גארדלנד, פארק השעשועים הגדול ביותר באיטליה ואחד הפופולריים ביבשת כולה, הוא ללא ספק גולת הכותרת של כל ביקור משפחתי בצפון איטליה. שלא כפארקים מפורסמים אחרים, גארדלנד איננו פארק נושאי, וגיבורו הוא מעין דינוזאור ירקרק וחמוד העונה לשם |הנטה|פְּרֶצֶמוֹלוֹ|סנטה| ("פטרוזיליה" באיטלקית). למרות זאת, הביקור כאן הוא מסע יוצא דופן באיכותו בעולמות הפנטזיה. ייהנו כאן במיוחד ילדים צעירים (ומבוגרים צעירים בנפשם), להם מחכה ממלכה שלמה ובה עצים מדברים, מסלולים קסומים, רכבות קטנות, מטוסים, וכמובן כל מתקני ה"חובה", מקרוסלות עם סוסים ועד כוסות תה מרקדות. גם את הגדולים והאמיצים לא קיפחו כאן חלילה, ובפארק תוכלו למצוא שיט אבובים בג'ונגל, אי מרחף המשקיף לנוף נפלא של האגם, ארבע רכבות הרים מהסוג שממש לא מומלץ לנסות אחרי ארוחת הצהריים ועוד מתקנים שמקפיצים את האדרנלין. אם ברצונכם לקבל תחושה כללית של הפארק תוכלו לנסוע סביבו ברכבת ההיקפית טרנסגרדאלנד אקספרס (Transgardaland Express). שימו לב שלרכבת אין תחנות מלבד תחנת המוצא ולכן היא אינה שימושית למעבר בין חלקי הפארק. |תמונה_בטקסט7593| מלבד המתקנים עצמם, תמצאו בפארק גם קולנוע ארבעה ממדים (Cinema 4-D Experience) שבו מוקרנים סרטי תלת ממד עם אפקטים, ומגוון מקומות לצלם תמונות לאינסטגרם, בהן עמוד הקלון (Pillory), שבו תוכלו להצטלם קשורים כאחרוני הפושעים (עם הלוגו של גארדלנד, כמובן). מתקנים בולטים רכבות הרים ומתקני אקסטרים בגארדלנד יש ארבע רכבות הרים, שלפחות שלוש מהן חדשניות ומסעירות - ועוד שני מתקנים קיצוניים שמתאימים למי שכבר התנסו בפארק שעשועים אחד או שניים. #בּלוּ טוֹרנָדוֹ (Blue Tornado): רכבת הדגל של הפארק, שייחודה בכך שהמסילה נמצאת מעל הנוסעים ורגליהם תלויות באוויר. #אוֹבּליוִיוֹן ׁ(Oblivion): פנים אל פנים עם החור השחור. רכבת הרים שעיקרה נפילה אנכית. לא לפחדנים. #ראפּטוֹר (Raptor): רכבת הרים שמדמה טיסה על ציפור טרף. במקום לשבת במושבים על המסילה, הנוסעים יושבים על "כנפיים" מעוצבות, מימין ומשמאל למסילה עצמה, וחווים את התהום שמתחת לרגליהם. #שָמאן (Shaman): רכבת הרים קצת יותר סטנדרטית, עם שתי לולאות ובורג כפול, שמדמה מסע באמריקה הפרה=קולומביאנית. #סחרור חלל (Space Vertigo): נפילה חופשית מגובה 40 מ'. #בית הקסם (Magic House): מתקן אשליה תחושתית, הנותן ליושבים בו הרגשה של תנועה והיפוך מלא כאשר מה שמתהפך בפועל הוא קירות החדר, ולא היושבים בו. |תמונה_בטקסט4202| מתקני הרפתקאות גם מתקנים אלה מבוססים ברובם על נסיעה בכלי רכב או על מסילה, אבל כאן הדגש אינו על המהירות אלא על החוויה. חלק ניכר מהמתקנים מבוססים על סרטים ועל עולמות פנטזיה מוכרים. אחדים מהם עשויים להתאים גם לילדים קטנים, אלא אם כן פיראטים או דינוזאורים עלולים להפחיד אותם. #קונג פו פנדה מאסטר (Kung Fu Panda Master): רכבת הרים מתונה במהירותה, שנעה בנוף השואב השראה מסדרת הסרטים |הנטה|קונג