות המלוכה, המבנים השלטוניים ואפילו בתי־הסוהר. גם כאן, בארמון פֶּלֶש הרומני, ביקש המלך קרול הראשון להתקין לו דלת סתרים בספרייה המלכותית. היכנסו אל חדר הספרייה ונסו לזהות היכן נמצאת הדלת הסודית בין כל המדפים העמוסים ספרים עתיקים ונדירים. לאן אתם חושבים שמובילה הדלת הזו? האם הייתם רוצים גם אתם להתקין דלת סתרים בביתכם? כיצד היא הייתה משמשת אתכם?

עיירת הקיט סינאיָה, כ-125 ק"מ מצפון־מערב לבוקרשט, היא יעד פופולרי לסקי בחורף ולטיולים ברגל ובאופניים בקיץ ברכס בּוּצֶ'ג' (Bucegi). גונדולת סינאיה מטפסת לרום של 1,400 מ' או 2,000 מ', ומשם אפשר להתרשם ממראהו עוצר הנשימה של עמק פּראחוֹבָה (Valea Prahovei). סינאיָה אמנם מוקפת ביופי טבעי, אבל היא גם גדושה ביופי מעשה ידי אדם. יש בה יצירות מופת ארכיטקטוניות לצד בתי עץ בצבע פסטל שמשווים לה מראה ציורי. גולת הכותרת של סינאיָה היא ארמון פֶּלֶש המצועצע, המשקיף על העיירה ממדרונות ההרים. גם מנזר סינאיָה המרשים מהווה אטרקציה מרכזית, אך ייתכן והילדים לא יגלו בו עניין. פארק דימיטרי גיקה, השוכן במרכז העיר, מתאים לבילוי משפחתי נינוח, ובו נמצא גם הקזינו המפואר של סינאיָה, שמשמש היום כמרכז כנסים. לא רחוק משם נמצאת תחנת הרכבת המרשימה של סינאיָה, בה מוצגת תערוכת הרכבות המיניאטוריות שתשבה את לבם של הילדים.

שמורת הדובים החומים הגדולה באירופה הוקמה ב-2005, במטרה להציל דובים חומים שהוחזקו בשבי. השמורה משתרעת על שטח של 690 דונם בלבו של יער אלונים ליד זארנשטי, וכיום חיים בה כמאה דובים אשר מקבלים את כל מה שהם זקוקים לו - עצים לטיפוס, בריכות לשכשוך, מזון המותאם לצרכיהם וטיפול רפואי. בשמורה הצילו עד היום יותר מ-130 דובים חומים שהוחזקו בשבי, בתנאים מחפירים, חלקם הגיעו מגני חיות שלא פעלו על פי הכללים האירופיים לשמירה על רווחת בעלי חיים, ואחרים הוחזקו בכלובים זעירים והוצגו כאטרקציה לתיירים ליד מסעדות ובתי הארחה. בשמורה יש בעלי חיים נוספים שהוחזקו בשבי כמו זאבים וצבאים. הביקור באתר מתקיים במסגרת סיור מודרך בלבד (באנגלית או ברומנית), כאשר במקום מוצעים כמה סיורים שניתן לבחור מביניהם. הסיור הקלאסי הוא סיור רגלי של כשני ק"מ, שנמשך כשעה, כאשר במהלכו נחשפים המבקרים לסיפורם הנוגע ללב של הדובים החיים בשמורה. סיור הרכבת הוא סיור דומה באופיו אשר מוצע למטיילים שמתקשים בהליכה. בהזמנה של לפחות 48 שעות מראש ניתן להצטרף לסיור פרטי וכן לסיורי וי.איי.פי אשר כוללים ביקור במוזיאון דובי הצעצוע הראשון ברומניה וכן במחסה ממנו ניתן להשקיף על הדובים בלב אזור המחיה שלהם. הביקור בשמורה מרגש מאוד לילדים ולהוריהם כאחד, והילדים ייהנו מאוד לצפות בהאכלת הדובים. עם זאת, כדאי לקחת בחשבון שזהו לא גן חיות ושאסור להאכיל את הדובים או לנסות להתקרב אליהם. מסיבה זו, הכניסה לאתר מוגבלת לגיל חמש ומעלה.

הקניון בסמוך לכפר הנושא אותו שם, במרחק כ-30 ק"מ דרומית-מערבית לבּראן, הוא אחד מאתרי הטבע היפים באזור. זהו קניון צר באורך תשעה קילומטרים, שבו מתפתל הנחל, שמשני צדיו מתנשאים צוקים בגובה של כשמונים מ'. אפשר לחוות את נופי הקניון גם אם מסתפקים בנסיעה ברכב, אבל אם יש לכם מספיק זמן, כדאי לצאת לטיול רגלי לאורך הנחל הזורם במפלונים קטנים. במקרה זה ניתן לחנות בצד הדרך ליד הכניסה לקניון.

