על גדות נהר ה|הנטה|זָאאן|סנטה| הגדול והרחב שוכן אחד הכפרים היפים ביותר בהולנד, המכונה גם "כפר טחנות הרוח". זאנסֶה סכָאנס הוא כפר משוחזר ובו בתים קטנים וציוריים צבועים בירוק, תעלות מעוטרות בגשרי עץ יפהפיים, ברבורים, ברווזים ועוד חיות משק ידידותיות. הכפר החל דרכו בתחילת שנות ה=60: זו הייתה תקופה של פיתוח בהולנד, ומבנים עתיקים, שעמדו בדרכה של תנופת הבנייה, נהרסו. אנשים בעלי מודעות היסטורית ניסו להציל את המבנים ולרכז אותם במקום אחד. ברבים מהמבנים דאגו לשחזר גם את השימוש המקורי, ונפתחו בהם בתי עסק שמספקים הדגמות למלאכות שונות בהיסטוריה של האזור. בזכות קרבתו לאמסטרדם, הפך הכפר למוקד תיירות הומה. לפני הכניסה לכפר תוכלו לצפות עליו ועל השדות המקיפים אותו ממגדל תצפית הסמוך לחלקו האחורי של מגרש החניה. לאחר הכניסה מצד שמאל תראו את בית המלאכה לקבקבי העץ, שסימן ההיכר שלו הוא קבקב עץ צהוב גדול שרואים מרחוק. כדאי מאוד להיכנס להתרשמות, ולצפות בתהליך ההכנה של הקבקבים ההולנדים הידועים. אחר כך תוכלו להמשיך אל חוות הגבינות קתרינה (Kaasmakerij Catharina Hoeve), בעיקר אם ויתרתם על ביקור מיוחד באחת מהחוות האחרות, או להתרשם ממוזיאון האפייה השוכן בבית מאפה ישן משנת 1650. ייחודו האמיתי של המקום הוא באוסף טחנות הרוח שניצבות כאן. בעבר היו כ-1,000 טחנות רוח תעשייתיות באזור הזה בלבד, והיום תוכלו לראות מבחר של טחנות, שלכל אחת מהן יעוד אחר: בטחנה לטחינת תבלינים (Specerijmolen De Huisman) טוחנים תבלינים כגון פלפל וחרדל, וגם מוכרים מהתוצרת המקומית; טחנת המנסרה (Houtzaagmolen Het Jonge Schaap) משתמשת בכוח הרוח לניסור גזעי עצים לקורות, כמו אלה ששימשו בעבר לבניית הספינות ההולנדיות הגדולות; והטחנה המעניינת ביותר, שבה תוכלו לצפות מקרוב במנגנון, היא טחנת דֶה קאט, שנועדה למיצוי צבע ופיגמנטים מאבנים. בכפר פזורים כמה מזנונים ובתי קפה, וליד הכניסה תמצאו מסעדת פנקייקים הולנדיים ובה גם כריכים, מרק וגלידות. הכפר גדוש חנויות מזכרות ומתנות, ויש גם חנות נהדרת למוצרי בוטנים ושוקולד בשם Blik op de Zaan.