פו פנדה|סנטה|. הייחוד היא שהקרונות מסתובבים סיבוב מלא על צירם. #המסע לממלכת הפיראטים (I Corsari: la vendetta del fantasma): התשובה של גארדלנד ל"שודדי הקריביים" של דיסני. סירות גדולות נעות בחשיכה בעוד פיראטים, רוחות ומה לא מופיעים ומפחידים את הנוסעים. #הממותה (Mammut): רכבת הרים מסורתית יותר, עשויה מעץ וללא היפוכים, העוברת מסלול של קרוב לקילומטר בנוף קרחוני, כביכול כדי לברוח מממותה מסוכנת. מכיוון שהרכבת מתאימה גם לילדים קטנים יותר, זהו אחד המתקנים הפופולריים בפארק, והתור אליו ארוך יחסית. #הרפתקת ג'וּמנג'י (Jumanji the Adventure): מתקן חדש יחסית בפארק המדמה מסע בג'יפ דרך עולם המבוסס על הסרט בשם זה. למי שלא מכירים את הסרט, התוצאה היא תערובת לא מלהיבה של כמה תרבויות (אפריקאית, פרסית ופרעונית). התורים כאן ארוכים, ולא ממש בצדק. |תמונה_בטקסט6157| מתקני מים מתקנים אלה מתאימים ליום קיץ חם. בראשון אתם עלולים להירטב ממש, כך שכדאי להביא מגבות ובגדים להחלפה. #הבריחה מאטלנטיס (Fuga da Atlantide): סירות עולות ויורדות במסלול מים המוקף מקדשים עתיקים וכולל שתי נפילות חדות של 12 ו=17 מ'. #מפלים בג'ונגל (Jungle Rapids): שיט אבובים במתקן הרפתקאות המדמה ג'ונגל. דומה מאוד ל"קונגו" המוכר מהסופרלנד. #שיט בנהר קולורדו (Colorado Boat): מעין רכבת הרים על המים. סירות המדמות בולי עץ שטות במסלול צר, גדוש עליות ומורדות, שסביבו מפלים. |תמונה_בטקסט9591| לקטנטנים אם אתם מבקרים בפארק עם פעוטות או ילדים קטנים, תבלו את עיקר היום בממלכת הפנטזיה (Fantasy Kingdom), ממלכת קסם צבעונית ומקסימה הסמוכה לכניסה. בין השאר יש כאן מתחם של ארבעה מתקנים לפעוטות: קרוסלת מטוסים, קרוסלת סירות, קרוסלת סוסים קטנה ומיני גלגל ענק. בקרבת מקום שוכן גם הכפר הקסום של פּרֶצֶמוֹלוֹ (Prezzemolo Magic Village), שהוא בעיקר גינת שעשועים צבעונית. בלב הממלכה ניצב עץ הפטרוזיליה (Albero di Prezzemolo), שניתן לטפס עליו, לטייל בין ענפיו ולהשקיף ממנו על הפארק. בתחתית העץ ממוקמת הכניסה לבית הקסם - אבל חשוב לשים לב שמתקן זה, למרות שמו, מיועד לחובבי ריגושים וממש איננו מומלץ לילדים קטנים. מחוץ לממלכה יש עוד מספר מתקנים המתאימים לילדים קטנים: #הפתעת האטריות של מר פּינג (Mr. Ping's Noodle Surprise) - המתקן הקלאסי של כוסות התה המסתובבות. לילדים שלא סובלים מסחרחורת. #אוֹרטוֹבּרוּקוֹ (Ortobruco Tour): רכבת הרים מתונה, המתאימה גם לילדים קטנים, בצורת זחל מעופף. #ארץ פּרֶצֶמוֹלוֹ ׁׁ(Prezzemolo Land): גינה רטובה לפעוטות וילדים קטנים, עשירה במשחקי מים. מומלץ כמובן להצטייד בבגדים להחלפה. בימים קרירים המקום מופעל "על יבש". #פארק המים לגולנד (LEGOLAND Water Park): על אף השם, זה לא ממש פארק מים אלא מתחם שעשועים נושאי הכולל בריכה, מגלשות ומשחקי מים בהשראת משחק ההרכבה המיתולוגי. המתחם מיועד לילדים עד גיל 11 והכניסה אליו כרוכה בתשלום נוסף. לכל