אחת מפניני הטבע של אזור בראשוב היא הקניון ההררי הזה שברכס הפּיאָטרָה מָארֶה (Piatra Mare), מדרום לכפר דָּמבּוּל מורי (Dambu Morii). הטיול בקניון משלב טבע ונופים עם פעילות אקסטרים מגבשת. הקניון מורכב מסדרה של שבע מדרגות סלע גבוהות והנחל מפלס את דרכו למטה דרך המדרגות הללו בשבעה מפלים, שהגבוה שבהם מגיע ל-15 מ'. ניתן לטפס במעלה הקניון לצד המפלים בסדרה של סולמות מתכת הקבועים בסלע. הטיפוס קל ומהנה, אבל הוא לא מתאים לילדים קטנים או לסובלים מפחד גבהים. הטיול מתחיל בכשעה וחצי של הליכה בעליה מתונה מהחניה ועד לכניסה לקניון, בדרך מוצלת העוברת לצד פלג מים - יופי של מקום לעצור בו לפיקניק. לאורך המסלול יש לעקוב אחר השילוט הצהוב ל-Canionul 7 Scari si Tiroliana 7 Scari. בסוף המסלול נמצאת בקתת הכניסה לשמורה, אשר בסמוך לה מתחיל המסלול. בסיום המסלול בקניון, ממשיכים בשביל הצהוב שמתחלף לסימון אדום שמוביל בחזרה לבקתה. |תמונה_בטקסט2647| אם הטיול הזה לא סיפק את מנת האדרנלין הדרושה לכם ולילדים, ישנה אפשרות נוספת לחזרה לבקתה - במערכת של אומגות בין העצים. הגלישה באומגות מהנה מאוד ונמשכת כשעתיים, אך יש לקחת בחשבון שהיו כמה אירועים של פציעה במהלך הפעילות. הגלישה באומגות מתאימה רק מגיל 16 ומעלה. יש להצטייד בדרכון או בצילום דרכון. המקום עשוי להיות עמוס בקיץ. בבקתת העץ שבכניסה קונים את כרטיס הכניסה, ובה ניתן גם כרטיס לירידה באומגות. כדאי לקנות בבקתה גם כפפות לטיפוס משום שהסולמות רטובים וחלקים.

ארמון הפרלמנט, המכונה גם בית העם או בית הרפובליקה, הוא אחד המבנים המזוהים ביותר עם בוקרשט. זהו מבנה אדיר ממדים, המסמל עבור רבים את ימי שלטונו של הרודן הקומוניסטי ניקולאי צָ'אוּשֶסקוּ, שהורה על בניית הארמון מנקר העיניים בזמן שרבים מתושבי העיר סבלו מעוני, רעב ורדיפות פוליטיות. עבודות הבנייה החלו בשנת 1983, אבל הרודן הרומני לא זכה לראות את הארמון המרהיב, כיוון שעבודות הבנייה הסתיימו רק ב-1997, שמונה שנים לאחר הוצאתו להורג בשיא המהפכה הרומנית. כשניצבים למרגלות המבנה המפואר, המשמש כיום את בית הנבחרים, בית המשפט לחוקה ומרכז כנסים בינלאומי, קשה שלא להתפעל מגודלו (ראו מסגרת) וגם הילדים יתקשו להישאר אדישים אל מול הפאר וההדר. החדרים גדושים ברהיטים יוקרתיים שנבחרו בקפידה ומעוטרים ביצירות אמנות יקרות. באחד מאגפי הארמון (נגיש מכניסה נפרדת) שוכן המוזיאון הלאומי לאמנות בת-זמננו. ניתן לבקר במבנה הלא ייאמן הזה במסגרת סיור מודרך (בהזמנה טלפונית מראש, לפחות 24 שעות לפני הטיול; לקבוצות של 10 מטיילים ומעלה הזמינו באימייל [email protected]). ההשתתפות בסיור מותנית בהצגת דרכון, ויש להגיע לכניסה לכל המאוחר 15 דקות לפני תחילת הסיור שהזמנתם. |הסיפור|שגעון גדלות: ארמון הפרלמנט במספרים על הקמת המבנה עמלו לא פחות מ־700 אדריכלים ו־100,000 פועלים במשך 14 שנים. הבנייה נמשכה 24 שעות ביממה, בשלוש משמרות וללא ימי מנוחה. לצורך הבנייה השתמשו הפועלים בשני מיליון טון חול, 550,000 טון בטון, 700,000 טון פלדה, 1,000,000 מ"ר שיש ו־900,000 מ"ר של עץ איכותי. בשנות השמונים הקצה צבא רומניה למעלה מ־12,000 חיילים שהצטרפו לבנייה. בארמון המדורג 12 קומות, גובהו הכולל 84 מ', שטחו 365,0000 מ"ר והוא בניין המשרדים השני בגודלו בעולם (שני רק למבנה הפנטגון בארה"ב). חלל הפנים מחולק ל-60 אולמות פאר ו־3,100 חדרים מרוהטים, שרצפותיהם כוסו שטיחים בשטח כולל של 220,000 מ"ר ובתקרותיהם נתלו 2,800 נברשות בדולח. תקציב הבנייה של הארמון הגרנדיוזי מוערך בכ־3.3 מיליארד אירו. את הפער הבלתי נתפס שבין הארמון המפואר לבין המחיר החברתי והכלכלי ששילמו תושבי בוקרשט סיכמה היטב מזכ"לית מועצת אירופה בשנות התשעים קתרין לאלומייר: "זהו ארמון של אדם בעל שיגעון גדלות, אך גם יצירת מופת של העם הרומני".