פארק השעשועים אפטלינג הוא אחד האתרים הפופולריים ביותר למשפחות עם ילדים המטיילות בהולנד, ולא בכדי. המגוון העצום של מתקנים ומופעים מספק יום נפלא ועשיר בחוויות. הפארק נפתח ב־1952, והפך מפארק טבע לפארק שעשועים וליער אגדות בגודל מלא. כיום זהו פארק השעשועים הגדול ביותר בהולנד, ואחד מפארקי השעשועים הוותיקים בעולם. הוא גדול פי שניים מפארק דיסנילנד המקורי בארצות הברית והקדים אותו בשלוש שנים. מדי שנה מגיעים לפארק יותר מ=5 מיליון מבקרים. בשנת 2020 היה זה פארק השעשועים המתויר ביותר באירופה, לפני פארק דיסנילנד בפריז. גולת הכותרת בפארק הוא יער האגדות. האחרון הוקם על פי רעיונותיו ויצירתו של המאייר ההולנדי אנטון פייק, שעיצב דמויות ומבנים בסגנון מיוחד, והציב כתנאי לעיצוביו את השימוש בחומרים "אמיתיים" כמו עץ ואבן ולא בחומרי דקורציה כמו קרטון ופלסטיק, וכך נשמרה האווירה המיוחדת בפארק. כיום יש ביער האגדות 25 מיצגים מאגדות מוכרות יותר, כמו שלגיה, כיפה אדומה, בת הים הקטנה, פינוקיו, וגם מכמה מוכרות פחות, בעיקר אגדות עם הולנדיות, אך גם סיניות והודיות. |תמונה_בטקסט9762| ביער שלושה סוגים של אתרים: אטרקציות מקורות המוקדשות לסיפור מסוים (כגון חבצלות המים ההודיות); מבנים קטנים שאי אפשר להיכנס אליהם, אלא צופים במתרחש בהם מבעד לחלונות (כמו בית הסבתא של כיפה אדומה); ואטרקציות באוויר הפתוח, כמו המזרקה של הנסיכה והצפרדע או הנסיכה השובבה. כמובן שלא נפקד מקומן של אטרקציות לילדים גדולים: רכבות הרים קלאסיות כמו הפיתון או פיראניה, וכאלה המיוחדות למקום כגון בארון 1898, הכוללת ירידה אנכית של 37.5 מטר במהירות של עד 90 קמ"ש; יוריס והדרקון, רכבת מרוץ מעץ הכוללת שני מסלולים, ציפור הרוק, רכבת מקורה שתיקח אתכם למסע בעולם מיסטי של קסם ומוזיקה, וההולנדי המעופף, רכבת המשלבת חווית נסיעה חשוכה עם ירידה מרגשת למים. |תמונה_בטקסט9770| חלק חדש יחסית בפארק המושך קהל רב הוא תיאטרון אפטלינג, שבו מוצגים מופעים והופעות חיות שונות לאורך היום, כולל מחזות זמר, תיאטרון ומופעי רחוב. אפשר להתעדכן באתר לגבי ההיצע וגם לקנות כרטיסים. הפארק פתוח לכל אורך השנה, אבל שעות הפתיחה ומחירי הכניסה משתנים בהתאם לחודשים השונים וכדאי להתעדכן באתר. בכל עונה יש אטרקציות מתאימות, למשל החלקה על הקרח בחורף, תצוגות פרחים באביב, פסטיבל הקיץ שבמהלכו הפארק פתוח עד 23:00 בסופי השבוע, ועוד. אתר האינטרנט של הפארק מחולק על פי גיל ורמת הריגוש הרצויה. ילדים מגיל שלוש ומעלה חייבים בתשלום מלא, אבל יש בפארק גם מבחר מרשים של מתקנים שמתאימים לילדים בגיל זה, כגון קרוסלות, מגלשות ורכבת הרים קטנה, ואפשר להעביר יום גדוש חוויות גם עם ילדים קטנים. |המסגרת|טיפים לביקור באפטלינג 1. האפטלינג פתוח כל השנה ובכל עונה הקסם שלה, אך במידת האפשר השתדלו לבקר באפטלינג ביום חול ולהימנע מביקור בחודשי הקיץ העמוסים ובחופשות המקומיות. 2. הורידו את אפליקציית אפטלינג, שבה תוכלו לראות בזמן אמת מהו זמן ההמתנה לאטרקציות השונות. האפליקציה מדויקת למדי ותוכל לחסוך לכם הרבה זמן. לעתים אפשר להזמין באפליקציה "קיצור תור". 3. כדאי לקנות את הכרטיסים באתר; הם מעט זולים יותר. 4. אם אתם מבקרים בפארק ביום הולדתכם, הכרטיס יהיה בהנחה משמעותית (25% פחות). אפשר לקנות כרטיס מוזל באתר. 5. קראו מראש עם הילדים את האגדות והסיפורים שמאחורי האטרקציות. באתר הפארק ניתן למצוא גם את הסיפורים המקומיים והפחות מוכרים. 6. אם אפשר, הביאו איתכם אוכל ושתייה. ברחבי הפארק פזורים מזנונים ומסעדות, אבל המגוון מצומצם והתורים ארוכים.