ילד בטווח הגיל המותר רשאים להצטרף עד שני מבוגרים. חשוב לציין שלא ניתן להיכנס למתחם בנפרד מהכניסה לגארדלנד. למתחם צמודה גם חנות מותג של "לגו", שהכניסה אליה מותרת לכולם (כצפוי). |תמונה_בטקסט6159| מבט מהאוויר במתקנים אלה העיקר הוא התצפית מלמעלה על הנופים ומתחמי הפארק. הנסיעה דרך כלל רגועה יחסית, ומתאימה גם למי שמסתחררים מרכבות ההרים. #האי המרחף (Flying Island): ריחוף איטי מעל הפארק במעין 'צלחת מעופפת', עם חלונות תצפית מכל הכיוונים, המספקים נוף בלתי נשכח של אגם גארדה כולו. #מוֹנוֹרוֹטאיָה (Monorotaia): צפו בפארק השעשועים מלמעלה, בנסיעה איטית ורגועה בין צמרות העצים. |המסגרת|טיפים לבילוי מהנה בפארק # כדי לעמוד פחות זמן בתור בקופות הכרטיסים, השתדלו שלא להגיע לפארק בימים שבת וא' בחודשי הקיץ. בכל מקרה, כדאי להגיע מוקדם, ממש עם הפתיחה. כך נראים התורים בעת הפתיחה. # במתקנים רבים מותנה הכניסה בגובה מינימלי. לרוב מתקני ההרפתקאות ניתן להיכנס מגובה 1.10 מ', אבל למתקני האקסטרים נדרש גובה של 1.20-1.40 מ'. מומלץ לברר מראש את מגבלות הגובה באתר האינטרנט כדי למנוע מפח נפש. # אם אתם מבקרים בפארק עם ילדים במגוון גילים, ייתכן שתעדיפו להתפצל. במקרה כזה, אל תשכחו לתאם נקודת מפגש, ורצוי גם לצייד את כולם בטלפונים ניידים (בשטח הפארק זמינה רשת אינטרנט אלחוטי ללא תשלום, אך יש לבצע רישום לאחר ההתחברות בכל מכשיר). כנקודת מפגש נוחה עשויים לשמש עץ הפטרוזיליה שבכניסה, שהעלים שלו עשויים כדורים כתומים, או האי המרחף הבולט למרחוק - אבל חשוב לזכור שאף אחד מהם אינו נראה מכל נקודה ברחבי הפארק. # ההיצע במסעדות הפארק אמנם די נרחב, אך האיכות בינונית, התורים ארוכים והמחירים גבוהים. מומלץ להצטייד במזון ובשתייה מראש. # אף שתוכלו לבקר וליהנות ברוב מתקני הפארק ולהישאר יבשים, עבור מקצת המתקנים ייתכן שתרצו להביא בגדי ים או סט בגדים להחלפה. בימים חמים אולי דווקא תרצו להירטב! # כדי לנהל נכון את הזמן, חשוב מאוד להתקין את אפליקציית הפארק |הלינק: https://www.haolam.co.il/1189|לאנדרואיד|סלינק| או |הלינק: ל-https://www.haolam.co.il/1190|Apple|סלינק| ובאמצעותה לאתר בזמן אמת מתקנים שהתור אליהם קצר. בביקור חד־יומי תתקשו להספיק את כל המתקנים, והאפליקציה תאפשר לכם להימנע מבזבוז זמן יקר ומייגע בתורים. # כרטיסי אקספרס (Gardaland Express; בתשלום נוסף) יאפשרו לכם לדלג על התור במתקנים מסוימים, ובחודשי הקיץ (יולי=אוגוסט) עלולים להיות חיוניים כדי לחוות את הפארק כראוי. ב|הלינק: https://www.haolam.co.il/1397|אתר האינטרנט|סלינק| מוכרים כרטיסים המכסים מספר מקבצים של מתקנים פופולריים. #יום עם תחזית לגשם עשוי לרוקן את הפארק ולצמצם את העומס, מה שיקל עליכם מאוד - אך כמובן אין כאן שום הבטחה לאסטרטגיה מנצחת. אם אינכם מפחדים מקצת מים, שקלו את האופציה. # כיאה לפארק שעשועים, גם כאן מוצעים לאורחים שלושה מלונות־נושא מעוצבים להפליא.