מינָה סְְלאניק, מאה ק"מ מצפון לבוקרשט, הוא מכרה המלח הגדול ביותר באירופה. עבודות הכרייה במכרה הוותיק, שנפתח בשנת 1688, הופסקו ב-1972 והוא הוסב ליעד תיירותי. מקופת הכרטיסים יוצאים במיניבוסים אל המכרה השוכן מחוץ לעיירה. קצב היציאה מוגבל ל-160 איש בכל 45 דקות, אז התכוננו לתורים ארוכים בקופת הכרטיסים. המיניבוסים יורדים במנהרות חצובות בנסיעה הרפתקנית עד לעומק של 210 מ׳ מתחת לפני האדמה. מרגיש כאילו הגענו לבנק הקוסמים גרינגוטס. דלת פשוטה תיפתח, ותיכנסו למסדרון הגישה למכרה, שקירותיו לבנים ממלח. הליקוק על אחריותכם. בסוף המסדרון תצפה לכם הפתעה: אולם אדיר ממדים, שצורתו וגודלו מזכירים קתדרלת ענק. קירות הקתדרלה חלקים למשעי באבן שמזכירה במרקמה שיש, והם מתנשאים לגובה של 55 מ׳. קשה להאמין שמחזה כה מרשים הוא פשוט תופעת לוואי של חציבת מלח מהאדמה. בסך הכל נחצבו כאן 2.9 מליון מ' מעוקבים של סלע ומלח, ועוד שישה גרגרי מלח שלקחנו בכיס. אחרי האולם הראשון יש אולמות נוספים, מרשימים לא פחות. בדרככם תעברו על פני תצוגה של כלי העבודה ששימשו את חוצבי המלח, ציוד הצלה של המכרה, פסלי מלח, גבישי מלח ועוד. גשרון עץ יוביל אתכם לתצפית מקרוב על תצורת נטיפי מלח מרהיבה, המוארת בצבעים מתחלפים. על אחד הקירות ניתן לראות את שרידי המדרגות שהובילו בעבר למכרה. באחד האולמות יגיע תורו של גן שעשועים חביב עם מגלשות, נדנדות וגולת הכותרת: כלי רכב ארבע-גלגליים המונעים בפדלים. השם המוצע: קוֹרטינג. במכרה גם חדרי מלח טבעיים, המשמשים לטיפול במחלות ריאה. תוכלו לראות אנשים ישנים בהם, מכורבלים בשקי שינה. כשתחליטו שדי לכם, חיזרו על עקבותיכם וצאו בדרך שבה הגעתם. במכרה טמפרטורה קבועה של 12 מעלות צלזיוס, הצטיידו בלבוש חם. |תמונה_בטקסט6404| |הסיפור|סלאניק או טורדה אם יש לכם זמן לבקר רק במכרה מלח אחד, באיזה תבחרו? המכרה בטורדה זוכה ליותר מבקרים, והוא יותר מתקדם בהיבטים הלונה פארקיים. גם הגישה אליו נוחה יותר. בסלאניק, לעומת זאת, הכניסה למכרה חווייתית יותר: נסיעה במיניבוסים דרך מנהרות ענק. בסופו של דבר, המחזה בשניהם מרהיב: קשה לדמיין חללים חצובים כה גדולים ויפים מתחת לפני הקרקע עד שרואים אותם במציאות. בטורדה יש יותר גימיקים: גלגל ענק, שיט בסירות. בסלאניק יש יותר ״אולמות״ וניתן לטייל מאולם לאולם, כאשר הצפיפות הולכת ופוחתת ככל שמעמיקים לחדור. למי שיש אורך רוח וזמן, סלאניק תאפשר חוויה אישית יותר. אהד שרב