אוטרכט, העיר הרביעית בגודלה בהולנד, שופעת היסטוריה מעניינת, פארקים יפים, אפשרויות קניות לרוב והמון פינות חמד. יש כאן פחות תיירים מאשר באמסטרדם, כך שחוויית הביקור נעימה יותר, עם פחות תורים במסעדות ובאטרקציות ויותר הזדמנויות לתקשורת עם המקומיים. בימי הביניים הייתה אוטרכט העיר החשובה בצפון הולנד. היא קיבלה זכויות עירוניות כבר במאה ה=12, אז הייתה כפופה לנסיך=בישוף קתולי. מהמאה ה=16 הוגבל כוחם של הבישופים והאזור עבר לידי הקיסר קרל החמישי מספרד. קרל בנה ביצורים ומבצר גדול על מנת לשמור על הסדר בעיר, אך זה לא נשמר זמן רב: בסוף המאה חתמו שבעה מחוזות מצפון ארצות השפלה על ברית אוטרכט, לאיחוד כוחות נגד האימפריה הספרדית. ברית זו, שהיוותה את הבסיס לצד ההולנדי במלחמת שמונים השנים, מסמלת את ראשית המדינה ההולנדית. במאה ה=19 ועם המהפכה התעשייתית הפכה אוטרכט לעיר חשובה כמרכז תחבורה, וכך התרחבה אל מעבר לגבולותיה בימי הביניים. בזכות מיקומה במרכז הולנד, נוח להגיע לאוטרכט. נסיעה ברכבת מאמסטרדם אורכת כחצי שעה, וברכב פרטי כשעה. חלקה העתיק של אוטרכט הוא אטרקציה בפני עצמה בזכות המבנים העתיקים, שנבנו עוד בתקופת ימי הביניים. בשאר חלקי העיר אפשר למצוא מבחר עצום של מקומות חביבים, שאפשר לשלב במהלך הביקור. על העיר העתיקה של אוטרכט חולש מגדל הקתדרלה המשקיף לנוף מרהיב, וצמודה אליו קתדרלת סינט מרטין, שכדאי לבקר בגינה המקסימה שלה, פָּנדהוֹף (Pandhof van de Dom). בעיר יש גם שני מוזיאונים מעניינים למשפחות: מוזיאון הרכבות, אתר חובה לחובבי כלי התחבורה, הממוקם בתחנת רכבת עתיקה; ומוזיאון תיבות הנגינה הקטן והמקסים, שיקסום לא רק למתעניינים במוזיקה.

הוֹחֶה פֶלוּאֶה (מילולית "הפֶּלוּאָה הגבוה"), הפארק הלאומי הגדול ביותר בהולנד, שוכן בלבו של חבל ה|הנטה|פֶּלוּאָה (velowe)|סנטה| - אזור מיוער במרכז הולנד, המתאפיין בגבעות נמוכות שנוצרו כתוצאה מתנועת קרחונים. כשליש משטח הפארק סגור למבקרים לטובת חיות הבר ושמירה על הסביבה הטבעית, אבל בשאר חלקיו אפשר ומומלץ לבקר. הפארק הוקם על קרקע פרטית שהייתה בבעלותם של אָנטוֹן והלנה קרוּלֶר מוּלֶר - הוא איש עסקים עשיר, היא אספנית אמנות נלהבת. השניים רכשו את הקרקע כאחוזת ציד פרטית ואז שחררו ברחבי השטח איילים, כבשי בר וחזירי בר, טיפחו את הטבע הפראי ואף הקימו בית אירוח מפואר. בשנות ה=30 של המאה הקודמת נקלעו בני הזוג לקשיים כלכליים ומכרו את שטח האחוזה ואת אוסף האמנות המפואר שלהם למדינה, בתנאי שהאוסף יוצג במוזיאון בלב הפארק הלאומי שיוקם בשטח האחוזה - וכך היה. האטרקציה העיקרית למשפחות בפארק היא רכיבה על אופניים בשבילים השלווים, שאורכם הכולל יותר מ=40 ק"מ והם נפרדים מהכבישים ומשבילי ההליכה ומיועדים לאופניים בלבד. ברחבי הפארק - בפרט ליד מגרש החניה של מרכז המבקרים וכן בכל אחת מהכניסות - פזורים מאות זוגות אופניים לבנים, ואפשר פשוט לקחת, לצאת לדווש בשבילים ולהחזיר מתי שתרצו. יש מגוון אןפניים למבוגרים, רובם עם כיסאות לילדים, וכן אופני ילדים בגדלים שונים. אופניים מיוחדים (אופני טנדם למבוגר וילד, אופניים עם נגרר