פארק המפלים של מוֹלינָה הוא מפלט קריר מהחום ולעיתים גם מההמולה הסובבת את אגם גארדה. בתוך חורש טבעי ירוק מסתתרים כעשרה מפלים קטנים וגדולים, וכן בריכות קטנות, אפיקי נחלים ותצורות סלע מעניינות. לאורך המסלולים משולבות בנפלאות הטבע כמה הפתעות נעימות לילדים ולילדים בנפשם, בהן כמה קירות טיפוס, אומגה ונדנדה התלויה בין מפל ושמיים ונחשבת לגולת הכותרת של השמורה. קחו בחשבון שהנדנדה המפורסמת נסגרה לצורך תחזוקה ואיננה צפויה להיפתח שוב לקהל לפני שנת 2024. בשמורה עוברים שלושה מסלולים: ירוק (כחצי שעה הליכה), אדום (כשעה), ושחור (כשעתיים). בנוסף למשך ההליכה בשבילים קחו בחשבון לפחות שעה נוספת לצעידה מהחניה ובחזרה ולהתארגנות. אף אחד מהמסלולים איננו מאתגר במיוחד, אך הם אינם נגישים לעגלות ילדים ועם ילדים קטנים מומלץ להצטייד במנשא. המסלול השחור כולל טיפוס הלוך ושוב, ואם כוחכם במותניכם וזמנכם בשעונכם הוא בהחלט מומלץ, אך גם המסלול האדום ראוי ומרשים בהחלט (ואת הנדנדה חביבת הקהל תוכלו למצוא כבר בתחילתו של המסלול הירוק). הדרך ממגרש החניה לשמורה עוברת בעיירה הנאה מוֹלינָה. |המסגרת|טיפים לביקור בשמורה #"לראותם בלבד": הכניסה למים לכל אורך המסלולים אסורה. #כל המסלולים מעגליים ומסתיימים בקופה שבכניסה. #ליד הקופה יש בית קפה קטן ושירותים. #הביקור באתר כולל הליכה לא מעטה: ההגעה מהחניה לשמורה עצמה כוללת ירידה של עשרות מטרים במדרון תלול, כך שגם אם תבחרו במסלול הירוק, צפויה לכם צעידה לא מבוטלת בשטח. עם ילדים קטנים או שאינם מנוסים בהליכה, מומלץ להסתפק במפלי וארוֹנֶה שמצפון לגארדה, המרשימים לא פחות ונגישים הרבה יותר. ראו גם מסגרת המשווה בין שתי השמורות, תחת מפלי וארוֹנֶה.

מפלי וארוֹנֶה הם צמד מפלים אימתניים (תחתון ועליון), בגובה כולל של 98 מ', המפלסים את דרכם לאגם גארדה דרך תצורת סלע מיוחדת במינה. המים הגועשים מכלים את סלעי המפל בקצב של כ־2 מ"מ בשנה וגורמים בכך לנסיגה הדרגתית של המפל אל תוך הסלע. השילוב בין עוצמת המים לסלע הקשה יצרה סביב המפלים אפיק ייחודי ודרמטי, ומערכת מורכבת של גשרים ומדרגות מאפשרת תצפית ייחודית על המפלים ועל תצורות הסלע סביבם ממגוון זוויות. להשלמת החוויה תזכו לתאורה ואף למוזיקת רקע דרמטיות, ולאורך השבילים למפלים יש גם גן בוטאני קטן, כך שהשילוב בין צבעי הפריחה למפלים הסוערים יוצר תמונות מרהיבות. ממגרש החניה גשו לקופות שבמבנה האדום. לאחר מכן עלו במדרגות והמשיכו עד סוף השביל כדי לראות את המפל התחתון (יש להיכנס פנימה, מה שתראו בחוץ איננו המפל). לאחר מכן טפסו במדרגות אל המפל העליון וחזרו באותה הדרך. שימו לב שהמסלול רטוב והמפלים מתיזים! אם אינכם אוהבים להירטב בגשם קל, הצטיידו במטריות או במעילי גשם. |המסגרת|לא ורונה בעברית רווח הכתיב "מפלי ורונה", ולכן המפלים נקראים בפי רבים בטעות כשמה של העיר וֶרוֹנָה. האמת היא ששמם של המפלים הוא וארוֹנֶה (מתחרז עם "אל קפונה"), והם כלל אינם נמצאים בקרבת העיר. בעברית גם התקבע "מפלי" ברבים, בין השאר מכיוון שיש שני אשדות באתר - אבל ברוב ההתייחסויות באיטלקית מכונה המקום Cascata, ונחשב מפל יחיד שיש לו שני חלקים. |תמונה_בטקסט7424| |המסגרת|וארוֹנֶה או מוֹלִינָה? אם זמנכם קצוב, או אם סתם ברצונכם להסתפק בשמורת מפלים אחת, ננסה לסייע לכם לבחור בין שתי האופציות שבקרבת אגם גארדה. #מפלי וארוֹנֶה נמצאים בצפון האגם, קרוב יחסית לחופיו, החניה מרוחקת מטרים ספורים מהכניסה (וגם החניה המרוחקת יותר נמצאת במרחק דקות הליכה בודדות). מפלי מוֹלִינָה, לעומתם, מרוחקים כחצי שעה נסיעה מחוף האגם, ועד הקופות תצטרכו לצעוד כרבע שעה. #הביקור במפלי וארוֹנֶה מחייב אמנם טיפוס מתון במדרגות, אך כדי להגיע למפלי מוֹלִינָה תצטרכו לעלות ולרדת בסך הכל יותר ממאה מ', ברוב הדרך במדרון ולא במדרגות. #הביקור במפלי וארוֹנֶה כולל מעט מאוד הליכה - כמה מאות מטרים - ואילו במפלי מוֹלִינָה מחייב אפילו המסלול הקצר ביותר שעה הליכה לפחות (ומומלץ לא להסתפק במסלול הקצר). #במוֹלִינָה יש כעשרה מפלים בתצורות שונות, בוארוֹנֶה - שני מפלים אימתניים (שהם למעשה מפל אחד). #במוֹלִינָה תיהנו מכמה אטרקציות לילדים, כגון נדנדה ואומגה; בווארוֹנֶה משתרע לאורך השבילים גן בוטני נאה, אבל אין פעילויות לילדים. #בווארוֹנֶה עורכים ביקור קצר, "על הדרך", ואילו הביקור בשמורת מוֹלִינָה מכסה כחצי יום לפחות. #מחיר הכניסה לכל אחת מהשמורות דומה (כ־15-20€ למשפחה).