מדוע נוהרים מדי שנה עשרות אלפי מבקרים באוטובוסי תיירים אל הטירה מהמאה ה-14 בעיירה בּראן שבפאתי טרנסילבניה? התשובה היא בעיקר יחסי ציבור: הטירה מוצגת כמקום ההתרחשות של הרומן |הנטה|דרקולה|סנטה| מאת בּראם סטוֹקֶר, אף כי אין שום עדות שסטוֹקַר הכיר אותה בכלל ולא ברור אם ולאד המשפד, הדמות ההיסטורית עליה מבוססת דמותו של דרקולה, אפילו שהה בה בימי חייו. הקישור התיירותי נולד בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כשהשלטון הקומוניסטי ברומניה ניצל את הדמיון האדריכלי בין הטירה לתיאורים ברומן כדי 'למכור' אותה לתיירים. כך או אחרת, לא תוכלו להישאר אדישים למראה הטירה אפופת המסתורין ועטורת הצריחים הממוקמת על צוק סלעי מעל העיירה, שהצעירים שבחבורה יחשבו שהיא נלקחה מספר אגדות, בעוד שאחיהם המתבגרים ימצאו בה לוקיישן מצוין לצילום סרטי אימה. הטירה עצמה הוקמה ב-1382. בשנים 1438-1442 היתה הטירה מוצב אסטרטגי במלחמה נגד העות'מאנים ולאחר מלחמת העולם הראשונה ניתנה במתנה למלכה מריה מאדינבורו, ששיפצה וריהטה אותה לטעמה. כיום ניתן לבקר בחדרי הטירה באופן עצמאי או במסגרת סיור מודרך (שהמדריכים בו נוטים לדבר יותר מדי על דרקולה). החדרים מרוהטים בסגנון אקלקטי, האופייני לראשית המאה הקודמת, ובטירה יש גם תצוגות של כלי-נשק ושריונות מימי הביניים וכן מספר מעברים נסתרים שיסעירו את דמיונם של הילדים. בשנת 2017 נחנך בטירה המופע האורקולי המפתיע מנהרת הזמן, העוסק בטירה ובתולדותיה ומתקיים תוך כדי נסיעה במעלית במורד באר עתיקה מהמאה ה-14. למרגלות הטירה פועל שוק איכרים ובו דוכני מזון ועבודות יד. ניתן להצטייד במקום ולעשות פיקניק בפארק המלכותי (Parcul Regal) הסמוך, פארק מטופח ובו מדשאות, פסלים ואגם קטן. בחלקו המזרחי של הפארק פועלת המסעדה המצוינת Casa de Ceai אשר שימשה עד סוף שנות השלושים של המאה העשרים כבית התה של המלכה מריה מאדינבורו.

העיר הקטנה (כ=27 אלף תושבים) ששוכנת למרגלות הרי פֶגֶראש שימשה בעבר כבירת הנסיכות הוולאכית, ועד היום נותרו בה אתרים היסטוריים מרתקים המהווים תזכורת לעברה המפואר. מנזר קוּרטֶאָה דה אָרגֶ'ש הוא את הסיבה המרכזית להגיע לעיר. במתחם המנזר ניצבים שלושה מבנים מרשימים, בראשם קתדרלת קוּרטֶאָה דה אָרגֶ'ש, ובסמוך משתרע פארק מָנולֶה המטופח. אם לא שבעתם מכנסיות, תוכלו לנסוע גם לכנסיית ניקולאוס הקדוש שבחצר הנסיכוּת (Curtea Domnească), בחלק הדרומי של העיר.

כשתגיעו אל שמורת הטבע ווּלקאני נוֹרוֹיוֹשי, בתום הליכה קלה של 20 דק' מהחנייה, תרגישו כאילו נחתם על הירח. המכתשים והחרוטים הבוציים שתראו כאן הם תוצאה של התפרצות גזים מעומק של 3,000 מ' מתחת לפני הקרקע. הגזים דוחפים מי תהום וחומר שנצבר מהסלעים בדרכם אל פני הקרקע וכך נוצרות התפרצויות בוץ. הבוץ מתייבש על פני השטח ויוצר חרוטים מוצקים שמזכירים בצורתם הרי געש. את המראה המוזר משלימים בקיעי בוץ מצולעים, תצורות מלח מרהיבות ותעלות עמוקות שבוץ זורם בהן. התופעה הייחודית מרשימה במיוחד אחרי גשם או שלג. אל תחששו מכוויות; הבוץ קר, מפני שהוא בוקע מתוך קרום כדור הארץ ולא מן המעטפת. עם זאת, הביאו בחשבון שלועות הרי הגעש פולטים כמות קטנה של גז ראדון וכי הבוץ שמסביבם דביק ועקשני במיוחד. הצטיידו בנעליים גבוהות וסגורות והימנעו ממשחק בבוץ. השמורה סגורה למבקרים בימים גשומים. ליד החנייה יש מסעדה שמגישים בה אוכל מסורתי טעים ויש גם שירותים נוחים.