וכד') תוכלו לקבל מהעובדים ליד לשכת המידע. בלשכת המידע עצמה תוכלו לקנות מפה של מסלולי ההליכה והאופניים בפארק; למשפחות מומלץ מסלול מס' 1, שאורכו כעשרה ק"מ. אם תוותרו על האופניים (לא כדאי!) תוכלו גם לטייל עם רכב בכביש החוצה את הפארק. לאורכו יש נקודות תצפית וחניונים נוחים, וגם כמה מסלולי הליכה ומסלולים לרכיבה על סוסים. מטעמי שמירת טבע אסור למטיילים לרדת מהשבילים המסומנים. פרט לטבע עצמו יש בפארק כמה אטקרציות מרתקות, בראשן מוזיאון קרוּלֶר מוּלֶר, שבו מוצג האוסף הפרטי של בעלי הקרקע המקוריים. המוזיאון מרוחק רק ק"מ וחצי מלשכת המידע ונגיש בקלות ברגל, ברכב או באופניים. ליד לשכת המידע יש מסעדה ומגרש משחקים גדול, ובסמוך שוכן המוזיאון לחיים מתחת לאדמה, שהכניסה אליו כלולה במחיר הכניסה לפארק. בבקתת הציד על שם הוּבֶּרטוּס הקדוש, בית האירוח של האחוזה המקורית, ניתן לבקר רק במסגרת סיור מודרך, בהזמנה מראש. לפארק יש שלוש כניסות - אוֹטֶרְלוֹ, הוּנְדֶּרְלוֹ ושְׁחַרְסְבֶּרְחֶן - ובכל אחת מהן מוכרים את כרטיסי הכניסה ואפשר גם לחנות (בתשלום נוסף) ולקחת אופניים. עם זאת, רוב המבקרים מעדיפים להיכנס לפארק ברכב, לחנות סמוך למוזיאון או למרכז המבקרים ולהמשיך ברגל או באופניים. זהו הפארק הלאומי היחיד בהולנד שבו גובים דמי כניסה. התשלום מקנה שימוש חופשי באופניים וכניסה למוזיאון לחיים מתחת לאדמה, אבל הביקור במוזיאון לאמנות והסיור בבקתת הציד כרוכים בתשלום נוסף.

דרך נפלאה לחוות את הנוף העירוני של אמסטרדם מהמקום שמאפיין אותה יותר מכל - התעלות החוצות את העיר. באמסטרדם יש כ=165 תעלות באורך כולל של כ=75 ק"מ, ובזכות חשיבותן ההיסטורית והתרבותית הן כלולות ברשימת אתרי המורשת עולמית של אונסק"ו. לרשות המבקרים עומד מגוון רחב של טיולי שיט בתעלות, מסירות קטנות ואינטימיות ועד גדולות ומפנקות. ברוב החברות מציעים שיט של שעה בנהר אָמסטֶל ובתעלות הראשיות; מסלול כזה כולל לרוב תצפית על העיר העתיקה, שוק ווטרלו, שבעת הגשרים, תעלת האדונים ובית אנה פרנק. ברוב המקרים מלווה השיט במדריך שמע, ובאחדות מהחברות - גם בעברית. אפשרות אחרת היא לקנות כרטיס ל"אוטובוס תעלות", המאפשר לעלות ולרדת באתרים כרצונכם במשך 24 או 48 שעות. בשני המקרים תזכו לראות מבנים היסטוריים, גשרים יפים ובתי סירה מקסימים, וכדאי לשלוף את המצלמה או הטלפון ולהנציח את נופי העיר. החברה המומלצת לטיולי שיט היא Stromma Boat Tours, שהמעגן הראשי שלה שוכן ברחוב דאמרָק. מאותו מעגן מפליגות גם סירות של כמה חברות נוספות, ול-Stromma יש גם מעגן נוסף מול תחנת הרכבת המרכזית. ניתן לצאת לטיול שיט גם ממעגן ליד שוק הפרחים, בסירות של חברת Rederij P. Kooij. מרבית הסירות מקורות ומחוממות (ולכן זו גם פעילות מצוינת ליום גשום), אבל בשיא הקיץ עדיף לבחור בסירה פתוחה. חשוב לציין שהתעלות עלולות להיות עמוסות למדי, בייחוד בשיא עונת התיירות, ולכן בחודשים אפריל-אוגוסט רצוי להזמין כרטיסים מראש. בכל החברות יציעו לכם גם סוגים אחרים של שיט, בהם שיט פיצה וגלידה, שיט שכולל ארוחת ערב, ועוד. תוכלו להתעדכן באפשרויות באתרי האינטרנט של החברות.