בעיירה השקטה בֶּלָאנוֹ, לחופו המזרחי של אגם קוׁמוֹ, מסתתר בלב השטח העירוני פלא טבע של ממש – האורידו של בֶּלָאנוֹ. זהו נקיק סלע, שגילו מוערך בכ־15 מיליון שנה, ולאורכו זורמים בעוצמה אפיקי מים. קשה לתפוס שבלב שטח העיירה, בין מדרגות, חומות וכנסיות, מסתתרת שמורת טבע מרשימה ורחבת ידיים, שאינה נמצאת על מפת התיירות אך נמנית עם האתרים המרגשים ביותר באזור. כדי להגיע לאפיק ממגרש החניה העירוני, עמדו כשפניכם אל הכנסייה שבכיכר ואז טפסו בטור המדרגות שמימין לה. שימו לב שקל יחסית לפספס את הכניסה לאתר - דלת ברזל קטנה בצד ימין של המדרגות. המסלול לאורכו מתחיל במתקן תעשייתי מודרני ואז ממשיך אל החלקו הטבעי והמרשים של האפיק; הוא אינו ארוך במיוחד, כך שניתן להשלים את ההליכה לאורכו ב־15-20 דקות. במתחם שוכן גם בית השטן (Ca' dal Diavol), מבנה ממקור לא ידוע שזכה לשמו בשל הציורים המעטרים את קירותיו. בית השטן פתוח למבקרים, אך נסגר קצת מוקדם יותר מהאפיק והביקור בו יקר משמעותית, כך שאפשר בהחלט לוותר עליו.

הרכבל לפסגת מוֹנטֶה בָּלדוֹ, היחיד במינו באזור גארדה, מספק תצפית מופלאה על האגם ועל סביבתו. פסגת ההר (1760 מ' מעל לפני הים, 1695 מ' מפני האגם) נגישה בקלות מהתחנה העילית של הרכבל, ומשקיפה לנוף פנורמי מרהיב. קרונות הרכבל גדולים והוא עולה ויורד במהירות מפתיעה, כך שתוך דקות מספר תגיעו לעולם אחר. העלייה מתבצעת בשני מקטעים: ראשית מהתחנה התחתית שבעיירה מאלצֶ׳זינֶה אל התחנה האמצעית, המכונה גם תחנת סָן מיקֶלֶה (San Mikele), ואז משם אל התחנה העילית. משתי התחנות יוצאים כמה מסלולי הליכה; בין השאר, תוכלו לרדת מהתחנה האמצעית לעיירה תוך כשעה, או - אם אתם ממש אוהבים ללכת - להגיע מהתחנה העילית לתחתית במסלול שאורכו 12 ק"מ (כשלוש שעות). בתחנה האמצעית יש מסעדה איטלקית, ואילו בעליונה יש מסעדה (יקרה מדי ביחס לתמורה) ומזנון מהיר (מומלץ יותר) בשם Skywalk. בתחנה העילית תראו אחו ובו רועות פרות ויש שביל לנקודת תצפית מרהיבה. בפסגה יש בדרך כלל גם שלג ברוב ימות השנה, אם כי בסוף הקיץ לא נשאר הרבה ממנו. לצד כל המעלות, חשוב לציין שקרונות הרכבל צפופים, התדירות נמוכה יחסית והתורים עלולים להיות ארוכים ומייגעים, מה שעלול להפוך את החוויה למעיקה. בסמוך לקופות יש שלט אלקטרוני שמציג את זמן ההמתנה המשוער: מומלץ להציץ בו לפני שתקנו כרטיסים. ניתן לחסוך חלק מהעמידה בתור אם קונים כרטיס מראש באתר האינטרנט, אבל קחו בחשבון שהכרטיס תקף לעלייה בלבד, כך שבירידה בכל זאת תעמדו בתור, ושהוא אינו ניתן לשינוי או להחזרה בשום מקרה. למשפחות המתכננות לבקר גם בדולומיטים אנו ממליצים לוותר על החוויה, שכן בדולומיטים יחכו לכם עשרות רכבלים, מרביתם עמוסים הרבה פחות, תדירים הרבה יותר, ועם נופים מרהיבים באותה המידה לפחות. אם אינכם מתכננים לבקר גם בדולומיטים, מומלץ לעלות לפסגת מוֹנטֶה בָּלדוֹ למרות החסרונות, אבל כדאי לנסות להגיע מוקדם, לבדוק את זמני ההמתנה המשוערים ולהתכונן להמתנה ארוכה. בכל מקרה, קחו בחשבון שבפסגה קר הרבה יותר מאשר לגדת האגם, והצטיידו בביגוד חם.

עיירה ציורית וחביבה המצדיקה שיטוט של בין שעה לשעתיים. חנו בחניון Stufels, וצעדו לכיוון גשר הנשרים, שם תוכלו להצטלם על רקע הנחל ובנייני העיר העתיקה. ברדתכם מהגשר, מלאו בקבוקים בברזיה הציבורית שהיא גם יצירת אמנות בפני עצמה. המשיכו אל החלק העתיק של העיר והתעכבו ליד המגדל הלבן, מגדל שעון מסויד לבן מהמאה ה-13 הבנוי בסגנון רומנסקי. כשהמגדל פתוח, ניתן לטפס בגרם המדרגות המתפתל שלו ולצפות על נופים של העיר, הכרמים שמסביב לה, והרי הדולומיטים המתנשאים מרחוק. בחזיתו של המגדל טבוע שעון אסטרונומי שהוא פלא הנדסי מימי הביניים. מעט שמאלה מהמגדל הלבן תראו את מזרקת הקדוש מיכאל, שבראשה פסל גדל מימדים של הקדוש מיכאל הטובח בקלילות, באמצעות כידון מחודד, בדרקון אחד מתוך שלושה השוכבים לרגליו למרמס. לדרקונים לא נותר אלא להקיא את מררתם אל הבריכה. זו המזרקה הציבורית הראשונה עם מים זורמים בבּרֶסָנוֹנֶה, והיא שימשה נקודת התכנסות חשובה במשך מאות בשנים. חזרו אל המגדל הלבן, פנו שמאלה ולאחר מכן פנו שוב שמאלה והיכנסו לכיכר הקתדרלה. בדרך תוכלו ללקק גלידה, לצפות בכרכרות ובסוסים, ולהנות מדוכני הרחוב. הקתדרלה של בּרֶסָנוֹנֶה היא יצירת מופת של אדריכלות הבארוק. חזיתה המרשימה מעוטרת בשני מגדלים. היכנסו פנימה ותהנו מציורי קיר מורכבים, ממזבחות מוזהבים ומדוכן מעורר השתאות. בצד הצפוני של הככר תוכלו לצפות בפאלאצו קומונלה או בית העיריה. הבניין מהמאה ה-15 קל לזיהוי בשל צריח מחודד המעוטר בגג ירקרק. בחזיתו ערוגה פרחונית עגולה תחומה בבטון.

העיר לָקוֹ, שבקצה ה"רגל" המזרחית של אגם קוׁמוֹ, הייתה מיושבת כבר מן העת העתיקה. הראשונים להתיישב בה היו ככל הנראה הקֶלטים. העיר גם הייתה מקום מושבו של המנזר המילאנזי סנט אמברוז, ושל כמה מקיסרי האימפריה הרומית הקדושה. לָקוֹ קטנה וקומפקטית יותר מאחותה קוׁמוֹ, ואפשר להעביר בה כמה שעות של בילוי עירוני נעים. בסמטאות העיר העתיקה פזורות עשרות חנויות ססגוניות מכל הסוגים והמינים, וביניהן מבחר נאה של מסעדות וגלידריות, ובכיכר המרכזית, כיכר ה=20 בספטמבר (Piazza XX Settembre), מתקיימים לפרקים מופעים של זמרים ואמני רחוב. האווירה הכללית פחות תיירותית מאשר בעיירות אחרות באזור, מה שמתבטא במבחר החנויות ובאיכותם של המסעדות ומקוׁמוֹת הבילוי. מומלץ לבקר בפיאצה מריו צֶ'רמֶנָטִי (Piazza Mario Cermenati), כיכר משקיפה על האגם ובמרכזה פסלו של מריו צֶ'רמֶנָטִי, חוקר טבע ופוליטיקאי בן המאה ה־19, יליד העיר. לא הרחק משם שוכנת כנסיית ניקולס הקדוש (Basilica Prepositurale di San Nicolò), מבנה בעל חזית רנסאנסית דמוית מקדש יווני. הכנסייה, הפשוטה למראה מבחוץ, היא פנינה אדריכלית של ממש מבפנים, ומומלצת גם למי ששבעו מכנסיות. משפחות המצויות בכושר טוב יוכלו גם לטפס לתצפית ממגדל הפעמונים של הכנסייה, הבולט מעל קו הרקיע של לָקוֹ - אבל יש סביב האגם (ואף לא הרחק מכאן) עוד נקודות תצפית נאות שאין צורך לטפס אליהן ברגל.