פארק הקופים המקסים ביערות של לב הולנד הוא בעצם גן חיות ענקי, המתמקד בעיקר בקופים ובקופי=אדם (פרימאטים). מוקד המשיכה הייחודי כאן הוא שכמחצית מ=300 הקופים בפארק מסתובבים חופשי מחוץ לכלובים, על גשרי חבלים מעל השבילים ואף בשבילים עצמם, בין המבקרים. כללי ההתנהגות בפארק קובעים שאסור לגעת בקופים או להאכיל אותם, אבל אף אחד לא סיפר לקופים שאסור לגעת במבקרים, ואחדים מהם עשויים לקפוץ לכם על הכתף או להתרוצץ בין הרגליים. הקרבה הבלתי אמצעית לבעלי חיים מקסימים ומבדרים אלה היא חוויה נהדרת לילדים. עניין נוסף מספק מסלול הליכה בצמרות העצים שמאפשר לילדים להרגיש כמו קופים. הפארק גם תומך בקרן למיזמי שימור והגנה על קופים בסביבתם הטבעית. בשטחו העצום של הפארק פזורים גם אזורי משחקים, לוחות מידע אינטראקטיביים, ספסלים למנוחה ומבחר מזנונים ומסעדות. בחלק מהמתחמים ניתן לצפות בשעות מסוימות בהאכלה של הקופים (תוכלו לקבל מידע על כך בקופות). מומלץ מאוד לשים את כל הציוד שלכם בתיקים סגורים היטב; חפצים שיונחו מתחת לעגלת ילדים או בתיק גב לא סגור עלולים להילקח לצמרות העצים. בכניסה מחלקים תיקים מתאימים למקרה הצורך. כדי להגיע לפארק מהחניה, חצו את הכביש, היכנסו לפארק העירוני Berg & Bos ולכו לאורך שביל הגובל באגם המלאכותי, על פי השילוט (הכולל גם עובדות מרתקות על קופים). חשוב לציין שחלק ממוקדי העניין נסגרים כחצי שעה עד שעה לפני הסגירה הרשמית.

טירה יפהפייה, שמורה בצורה יוצאת דופן, שמקורה בימי הביניים. הרהיטים והחפצים בטירה השתמרו טוב כל כך, עד שנדמה שבכל רגע יתעוררו תושביה וייכנסו לחדר. הטירה הוקמה ב=1296 בידי הרוזן פלוריס החמישי, שפיתח את האזור, אבל לבסוף נכלא בטירה ואף נרצח בקרבתה. היא נהרסה ושופצה מספר פעמים, ובמאה ה=17 הייתה לביתו של אחד מגדולי אנשי הרוח הההולנדים, פ.כ. הוֹפט - משורר, מחזאי והיסטוריון, שאירח בטירה דמויות חשובות מתנועת ההשכלה ההולנדית. סיפורי חייהם של אישים אלה, האורחים שביקרו בטירה האגדית, והשומרים שהגנו עליה ממחישים את ההיסטוריה ההולנדית ואת המסורת העממית. מחיר הכניסה כולל שני סיורים מודרכים באמצעות מדריך שמע. הראשון הוא "מסלול האבירים" הכללי יותר, שנוגע בכל תולדות הטירה ומוצע במגוון שפות, בהן עברית (התרגום לא מושלם, אבל עושה את העבודה). השני הוא "מסלול מגדלי השמירה", המיועד לילדים ומתמקד בדרכים להגנה על הטירה - החפיר, הביצורים, חרכי הירי ועוד. מסלול זה מוצע רק באנגלית ובהולנדית, אבל אם יש לכם זמן מומלץ מאוד ללכת גם לאורכו (ולתרגם לילדים אם צריך). ניתן גם לרכוש משחק "חפש את המטמון" באנגלית, המיועד לילדים בגילאי 6-11, במחיר 2 אירו למשתתף. לאחר ההליכה בטירה מומלץ מאוד גם לבקר בגנים, שעוצבו לראשונה במאה ה=17 ושימשו הן למטרות דקורטיביות והן לאספקת ירקות, פירות ועשבי תיבול לשולחנם של בעלי הטירה. הגנים הם מקום נפלא ליהנות ולהירגע, ואפשר גם לסרוק במקום קוד QR ולהוריד מדריך לגנים לטלפון החכם שלכם. סביב המבצר משתרע נוף מקסים וניתן לטייל באזור - רק שימו לב לשעת הסגירה, כדי שלא תחמיצו את נעילת השערים. בטירה יש קפטריה קטנה וליד הגנים גם בית קפה נחמד. לעתים מתקיימים כאן פסטיבלים בנושאים היסטוריים וכן תערוכות אמנות. |הסיפור|מי רוצה להפוך לאביר הולנדי אמיתי כמו בימי הביניים? ההכשרה שלכם מתחילה בגיל שבע. זה בדיוק הגיל הנכון להתחיל ללמוד איך נלחמים בחרב, אבל גם דברים שימושיים אחרים כמו נימוסי שולחן, רכיבה על סוס, לקרוא ולכתוב. אם תמלאו את כל חובותיכם בהצלחה בגיל 14 תקבלו את המגן הראשון שלכם. הוא מסמל שאתם כבר מספיק גדולים להילחם. ב=10 השנים הבאות עליכם להוכיח את עצמכם: האימונים כוללים הרבה אימוני כושר גופני אבל גם יכולות אחרות כמו לנגן ולשיר. פלוריס החמישי, הרוזן שגר כאן, הצליח במשימות והוכתר כאביר בגיל 24. בגיל הזה הוא קיבל חרב משלו, ארכובות לנעליים ושיריון ששקל בערך 25 קילו (כמו ילד בן שמונה). במסיבת החניכה הוא קיבל, פרט לאות האבירות, גם אגרוף לפנים: זה היה הסימן המוסכם לכך שהוא לא צריך להסתנוור מהמעמד החדש ולזכור שיש לו גם חובות. אז קדימה, אפשר להתחיל להתאמן, ואולי בגיל 24 תקבלו... אגרוף לפנים.