לכפר בּוֹרגֶטוֹ היסטוריה רבת=שנים, אך תחילת פריחתו הייתה בימי הביניים, עת הפך לצומת דרכים הראוי להקמת ביצורים לצורך גביית מיסים. מאוחר יותר הוקמו בו טחנות המים לעיבוד חיטה ואורז. הנוף השליו אינו מסגיר את העובדה שבעבר היה הכפר מוקד לקרבות עזים בני משפחת ויסקונטי ושושלת דֶלָה סקאלָה (ה"סקֶליגֶרי") ממילאנו (מצד אחד) נגד שושלת גונזָגָה ממָנטוֹבָה שבדרום (מצד שני). על העבר האלים מעידים שרידי המצודה של משפחת דֶלָה סקאלָה, הצופה על הכפר מגבעה סמוכה. כיום הפך הכפר מוקד משיכה לתיירים בזכות יופיו הפסטורלי - בתים עתיקים לצד נהר רוגע, טחנות מים לאין ספור ואפילו שרידי גשר מהמאה ה=14 - והוא נודע גם במסעדות המשובחות בו, השוכנות בפינות חמד מוצלות ומתמחות בגאוות הכפר: הטורטליני. |הסיפור|על מטפחות וטורטליני האגדה מספרת שכאשר הגיעו חילותיו של דוכס מילאנו לבורגטו על מנת להקים את מערך הביצורים ואת הגשר, עברה שמועה בין החיילים שאזור זה של נהר המינצ'ו מלא בנימפות יפהפיות הנוהגות לצאת מדי פעם אל גדות הנהר ולרקוד כשהן לבושות בגלימות ונראות כמכשפות. לילה אחד, כשחיילי המחנה שקעו בשינה, הגיעו הנימפות והחלו לרקד בין החיילים. רק מאלקו, מפקד הכוח, נשאר ער והחל לעקוב אחר אחת הנימפות, סילביה. במנוסתה בחזרה לנהר נפלה גלימתה של סילביה ומאלקו נוכח לדעת שמדובר בנימפה יפהפיה... השניים התאהבו וסילביה העניקה למאלקו ממחטה מוזהבת כאות לאהבתם. ערב אחד הזמין הדוכס את כל החיילים לנשף ריקודים. הנימפות רקדו לפניהם ומאלקו זיהה ביניהן גם את סילביה אהובתו. חילופי המבטים המאוהבים בין השניים הציתו את קנאתה של איזבלה, בת דודתו של הדוכס, שהייתה כמובן מאוהבת במאלקו וסיפרה לדוכס שסילביה אינה אלא מכשפה. מאלקו מיהר לעזור לסילביה להימלט מהנשף אך נעצר והושלך לכלא. אחרי ימים רבים הגיעה איזבלה לבקר את מאלקו בבית הכלא והבטיחה לו שאם יתחרט על מעשיו ויסכים לשאתה לאישה, ישוחרר. מאלקו סירב, והבין שיוכל לממש את אהבתו לסילביה רק אם יחיו יחד מתחת למים. בעזרתה של סילביה הצליח מאלקו לברוח מהכלא, כשהדוכס וחייליו רודפים אחריהם. כשהגיעו החיילים אל שפת הנהר, נראו בו רק שתי אדוות מים, ועל הגדה נותרה הממחטה שעניקה סילביה לאהובה. לזכר אותו סיפור, מאז ועד היום נוהגות נשות הכפר לרדד את הפסטה שתהיה דקיקה ומרובעת כממחטה, למלא אותה במילוי עדין ולקשור את קצוותיה, בקשר המכונה 'קשר האהבה', Amore'dell Nodo. וכך הגיע לעולם הטורטליני...