הכפר ווֹלֶנדָם הוא, כפי הנראה, כפר הדייגים המפורסם ביותר בהולנד. זהו כפר בעל היסטוריה עשירה ותרבות ייחודית השוכן לגדת ימת אייסל. ווֹלֶנדָם היה כפר קתולי באזור פרוטסטנטי, ושמר לאורך ההיסטוריה על בדלנות ועצמאות. עד לפני זמן לא רב נהגו רבים מתושבי הכפר להתאסף באזור הנמל בסופי השבוע, כשהם לבושים בלבוש המסורתי האופייני לכפר הזה בלבד. ספינות וסירות דיג היו מגיעות למרינה עמוסות שלל, בשעה שמעל הים צווחו להקת שחפים והמסחר בדגים התנהל ביד רמה. בתי הקפה היו מלאים בהולנדים מחייכים, שלגמו את הבירה שלהם והאזינו למוזיקה עממית שניגנו להקות מקומיות מהכפר, שהתפרסמו בכל הולנד. עד היום שומרים בני הכפר על נאמנות ורבים מהם, כולל אלה שכבר אינם מתגוררים כאן, מקפידים לערוך קניות ולבלות רק כאן, ומשתדלים לשכור רק בעלי מקצוע מקומיים במקרה הצורך. וולנדם מוכר וידוע גם ביופי, בסדר ובניקיון שבו. לפי הנוהג ברבים מהכפרים ההולנדים, גם כאן הבתים מצוידים בחלונות גדולים, רחבים ומצוחצחים, שדרכם ניתן להתבונן בפנים הבית, שגם הוא כמובן מצוחצח, מסודר ונקי. על אדן החלון מניחים התושבים חפצי נוי או עציצים בסדר מופתי כמו בתצוגה, וכל צד הוא תמונת מראה מדויקת לצד השני. מקצה מגרש החניה רדו במדרגות, שבסופן מתגלה במלוא הדרה ימת אייסל, שההולנדים מכנים הים הדרומי. פנו ימינה ולכו לאורך החוף, עד שתגיעו לנמל המשופע בחנויות ובבתי קפה. חנויות המזכרות שסביב הנמל הן מהזולות ביותר בהולנד; באחדות מהן תוכלו להצטלם בלבוש מסורתי - פעילות חביבה על משפחות. כדאי גם לרדת מהרחוב הראשי לכיוון המבוך של סמטאות הכפר ולהתרשם מהבתים הציוריים. אם החלטתם לטייל לאורך הנמל, תוכלו לעצור להצצה ואולי גם לארוחה קלה במלון ספָּנדֶר, שבעבר הזמין אמנים להתארח בו תמורת תמונות פרי מכחולם, וכיום מציג את יצירות האמנות הללו בלובי ובמסעדה. אם אתם אוהבים אוכל רחוב, כדאי להיכנס לחנות Hollandse Markt Volendam ולנסות את ה|הנטה|פּוֹפֵרטיֵס (poffertjes)|סנטה|, פנקייקים קטנים עם חמאה ואבקת סוכר. חובבי הדגים ישמחו לגלות לאורך הנמל דוכנים קטנים, שמוכרים בהם דג מטוגן הנקרא קיבלינג, וכן הרינג וצלופחים מעושנים. קחו בחשבון שאזור הנמל הוא יעד פופולרי, ובימי שמש בעונה עלול להיות צפוף. בחנות קטנה ברחוב הנמל, שגם בה תוכלו להצטלם בבגדים מסורתיים, נפתחה לאחרונה אטרקציה מיוחדת במינה ומומלצת – חווית וולנדם, חוויה של מציאות וירטואלית המדמה את השיטפון הגדול בשנת 1916. מהרציף שבאותו רחוב יוצאות הסירות של Marken Express אל האי מארקֶן. בכפר יש גם מוזיאון מקומי, אבל הוא פחות מלהיב.

המוזיאון הפתוח ההולנדי מוקדש לתולדות הולנד ולתרבות ההולנדית. רוב-רובו נמצא תחת כיפת השמיים, וחלקו נמצא בתוך מבנה. הוא הגדול והמפורסם מכשלושים מוזיאונים פתוחים ברחבי הולנד, ועם יותר מחצי מליון מבקרים בשנה הוא המוזיאון המתויר ביותר בהולנד מחוץ לאמסטרדם. המוזיאון מציג את החיים, המלאכות, הבילוי והמסורת של הולנד לאורך ההיסטוריה. כל אלה מתוארים על בסיס מבנים מקוריים שהועברו לשטח המוזיאון ממקומות שונים ברחבי המדינה. בחלקם מקבלים את המבקרים עובדי המוזיאון, כשהם לבושים כמו התושבים