פארק סיגוּרְטָה הוא גן בוטני נאה ורחב ידיים שהוקם על ידי הרוקח קרלו סיגוּרְטָה. אוספי הפארק כוללים ביגוניות, צבעונים, אירוסים, ורדים, צמחי מים, והכל בין כרי דשא רחבי ידיים לנופים הירוקים הסובבים את אגם גארדה. בסמוך לכניסה תמצאו גם מבוך צמחיה מאתגר, החביב על ילדים ומבוגרים כאחד. בפארק יש מגוון מקומות לפיקניק וכן פינת חי קטנה. הפארק נאה והשיטוט בו נחמד, אך מחיר הכניסה המשפחתי, בייחוד אם בוחרים להוסיף לו השכרת כלי תחבורה כלשהו (אופניים או רכב גולף) עושה אותו לחוויה יקרה למדי ביחס לתמורה. אם בחרתם לשכור אמצעי תחבורה כלשהו, מומלץ לעשות זאת רק לאחר שתסיימו את ההתארגנות, כי החיוב מתחיל מרגע ההשכרה. שימו לב גם שהמבוך נמצא בסמוך לכניסה, ולכן רצוי לבקר בו לפני שכירת כלי הרכב או אחרי החזרתו. שימו לב: לאופניים המושכרים יש מושב לפעוטות עד גיל שנתיים, אך לא משכירים כאן אופניים לילדים גדולים יותר. אם אתם מטיילים עם אופניים ששכרתם במקום אחר, תוכלו להשתמש בהם בפארק ללא תשלום.

החלק הצפוני של איטליה נודע אמנם באגמים גדולים כמו אגם גארדָה, אבל פניני הקסם האמיתיות של האזור הן דווקא האגמים הקטנים, וכזה הוא אגם טֶנוֹ: מימיו הצלולים נמנים עם הנקיים ביותר באזור, ובחופים הסלעיים השלווים אין מבנים או כלי שיט ממונעים. ממגרש החניה מלון קלאב הוטל טֶנוֹ. אתרו את מלון Arcobaleno (בקצה שורת המלונות), וקצת לפניו פנו שמאלה (למטה) לפי שלט בצבע חום המפנה ל-Lago di Tenno. רדו עד קו המים ואז פנו ימינה ולכו לאורך הגדה בשביל המקיף את האגם. אורך השביל כשלושה ק"מ והוא קל יחסית להליכה, אבל לא מתאים לעגלות ילדים. שימו לב שהאגם התייבש בשנים האחרונות וברוב ימות השנה כבר אינו מכסה את כל השטח הנראה במפה; המסלול המסומן במפה נועד להמחשה בלבד ואינו בהכרח תואם למסלול בשטח. הרחצה באגם מותרת ובכמה מקומות לאורך השביל ניתן לרדת אל המים, אבל הקרקע סלעית ולכן כדאי להצטייד בכפכפים או בנעליים למים. בין השאר יש חוף רחצה פופולרי בקצה המזרחי של האגם, ליד חצי אי (שהיה במקור אי ועדיין מסומן כך בחלק מהמפות), אבל המים כאן עלולים להיות רדודים מאוד ויתאימו רק לילדים קטנים. ליד החוף יש מדשאה ובמרחק הליכה קצר יש קיוסק, שירותים ושולחנות פיקניק.

העיירה לימוֹנֶה, או בשמה המלא לימוֹנֶה סוּל גארדָה (הנועד להבדילה מעיירה בעלת שם זהה מדרום לטורינו) כלל לא קרויה על שמו של פרי ההדר החמוץ. מקור שמה הוא במילה הלטינית limen, שפירושה "גבול": בסמוך לעיירה עבר לפנים הגבול עם אוסטריה, וכיום עובר כמה ק"מ מכאן הגבול בין מחוז לומברדיה לבין מחוז טרנטינו. אבל מכיוון שאי אפשר למכור לתיירים מגנטים, כדורי שלג, גלויות, שייקים וגלידות בטעם "גבול", עשו תושבי העיירה את המעשה האחראי והמתבקש, והפכו אותה לאימפריית לימונים אזורית. על ההיסטוריה של גידול הלימונים בעיירה תוכלו ללמוד בלימונָׁיָה דֶל קָסטֶל (Limonaia del Castèl), שילוב משונה של מוזיאון ומטע לימונים על צלע ההר. ההסברים קצת טרחניים אבל הביקור משתלם בזכות הנוף לאגם וריח הלימונים הטריים. מעניין גם לבקר במוזיאון התיירות (Museo del Turismo), המתעד את הדרך שבה הפכה העיירה מיישוב חקלאי ליעד תיירותי מבוקש עם סלילת הכביש לגדת האגם. ממגרשי החניה למוזיאון התיירות מומלץ ללכת בטיילת מרקוני (Lungolago Guglielmo Marconi), לגדת האגם. בטיילת תראו מגוון אדניות פרחים ותוכלו ליהנות מהנוף המרשים של הצוקים המשתפלים אל האגם לפניכם. הסמטה שמימין למוזיאון מובילה לטור המדרגות שבו מתחילה העלייה אל מטע הלימונים.