המקוריים, ומדגימים מלאכות מסורתיות. בין היתר, תוכלו לראות טוחן, נפח, בית דפוס ותהליך של ייצור נייר. פעילויות מיוחדות כמו נגינה בתיבות נגינה, קציר שיפון, דיש תבואה, חריש עם סוסים ויריד שעשועים מסורתי מתקיימות לרוב במהלך סופי השבוע. המוזיאון הוקם בתחילת המאה ה=20, במטרה לתאר ולשמר את המסורת ההולנדית שנעלמת עם המודרניזציה. הוא קלט מבנים רבים בעלי חשיבות היסטורית מרחבי המדינה, שעמדו לפנות מקומם לבנייה מודרנית. המוזיאון נפגע מהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה, והבתים המשוחזרים שימשו מקלט לפליטים שנמלטו מארנהם בעקבות הקרבו הכבדים שהתרחשו בה. בחלקו הסגור של המוזיאון יש תערוכה מיוחדת שמציגה את "הקאנון של הולנד" - סיכום תולדות הולנד ב=50 רגעי מפתח לאורך ההיסטוריה. התערוכה היא אינטראקטיבית ומודרנית, אך מכוונת בעיקר לדוברי הולנדית. ניתן לנסוע בשטח המוזיאון בקו הרכבת החשמלית העתיקה שעוצרת בתחנות שונות. יש בשטח המוזיאון מגרש משחקים נחמד וחווה חקלאית לילדים בה הם יכולים לטפס על טרקטורים, לשאוב מים, לחלוב דגם של פרה ועוד. רוב המבקרים מקדישים למוזיאון יום שלם, אך ניתן לשלבו גם עם אטרקציות אחרות באזור.

בבניין זה, מאחורי כוננית ספרים תמימה למראה, התחבאו מפני הנאצים שמונה יהודים, ובהם אנה פרנק ומשפחתה. השמונה הסתתרו במקום במשך למעלה משנתיים, ובמהלכם ניהלה הנערה הכישרונית שחלמה להפוך לסופרת יומן שבו כתבה סיפורים קצרים, תיאור יומיומי של חוויותיה בימי המלחמה ואת שאיפותיה לעתיד. באוגוסט 1944 התגלה המחבוא בפשיטה של הנאצים, והשמונה נעצרו ונלקחו למחנות ריכוז. אנה נספתה זמן קצר טרם כניעת הנאצים וסיום מלחמת העולם השנייה, ככל הנראה ממגיפת הטיפוס. עם תום המלחמה נמסר היומן לידי אוטו פרנק, אביה, שהיה היחיד ששרד מבין יושבי המחבוא. אוטו החליט לפרסם את היומן, שהפך תוך זמן קצר את סיפורה הטראגי של הנערה היהודייה מאמסטרדם ליצירה המוכרת בכל בית, ולאחד המסמכים המזוהים ביותר עם השואה. למעלה ממיליון מבקרים מגיעים מדי שנה למוזיאון כדי להכיר מקרוב את סיפורה של אנה פרנק וללמוד על גורל היהודים בהולנד תחת שלטון הנאצים. תערוכת הקבע כוללת את היומן המפורסם בעל הכריכה המשובצת, את חדרי המסתור באגף הסודי שמאחורי כוננית הספרים ואת סיפורם של הסייענים שעזרו למסתתרים. תצוגות מתחלפות (מדי חצי שנה) מתמקדות בסיפורים הקשורים ביומן ובדיירי המחבוא הנוספים. המוזיאון מספק מדריכי שמע בתשע שפות (ובהן עברית) המותאמים גם לילדים. חובה להזמין כרטיסים מראש באתר האינטרנט של המוזיאון בשל התורים הארוכים המשתרכים במקום דרך קבע. |הסיפור|שנתיים בלי לצאת אנה פרנק ומשפחתה נכנסו למחבוא בקיץ ולא יצאו מארבעת החדרים הקטנטנים עד שנתפסו ונשלחו למאסר כשנתיים לאחר מכן. אנה כותבת ביומן: "האמיני לי שאם היית סגורה כשנה וחצי, היה זה די נמאס עלייך. לרכוב על אופניים, לרקוד, לשרוק, לראות את העולם, להרגיש צעירה, לדעת את תחושת החופש – לכל אלה אני מתגעגעת, אך עליי להסתיר זאת". אם החיים שלכם היו משתנים מהקצה לקצה, למה הייתם הכי מתגעגעים? מה נראה לכם הכי קשה כשמתחבאים ככה? מה הדבר הכי חשוב שהייתם לוקחים איתכם?